מתן פרץ: "אם לא היה לי את הסטנדאפ, לא היה לי למה לקום בבוקר"

בשנים האחרונות מתן פרץ הפך לאחד מיוצרי התוכן והסטנדאפיסטים המדוברים בישראל. רגע לפני שימלא את היכל תוצרת הארץ במופע סטנדאפ ענק, הוא גם משתתף בתוכנית החדשה "כוכבים בריבוע" (פרק חדש, שישי אחרי החדשות, קשת 12). "זה פשוט מקסים. צחוקים, כיף, זה פורמט שבנוי על לזרוק יציאות וזה ליטרלי מה שאני עושה כל חיי, אז נהניתי מאוד", אומר פרץ.

אבל לצד ההכרה והפרסום שהוא נהנה ממנה היום, תחילת הקריירה שלו לא הייתה חלקה בכלל. מתן הגיע לחיינו בשנת 2018, כשהצטרף לפרויקט היוטיוב My Vibe של חבר הילדות שלו, היוטיובר סהר קליזו. ההצלחה הייתה מיידית ומשם השניים קיבלו תוכנית ריאליטי בשם "פרויקט קליזו" ששודרה ב-HOT ועקבה אחרי משתתפי הפרויקט (ובהן גם יוצרת התוכן ליאל אלי). בתחילת 2019 התפרק הפרויקט, התוכנית ירדה משידור, סהר קליזו ירד מתחת לרדאר, הפסיק לעבוד ברשת, והקשר בינו לבין פרץ נותק.

"זה היה דבר ענק ומטורף שהשתתפתי בו ואני מודה עליו", מספר פרץ בפודקאסט "ספיל איט" עם לילך מרקוביץ'. "למדתי מזה המון, על התנהלות ברשת ועל יצירת תוכן - טירונות לתוכן שגבתה ממני מחיר נפשי וכלכלי קשה מאוד. הגעתי למצב שאין לי כסף בכלל. הכל התמוטט. המשקיעים אמרו, 'תקשיב, זה לא מתאים לנו', וחתכו את הדבר. זה ריסק אותי. אני הבן אדם שהכי הפסיד מזה; אני ישנתי באוטו במשך חמישה חודשים, ואנשים אומרים לי, 'מה עשית לסהר?'".

בגיל 32 חזרתי לגור אצל ההורים. התחלתי לעבוד בצהרון כדי שיהיה לי דלק לנסוע להופעות שלי

אחרי תקופה לא פשוטה בכלל, פרץ לאט-לאט חזר לעצמו והחל ליצור תוכן במקביל להופעות הסטנדאפ שלו. "אני חייב לסטנדאפ את החיים שלי", מספר מתן, "כי אם לא היה לי את זה, לא היה לי למה לקום בבוקר. בתוך שבועיים הפרויקט עם סהר מתרסק, בת הזוג שלי עוזבת אותי ומתחתנת עם מישהו ממש במרווח קצר אחרי זה, אין לי איפה לגור, אין לי עבודה, החבר הכי טוב שלי נעלם, נכנס לדיכאונות, אי אפשר למצוא אותו, מדי פעם עונה, מדי פעם לא, נכנס ללופים של קונספירציות, ואני לבד. הייתי מוקף באנשים וטירוף וצלמים - ובשנייה אחת שקט.

"הבנתי שאף אחד לא יבוא להציל אותי. כל הפרויקט הייתי בטוח שיגלו אותי וירימו לי, ואז הייתה לנו סדרת דוקו-ריאליטי, וכל הבמאים וכל התסריטאים אמרו לי, 'אתה הכוכב האמיתי של הדבר הזה. עזוב, סהר וזה, חתיכי ומוכשר, אבל אתה אחרי זה תמשיך, ניקח אותך לסרטים, ניקח אותך לסדרות'. אחרי זה לא ענו לי לטלפונים. הבטיחו לי פרויקטים מטורפים שלא יצאו לפועל. ואז אמרתי, 'אוקיי'. קיבלתי שיעור מאוד קשה. אני כל שנה עושה אזכרה לאגו שלי. שם הוא מת.

