כבר כמה חודשים שחברתי עירית, עורכת דין המצליחה, מפצירה בי לבוא איתה לטיול יום שישי בסיטי של לונדון. עירית, שרוב הזמן עסוקה בפירוק חברות שפשטו את הרגל (התמחות שהפכה אותה לעסוקה ביותר בתקופה האחרונה), טוענת שהסקוור מייל הוא לא רק מקום משכנם של בנקאים מושחתים, אלא גם אחת משכיות החמדה של העיר. "בוא תראה מקומות שרק לונדונים אמיתיים מכירים", הטיחה בי ממרום 8 שנותיה בלונדון. נאמן למשימתי העיתונאית, כמובן, לא יכולתי שלא להיענות להצעה.
באמצע השבוע, כך הסבירה לי, כולם מסתובבים נורא טרודים, אבל בוויקנד - אין נפש חיה. יום שישי, לעומת זאת, מתאפיין בסצינת רחוב עליזה במיוחד המתרחשת כשיושבי הקיובקלס כבר מריחים את סוף השבוע. כך מצאתי את עצמי, ביום שישי האחרון, בדרך לתחנת הטיוב Bank כדי לפגוש את מדריכתי הנמרצת.
למענכם הגוזרים והשומרים, להלן התוספות שלי למדריך שיחור.
Leadenhall market
דקות ספורות מהתחנה, קצת אחרי בניין הבנק המרכזי של אנגליה, מתחבא שוק מקורה שנראה כאילו נגזר מגלויה איטלקית. קשתות מגולפות ועיטורים מצוייצים הם הרקע להפנינג אוכל קטן ומקסים מלא במאפים וגבינות. שישי בצהריים, כאמור, זו השעה שבה מתחילים אנשי תעשיית הכספים לשחרר לחצים, והשוק מתמלא בלובשי חליפות מחוזקים בבירה החל משעה מאוד מוקדמת. לצד הברים וחנויות היין והבשר, יש גם מעדניה קטנה שנקראת "Detox", שכשמה - מציעה מיני מאכלים בריאים להחריד אבל גם טעימים להפליא, שאמורים לסייע לברוקרים טרוטי העיניים לאזן קצת את הקפאין.
Lloyd building, The Gherkin
מדובר בעסקה לא רעה. חוצים את כנסיית סנט פול ומגיעים לשניים מהבניינים המודרנים החשובים בעולם בפינת רחוב אחת. הבניין של חברת הביטוח ללוידס שהוקם בשנות ה-80 הוא המחווה האולטרה מודרנית של לונדון למרכז פומפידו הפאריסאי. האדריכל ריצ'ארד רוג'רס, שהיה שותף בעיצוב המקור הצרפתי, בנה בניין עתידני, רובו כסוף ומטאלי, עמוס צינורות וגרמי מדרגות חשופים. מולו ניצב הגרקין (כינוי למלפפון חמוץ), שבנה נורמן פוסטר בהזמנתו של ענק פיננסים שוויצרי. הבניין, בולט בנוף הלונדוני בגובהו וצורתו המלפפונית, הוא אחד השינויים המשמעותיים שחלו בקו הרקיע של העיר בעשור האחרון ובמידה מסויימת מסמליו העיקריים של הבום הפיננסי. היום, עדיין לא מאוכלס כולו ועם דיירים רבים בסכנת קיום, הוא גם אחד הסמלים להווה העגום שפקד את הקהילה שבנתה אותו.
Guildhall Art Gallery
הגלריה, שנפתחה לראשונה בסוף המאה ה-19, מציגה בעיקר יצירות העוסקות בהווי החיים הלונדוני. הבניין המקורי הוחרב בבליץ של מלחמת העולם השניה ונבנה מחדש כהעתק נאמן למקור. בפנים אפשר לצלול להיסטוריה של העיר עם פורטרטים ונופים לונדונים כפי שנצפו דרך עיניהם של גדולי ציירי אנגליה. המסע ההיסטורי ממשיך עוד כמעט 2000 שנה אחורה, כשיורדים אל האמפיתיאטרון העתיק שמסתתר מתחת לבניין, זכר לימים שלונדון הייתה בכלל עיר רומאית. כיאה למוזיאונים באנגליה, שעושים הכל עד הסוף ללא מגבלת תקציב, מוצגים שרידי האמפי בתוספת שחזורים ויזואלים מתוחכמים, שהופכים את התצוגה לחוויה עיצובית מרהיבה.
Bow Lane
אחת התופעות האורבניות שמאפיינות את לונדון היא המון רחובות נסתרים. שלא כמו אחותה המטריצית ניו-יורק, בלונדון אפשר להסתובב שנים באותו איזור ולא לגלות שבעצם יש בו גם סמטה מקסימה שבחיים לא שמעת עליה. כזו היא Bow Lane, שכראוי לסמטאות קטנות גם נושאת שם קצת משונה. החיתוך מהרחוב הומה המכוניות לסמטה הצרה והעתיקה הוא קצת כמו מעבר בזמן ללונדון של לפני הבנקים וחברות הביטוח. אפשר ממש לדמיין את סוויני טוד או דר' ג'קיל חומקים אל תוך אחת החצרות האחוריות בחשכת הלילה.
אפשר גם להתיישב באחד מבתי הקפה או המעדניות שלאורך הרחוב ולסיים את הטיול באיזה קינוח אנגלי מסורתי. מיטיבי הלכת יכולים להמשיך מכאן אל גשר המילניום ולחצות את התמזה היישר אל הטייט מודרן והגדה הדרומית. אבל זה – זה כבר בטור אחר.