"היפוך התפקידים עם אמא שלי הוא הדבר הקשה ביותר שקרה לי בחיים. אין לי זהות כילד"

כבר שנים שאיתי לוי מופיע על הבמות הכי גדולות, מככב בלב הפריים טיים ומצליח בין כל הטירוף בקריירה למצוא זמן (והרבה ממנו) לטיפול באדם המשמעותי בחייו – אמא שלו, רות לוי. המחויבות אליה תמיד במקום הראשון, אבל חייבים להודות שזה לא פשוט כשבשנים האחרונות הוא כבר לא מתעסק רק במוזיקה, עניין שחטף עליו לא פעם ביקורות.

"השנה היא שנת הבישול שלי, שנת המשחק, שנת היצירה", מכריז לוי ב"ספיל איט", הפודקאסט החדש מבית mako סלבס עם לילך מרקוביץ'. לוי מתייחס לכל המצקצקים: "אמרו 'הוא עושה הכל ולא עושה מוזיקה', אתם נורמליים? אני לפעמים מרגיש שאני בתוך סופרלנד ובא לי לעלות על כל המתקנים. אני רוצה לעשות טלוויזיה, בא לי שתהיה לי מסעדת פועלים קטנה, לבשל חינם לאנשים".

אומנם מסעדת פועלים עוד אין לו, אבל התיאטרון תופס חלק ניכר מחייו, והוא אפילו תיקון קטן לילדות שלו. "בחיים לא הייתי בתיאטרון. 50 הצגות בחודש, איך אזכור טקסט ותוך כדי אופיע כרגיל? אבל אלדר גרויסמן (הבמאי – ל"מ) הרגיע והבטיח שזה יהיה הדבר הכי גדול שאעשה בחיים שלי. אני מתרגש ממש, אני מרגיש שאיבדתי את נוף ילדותי, וזה פתאום הפך אותי לילד".

בסופו של דבר יש שיגידו שאתה לא שחקן ולא למדת משחק באופן מקצועי. מה אתה אומר?
"זבש"ם (זו בעיה שלהם), שיבושם להם, ותבואו להופעה. אני לא התיימרתי אף פעם להגיד שאני שחקן, אבל יש לי קאסט מדהים ואני שמח שההצגה מפרנסת כל כך הרבה אנשים".

"אני אדם פצוע מכל הכיוונים. אני כועס שבגיל 16 יצאתי לעולם בלי אבא ואמא"

אומנם היום לוי הוא אחד האנשים העסוקים והמצליחים בתעשיית המוזיקה והבידור, אבל כל זה ממש לא מובן מאליו אם חוזרים אחורה לילדותו ולמקום שהוא מגיע ממנו. לוי נולד ב-1988 ברחובות, אביו היה מכור לסמים ונפטר מסרטן הריאות כשאיתי היה רק בן 16. שנתיים לאחר מכן הידרדר מצבה הרפואי של אמו, ומאז היא לקתה בחמישה אירועים מוחיים, שהותירו אותה עם מוגבלות סיעודית. "היום הגעתי להשלמה", הוא משתף כשהוא מדבר על הדברים שעבר מהילדות.

"אני אדם מאוד פצוע, פצוע מכל הכיוונים. במשפחתיות, באבהות, בהורות. אני נורא אוהב את אבא שלי היום, אני מדבר הרבה על אבא שלי בזמן האחרון. אני חושב שעד גיל 20 ומשהו לא ידעו שאין לי אבא".

יש בך כעס עליו, על מה שנאלצת לעבור כילד?
"הרבה שנים היה לי כעס, התמודדתי עם החיים לבד. אני מוגלי, מטפס על עצים, יורד מהעצים, מדבר לעצים. אני לא יודע אם אני כועס עליו אישית, אבל אני כועס. אני כועס שבגיל 16 יצאתי לעולם בלי אבא ואמא, זה לא קל".

גם על אמא אתה מדבר המון, הקשר ביניכם מדהים.
"היסטרי. רוצה סקופ? אני מעביר את אמא שלי לגור לידי. וואו, חיכיתי לזה כל כך הרבה שנים".

