פרידה עוזיאל: "ההצלחה שלי חשובה לעם ישראל באופן אישי. הם רוצים לתת לי את זה"

בקרוב פרידה עוזיאל סוגרת שנה ראשונה בתעשייה אחרי שיצאה מריאליטי כאחת הכוכבות היותר מדוברות של העונה. מאז, ההצלחה הייתה מהירה ודי מסחררת  - ועוזיאל הצליחה להוכיח שהיא לגמרי פה כדי להישאר. עם להיט ענק אחד בקנה ("לא אכפת לי"), וסינגל נוסף בשם "ככה בול", שיצא ממש השבוע ועושה רושם שישכפל את הצלחתו של הקודם - נראה שלאט-לאט פרידה מצליחה למצב עצמה כזמרת מן המניין.

בפודקאסט "ספיל איט" של לילך מרקוביץ', פרידה שופכת הכל על המסע הלא פשוט שעברה; על הניסיונות ב"הכוכב הבא" שלא בדיוק צלחו, הסחרור שנכנסה אליו אחרי "האח הגדול", הילדות המורכבת בעקבות הגירושים של הוריה, הנתק מאביה שמתחדש לאחרונה - והקשיים הכלכליים שהתמודדה איתם כבר בגיל 18. אבל אם תשאלו אותה, היא לא הייתה משנה שום דבר, כי זה מה שהוביל אותה למקום שהיא נמצאת בו היום. 

"בכל השנה הזאת לא ניסיתי למצוא חברים בשביל לייקים"

פרידה, מה שלומך? את חזרת אחרי שבוע בבית החולים.
"כן. הייתי מאושפזת במשך שבוע בגלל חום גבוה. התחלתי להרגיש קצת עקצוצים בגרון, הלכתי לישון והתעוררתי עם 40 מעלות חום, דיברתי עם האחות והיא אמרה לי 'מאמי, תפני את עצמך מיד לבית החולים', וכך עשיתי. היה מסע שלא יישכח".

אני חשבתי שאת סתם היפוכונדרית, אבל מזל שהסברת את עצמך.
"לא רק שאני לא היפוכונדרית - אני וורקהוליק. כל שנייה שלי שם הרגשתי שאני מחבלת לעצמי בחיים. זה מפחיד להוריד רגל מהגז. לא רוצה להוריד רגל מהגז, אבל אם את לא מורידה רגל מהגז באופן יזום, אז יש משהו שמכריח אותך לעשות את זה. מי ששומע את הפודקאסט הזה עכשיו ונמצא שמונה שעות במשרד, שבעה ימים בשבוע, קחו לכם רגע קטן - ותנוחו".

מלחמה עם איראן, את טסה לנסיעת עבודה עם משפיענים ונתקעת שם כמה ימים. באיזה שלב את ממצה?
"כשהתחיל המצב בארץ זה היה מאוד קשה. סורי, חמאס, אבל איראן זה משהו אחר לגמרי. אלה טילים אחרים, זה פחד אחר, אז גם חוסר הוודאות הזה הפך את הכל לעוד יותר מורט עצבים".

נסעת עם חבורה של משפיענים, לא חברים מהבית, ואת נתקעת איתם מעבר לזמן הקצוב. היה דיבור על משבר, ריב ביניכם מאחורי הקלעים.
"לא, לא היה ריב. אני לא בן אדם שרב. תשמעי, אפשר להוציא אותי מדעתי, זה לא משהו בלתי אפשרי, אבל זה לא קורה לעתים קרובות, אני ממש זורמת".

יש חברים בתעשייה הזו?
"אני תינוק תעשייה, בואי, עברה שנה וקצת, ואני זוכרת שבהתחלה שלי היה כזה גל כזה של 'אין חברים בתעשייה'. זו אמירה מה-זה קשה. זה כמו שתגידי שאת עובדת במשרד, 'אין חברים מהמשרד'. כן, יש לי חברים בתעשייה. נדיר אליהו הוא חבר שלי, קייסי זפטה היא חברה שלי. אני חושבת שבסופו של דבר מדובר בבני אדם. מי שמחזיק באג'נדה של 'אדם לאדם זאב', הוא יהיה זאב, לא משנה מה הוא יעשה בחיים, גם אם הוא יהיה מוכר פלאפל, זה לא משנה. בן אדם שהוא מחזיק באג'נדה של 'אנחנו בני אדם', אז זה עובד.

