יש כאלה שלא מבינים את ההייפ סביבי. גם אני לא כל כך מבינה

הכל קרה מהר מאוד. רגע לפני טקס המשואות בערב יום העצמאות הייתה אורן מצוינים פשוט עוד ילדה-יפה-חוף-אשקלון. למחרת, בעל האש עם המשפחה, כבר הייתה מוקפת בכתבים שראיינו אותה, וביום חמישי, בקושי יומיים אחרי הטקס, ישבה עם הזמר נדב חנציס במסעדה וקיבלה ממנו תדריך מזורז לעולם הזוהר.

הכותרות לא איחרו להגיע. "נדב חנציס והדגלנית שמשגעת את המדינה בתחילתו של קשר?", שאלו כלי התקשורת. שבוע לאחר מכן, כשהיא על הסט של הקמפיין הראשון שסגר לה הסוכן החדש, רוברטו בן שושן, מצוינים לא הכחישה את השמועות. יכול להיות שתודרכה על ידי הסוכנים שעדיף שלא לשלול את הרכילות העסיסית, אבל היום היא נותנת לראשונה תשובה ברורה. "נדב ואני לא זוג, מעולם לא היינו ולעולם לא נהיה. הוא גר במושב ממול, אנחנו חברים מהבית. הוא קטן ממני בשלוש שנים, בגיל של אחותי הצעירה, למד איתה בכיתה והם חברים טובים מאוד".

ולך עצמך היה קשר איתו קודם?
"הרבה פעמים החזרתי אותם מבילוי משותף, תמיד היו בינינו ממשק ודיבור. נדב בא מהתעשייה ומכיר אותה, אז נפגשנו ודיברנו על זה. הוא כיוון אותי והסביר לי על העולם הזה, שחדש לי. זה פורסם והוצא מההקשר".

אז למה לא אמרת מיד בראיונות שאתם לא ביחד?
"לא יודעת. כתבו בכל מקום שאנחנו ביחד, אז להגיד לגמרי 'לא'? לא רציתי שזה ייראה לא טוב. וגם לא הייתה לי בעיה שידברו. זה משאיר אותך בעניינים".

לא עבר לך בראש לנצל את הכותרות ואולי כן למנף את הזוגיות שהצמידו לכם?
"לא. הסבירו לי שכל עוד מדברים עליי זה טוב, גם אם מוציאים מההקשר, אבל בשום שלב לא היה על הפרק להמשיך עם זה. זה לא היה שם בכלל".

לא הפריע לך כשפרסמו שאתם זוג?
"אני לא לקחתי את זה קשה, בעיקר היה לי לא נעים מאחותי. היא הייתה בבסיס ולא עם הטלפון, וכשהיא פתחה אותו היא ישר ראתה את זה בכל מקום. לי לא אכפת שאנשים ידברו, אבל מי שקרוב אלינו יודע ששום דבר לא יכול לקרות שם. אנחנו באמת חברים טובים".

דיברתם אחרי שזה פורסם?
"כן, גם ישבנו אחרי זה. אני ואחותי יצאנו עם החבורה שלנו לבר בקיבוץ ליד, והוא בא עם החבורה שלו. באזור שלנו כולם יוצאים לאותם מקומות. ואז מישהי שכנראה לא הייתה מהאזור ניגשה אליי ואמרה לי, 'למה את ונדב יושבים בנפרד?'. זה הצחיק אותי. אמרתי לה, 'כך יצא'. נדב ואני צחקנו על זה. אמרתי לו, 'תתרחק, שלא יצלמו אותנו'".

להיות דגלנית היה החלום שלי

מי שגלל בחצי עין ברשתות החברתיות תוך כדי צפייה בטקס המשואות לפני שבועיים קלט מיד שיש עניין סביב אחת הדגלניות. צילום מסך של החיילת שהגישה למשיאי המשואה את המיקרופון התחיל להתפשט בפייסבוק ובטוויטר, והמוני ישראל התפייטו בהתלהבות על הפנים היפות. בתוך כמה שעות לדגלנית האנונימית היה שם: אורן מצוינים, חיילת בודדה בת 21 ממושב הודיה שליד אשקלון.