"בגיל 32 כמעט תחזור לגור אצל ההורים ותתאפס על עצמך. ואם אתה צריך לגור בדירת פח בחולון עם עוד שותף ולעבוד בצהרון כדי שיהיה לך כסף לדלק לנסוע להופעות, אז תעשה את זה. ואם אתה צריך לעבוד במיון תחמושת משש בבוקר עד שמחשיך ולאכול אוכל של צבא, אחרי שהיית בפרויקט מטורף, ואנשים בבסיס אומרים לך, 'אתה זה שהיית עם קליזו' כל יום - אתה תעשה את זה". 

זה לא גרם לך לשנוא אותו קצת?
"אם יש משהו בחיים שלי שאני קיבלתי על עצמי, זה פשוט לסלוח. לסלוח לאבא שלי שהבריז לי מהיכל התרבות, לסלוח לאמא שלי ששלחה אותי לישיבה חרדית בכיתה ז' באמצע החיים, לסלוח לסהר, לסלוח לאנשים שהבטיחו לי דברים ונעלמו, לסלוח לאנשים שדיברו עליי מאחורי הגב, למרות שהייתי הכי נחמד אליהם בעולם".

פחדתי מאוד שהיציאה בשאלה תשבור לאמא שלי את הלב

פרץ נולד לפני 37 שנה בירושלים, בן בכור מתוך שישה אחים. אמו, סימה, חזרה בתשובה כשמתן היה בן שש, אביו נותר חילוני ("אבל מרוקאי של פעם, כזה ששומר מסורת"). עד הצבא למד בישיבות "אור ברוך" ו"אור עציון", עד שבגיל 27 החליט שהוא יוצא בשאלה.

אכזבת את ההורים?
"לא. האמת שפחדתי מאוד שזה ישבור לאמא שלי את הלב. אני בן בכור וזו איזושהי אחריות, והייתי גם דתי עד גיל מאוד מאוחר, אז אמא שלי חשבה שזה יישאר. את מכירה את זה שאתה עומד בעלייה למגלשה ואתה כזה, 'שלוש, ארבע ו...'? אז הייתי ככה מגיל 18 עד גיל 27. בסוף בזכות אחי דוד, שזו הייתה החלטה משותפת של שנינו, עשיתי את זה. אני הייתי בגיל 27, דוד אחי היה חייל, ואמרנו, 'די, זהו'".

יושבים לשיחה?
"לא, זה לא היה כזה דרמטי, פשוט הורדנו את הכיפה, אמא שלי באה באיזה פעם ואמרה לי, 'למה אתה בלי כיפה?'. אמרתי לה, 'כי כבר די'. ואז היא אמרה, 'אוקיי, אבל אתה מאושר?', ועניתי לה שכן אז היא אמרה לי, 'זה מה שחשוב'.

ההכרה בכך שמתן רוצה להיות סטנדאפיסט הגיעה בשלב יחסית מאוחר, קדמו לה ניסיונות עבודה במקצועות סטנדרטיים יותר: "תמיד הייתי מצחיק, אבל פחדתי לקחת את זה כקריירה, כי אם זה לא יעבוד, אז אני אחזור להיות סתם סוכן רכב מצחיק. אז עשיתי מוזיקה הרבה שנים, ויש לי תואר בתקשורת, והייתי בטוח שאני הולך להיות באיזה משרד פרסום. למזלי, לא קיבלו אותי לשום משרד פרסום. למשרד קופירייטר עושים לך כזה מין מבחן לראות כמה אתה יצירתי, והייתי נכשל בו פעם אחרי פעם. אמרו לי, 'אתה לא יצירתי מספיק', ועניתי להם, 'לא, כי אתם גאונים, איזה פרסומות יש בטלוויזיה, גאונות, זהב טהור'. אבל עכשיו אני עובד עם משרדי פרסום, חלקם אפילו לא קיבלו אותי לעבודה בעבר".

את הקמפיין הראשון קיבל פרץ כשעוד עבד בצהרון בחולון: "שאלו אותי אם אני רוצה לבוא לעשות ביקורת לסרט ביס פלאנט, סרטון של דקה - 4,000 שקל. ואז הרווחתי בצהרון בחודש 4,500 שקל. אז אמרתי, 'כן, אני ממש אשמח', ניתקתי טלפון, הלכתי למשרד של הצהרון, נתתי להם התראה של שבועיים לפיטורים, משם הבנתי שאני אוכל לעשות כסף מהרשת ולוותר על העבודה המשרדית הרגילה".

