במאי- ערן ריקליס (“הכלה הסורית", “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”).
תסריט- גידי מרון ודוד אקרמן ("כתב פלילי") בהשראת חייו של רלף קליין ז"ל.
שחקנים- דני יוסטון (“הגנן המסור"), אמירה קסר (“סילביה").
על מה הסרט?
מאמנה המוצלח של מכבי ת"א, מקס סטולר, עובר לאמן קבוצת כדורסל בגרמניה המערבית של 1982, מתחבר עם מהגרת מקומית ומתמודד עם עברו המשפחתי.
על מה באמת הסרט?
על יותר מדי נושאים במקביל- יחסי גרמניה ישראל, שואה, הגירה, אובדן דמות האב, ילדות מול בגרות, סודות משפחתיים, סליחה, נקמה- וזו רק ההתחלה.
הדבר הכי טוב בסרט
אמירה קאסר. שחקנית הקולנוע והתיאטרון הצרפתיה היפהפייה, מגלמת מהגרת טורקיה וגונבת את ההצגה, אולי זה בגלל שהיא נראית כמו אחותה הצעירה של רונית אלקבץ.
הדבר הכי גרוע בסרט
דני יוסטון. השחקן ההוליוודי נותר מעט חד מימדי ורובוטי לאורך כל הסרט, וכמעט בלתי אפשרי להזדהות איתו או להתעניין בגורלו.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
בלי לעשות יותר מדי ספויילרים, מערכת היחסים המתפתחת בין המאמן ובתה המתבגרת של המהגרת מגיעה לשיאה בסצנה מרגשת במיוחד בבית הקפה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
המאמן מתקשר לביתו בישראל רק בשביל לקבל שוב ושוב את המזכירה האלקטרונית. טוב, הבנו, המשפחה כועסת עליו. אין עוד דרכים להראות את זה?
סקס
לא ממומש. הרומן שהיה יכול להיות חתרני כל כך בין היהודי למוסלמית על אדמת גרמניה נותר אפלטוני בלבד.
אלימות
המאמן מקבל מכות מחבורת פנקיסטים גרמנים, ומלמד אותנו את השיעור- אף פעם אל תנסה להגן על דוכן נקניקיות שאתה לא מכיר.
סטיילינג
בהתאם לשנה בה הסרט מתרחש הוא מלא בפריטי וינטג' מוצלחים- ממכוניות ועיצוב הפנים ועד שעונים, ווקמן, טלפון מחוגים וקוביה הונגרית קלישאתית המונחת כבדרך אגב במכונית.
פסקול
הילדה הטורקיה מנסה להפוך למערבית אז היא שומעת את להיטי התקופה מ"תהילה" ו"פלאשדאנס" הזרים כל כך לאופיו של הסרט. זה לא עוזר לה לעבור את סצנת "המומולדת" הבודדה אה-לה "הקיץ של אביה".
מה למדנו מהסרט?
את מה שאומרת הטורקיה על הקפה הגרוע בגרמניה- “במקום שבו אין קפה טוב, שום דבר לא טוב".
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
מדרמת כדורסל ציפיתי שיהיה הרבה יותר כדורסל.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
ניכר כי ערן ריקליס רצה בכלל לעשות סרט שואה, אבל נגמרו לו הנושאים, אז הוא הלביש את זה בחופשיות גמורה על אפיזודה מחייו של רלף קליין.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
אני אוהבת סרטי שואה רק ביום השואה.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"מטאליק בלוז"- כי גם שם העלילה היא רק תירוץ להתעסק בשואה.
שורה תחתונה
התחושה העיקרית עמה יוצאים מהסרט היא כי עם כל החומרים הטעונים בהם הוא מנסה לגעת הוא היה יכול להיות מעניין הרבה יותר. אולי זה דווקא בגלל ריבוי הנושאים וריבוי קווי העלילה שלא ממש מתחברים, אולי בגלל הקצב האיטי ואולי בגלל הדיאלוגים המעט חורקים לפעמים, כך או כך ההרגשה היא בעיקר של פספוס.
זמן מסך
107 דקות.