אביה של מצוינים עובד בשירות משרד החוץ, ומאז שהייתה ילדה נדדה המשפחה בעולם. בשנים האחרונות חיים הוריה של אורן עם אחיותיה הצעירות בהונדורס, והיא, יחד עם אחות נוספת, משרתות בצה"ל כחיילות בודדות וחיות אצל הסבים במושב. "בחיים לא חשבתי להיות מפורסמת", מבהירה מצוינים. "אני לא רואה את עצמי ממנפת את זה והולכת לתוכנית כמו 'האח הגדול', זה פחות אני. בינתיים אני נהנית מהרגע".

ספרי איך הגיע הרגע הזה.
"להיות דגלנית בטקס המשואות היה חלום שלי מאז ומתמיד. בכל שנה היינו צופים בטקס, אם זה עם המשפחה כשגרנו בחו"ל ואם זה עם סבא וסבתא בארץ. לא היינו יוצאים לאירועי יום העצמאות עד שלא סיימנו לראות את הטקס. ביחידה שלי אני אחראית משאבי אנוש, וקיבלנו פקודה להביא אנשים למיונים לטקס. מיד אמרתי שאני הולכת, אבל בגלל שאין לי דרגת כתף, קצינה או נגדת, זה לא היה אפשרי. ניגשתי למי שצריך בבסיס וממש ביקשתי שימצאו דרך לגרום לזה לקרות, אבל לא הצלחתי".

אבל החיילת חדורת המטרה לא הייתה מוכנה לוותר על החלום. "כשהגיע היום של המיונים, פשוט ניגשתי בלי שקראו לי וביקשתי להתמיין. מי שעשה את המיונים התלהב ממני, ואמר שאני צועדת מעולה. עברתי כמה מיונים והגעתי למיון הסופי בפיקוד העורף. היה מאוד מאתגר, צעדנו כל היום בחוץ. הדיחו הרבה אנשים, אבל אני התקבלתי. זה היה מרגש מאוד".

מה כולל התפקיד הזה?
"חודשיים וחצי של אימונים. צועדים משש בבוקר עד 11 בלילה, עושים 25 אלף צעדים ביום, אבל אני התרגשתי מכל רגע גם כשהיה קשה. שבועיים לפני הטקס הודיעו לנו מי מהצועדים יעביר את הלפיד ואת המיקרופון, ואני נבחרתי, יחד עם עוד חמש חיילות".

ואז הגיע הטקס, והשאר היסטוריה. "אחרי החלק של המשואות הייתה לנו הפסקה קצרה עד לחלק של הדגלים", מספרת מצוינים. "פתחתי את הטלפון לכמה דקות, וראיתי שהוא מתפוצץ מהודעות. לא תיארתי לעצמי במה מדובר, חשבתי שבטח אנשים ראו אותי בטקס וזיהו אותי. חזרתי להמשך הטקס, וכשהוא הסתיים פתחתי את הטלפון. פתאום אני רואה פוסטים שפורסמו עליי, שמחפשים מי אני. מאותו רגע לא הצלחתי לעזוב את הטלפון, ברגע עלו לי 3,000 עוקבים. לא הצלחתי לעכל את זה, זה היה טירוף. לא חשבתי שזה יכול לקרות. אני לא העניין, עמדתי מאחורי אנשים כל כך חשובים. מי חשב שיראו אותי בכלל?".

היופי הוא רק חלק מהתמונה

אחרי שהציבור חיבר פנים לשם, מצוינים הפכה בן לילה למפורסמת. תוך ימים ספורים קפץ פרופיל האינסטגרם שלה מאלף עוקבים ל-19 אלף, והסוכן העתידי שלה יצר איתה קשר. "מישהו שלח לי הודעה באינסטגרם שהוא רוצה לחבר בינינו, אבל בגלל עומס ההודעות פספסתי את זה, ואז רוברטו התקשר בעצמו. בהתחלה חשבתי שזה פייק, אבל הייתה לנו שיחה טובה ומשם זה התגלגל. תוך שבוע כבר היה לנו קמפיין עם WeShoes, שזה מטורף".

ואיך את מרגישה לגבי זה? נהנית מהצילומים?
"לפני כמה ימים התמונות של הקמפיין פורסמו, ובת הדודה שלי שלחה לי צילום של התמונה שלי בחנות. אני עדיין לא מצליחה לעכל את זה".