להיות יוצר תוכן ברשת זו העבודה הכי קלה שהייתה לי בחיים

במהלך שנת 2020 התחיל פרץ לפרסם קטעים בטיקטוק שבמהרה הפכו לוויראליים. בדרך הזאת גם סימן את פריצת הסטנדאפיסטים מסוג חדש - כאלה שיודעים גם לייצר תוכן ברשת. עם ההצלחה החלו להגיע גם הצעות לקמפיינים. "כרגע הסטנדאפ מניב לי הרבה יותר כסף מהרשת, כי אני גם לא לוקח כל דבר", מספר פרץ. "יש קמפיינים שאני לא אנקוב בשמם, שהציעו לי ואמרתי, 'אני לא מאמין בזה, זה לא משהו שאני מוכן לפרסם לעוקבים שלי', וזה היה כסף מטורף. אני מדבר איתך בעשרות אלפי שקלים או מאות אלפי שקלים".

אתה מדבר על קמפיינים שקיבלו הייט. עולים לי כמה שמות של קמפיינים כאלה.
"תראי, אני לא יודע אם רואים, אני עושה החלקה, והציעו לי דיפיוזר. סתם, אני צוחק" (אומר מתן וקורץ לכאורה לקמפיין שעשתה שחר חיון לדיפיוזר וגרר ביקורות רבות על חוסר אמינות). היה קמפיין שהציעו לי של איזה שואב אבק כלשהו, ואז אמרתי להם, 'אני מקבל את השואב?'. אמרו לי, 'לא. אתה רק אומר שהוא אחלה'. אמרתי להם, 'אז לא. למה שאני אמליץ על משהו שאני לא משתמש בו בעצמי? תשלמו פחות, אבל תביאו את השואב. אני אשתמש בו, אני אראה לאנשים'. ואז אמרו לי שהמשפיענים לא מקבלים את השואב, הם רק אומרים שהוא מדהים, אז ויתרתי". 

איך אתה מגדיר את עצמך כשאתה אומר "משפיענים"? מה אתה?
"אני יוצר תוכן ברשת, אני לא משפיען. אני לא אוהב את ההגדרה הזאת. סטנדאפיסט ויוצר תוכן ברשת. כי הרי בסוף, אם את אומרת לי, 'תשמע, כל ההופעות שלך, מעתה ועד עולם, הן סולד-אאוט, אבל אתה צריך לסגור את האינסטגרם ואת הפייסבוק. אם לא ההסברה, שהיא חשובה לי מאוד - אני סוגר. לא צריך את זה. הרי זה כלי שיווקי בשבילי. אני בסוף רוצה שאנשים יבואו להופעות."

אבל זה לא נראה שאתה סובל, אתה מוציא טלפון ומתעד כל שנייה.
"בואי ניישר קו - זו העבודה הכי קלה שהייתה לי בחיים. מאוד קשה לי עם משפיענים שמנסים, אפילו שלא בכוונה לפעמים, להתמסכן ולהגיד 'זה קשה, אנשים לא מבינים'. כן, זה אינטנסיבי, אבל יש אנשים שעומדים בתחנת אוטובוס בחמש בבוקר בגשם. אתה קם ושם את הטלפון ברינג ומצלם. בגלל שכל הדבר הזה התחיל בשלב מאוד מאוחר בחיים שלי, שכבר הייתי ממש קרוב לוותר, אז אני מאוד מעריך את הדבר, אני מאוד מעריך את זה שוואלה, יש ימים שאני מייצר תוכן מהבית או מצלם איזה קמפיין מהבית, ואני אומר, 'בוא'נה, אני עובד, ואני עושה כסף מהבית'. איזו ברכה, איזה יופי. יש אנשים שעושים חמישית מהכסף שאני עושה, והם קמו בחמש בבוקר, חוזרים הביתה בשמונה בערב, עם משפחה וילדים. אין מקום להתלונן פה בעיניי".