הקשר הזה לא ברור מאליו.
"הקשר הזה הוא לא ברור. אני לא בן אדם כעסן, אבל אני כועס על עצמי המון, הרבה אנשים אומרים לי, 'עשית כל כך הרבה, מה יש לך לכעוס?'. כשאני מדבר על אמא שלי, אני מרגיש שאני מדבר על הילד שלי, אני יכול לבכות. כל דקה שאני לא איתה, כשאני בהופעה, יש בי הרבה חרטות".

אתה מדבר המון על הטיפול בה.
"ברור. זו אמא שלי, מה יש לי להתבייש בה? את מי אני אשתף? אין לי אבא, היא הדבר היחידי שיש לי בחיים. אני מדבר איתה, יש לה כמה משפטים קבועים שהיא אומרת לי, 'אני אוהבת אותך', ופה נגמרת השיחה. אני יכול לנשק לה את השפתיים כל היום".

יש פה היפוך תפקידים מגיל מאוד צעיר, בן שמטפל באמא ולא ההפך.
"יש פה היפוך תפקידים מאוד כואב. אני רואה אמהות שאומרות 'הלוואי שהילדים שלי יהיה כמוך', ועונה: 'הלוואי שהילד שלך לא יהיה כמוני, שלא יצטרך לטפל בך. שתהיי בריאה עד גיל 90 ותיפרדי ממנו באהבה גדולה והוא יזכור תמיד איזו אמא מקסימה הייתה לו, איך כיבסה לו את הבגדים, עשתה לו ארוחת ערב וחיכתה לו אחרי הצבא', אין כיף כזה".

לוי מטפל באמא שלו מכל הלב, ואי אפשר שלא לראות כמה היא חשובה לו. אבל לצד זה, הוא מודע להשלכות. "היפוך התפקידים עם אמא שלי הוא הדבר הקשה ביותר שקרה לי בחיים שלי. אין לי זהות כילד, אני לא מכיר את היראה הזו, את הכבוד מאמא שמתקשרת. כל הזמן הדאגה היא עצמית ופנימית, דואג לעצמי, וקשה לי להתמודד עם הדבר הזה".

יש בך כעס על העולם?
"בטח, ברור, אני אשקר אם לא. אבל אני לא כועס על השם יתברך. אני לא אשב עכשיו ואגיד 'זו זכות שלי בעולם, זכיתי'. יש לי כאבי בטן לפעמים, שבא לי לרוץ לאמא שלי, מגיע לי. אני לא מבקש אמא מלכת יופי, למרות שאמא שלי היא האישה הכי יפה, אבל כן הייתי רוצה שאמא תחכה לי אחרי טיסה ותכבס. בסופו של דבר זה הפך אותי לגבר, יש רגעים שאני יושב בבית או נוסע באוטו ומגיעות הדמעות".

יש לך שני אחים, סער ושרית, אתה לא מדבר עליהם יותר מדי.
"האחים שלי עושים לי נחת, לא צריך להשתגע איתם. אחותי גרה בקנדה כבר חמש שנים, ולאחי יש חמישה ילדים. יש בינינו פערי גילים בגלל שאבי השתמש בסמים".

אתה לא מצפה מהם להשתתף בטיפול באמא?
"לא, אני בחרתי את זה. אני בחרתי להיות הבן אדם היחיד במשפחה שדואג לאמא שלי כי רציתי שהאחים שלי יתחתנו".

ואתה לא תתחתן?
"אני לא דואג לעצמי, אני מסודר מאוד. יש לי זוגיות מדהימה עם עצמי, לקח לי 20 שנה".

בינתיים מתרכזים באמא?
"כל הזמן מתרכזים רק באמא".

אני אשאל שאלה לא פשוטה: יש פחד מ"היום שאחרי"?
"חס ושלום. זו שאלה קשה. לשאלתך, זו הסיבה שאני מעביר אותה לידי".

