באמריקה קוראים להן מיילי סיירוס, סלינה גומז או בריטני ספירס, בארגנטינה לאלי אספוסיטו או לואיסנה לופילטו ובישראל? אל תשאלו אותנו אפילו. השם שונה, המבטא אחר, אבל אם תשימו אותן יחד בחדר ותנטרלו את הסאונד, תגלו שמדובר באותה תרנגולת מטילת ביצי זהב. ספק ילדה-ספק אישה, עוד לא יודעת ממש משהו על העולם הזה, אבל לגמרי נמצאת בפסגה שלו. הכול זמני כמובן כי יום אחד החורף יגיע ובין אם היא תרצה בכך או לאו, השרביט יעבור הלאה למלכה החדשה בשכונה.
מילדות מתוקות ללוליטות מפתות
הדה-הומניזציה ורצח האופי שהתקשורת מתעקשת לבצע בילדים הכוכבים בשנייה שהם מחליפים את הפטל בשמפניה, נובעת, כך נראה, מחוסר היכולת לקבל את הדיסוננס בין התמימות שאפיינה אותם עד לפני רגע לבין המיניות המוחצנת שהפכה להיות סימן ההיכר שלהם. בדיוק כמו במקרה של מיילי ובריטני, מדובר בילדות שעשו את המהפך מהבייביסטריות הלא רשמיות של הילדים למושא הפנטזיה של המבוגרים. ולא מדובר כמובן בתופעה תרבותית שמוגבלת לארצות הברית בלבד.
גם בארגנטינה ובמקסיקו, הממלכות הבלתי מעורערות של תעשיית הטלנובלות, הטרנספורמציה שעוברים הילדים הכוכבים מגיעה בעטיפה זהה כמעט לחלוטין. במדינות בהן רבים מהתושבים חיים בדוחק ונאבקים לשרוד, פורחת מצדה השני של הגדר תעשיית חלומות, טלנובלות שאמורות להסתיים ברגע שהבמאי צועק 'קאט' אך ממשיכות הרבה אחרי שהדלתות נסגרות והאולפנים ננעלים.
מחד, אין פה התיימרות לסוגה עילית או לחוויה מעצבת לחיים. הסבונייה הממכרת שמצליחה לשבות מיליונים היא לא יותר מאסקפיזם מהנה מהמציאות האפורה שרבים חיים בה. האשליה שמוכרים לצופים היא במידת מה אותה האשליה שהשחקנים הצעירים ניזונים ממנה בעצמם. הם מגויסים להפקות הגרנדיוזיות האלה לא פעם כשהחלב בקושי יבש מהשפתיים שלהם, האישיות שלהם עוד בשלבי עיצוב והם מוצאים את עצמם מתמכרים לפיקציה שהם עצמם מפיצים, מבלי שיהיו להם את הכלים בגילם הצעיר להתמודד עם הרגע שאחרי. על המסך, הכל מהדהד בעוצמה – הרומנים סוערים, הנעורים פרועים, דמויות הגיבורים הן טראגיות והשחקנים הם גיבורי התרבות של מיליוני מעריצים ששואפים להיות כמוהם. האירוניה היא כמובן שהרבה פעמים השחקנים עצמם מאמינים שהם הדמות שהם מגלמים ומתקשים להתנתק מהאלטר אגו שלהם בתום הצילומים ולחזור לאני האמיתי שלהם, שבדיוק כמו אצל כולנו הוא אפור ומורכב בהרבה.
השחקנים הצעירים שמוכרים לנו את הפנטזיות הם הלקוחות הטובים ביותר של עצמם – הם יגלמו לא פעם דמויות של בני נוער נהנתנים, עשירים, נשמות חופשיות ופרועות שיכורות מכוח ומכסף שמצליחות לחמוק מאחריות בכל פעם מחדש, וינסו לבדוק את הגבולות האלה גם בחיים האמיתיים שלהם. התוצאה היא כמובן שכשתגיע ההתרסקות במציאות, לא יהיה מי שיכתוב עבורם את הצעד הבא או יזהיר אותם שמה שעובד באופן מושלם על המסך, לא יכול להתקיים במציאות.