היית רוצה למנף את זה ולהישאר בתחום, או שזו רק חוויה חולפת מבחינתך?
"בינתיים אני נהנית, אז למה לא? קיבלתי הזדמנות של פעם בחיים בלי לכוון לזה בכלל, וזה נחמד. חשוב לי להישאר אני, עם רגליים על הקרקע, לא לתת לפרסום לעלות לי לראש. כל עוד אני אשמור על הערכים שלי ולא אשתנה, אני לא שוללת שום דבר שיציעו לי".

ואם זה יחלוף כלעומת שבא?
"גם אם בסוף זה לא יצליח, הכל טוב. אני נהנית מהחוויה ומהסיפור שיהיה לי לספר לילדים שלי. הכל בסדר".

כבר הוזמנת לאירועי מפורסמים?
"הזמינו אותי להשקה של הסרט 'השטן לובשת פראדה 2' וזה היה ממש נחמד. לרגע עבר לי בראש, 'מה אני קשורה למקום הזה?', אבל זה נחמד להתערבב ולעשות מינגלינג. בגלל שלא גדלתי בארץ אני לא מכירה את רוב המפורסמים, אז אני לא באמת מתלהבת לראות אותם. אבל עדיין זה כיף".

מעניין אותך לעבוד ברשת כיוצרת תוכן או משפיענית?
"פחות. אני לא יודעת איך לעשות את הדברים האלה. אמרו לי שאני צריכה לתפעל עכשיו את האינסטגרם שלי, ואני באמת מנסה, אבל זה לא טבעי לי. אני לא שוללת, אבל אני לא בטוחה אם אצליח לעשות את זה".

מתוך כל מי שעמד בטקס בתפקיד שלך, את משכת את כל תשומת הלב.
"לא עשיתי שום דבר מיוחד. התרגשתי מאוד לעמוד שם, הרגשתי גאווה, ואני חושבת שראו את זה עליי. ברגעים האלו הרגשתי מאוד ישראלית וציונית, וזה עבר".

כולם קראו לך "הדגלנית היפה". את מרגישה יפה?
"אני מרגישה בנוח עם איך שאני נראית, ואני שמחה שאנשים רואים בי משהו יפה, אבל חשוב לי שזה לא יהיה הדבר שמגדיר אותי. בסופו של דבר, יופי חיצוני הוא רק חלק קטן מהתמונה. הרבה יותר חשוב לי מי אני מבפנים, איך אני מתנהגת לאחרים וכמובן גם הערכים שאני מביאה איתי".

הייתה ביקורת על ההתמקדות הזו במראה חיצוני של חיילת אנונימית, קראו לזה החפצה. הובכת או התבאסת באיזה אופן מזה שבחנו את איך שאת נראית?
"כן, זה קצת הביך אותי, אבל לא התבאסתי. אני מבינה שראו בטקס בעיקר את מה שבחוץ, וזה טבעי. עכשיו, עם החשיפה שנוצרה, יש לי הזדמנות להראות מי אני באמת, מה הדרך שלי, מה חשוב לי באמת. זה החלק המשמעותי יותר, מבחינתי".

זה החמיא לך?
"כמובן שזה גם החמיא לי. למחרת כבר יצרו איתי קשר מדובר צה"ל, והתראיינתי לכל גופי התקשורת. עשינו על האש של יום העצמאות אצל דודה שלי, ומלא כתבים הגיעו לשם".

יש גם רגעי קושי בעקבות החשיפה?
"יש מגיבים שלא מבינים מה ההייפ סביבי, והאמת שגם אני בעצמי לא כל כך מבינה ויודעת איך ולמה זה קרה, אז התגובות האלה לא באמת נוגעות בי. ביום השלישי אחרי הטקס, כשהדברים קצת נרגעו והיה לי פתאום זמן לחשוב, הייתה לי נפילת מתח. פתאום חששתי שאולי עשיתי טעות, חשבתי שאני רוצה לחזור להיות אנונימית. אבל זה היה לכמה רגעים ועבר, כנראה מהלחץ. אני מאוד נהנית מכל מה שקורה סביבי ומהאנשים שאני מכירה בדרך. זו חוויה מטורפת".