על רקע הסיפור המשפחתי, יש הרגשה של ניצחון בנוגע למה שהגעת אליו, בבן אדם שהפכת להיות?
"תמיד הייתי ילד לאמא גאה כשהייתי קטן. הייתי רוצה להיות הילד המגניב, החכם, כי כל הזמן היה הטייפקאסט של אישה עובדת משק בית, אמא שלי הייתה מנקה את הבתים של החברים שלי. הייתי אוכל כל יום צהריים בבית אחר, הבית שבו שהיא מנקה. זה ילד שבבית הספר נמצא בתחתית הסוציו-אקונומית, אבל תמיד הייתי בן אדם עם ראש מורם כי אמא שלי לא נתנה לי להרגיש שאני שפל.

"אני גאה ביכולת של החיים לתת לי את הזכות להגשים את עצמי. אני אוהב את התוצאה שבה אני נמצא היום, אבל גאה בעצמי? לא יודע, לא עשיתי את זה לבד. זה לא בן אדם שיום אחד קם והחליט שהוא כובש את העולם. הייתה דרך ארוכה, אנשים מסתכלים מהצד ותוהים לעצמם – איך הוא עושה את זה?".

"לא הייתי מתחתן עם עצמי, זה תיק ענק"

לאורך השנים סוקרו חיי האהבה של לוי ללא הפסקה במדורי הרכילות. לא מעט קשרים היו לו, רובם קצרצרים, אבל שום דבר לא הבשיל לכדי התמסדות, אולי כי את החלק הזה הוא השאיר לאחים שלו בעוד הוא התמקד בדברים אחרים. בשלב מסוים אפילו הגיעה הצעה אחת מסקרנת בנושא, ועליה החליט לוותר. "הציעו לי לעשות תוכנית של 'לאהוב את איתי', כמו שעשו את 'לאהוב את אנה'. טעות שלא עשיתי את זה. עכשיו כבר מאוחר מדי".

זה צובט שהאקסית המיתולוגית הדר חיון נשואה עם ילדים?
"לא. ממש לא. היא לא שלי, לא כתובה לי. אבל היו לנו שנתיים מדהימות, זיכרונות יפים".

אחריה השם שלך נקשר לכמה בחורות אחרות.
"היה קצר ומשמעותי. אני יכול להגיד לך שאני לא נמצא שם במקום של זוגיות כרגע. אני מגיל 18 בזוגיות, אני במקום אחר בחיים שלי. העבודה שלי נורא ממלאת אותי, אני נמצא בה באמוק ובא לי את עצמי".

אתה כן מדבר על אבהות ורצון להקים משפחה.
"אין קשר לאבהות. מי שאין לו זוגיות הוא אדם פצוע? חסר? לא. מגדלים אותנו מאז שאנחנו ילדים ש'טובים השניים מן האחד', מספיק עם החארטה. אדם לפעמים נמצא בזוגיות ולא קיים בכלל, יש יותר גרוע מזה?".

הזוגיות הכי חשובה היא עם עצמך?
"קודם כל עם עצמי. אני חושב שהיום-יום שלי והחיים שאני חי הם לא פשוטים, מורכבים מאוד, אני לא יודע אם הייתי מתחתן עם עצמי בגדול. זה תיק, זה ענק, תמיד יש משהו גדול. אני מגיע הביתה סחוט ולא בא לי לעבוד מחדש כרגע. אני מאמין שבגיל 40 סבבה לי להתחתן".

לחזור לאחת האקסיות – זה משהו שתעשה?
"לעולם לא חוזרים אחורה".

איזה אבא תהיה?
"וואו. מה את רוצה, שאגיד לך 'אבא מושלם'? אני מתרגש עכשיו. אני נורא אוהב את הילדים שיהיו לי. כפרה עליהם, אבא אוהב אתכם הכי בעולם ומחכה לכם, יפים שלי. אתם אפילו לא יודעים מה אני מכין לכם. אני לא רוצה שהילדים שלי יהיו הפיצוי שלי בחיים שלי, אני לא רוצה להתנהג בהם כתיקון, לא מעוניין לזה.

"אני חושב שהחיים שלי הם מתנה, כל מה שעברתי בחיים שלי זה לא לתקן אותי, זה למלא אותי ולהביא אותי למקום הנכון. אני רוצה שהילדים שלי יוסיפו לי, ירימו לי, יאהבו אותי ולא יהיו נטל בחיים שלי. אני רוצה שהילדים שלי יהיו כמו השירים שלי".