ואז מגיעה ההתפכחות הכואבת. הניסיון להתמודד עם התרסקות החלום, ההיכרות עם סמים ואלכוהול והרצון לחוש את הריגוש של החיים כשהם עדיין בתוך הדמות. הקונספט של ילדות כתקופה נטולת דאגות, ללא אחריות, עם החופש להגיד ולעשות מה שרוצים הופך פתאום להיות מעוות כשהם כבולים לחוזים נוקשים, מבלים שעות ארוכות על הסט ונחשפים לא פעם לסיטואציות שרחוקות מלהיות אידיאליות לגילם ומוקפים באנשים שלא תמיד רוצים את טובתם.
לא פעם הילדים האלה הם פרות חולבות של הרבה מאד מבוגרים רוויי אינטרסים שרחוקים מלהיות דמויות מטפחות. הם יראו בילדי הפלא הזדמנות עסקית לרווחים וכך הם יתנהלו מולם. למרות שעל הנייר הם יגיעו עם תווית של מיליונים, בפועל הכסף יעבור לא פעם בין ידיהם של עשרות מבוגרים שידאגו לרפד את החשבונות שלהם אך לא תמיד יבטיחו את עתידם של מי שמייצר עבורם את ביצי הזהב. לעיתים אף מדובר בהורים של אותם הילדים, שמנסים להגשים דרכם חלומות ילדות מודחקים או להתעשר על גב הצאצאים שלהם מבלי שלאלה יש את היכולת להתנגד או לבחור בדרך אחרת.
אם הילדים נשאו חן בעיני מושכי החוטים הנכונים, הם יזכו להחתים כרטיס במועדון המבוגרים – הדמויות שיגלמו יהפכו להיות פרובוקטיביות יותר, מיניות יותר ושנויות במחלוקת הרבה יותר. המבוגרים יצקצקו בלשונם, הילדים שרוצים להיות הם ינפנפו בסלפי, ואיפשהו בתוך כל הכאוס הז,ה אותם כוכבים שעוד מתנדנדים בין סטטוס חוקי של ילד למבוגר, יצטרכו למצוא מספיק כוחות נפשיים ופיזיים כדי להתמודד עם החיים האמיתיים.
לרוב, העובדה שהם גדלו על הסט ובילו את רוב שעות היום שלהם בחברת מבוגרים לא חידדה את שיקול הדעת שלהם או הנחילה בהם קול פנימי של היגיון, אלא להיפך. אחרי שנים בהן כל צעד שלהם היה מחושב, הם רוצים וכמעט מרגישים מחויבים למרוד כדי להרגיש סוף סוף לראשונה בחייהם שהשליטה בידיים שלהם. אז הם יפגשו את החבר קוקאין ובן הדוד וודקה, יעשו שינויים קיצוניים במראה וכמובן, יתועדו בשלל סיטואציות מביכות.
על מורדים ומלאכים
בכל הקשור לעולם הטלנובלות, זה לא סוד שהדרמות מחוץ לסט סוערות, סוחפות ורוויות תככים ואינטריגות לא פחות מאלו המתוסרטות. יודעי דבר במפעל המצליח הזה המגלגל מיליארדים יידעו לספר לכם כי מאחורי להיטים כמו "קטנטנות" ו"כמעט מלאכים" מרחף צילה של אישה אחת המוזכר בנשימה רושפת - מפיקת העל הכל יכולה, כריס מורנה. מדובר בגרסת הסבון ל"השטן לובשת פראדה", האנה וינטור של עולם הטלנובלות אם תרצו. לצד הגאונות העסקית של האישה שמפעל חייה הוא ייצור טלנובלות, מורנה (59) ידועה בתעשייה גם כאישה קשה, נוקשה, חסרת עכבות או סנטימנטים שמספר אויביה עולה בהרבה על אוהביה, והיא מצליחה להסתכסך חדשות לבקרים לא רק עם שותפיה העסקיים אלא גם עם מי שגידלה בחממה שלה במשך שנים כילדי פלא, עד שבגרו ומרדו ב"אמם המאמצת". היא אוספת לחיקה את הכוכבים כשהם עוד ילדים קטנים, מעצבת אותם לתבניות הכוכבות התואמות את רצונותיה וכשאלה בגרו או העזו לצאת נגדה, היא משליכה אותם מבלי למצמץ. חלקם מצליחים לעמוד על רגליהם אך לא מעטים לא שורדים את המעבר משליטה מוחלטת לעצמאות וקורסים לאבדון.