"בכל השנה הזאת לא ניסיתי למצוא חברים בשביל לייקים. להפך, אני חושבת שבשנה האחרונה מאוד שמרתי על החברים שלי מהבית, שהם מכירים את הלב שלי ואת הנשמה שלי ואת ה'סנטר' שלי ושמוכנים לעבור את כל הדרך הזאת יחד איתי".

גם מי שמלווה אותך בשנה האחרונה זה חבר מהבית, שמואל חוגי שהוא גם המנהל האישי שלך.
"קודם כול, את מדברת על הריאה שלי, זה חבר מהבית, זה כבר לא נעים לקרוא לו ככה".

את קצת מעבידה אותו.
"הוא בא על שכרו מאמי, הכל בסדר. זה אף פעם לא היה אמור להיות מה שזה היום. היינו חברים, יש בינינו קשר נשמתי מאוד חזק, אנחנו לא היינו מסוג החברים שהולכים פעמיים בשבוע לשתות כוס יין ביחד, גם כי אני לא אוהבת לשתות וגם כי זה לא היה טיב הקשר. הוא ה-"Ride or Die" שלי. הוא הטרוי סיוון לצ'ארלי XCX שלי.

"כשיצאתי מהריאליטי, חיכתה לי דירה שהם שכרו, כי אני בדיוק סיימתי חוזה, וחיכה לי סטנד עם בגדים שאני אוכל ללבוש. הייתי מאוד בהלם מהכל, מאוד, לא ציפיתי לכל הדבר הזה. הייתי ממש חייבת שמישהו ינהל אותי, פיזית, ברמת ה-'עכשיו את אוכלת'. והוא היה שם בשבילי, ושמר והגן עליי. בסוף חתמתי בסוכנות ITM, הוא היה איתי בכל התהליך הזה, ומאז הוא פשוט צמוד אליי, הוא מגן עליי מעוולות העולם, הוא דואג לי, אכפת לו ממני, הוא אוהב אותי, אני אוהבת אותו, אנחנו מאוד מאוד קשורים בחיים אחד של השנייה, זה קשר מאוד מיוחד. בהצלחה לבן זוגי".

"אני רוצה להישאר פה בזכות המוזיקה שלי, לא בזכות זוגיות מתוקשרת"

כבר שנה שאת מוכרת בכל בית, נראה לי שהצלחת לשרוד את 15 דקות התהילה. כמה את מפחדת לא להיות רלוונטית?
"לא אוהבת את המילה הזאת. מה זו השטות הזאת?".

תשמעי, בתחום הזה את צריכה לעבוד כל יום כדי להיות בכותרות.
"אז מה, אני אאיים לקפוץ מהגג של עזריאלי? שיהיה להם בכיף. אני אגיד לך משהו, אני מוזיקאית, זה בעיניי אחר. אני רוצה להישאר פה בזכות המוזיקה שלי, לא בזכות זוגיות מתוקשרת. אני לא שופטת, אבל בא לי שהמוזיקה שלי תדבר בעד עצמה. להיות בכותרות זה בסדר, תודה להשם שזה מעניין מישהו, אבל אני לא מעוניינת בכותרות סרק".

אבל ניסית להיכנס לשני ז'אנרים שונים של ריאליטי, ובסוף הצלחת - אין איזה פחד לאבד את זה אחרי כל העבודה הקשה?
"קודם כל יש בי אמונה מאוד-מאוד גדולה, ואני מאוד מאמינה בדיוק. בסופו של דבר אם אני צריכה לגור בקרוואן ולגדל 18 ילדים, אז כנראה שזה המכתוב שלי. ואם אני צריכה למלא את 'מנורה', אז כנראה שזה המכתוב שלי. אני לא חושבת שאני אי פעם אחיה בתחושת פספוס או אכזבה, כי אני בן אדם שמאוד מאמין.

"אני רק רוצה להיות שמחה ושלווה. חיים ברדיפה זה לא בריא. אני מודה מאוד על כל מה שקורה איתי, ושימשיך לגדול ולצמוח ולהתפתח, אמן, אינשאללה. אבל האם אני הולכת לישון אחרי שכרסמתי ציפורניים במחשבות על מה התעלול הבא? התשובה היא לא. אני כן חושבת מה יהיה השיר הבא, מה בא לי להביא, מה אני מחדשת - זה כן מדיר שינה מעיניי".