כשמדברים על סכומים של 80 אלף, אתה מעז להגיד: "לא מתאים לי"?
"היום אני מוותר. אז, כשהייתי מוותר על 2,000 שקל, זה היה אומר שאני לא מעשן השבוע, ועדיין הייתי מוותר על זה, כי זה לא משנה. זו לא חוכמה לוותר על כסף כשיש לך כסף. החוכמה היא לוותר עליו כשהעקרונות שלך זה כל מה שיש לך. וכן, בתקופה שהייתי לוקח אוכל מהצהרון שעבדתי בו אליי הביתה כדי שיהיה לי מה לאכול בארוחת ערב, שם היו אומרים לי, 'שמע, אנחנו רוצים שתפרסם את זה וזה', ואז הייתי אומר 'לא'. וגם היו אומרים לי, 'איך אתה מעז להגיד לא? אתה גרדן מת, אתה חי עם שותף בדירה, אתה משלם 2,000 שקל שכירות בחולון. איך אתה מעז להגיד לנו לא בכלל?', כי לא, כי העקרונות שלי הם לא למכירה, גם כשהייתי גרדן".

היום פרץ נחשב לאחד מיוצרי התוכן והקומיקאים המובילים בישראל. ב-11 בדצמבר הוא היה אמור להופיע בהיכל מנורה, אלא שעם שובם של משחקי הכדורסל לישראל, פרץ נאלץ לשנות את המיקום והתאריך. במקום זאת הוא יעלה על הבמה של היכל תוצרת הארץ (אקספו תל אביב) בערב הסילבסטר, 31 בדצמבר. "נחתם הסכם שלום, נגמרה המלחמה וקיבלנו חזרה את הרוב המוחלט של החטופים, ואז חזרו משחקי היורוליג וקבעו משחק על תאריך ההופעה", מספר פרץ, "ואמרו לי, 'אין הופעה, תמצא מקום אחר'. נורא התבאסתי בהתחלה עד שהבנתי שזה מה שצריך לקרות. אני נורא מאמין בזה".

מדינת ישראל חייבת לי מאות אלפי דולרים

בבוקר ה-7 באוקטובר מתן פרץ היה בעיצומו של טיול במקסיקו עם חבורה של סטנדאפיסטים לקראת הופעות חורף שלא קרו מעולם. בתוך מספר שבועות הוא מצא עצמו חוזר לארץ, מתגייס למילואים ומתייצב בחזית ההסברה, שכבר אז לא הייתה קיימת.

"אמרתי, 'טוב, אני במקסיקו, אז אולי אם אני אעלה סרטון מפה זה ייחשף לקהל בין-לאומי', כי מהארץ קשה יחסית, וההימור שלי היה נכון. העליתי עוד סרטון ועוד סרטון, ואז הגעתי לארץ והגעתי מיד למילואים, ואמרתי, 'טוב, בוא נתרכז בזה'. וקיבלתי המון הודעות של 'למה הפסקת? אתה הישראלי היחיד שאנחנו מבינים את האנגלית שלו'. והבנתי שיש לי פה אחריות, כי אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל בתחילת המלחמה היו המון משפיענים ומשפיעניות ישראלים שניסו כאילו לעשות הסברה ולא היה להם את האנגלית. עכשיו, מעבר לעובדה שזה היה באמת לא טוב, זה גם קצת הפך אותי לאנטישמי. כאילו, אתה גורם לי לתמוך בחמאס, אל תעשה את זה בבקשה. הייתי חייב להראות שאנחנו יודעים אנגלית".

אין בך כעס על זה שלא השקיעו בהסברה בתקופת המלחמה?
"מה זה כעס? זה זעם מוחלט. לא השקיעו בהסברה אף פעם. כששבועיים מדינת ישראל נמצאת באסון שאנחנו אפילו לא מבינים את הממדים שלו, ושרת ההסברה אומרת, 'אבל אין לי פקס במשרד', אתה אומר, 'וואו, אוקיי'. הייתי בפגישות עם משרד החוץ ומשרד התפוצות, עם אנשים עם חליפות, עם סיכות והם מבקשים ממך לספר להם מה צריך לעשות כדי לשפר, ואתה מספר להם ולא משתפר כלום. אז זה מה שהיה מערך ההסברה - אנשים אינדיבידואלים לחלוטין, הפכנו לאיזושהי קומונה בסוף, שהחזקנו את זה עלינו. 