"זאב רווח שימח 60 שנה את מדינת ישראל. אני גאה בפוסט שהעליתי – והייתי עושה את זה שוב"

בינואר הצליח לוי לעורר סערה לא קטנה כשהעלה פוסט מלא ביקורת נוקבת לאחר שזאב רווח ז"ל הלך לעולמו. "לא מגיע לו שתעשו יום לזכרו כי הוא רווח?", כתב בזמנו, וכנראה לא ציפה שהאש תחזור אליו. אחרים טענו שהוא מיהר לפרסם את הדברים ולא חיכה אפילו 24 שעות מרגע הפטירה.

אחרי כמעט חצי שנה לוי עדיין עומד מאחורי אותם הדברים וטוען שלא נעשה מספיק כדי להנציח את רווח. "אני חושב שלא תהיה מחווה, ואני חושב שהוא לא צריך את זה כבר. הייתה מלחמה בין עיריות על מי לקרוא רחובות וכיכרות עליו, וזה מרגש שמשה אדרי קרא לקולנוע על שמו של זאב רווח".

אז על מה הכעס?
"פגשתי עשרות אנשים, אם זה בתעשייה או ברחוב, שאמרו לי, 'עשית את הדבר הכי חשוב וגדול שעשו לאומן כזה'. לא חיפשתי כפיים ולא לייקים ולא מעניין אותי הוולקאם. במהדורה דיברו על זה דקה וחצי - שתיים, וחתכו הלאה. אני מבין שהיו דברים מסביב שחשובים יותר, אבל אפשר להקדיש יום שלם של סרטי בורקס ולא לחכות ליום העצמאות".

יש קשר גם למצב הביטחוני של אותו היום.
"הטלוויזיה משדרת כרגיל תמיד, 'רוקדים עם כוכבים', 'הכוכב הבא לאירוויזיון', 'המירוץ למיליון', עולם כמנהגו נוהג".

התייעצת עם הצוות שלך לפני שכתבת את זה?
"אני לא מתייעץ. לא התייעצתי עם אף אחד לפני שכתבתי, הם סמוכים ובטוחים שאני יודע מה אני עושה. זאב רווח היה הנושא העיקרי, אבל זה היה הרבה מעבר לזה. לפעמים אדם רוצה שיזכרו אותו לא רק בחייו. הוא בן אדם ששימח 60 שנה את מדינת ישראל ועשה את זה מה'אמת' שלו, והיו שנים שלא הרוויחו על זה כסף".

ועדיין לדעתך יש עניין עדתי?
"זה לא קשור, אבל אנחנו עדיין שם וזה כואב ועצוב. אני אישית לא יכול לדבר על עניין עדתי, כי אני עצמי לא יכול להתלונן, אני עושה תיאטרון וטלוויזיה".

אז לדבריך אתה לא מחזק את הפער העדתי, אבל כן רוצה לייצג.
"כל מי שרוצה לעשות נאום ולקבל לייקים, לוחץ על הנקודה של העדתי. זה לא צלח. הבינו את המסר, אני גאה במה שעשיתי והייתי עושה את זה שוב ושוב ושוב כי אני בן אדם שלא חוזר אחורה, אמרתי את זה ממקום כואב וזה היה חשוב לי בשם כולנו. כולם צריכים לקבל את ההכרה שלהם".

"אם אור בן דוד נפגע, אני מבקש סליחה. בין אחים שרבים נאמרים הרבה דברים קשים"

נראה שאי אפשר להיות בתעשייה הזו בלי להיות חלק מסכסוך מתוקשר שיעלה לכותרות, וגם את איתי, שמנסה להיות תמיד בטוב עם כולם, זה תפס במהלך הקריירה לא פעם. עד לפני שנה וחצי הוא עוד היה מסוכסך עם אייל גולן, מי שבתחילת דרכו לקח עליו את חסותו.

מי ביקש סליחה קודם? אתה או אייל?
"אייל גולן ואני נפגשנו בשליש הדרך. הוא שליח של הכרת הטוב, גם בני פרץ כמובן. כשהגעתי לאייל היו לי שני אלבומים, הוא תמיד ידע שאני שר".