מי מלווה אותך פה בארץ?
"בעלה של דודה שלי. הוא איתי בכל דבר, בראיונות, בצילומים. הוא שומר עליי, בסופו של דבר אני עדיין ילדה. אם יש משהו שלמדתי בימים האחרונים, זה להגיד כשאני מרגישה אי-נוחות. היו כמה ראיונות ששאלו בהם שאלות חודרניות מדי, והדוד שלי לימד אותי שאם לא מתאים לי, אני לא חייבת לענות. כשלא היה לי נוח, נניח סביב הנושא של נדב, עצרתי את המראיינים וכולם כיבדו את זה".

אני לא יודעת אם אני פנויה עכשיו

ההתרגשות סביב מצוינים יצאה מהר מאוד מהמסכים לעולם האמיתי. "עוצרים אותי הרבה ברחוב, שזה מפתיע, כי הכירו אותי בתור חיילת במדים ואני נראית שונה על אזרחי ובכל זאת מזהים אותי. לא מזמן אחותי ואני נכנסנו לאוטו ומישהי דפקה לי על החלון ושאלה, 'את הדגלנית?'. אמרתי, 'כן', אז היא ביקשה שאקליט ברכה למישהו. זה היה ממש מצחיק, לא הבנתי למה שמישהו ירצה ממני ברכה. זה כל כך הביך אותי, לא ידעתי מה להגיד, אז אמרתי לה שנצטלם יחד במקום זה. אני לא רוצה להרגיש שאני עושה משהו בכוח כדי להישאר רלוונטית, בא לי ליהנות מהדרך. בסופו של דבר אני מושבניקית ועד לפני שבועיים הייתי אנונימית, אז באמת חשוב לי לא להתבלבל. אני יודעת שזה יכול לקרות".

בטח במושב ובסביבה מתלהבים מאוד מהכוכבת החדשה.
"נדב ואני ישבנו בבר באזור שלנו, וזה בר של ילדים בגיל שלי. הם אמרו, 'וואי, שני המפורסמים של המועצה פה, איזה כבוד'. זה נחמד, כולם מרימים ותומכים וזה כיף".

גם אחותך מפרגנת, למרות הסיפור עם נדב?
"בהתחלה היא בעיקר לא כל כך הבינה מה קורה, ולרגע האמינה. היא אמרה לי שזה לא נשמע לה כזה תלוש, אבל מהר מאוד אמרתי לה שלא הגיוני שביום אחד התפרסמתי וביום שאחרי אני כבר יוצאת עם נדב חנציס. היא לא התבאסה, היא רק אמרה לי, 'איזה פדחנית את'. פשוט גם עליה כל הפרסום הזה נפל מאפס למאה, אנשים אומרים לה, 'את אחות של'. היא לא אחות של, היא בן אדם בפני עצמה".

את מחוזרת יותר מאז הפרסום?
"בימים הראשונים הייתי, אבל אז פורסם העניין עם נדב ואנשים קצת נרתעו. אני עדיין מקבלת הרבה מאוד הודעות באינסטגרם, אבל אני לא עונה. זה מאוד מביך אותי. עוד יותר מביך היה כשהתחלתי לקבל מיילים במייל הצבאי, 'אני יודע שאת מקבלת מלא הודעות באינסטגרם, אז אני מנסה פה'. בהתחלה לא הצלחתי להגיע למיילים של העבודה מרוב מיילים מקצינים. לא עניתי לאף אחד שם, זה לא מתאים. אני רואה את כל ההודעות וזה באמת מרגש, אבל זה גם מביך אותי ואני לא רואה איך משהו יכול לצאת מזה".

אז את לא עם נדב, אבל יש לך זוגיות?
"לא. אני לא יודעת אם אני פנויה עכשיו. יהיה קשה להכניס מישהו חדש לחיים בתקופה כזאת, גם ככה עמוס. אני לא אשלול אם איזה קצין חתיך יבוא אליי, אבל אני לא רודפת אחרי זה כרגע".