"והחוצפה, מה שבאמת מרתיח את הדם, היא שהעולם לא מצליח לעכל שאתה עושה דבר כזה בחינם. הם לא מוכנים לקבל שבן אדם יגן על המדינה שלו ויעשה סרטון ויערוך וישב ויצלם בחינם. אז הומצאה הידיעה הזאת שכל משפיען מקבל 7,000 דולר לפוסט. אני לא יודע מי מתמחר, אבל אם אנחנו מדברים רטרו-אקטיבית, וואו, מדינת ישראל חייבת לי מאות אלפי דולרים. הרי פרו-פלסטינים מקבלים כסף כדי לבוא להפגנות, משפיענים, כל מיני טיקטוקרים שפתאום התחילו לדבר בעד עזה, הוכח שהם מקבלים תשלום באופן קבוע מקרנות כאלה ואחרות דרך קטאר, ורק אנחנו מקבלים מכתבים ממס הכנסה: "היי, מעקלים לך את החשבון". כאילו כל הכבוד על ההסברה, אתה מלך, יש לך פה חוב של 40 אלף שקל. זה הווייב".

היו מפלגות שניסו לגייס אותי אליהן

אתה גם אחד כזה שלא מתבייש להגיד את הדעות הפוליטיות שלו.
"אני לא חושב שאני משתייך לשום צד פוליטי. אני אומר את מה אני חושב ומה שאני מרגיש, לפי איך שגדלתי, לפי דברים שראיתי בעיניים שלי ולפי דברים שקראתי ולמדתי. אני, אם את מגדירה אותי על המפה הפוליטית, כן, אני ימין מאוד מובהק. אני עומד מאחורי כל מה שאני אומר ומאחורי כל מה שאני חושב. אם יש אנשים שזה לא מתאים להם, זכותם. אנחנו במדינה דמוקרטית. היו מפלגות שניסו לגייס אותי אליהן, אבל אני לא משייך את עצמי לאף מפלגה, אני אומר את מה שאני חושב ומרגיש".

אתה לא מפחד להגיד את זה?
"ממש לא. מוזמנים לא להסכים איתי, וזה בסדר, אני אשמח לנהל דיון עם כל בן אדם דווקא שלא חושב כמוני, כי לנהל דיון עם בן אדם שחושב כמוך, זו לא חוכמה. דיברתי עם אלפי אנשים שלא מסכימים איתי. אני מדבר איתך על פרו-פלסטינים קיצוניים, על בחורה אינדיאנית שגרה בטקסס שאומרת לי: "מה שאתם עושים לפלסטינים זה מה שהאמריקאים עשו לנו". ואז אתה יושב ומסביר לה, שזה לא אותו דבר, ושיחות על גבי שיחות עד שהיא אמרה, 'אתה יודע מה? יכול להיות שאני לא יודעת הכל'".

יש לי בעיות עם אינטימיות, זה מבהיל אותי. אני מיד אוכל רגרסיה לשמירת הנגיעה שלי מבני עקיבא

למרות הפרסום הגדול, מתן פרץ מודה שזוגיות זה הדבר שכרגע הכי חסר לו. הוא יוצא לדייטים, אבל בורח מעיסוק תקשורתי בחיים הרומנטיים שלו. לפני שבעה חודשים הוא הצליח להסעיר את מדורי הרכילות לאחר שפורסמו תמונות פפראצי שלו ושל יוצאת "האח הגדול" פרידה עוזיאל מערב סטנדאפ.

"זה נופח מעבר לכל פרופורציה, וזה גם היה כל כך לא נעים, כי אני ופרידה היינו ידידים. היא אמרה לי שהיא אוהבת הומור שחור - אני עושה ערב הומור שחור. פתאום בשמונה בבוקר, טלפון: 'אני צריכה תגובה, מה קורה בינך לבין פרידה?'. ואז כל הדבר הזה התפוצץ, והייתי צריך לשבת בפודקאסטים ולהסביר שאנחנו לא ביחד. זה נורא מעליב, וזה היה נשמע כאילו אני לא אצא איתה בחיים. אני אף פעם לא הבנתי את ההתעניינות האגרסיבית בחיי האהבה של סלבס".

