בעלי מלאכה
במאי ותסריטאי- ג'ושוע מייקל שטרן (“מעולם לא")
תסריטאי- ג'ייסון ריצ'מן
שחקנים- קווין קוסטנר, מדלן קארול, דניס הופר, קלסי גראמר (“פרייזר"), ניית'ן ליין (“המפיקים”), סטנלי טוצ'י (“השטן לובשת פרדה")

על מה הסרט?
סאטירה קומית-דרמתית. קווין קוסטנר מגלם לוזר אמריקאי, אב חד-הורי, שבתו המוסרית גורמת לכך שקולו הוא זה שיקבע את תוצאות הבחירות האמריקאיות. מסע תעמולה לכבוד איש אחד יוצא לדרך.

על מה באמת הסרט?
תשדיר תעמולה אמריקאי לעידוד ההצבעה בבחירות.

הדבר הכי טוב בסרט
השחקנית הצעירה, מדלן קארול, רק בת 13, המגלמת את בתו של קוסטנר. כמעט נושאת את הסרט על כתפיה, ומצליחה לעשות זאת ברגישות ובכשרון של שחקנית ותיקה.

הדבר הכי גרוע בסרט
חסרה ביקורת אמיתית על שיטת הבחירות האמריקאית, הממשל האמריקאי והמדיניות שלו בנושאים השונים המוצגים בסרט, יחד עם התעלמות מנושאים רבים שכלל לא מוזכרים (מי אמר מלחמת עירק ולא קיבל?).

הסצנה שתלכו איתה הביתה
הסצנה בה פוגשת הבת את אמה הלא מתפקדת (המגולמת על ידי מייר וינינגהם) שנטשה אותה, ולמרות שהיתה לא קשורה ממש לסרט וקצרה מאוד, היה בה משהו מרגש לרגע.

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
לא חסרו. זכורה במיוחד הסצנה בה סוטרת אשת המועמד הדמוקרטי לבעלה המתמודד מכיוון שאיבד את חוש השדרה שלו במסע התעמולה המגוחך.

הזווית היהודית-ישראלית
לא שכחו להזכיר בסאטירה הלא נשכנית הזו גם את הקול היהודי. האח!

סקס
שום סצנה לרפואה. ואם היינו צריכים עוד הוכחה, פוליטיקה זה לא סקסי בכלל.

אלימות
חוץ מהסטירה המדוברת כנראה שאמריקה של הסרט הזה לא ממש צריכה להתמודד עם אלימות.

סטיילינג
וייט-טראשי. בסרט מופיעה גם כתבת אמביציוזית המוכיחה את הטענה ששלי יחימוביץ' ואחרות כבר מכירות- כל מתולתלת שמגיעה לטלוויזיה דינה אחד- פן.

פסקול
כיאה למדינות הדרום- קאנטרי ורוק מיושן. קוסטנר אף מופיע בהצלחה כזמר רוק בסצנה אחת. שאר הפסקול בסרט דרמתי מידי ומנסה להאדיר סצנות ולהפוך אותן לדרמתיות יותר, בחוסר הצלחה.

מה למדנו מהסרט?
כל קול משפיע. להצביע זה חשוב. (כן ממש, תספרו את זה למצביעים של לבני)

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אז למי הוא הצביע בסוף?

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אמריקנה לפנים. סרט מוסרני ושמרני שלא בועט באף אחד. זה סאטירה? נקווה שעידן אובאמה יביא איתו סרטים מעניינים יותר.

המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
לי יש פינה חמה בלב לקוסטנר, עוד מאז שהוא רקד עם זאבים.

מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"לכשכש בכלב”- ושאר סאטירות פוליטיות מוצלחות בהרבה.
"מר סמית' הולך לוושינגטון”- אבל לא ממש הצליח לשחזר את הסאטירה והכישרון של פרנק קפרה.
"הקרנבל הגדול”- כדי לגנוב מבילי ויילדר את הקרקס התקשורתי המניפולטיבי של האמריקאים.
"וייט ארפ”- גם שם גילמה מייר וינינגהם את אשתו המכורה לסמים של קוסטנר.

זמן מסך
120 דקות.

שורה תחתונה
סאטירה בלי הרבה עוקץ, מה שמשאיר אותנו עם סרט סימפתי ותו לא. קוסטנר דווקא מפתיע לטובה בתפקיד שלא דורש ממנו יותר מידי מאמץ.