אני ער לביקורות שמוטחות בהפקה על ההתערבות הגסה במשחק ועל החוצפה להנחית למשחק את נועם ומשה, שני שורדים בדימוס, באמצע העונה. וכן, ראוי היה לציין את זה שהם לא עומדים להישאר שם הרבה זמן. אבל רק כדי להרגיע את הרוחות ולפני שאתם מטקבקים בזעם, אבקש להזכיר לכם שזו-ארץ אמר ששני השורדים לשעבר הם פרס שיכול לשמש את השבטים במשימת החסינות, כך שכבר ביום שבת נועם ייפרד מחוטי הדיג ומשה, לצערו הרב, ממירית וממיכל.
פרק ההחזרה של משה ונועם אתמול לאיי הפנינה היה מושלם. נועם ומשה, שני השחקנים האהובים ביותר בעונה הקאריבית, בלטו לאור אפרוריותם של שורדי העונה הפנמית והפכו לסם מעורר שרופאים כמו אריק מזריקים בדרך כלל לחולים אנושים. עם זאת, לאור ההבחנות הרפואיות של אריק במקרה של אופיר ("אבחנתי שם חבלת ראש חמורה!" באמת? חשבנו שהוא נפגע בבוהן), אני בכלל לא בטוח שהוא ימצא את העורק הראשי.
איך נפלו ענקים
באופן הכי ציורי שיכול להיות, כניסתם של הענקים נועם ומשה סימלה לחלוטין במקרה את נפילתם של ענקים אחרים, אופיר, אריק ועידן. אופיר, המוח, נחבל קשות באיבר שעובד אצלו שעות נוספות, התעלף ויצא ממשימת הפרס. בצד השני של הכדור, אגב, עמד לא אחר מאשר משה. שבניגוד לערכיות של כל השאר, אפילו דרס את אופיר עם הכדור לאחר שנפל. כמה סמלי. אריק, התמים, איבד לחלוטין את התמימות שלו כשהשתלח בעידן "שאמא שלך תנוח", ואף התנצל בפני כל חברי שבט בארו על התנהגותו (מה שגורם לי לשער שהוא סינן עוד כמה קללות שנותרו על רצפת חדר העריכה), שזה הכי משה גירסת 2008, שהתנצל בזמנו באומללות בפני שבט סבאנה על שלא רצה לחלוק איתנו את ארוחת השבת. אפילו עידן, הגב-גבר, קצין השייטת הלוחם עם כרישים, לא הצליח לדוג במשך שלושה שבועות את מה שנועם דג בדקה.
לא מלצר, כן דוגמן
גם משה וגם נועם היו מראשוני השחקנים שפגשתי בתחילת המשחק בעונה הראשונה. שלושתנו טסנו יחד באותו מטוס, אך הושיבו אותנו כמובן במושבים נפרדים, רחוקים זה מזה, תוך שנאסר עלינו לדבר ולהחליף מבטים. משה היה אז נער צעיר וחסר ביטחון, שכסס את ציפורניו בפחד למראה כל המתחרים האחרים. נועם היה נער שקט, מופנם וצייתן, שכמה שלא ניסיתי לתחמן ולהגניב לו איזה קריצה, הוא אפילו לא הסתכל לצדדים. כי הרי יש חוקים.
אתמול, כשצפיתי בהם, התגאיתי לראות את שני האנשים הנפלאים האלה לאחר מקצה שיפורים. נועם, שסיפר לי בזמנו שהוא מסייע לאבא שלו בכוורות אבל לא ממש רוצה להיות כוורן בעצמו, הפך בינתיים לדוגמן מצליח, מה שלא גרם לו לאבד את השקט והצניעות שכה מאפיינים אותו. "לא עברתי לעיר", סיכם זאת אתמול במשפט אחד.
וגם משה, שכונה אתמול "כבר לא מלצר, חולון", הוא לא אותו המשה שהכרתם מהעונה הראשונה. מדובר במשה, כוכב, חולון, שקיבל ביטחון עצמי ובמקום לפחד מבנות (כפי שהצהיר על עצמו אז באודישנים), עכשיו הוא מתחיל איתן: "מיכל, בת כמה את? מירית, יש לך חבר?". רק חסר היה שישאל אותן איזה מזל הן ואם הן באות לפה הרבה. מה שכן, הוא כבר לא נגרר מאחור במשימות אלא מוביל אותן, ואפילו הפך לשחקן היחידי משבט קניבה שניצח בחסינות.
משהו אחד כן נשאר מהמשה הישן, וזו היכולת לכבוש בשניות את כל הצופים עם צרורות של משפטים מיתולוגיים, שגרמו לי לחייך ולצחוק כפי שלא צחקתי במשך עונה שלמה - "יש לי שיר עם מרינה, הוא די להיט בארץ, אתם תראו כשתחזרו", "נראה לאן העניינים יזרמו בלילה", "זה Four Seasons כפרה, חמש כוכבים", והמשפט הכי ענק של הפרק - "מי שרוצה לאכול את הכובע שיאכל את הכובע, רק בכובע שלי אף אחד לא נוגע. חוץ ממרינה". כוכב.
רוצים עוד קצת כוכבים? הסלבסיכום מסכם לכם את השבוע בביצה