כריסטיאן צ'אבס (33) שגילם את דמותו של חואן בטלנובלה "רבלדה", (הגרסה המקסיקנית למורדים) הוא אחד מאותם הכוכבים הילדים שלא צלחו את המעבר ליום שאחרי בצורה חלקה. בשנים שחלפו מאז ימי הכוכבות הגדולים שלו, צ'אבס נזרק מראש ההר הנוצץ לתחתית בולען שחור וקודר של אבדון: הוא ביים את מותו ברשת, ניסה להתאבד, התמכר לסמים ואף הואשם בניסיון לרצוח את בן זוגו לאחר ויכוח שהתדרדר במהירה לתקרית אלימה.
בדומה למקבילות האמריקאיות שלהן, גם חייהן של ילדות הפלא דוברות הספרדית מעבר לים רוויי דרמה ופרובוקציות. סלסטה סיד (32) שגילמה את ברבריטה ב"קטנטנות", נכנסה להריון בגיל 20, נקלעה לקשיים כלכליים ושקעה להתמכרות לא פשוטה לסמים שאף הובילה לאשפוז ממנת יתר. דניאלה מסטריצ'יו (28) שהחלה לגלם את דמותה של סול ב"קטנטנות" כבר בגיל 8, נכנסה להריון בגיל 18 וכיום פרשה לחלוטין מתחום המשחק ועובדת בסופרמרקט.
קמילה בורדונבה (31), שכיכבה בסדרה ובלהקה "המורדים", הגיעה מבית מבוסס באופן יחסי וזכתה לקריירה יציבה ותמיכה, ולמרות זאת, סיפרה לא פעם בראיונות על החיים הקשים ככוכבת נוער ועל האשליות הרבות וחוסר הוודאות שהם מביאים עימם לצד הכסף והתהילה. "נורא קשה לדעת למה אנשים מתקרבים אלינו; בגלל שבאמת אוהבים אותנו או רק בגלל שאנחנו מפורסמים", סיפרה בורדונבה, שלפי הדיווחים בתקשורת סבלה מאנורקסיה תקופה מסוימת ואף התנסתה בשימוש בסמים.
Haciendome el aguante en todo mis amores.. los amo♡Siempre me acompañan.. al infinito y mas alla!!
— Daniella Mastricchio (@DaniellaMastri) 29 במרץ 2016
Arriba @LQNE2016 pic.twitter.com/mGWH3hCCFO
סיפור חייה של אנאהי (33) המקסיקנית סוחט דמעות אף יותר, עד כי לעיתים נדמה שנגזר ישירות מהתסריט של הסדרות בהן שיחקה. מי שהחלה את הקריירה שלה בשואוביז בגיל שנתיים בלבד בגרסה המקסיקנית של "קטנטנות", המשיכה בבגרותה לככב בסדרה "רבלדה" בתפקיד מיה קולוצ'י ובלהקה בעלת השם הזהה. למרות ואולי כתוצאה מההצלחה הגדולה שחוותה, אנהי התקשתה להתמודד עם אורות הבמה והלחץ להציג חזות מושלמת ונוצצת לפי דרישה וסבלה במשך שנים ארוכות מאנורקסיה. המחלה הביאה אותה לכדי התמוטטות מספר פעמים, כשהשיא היה בהתקף לב שכמעט גרם למותה. בסופו של דבר אנהי הצליחה להתאושש ולהבריא והיא מתחזקת כיום קריירת שירה משחק ודוגמנות מצליחה, לצד מעורבות פעילה בכל הקשור למחלת האנורקסיה ולאלימות. מי שהגורל פחות שפר עליה הייתה כמובן בתה של כריס מורנה עצמה, רומינה יאן הזכורה לכולנו כבלן טובת הלב מ"קטנטנות". במשך שנים יאן התמודדה עם מחלת האנורקסיה עד שכתוצאה ממנה, לקתה בלבה בשעה שעשתה אימון כושר והלכה לעולמה בגיל 36 בלבד.