יכולתי להיות עכשיו בהונדורס

מצוינים, בת בכורה ואחות לשלוש אחיות צעירות, עברה לחו"ל עם הוריה כשהייתה בת שנה. "בכל שנתיים-שלוש עברנו מדינה. התחלנו במצרים, משם לאקוודור, חזרנו להפסקה של חמש שנים בארץ, בסוף כיתה ה' עברנו לפרגוואי לשנתיים ואז לאירלנד, ובגיל 16 חזרנו שוב לארץ. הייתי בכיתה י"א ובהתחלה היה לי קשה מאוד, דיברתי עברית ברמה של ילד בכיתה ה'. בסוף השנה ההורים שלי הודיעו שעוברים למרוקו, וזו הייתה טלטלה עבורי. עבדתי כל כך קשה, ביססתי את עצמי לימודית וחברתית, לא רציתי לזרוק את השנה הזאת לפח. ההורים שלי אמרו לי לנסות, טסתי איתם בחופש הגדול, וקצת אחרי החגים הבנו שזה לא עובד וחזרתי לארץ לכיתה י"ב. עד גיל 16 מאוד אהבתי את החיים האלה, את מעברי הדירה והמדינות, אבל בגיל 16 כבר רציתי את המקום שלי ואת החברים שלי".

מצוינים חזרה לארץ כדי לסיים תיכון בישראל ולהתגייס לצה״ל. "ידעתי שאני אתגייס מאז שהייתי בת שנה. זה משהו שגדלתי איתו בבית. לקראת הגיוס גרתי אצל סבא וסבתא שלי, ולמרות שהיה קשה להיות רחוקה מאבא ואמא ומהאחיות הקטנות שלי, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כיתה י"ב הייתה מאוד כייפית, מבחינה חברתית וגם מבחינת העצמאות שהייתה לי. טסתי כל שלושה חודשים לפגוש את ההורים והאחיות בחו"ל, ולמרות הגעגועים הקשים הסתדרתי בארץ ואהבתי להיות פה".

במרץ 2023 התגייסה לחיל האוויר. ההתחלה לא הייתה פשוטה. "כולם התבכיינו שקשה להם, שהם מתגעגעים הביתה, ואני לא יכולתי להכיל את זה. לא ראיתי את המשפחה שלי חצי שנה, אתם מתבכיינים על שבועיים?".

היו רגעים שחשבת לעצמך, "מה אני צריכה את זה?"
"לפעמים היו לי מחשבות על זה שיכולתי להיות עכשיו עם ההורים בהונדורס וליהנות, אבל ידעתי כמה חשוב לי להיות בצבא ולתרום למדינה שלי".

ב-7 באוקטובר ההורים לא ניסו לשכנע אותך לחזור אליהם?
"אנחנו גרים במועצה שחצי מהיישובים שלה הם בעוטף, אבל באותה השבת הייתי אצל האקס שלי ולא בבית. איבדנו חברים מבית הספר ומהבית באותו היום, שדרות זה רבע שעה מהבית שלי, ראיתי את הטנדר בכיכר ולא עיכלתי. זו הייתה תקופה מאוד מטלטלת. ההורים שלי פחדו, הם רצו שנבוא אליהם, אבל אני הייתי רק חודש בשירות סדיר".

לא חשבת לעזוב את הארץ בעקבות האירועים האלה?
"אני חושבת שזה דווקא עשה לי ההפך. מאוד שמחתי לשרת בצבא בתקופה הזו, זה הוסיף לזה משמעות. צבא זה משמעותי, אבל בטח בזמן מלחמה, כשאני באמת תורמת למשהו גדול ממני".

מצוינים, שהיום חותמת קבע בתפקיד של קצינה, רצתה מאוד לצאת לקצונה – אבל פספסה את הקורס. "ביקרתי את ההורים בחו"ל, השמיים בישראל נסגרו ונתקעתי. זה היה משבר, אבל אמרתי לעצמי שהכל לטובה. היה לי שירות מאוד משמעותי. אני אמורה להשתחרר בעוד שמונה חודשים, ורוצה לטייל ולהתחיל ללמוד".

את חושבת להשתקע בארץ, או מתכננת להסתובב בעולם?
"אני לא חושבת שזה יהיה קיצוני כמו ההורים שלי, שחיים כל החיים בחו"ל, אבל כן נהניתי מזה בתור ילדה וקיבלתי הרבה כלים לחיים. אולי אעשה תפקידים בחו"ל לתקופות מסוימות, אבל השורשים שלי בארץ. פה אני מרגישה באמת בבית".

צילום: טל חמדי | סטיילינג: מאי עזרן | איפור: אדיר פימה | שיער: לידור חדידה | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: מלון נורדוי תל אביב