כמה זה קשה למצוא זוגיות כשאתה דמות מפורסמת?
"זה קשה מאוד. יש פה את העניין הזה שאם עכשיו אתה יוצא לדייט בחוץ באיזה פאב ומצלמים, זאת בעיה, ואני מנסה לעקוף אותה בלצאת בימים גרועים. איפה אני אשב, במסעדה? ישבתי פעם אחת, עשיתי את הטעות הזאת עם בחורה שיצאתי איתה לפני שנה, והלכנו לאכול סושי. ישבנו שם, היינו אנחנו ועוד קבוצה של חבר'ה. המקום ריק, והקבוצה של החבר'ה צילמו אותנו. זה היה משהו שהיא נורא נבהלה ממנו, וזו הרגשה מאוד לא נעימה בשבילי.

"בחורה אחרונה שיצאתי איתה, אחרי שאנחנו ארבעה-חמישה חודשים ביחד, פתאום אני מקבל טלפון, 'היי, שלום, אנחנו רוצים להבין מתי אתם משיקים את הזוגיות שלכם'. הבטחתי לעמוד מסוים שהוא יהיה הראשון. עכשיו, אני על רמקול והיא (הבת זוג לשעבר) יושבת לידי. היא נבהלה עד עמקי נשמתה. הווליום הזה בא לה מקולקל ברמות. ואחרי שנפרדנו היא אמרה לי, 'אני לא רוצה שכל היום יהיו לי בתוך מערכת היחסים. בא לי לצאת עם מישהו אנונימי'. לצערי, זאת בחורה שאהבתי מאוד. הרבה בחורות מפחדות מזה, ודווקא בחורות שאני רוצה - הן לא רוצות את הדבר. זה קרה לי עם כמה בחורות שונות שרציתי באמת, ואמרו לי, 'תשמע, אני לא חושבת שאני יכולה להסתדר עם הווליום שאתה חי בו'".

מגיעים לגיל מסוים שאתה יודע, מתפשרים.
"קשה לי. התפשרתי על דברים בעבר, ואז גיליתי שזה נושך אותי בתחת בהמשך מערכת היחסים. התפשרתי על חיבור למקורות. אמרתי, 'אז מה אם אני דתל"ש?' אין לי בעיה לצאת עם אתאיסטית' - נשך אותי בתחת. התפשרתי על השקפות. אז למה למשוך מישהי באף עכשיו חצי שנה. הנה, קחי סקופ - יש לי קצת בעיות עם אינטימיות. כשהיא קורת מהר מדי, זה מבהיל אותי קצת. אני מיד אוכל רגרסיה לשמירת נגיעה כשהייתי בבני עקיבא. אני לא נוגע אף פעם באנשים שאני לא מכיר, אני לא מחבק אנשים שאני לא מכיר, ויש בחורות שנעלבות מזה. בחורה שאני לא מכיר - לא נוגע".

לא מנשק בדייט ראשון?
"לא, אני לא מהרוכנים, ממש לא. העניין שלי עם אינטימיות זה עם נשים בעיקר, וזה משהו שהשארתי אצלי מהדת, זה משהו שמלווה אותי, והחלטתי באופן מאוד מודע להשאיר אותו אצלי. אני שומר נגיעה מאנשים שאני לא מכיר. בדייטים ובדברים יותר זוגיים ואינטימיים, אם הבחורה עושה את המוב הראשון, אז אני מרגיש בנוח וזה בסדר. אבל אני אף פעם לא אהיה זה שיעשה את הצעד הראשון. אני גם יודע להרגיש אנרגיה ולהבין. בגלל זה בחורות שאמרו לי, 'יצאנו לדייט וחיכיתי שתנשק אותי' - תמשיכי לחכות. הדיפולט שלי זה להיות בצעד אחורה, ואני חי עם זה בשלום".