מילדות מוי כיף לנשים בשלות
אך לא תמיד המציאות קודרת כל כך ודווקא תוכלו למצוא כוכבים שהצליחו לעשות את המעבר מילדות לבגרות בלי למצוא את עצמם עושים צ'ק אין במוסד פסיכיאטרי כלשהו. לואיסנה לופילטו ולאלי אספוסיטו, שתיים מהכוכבות הגדולות והמצליחות בתעשיית הטלנובלות, הן דוגמא למעבר מוצלח שכזה. לופילטו (29), הנשואה כיום לזמר הקנדי המצליח מייקל בובלה ואם לשניים, החלה את דרכה בתעשייה כשהייתה בסך הכל בת שנתיים. בגיל 16, כשכבר הייתה בשיא תהילתה אחרי שכיכבה ב"קטנטנות" וב"המורדים", לופילטו כבר תמכה כלכלית במשפחתה, אחריות לא פשוטה או קלה עבור טינאייג'רית שנאלצה בעל כורחה להיות הדמות המפרנסת בבית.
גם אספוסיטו (24), שכיכבה ב"קטנטנות" וב"כמעט מלאכים", זכתה לגורל דומה. בדומה ללופילטו, גם אספוסיטו החתימה כרטיס בעולם הבוגרים כשהתהליך לווה בשמועות על ניתוחים פלסטיים ובצילומים פרובוקטיביים. גם אספוסיטו וגם לופילטו הצליחו לקבל החלטות מושכלות בקריירה ובחיים האישיים שהצילו אותן מהתרסקות אפשרית ושתיהן ממשיכות לתחזק קריירה מצליחה למדי גם כיום. לרוב, הן גם יעלו לכותרות בהקשרים חיוביים וזאת על אף הסכסוך המתוקשר שאספוסיטו מנהלת בימים אלה עם הקולגות לשעבר, טיני סטוסל, אנחלה טורס ונטלי פרס. גם המקבילים הגבריים שלהן, פליפה קולומבו (33) כוכב "קטנטנות" ו"המורדים" וחברו הטוב בנחמין רוחאס (31), ששיחק אף הוא ב"קטנטנות", "המורדים" ו"פלורסיינטה", הצליחו לבצע את המעבר מכוכבי נוער לשחקנים בוגרים מצליחים, כשרוחאס אפילו זכה לטעימה מהביצה של דיסני בארצות הברית כשכיכב בסדרה "ג'ייק ובלייק".
אל תסבנו אותנו
אז איך זה שכוכב אחד מעז? אם התעשייה הזו מחרבת את הילדות ופוצעת את הנפש, איך היא ממשיכה להיות פסגת האולימפוס עבור כל כך הרבה ילדים ובני נוער? התשובה היא בפנטזיה של האשליה לעומת האפרוריות של המציאות. לא לחינם התחום מכונה שואוביז. 99% ממה שאתם רואים לפניכם בתוצר המוגמר הוא שואו – הוא נועד לפתות אתכם, להדהים אתכם ולגרום לכם להאמין שמה שאתם רואים הוא אמיתי לחלוטין. אתם יודעים שמה שאתם רואים לפניכם הוא שואו שהוא כולו ביזנס, אבל אתם כל כך מוקסמים שאתם משתפים פעולה. ככה זה סבון. הוא מנקה את הלכלוך וגורם לכם לחוויה חושית מפנקת, אבל כשתשטפו אותו, תגלו שהלכלוך לא נעלם. הוא רק זרם בכיוון אחר.