השבוע ארזנו את מטלטלינו ועברנו ל-W1, שזה סימן המיקוד של לב לונדון. איפה שהתיאטראות, בתי הכלבו ופקקי התנועה של אוקספורד ופיקדילי - אז עכשיו גם אנחנו שם, זוג ישראלים פעורי עיניים וכלב בשם סם, שכבר ריחרח כמה בירות אירופאיות בחייו. למעבר קדמו שבועות ארוכים של דיונים אסטרטגיים וטקטיים, התייעצויות עם ותיקי העיר, חיפושים קדחתניים ומשאים ומתנים מתישים עם סוכנים ובעלי בתים. השבועות הקרובים, מן הסתם, יתאפיינו בעלייה לרגל (בכל זאת, קומה 2 בלי מעלית) של מיטב מכרנו, שיבואו להתרשם ולהביע דעה. כי בלונדון אין עניין גדול יותר, מסובך יותר ומדובר יותר מהמקום שבו אתה גר, ולהלן הסיבות:
1. לצד טוקיו ומוסקבה (כל אחת מסיבותיה), לונדון היא העיר היקרה בתבל לשכירות. מדובר בסכומים המגיעים גם לעשרות אלפי פאונדים לחודש – כשעל מנת להצליח לקצץ את כמות האפסים, פותחה פה השיטה המשונה של הצגת הסכום לפי חישוב שבועי. להבדיל מהטענה שהוצגה בקליפ התמיכה לדוב חנין, הפיקוח היחיד שיש פה על שכר הדירה הוא אלמנט ההיצע והביקוש. ובעיר שהפכה בעשור האחרון לחביבת נסיכי הנפט והאוליגרכים, הסכומים המשולמים יכולים להגיע למספרים הזויים. עבורנו, פשוטי העם שעוד לא עשו אקזיט ולא נולדו לשייח' סעודי, מחירי השכירות הופכים את חיפוש הדירה לאתגר רציני למדי.
2. אין כניסה לכלבים. בין אם זה מהפחד שישרטו להם את רצפות העץ או כדי שהנביחות לא יפריעו לשכנים, רוב בעלי הבית בלונדון מעדיפים שלא להכניס חיות לדירה. כל שנותר לבעלי הכלבים או לנשוך שפתיים ולחפש בית עם גינה – שם, מספרים סוכני הנדל"ן, יש סיכוי שיחבבו אותם יותר.
3. כולם יודעים שלונדון גדולה, אבל קשה להבין עד כמה עד שלא יורדים למספרים. לונדון, עם 1500 הקילומטרים הרבועים שלה, גדולה פי 30 מת"א. מה שאומר שהמרחק בין בריקסטון להמפסטד הוא כמו זה שבין ראשון לציון לנתניה. הגודל העצום מציע מגוון רחב של צורות חיים - מבית פסטורלי על שפת האגם ועד לופט אורבאני במגדל מגורים, המיקום הגיאוגרפי הוא לא רק עניין של נוף אלא הרבה יותר מזה . שכונת המגורים שלך תכתיב במידה רבה את החברים שלך, הרגלי הבילוי ואת מספר השעות אותו תשרוף הלוך וחזור ממקום העבודה. לונדוני ממוצע מבלה כשעתיים ביום ברכבות ובכבישים, ולא מעטים נאלצים לשרוף גם פי שניים מזה.
4. יותר מהכל - המקום בלונדון בו אתה גר גם הופך לסימן הזיהוי המשמעותי ביותר שלך. זו גם אחת השאלות הראשונות שתישאל בכל מפגש חברתי או עסקי, יחד עם מה שמך ומה אתה חושב על מזג האוויר. רק שאחרי שייעשה וידוי קפדני לגבי שם האיזור – כולל מיקוד מדויק, השכונה ותחנת האנדרגראונד הקרובה, יוחלט אם אתה בורגני, מגניב או סתם מתלהב. סוכני הנדל"ן יודעים לספר שקייט מוס וגווינת פאלטרו גרות ב-Primorse Hills בעוד סימון קאוול לא מזמן עבר להולנד פארק. הם גם יודעים בדיוק איפה הבית ב-Marylborn שהשאירה מדונה לגיא ואיפה הלופט האולטרא מודרני שמחזיקה ב-Clreckenwell זאהא חדיד. חשבת שחיפוש דירה זה עניין טכני בלבד? ראיון העומק בן החצי שעה שתעבור אצל הסוכן יבהיר לך שלמעשה מדובר בחיפוש אחר זהותך העצמית.
לקח לנו, עת רק נחתנו בעיר, כמה עשרות דירות שראינו ועבודת רגליים לא קטנה עד שהבנו את האמת. חלום הדירה האורבנית לא ממש עובד עם הדייר ההולך על ארבע שאיתנו. באין ברירה ומתוך שכנוע עצמי שיכול להיות נחמד בפרברים, שכרנו לנו במערב לונדון קוטג' אנגלי קטן עם גינת ורדים. בפרץ כפריות הוספנו גם ריהוט עץ וסלסלות קש והתקנו בגינה פינת רביצה קטנה ופסטורלית. איזה כיף יהיה כשיגיע הקיץ ותצא קצת השמש – התפייטנו בעודנו חוזרים מהמשתלה השכונתית עמוסי שקים, מדמיינים את מסיבות הבר-בי-קיו עם השכנים ואת סם מתרוצץ לו באושר בין שיחי הפרחים.
אלא שבהיותנו על אי צפוני וגשום, המציאות התגלתה כהרבה יותר קרה ואפרורית. השמש לא ממש הגיעה, הגשם לא ממש פסק והשכנים לא ממש גילו בנו עניין. אפילו סם, שבגללו נקלענו לסברביה הזאת, סירב בתוקף לפתח חיבה כלפי הגינה הרטובה. וכך, ככל שהתקרבנו אל מועד היציאה מהחוזה הדרקוני, חלחלה בנו התודעה שלעיר נולדנו ובגילנו המופלג, כנראה שכבר לא נסתגל לחיי הפרברים.
אז בנחישות ישראלית אופיינית, חמושים בקצת יותר ניסיון והצהרת כוונות החלטית, יצאנו לסיבוב חיפושי דירות שני. והפעם - שלא ישלחו אותנו לשום פרבר שקט וירוק. אנחנו רוצים לצאת מהבית הישר אל תוך המולה לונדונית עירונית. לאחר שלושה שבועות של מבצע ממוקד, שכלל סריקה מקיפה של מרכז העיר ומודעות שהעלינו באתרי אינטרנט (דרוש לנד-לורד חובב כלבים וכד') מצאנו את מבוקשנו. ועכשיו אנחנו פה, ב-W1. אין גינה, אבל יש טייק אווי מכל הסוגים ואת דממת המוות החליפה מערכת הסטריאו הקולנית של השכנים מלמטה. סם עוד מרחרח את סביבתו בניסיון לגבש דעה על מעונו החדש, אבל אנחנו כבר יודעים שכנראה לנצח נישאר עכברי עיר.