אין ברירה, צריך להודות שפישלנו. טעינו קצת. אנחנו, התקשורת, אבל גם אתם, הקוראים. כולנו חשבנו שזהו זה, בריטני ספירס היסטוריה ולעולם לא תצליח לעשות את זה שוב, בכוונה או בטעות. אחרי הגירושים המכוערים, הקרחת, ההופעה המסוממת בטקס פרסי ה-MTV, צילומי הנרתיק המבצבץ, דריסת נהגי פפראצי מזדמנים, התמוטטות העצבים והאשפוזים במכוני הגמילה, היינו מוכנים לקבוע לה שעת מוות ולהעלות אייטמים מסכמים על פועלה המבורך והבלונדיני.
אלא שתלמידת בית הספר ההיא עם הקוקיות הורודות והעניבה הצליחה איכשהוא להתעורר, להתאושש, לנער מעצמה אבקות כאלו ואחרות וסוג של לקום לתחייה. שוב. עם אלבום לא רע בכלל, הופעות אורח מגניבות ב"איך פגשתי את אמא", סרט דוקומנטרי חביב ולוק חדש ובעיקר רזה, אין לנו ברירה אלא לאכול את הכובע, להצמיד לשם שלה את המילה "קאמבק" ולגנוז כרגע את כל ההספדים שתכננו. לפחות עד הילד הבא שמישהו יעשה לה.
החוליה הכי אחרונה בשרשרת התחייה שלה הוא קאבר שצילמה ל"רולינג סטון", בו חושפת בריטני החדשה והמשופרת טבור עגלגל וחיוך של "נה נה בננה". באותו הגיליון ממש היא לא מהססת לפתוח פה ולשתף את כולנו במה שעובר עליה בפנים: "אני מרגישה כמו בן אדם זקן, באמת. אני הולכת לישון ב-21:30, כל ערב, לא יוצאת לשומקום. ממש פלוצה זקנה".
אולי, בריטני. ואולי זה גם קשור לעובדה שאבא שלך, ג'יימי, שכר קצת שומרי ראש שיפקחו עלייך יום ולילה ויוודאו שאין לך מרגריטות ביד. אומרים גם שיש אנשים מיוחדים שתפקידם להקשיב לשיחות הטלפון הפרטיות שלה, ושנאסר עליה לנהוג במרצדס של עצמה. לא מאמינים? תשאלו את אחד משומרי הראש לשעבר, שלפי הדיווחים פוטר כי נתן לה להגניב שיחה בסלולרי האישי שלו.
והילדים, בריטני, מה עם הילדים? איך כל ההאנג-אובר הממושך הזה השפיע על תוצרי האהבה שלך ושל השחקן/זמר/דוגמן/פנקיסט/ערסוואט/דביל קווין פדרליין? יש סיבה לדאגה, מסתבר. "הם לא נראים כמוהו בכלל", היא מודה, "וזה מוזר כי הם מתחילים להגיד מילים כמו 'טיפש' ולקלל הרבה. והם לא לומדים את זה ממני, אז זה חייב להיות ממנו. כאילו, אני גם מקללת, אבל ממש לא בסביבתם". אחלה. תגידו, נרגעתם? כי אנחנו ממש לא.