איך היחסים היום?
"היום הקשר מעולה. אנחנו לא מבלים יחד, יש לו את החיים שלו, יש לי את החיים שלי. תמיד כשאנחנו נפגשים ומתחברים קורים דברים יפים מאוד. דיברתי איתו עכשיו כשהייתי בארה"ב ואני ממש שמח בשבילו".

אומנם הסכסוך עם גולן כבר מאחוריו, אבל ריב מתוקשר אחר תפס מקום כשלוי הפריד כוחות מהנגן שלו אור בן דוד, זוכה "האח הגדול", לאחר שיצא מהבית המפורסם במדינה.

השלמתם ואחרי זה יצאת בתגובה: "מאחל לו בריאות הגוף והנפש, חבל ש-15 דקות התהילה נגמרו". בדיעבד, אתה מתחרט על התגובה?
"מה זה 'מתחרט'? תגובה לא נעימה בכלל, ואם הוא נפגע, אני מבקש סליחה. זה הילד שלי. אבל זה לא קטע של מישהו נפגע או לא. בין אחים שרבים נאמרים דברים הרבה יותר קשים, ואני חושב שהוא הבין את הדרך שעשה והלך בה".

זה קשור לפרסום שלו?
"אני לא יודע איך זה קשור לזה שהוא התפרסם אם עשיתי הכל כדי שיזכה... לא רק אני, הרבה אנשים. זה בולשיט".

אז ממה האכזבה?
"האכזבה שלי? יצאת מ'האח הגדול' ויש מאחוריך צוות שעובד איתך כל כך הרבה שנים, הוא היה צריך לחזור הביתה בשלב מסוים, לא לנגן – אבל לחזור הביתה".

אתה מחכה שהוא יחזור?
"אני לא מחכה לאף אחד. השלמנו ופנינו לשלום. אני אוהב אותו ומאחל לו שיצליח, שיגדל את הילד שלו בכבוד, אני מאחל לו את כל הטוב שבעולם ושלא יפסיק לנגן אף פעם".

"כל מה שאני עושה היום, חלמתי על זה מאוד חזק"

רק לאחרונה הודיע לוי על ביטול מופע הענק בפארק הירקון, שעליו עבד כחצי שנה. אירוע שבעיני רוב האומנים מסמן שיא מטורף בקריירה – אבל לא מבחינתו. "נקודת הציון שנקראת פארק הירקון פחות עניינה אותי", הוא מסביר. "הלכתי למקום הזה כי רציתי להביא משהו גדול, אחר".

אז אתה רוצה לעשות משהו שונה?
"רציתי להביא חוויה לקהל שלי במקסימום. אני מסתובב בעולם הרבה ורואה דברים שאני רוצה להביא לארץ. היו כשלים טכניים, אבל זה לא סוף העולם, הכל בסדר. ניסינו להביא משהו טוב, אחר, שונה באווירה".

לוי מתאר מופע ענק וגרנדיוזי שתכנן להוציא לפועל, אבל ברגע שהבין שהפנטזיה שלו לא תצליח להתגשם – הוא החליט לעשות אחורה פנה. "המופע שרציתי לעשות שם עוד לא נעשה, לא כי אי אפשר לעשות – כי באתי להשקיע את הנשמה, גם בשביל שהילדים שלי יראו את המופע הזה בעזרת השם בעתיד. זה ספציפית קונספט שרצינו להביא ולא מצאנו מקום בארץ שיכול להכיל את הדבר הזה: 980 מטר מסכים – משהו היסטרי והיסטורי, אבל לא צלח ולא יצא, אז הודעתי שאני מבטל".

לעשות פארק בישראל זה גדול.
"נכון, זאת אמירה, מגניב".

אז מה הלאה?
"מה הלאה? הפארק זה שיא כאילו? זה הישג, זה לא שיא. כל מה שאני עושה היום, חלמתי על זה מאוד חזק".

ואפשר להגיד שהגשמת.
"השיא שלי עם עצמי כילד, זה התיאטרון".