כזמרת שהתחילה מתוך ריאליטי - יש לך כעס שהסיקור הראשוני שלך היה בפן הרומנטי?
"בריאליטי לא עניין אף אחד שאני זמרת, שאני רוצה להיות זמרת, בואי נדייק. עדיין לא הייתי זמרת, הייתי רק זמרת של עצמי. אבל בסופו של דבר זה לא משנה, כי בכל זאת השיר שלי נמצא בפלייליסטים הכי חזקים במדינה, אז התוצאות בשטח".

"אם את אומרת לי עכשיו, 'יש לך אפשרות להיוולד ברשפון, ללמוד בתלמה ילין'- אני לא לוקחת"

את מדברת הרבה על נראות חיצונית, וגם שיתפת שעשית הליכים אסתטיים. משהו שאת מתחרטת עליו בדיעבד?
"אני לא מתחרטת על כלום, על שום דבר שעשיתי. בכללי, לא חיה חיים בחרטה. זה מה-זה מבאס לחיות ככה. עשיתי דברים בחיים, שעליהם הייתי שמחה להתחרט, שהם לא קשורים להליכים קוסמטיים, וגם עליהם אני לא מתחרטת. דברים שקשורים לאהבה, שיקולים כלכליים, החלטות כלכליות. בואי, בגיל 19 לקחתי הלוואה. וגם על זה אני לא מתחרטת. בסופו של דבר הכל מוביל אותך למקום הנכון. אם לא הייתי לוקחת הלוואה בגיל 19, לא היה יוצא לי הסינק הגאוני, 'בגיל שלך היו לי הלוואות'".

על מה לוקחים הלוואה בגיל 19?
"גרתי בתל אביב בדירה עם שותף, והוא בדיוק עזב את הדירה במפתיע, והייתי צריכה להיכנס לדירה חדשה, ושילמתי תיווך, אז יצא לי לשלם על שלושה חודשי שכירות. תדמייני, להחזיק שתי דירות ועוד לשלם תיווך, ועוד צ'ק פיקדון כשאת ילדה בת 19 שעובדת בחנות משקפיים". 

יש להיט מטורף ברדיו, ועד עכשיו אנחנו לא סוגרים את ההלוואה?
"הכל בסדר. אני צריכה רגע שנייה לדבר עם מישהו מהבנק, אני לא מבינה בזה. אבל עכשיו אני עושה כיף ובונה קריירה".

דיברנו על נראות, כמה זה חשוב לך?
"זה חשוב, כן, אני מתעסקת בנראות שלי, כי זה גם חלק מהעבודה, וכולן מתעסקות במראה החיצוני שלהן. אבל אני ממש משתדלת, אני גם מצליחה, שזה לא יהיה כפייתי. כי כשזה כפייתי וזה לא בריא וזה מורט שערות, אז זה לא נעים לי בלב. אני מאמינה ב'בארכה', דברים בריאים לא צומחים מקרקע לא בריאה. אם תשבי, לא תאכלי ותבכי, את חושבת שזה יביא קמפיין מצליח כשזה מה שקורה בפנים? אני מאוד מאמינה שהחוץ הוא השתקפות של עולמי הפנימי, ואם עולמי הפנימי הוא 'מחרבאת' בלעז, אז זה גם העולם החיצוני".

כשאת אומרת כפייתי, זה אוכל בעיקר?
"הכל. היו לי תקופות בחיים, בגיל יותר צעיר, שהייתי עוקבת אחרי כל המנתחים בעולם, אחרי כל ה'בלה חדידיות', 'ג'יג'יות חדידיות', כל דוגמניות העל, והסתכלתי, ומה היא עשתה ומה היא עשתה, 'היא הורידה את השומן שבתוך הלחי', 'אה, אפשר לעשות את זה?'. הייתי עוקבת אחרי הכל. אז זה באופן כפייתי. לדעת אצל מי ואצל מה ואיך עושים וכמה זה עולה ואם יש את זה בארץ, וכשאני נמצאת בפורומים כאלה ואחרים, זה כפייתי. אז אני לא עוקבת אחרי שום דבר כזה היום. פעם אני זוכרת שהייתי עוקבת אחרי מותג אוסטרלי שאני ממש אוהבת, והבנתי שזה עושה לי רע, אז הורדתי עוקב".

אז כמה ניתוחים עשית?
"400. היום, בדיוק עכשיו סיימתי אחד ובאתי. עשיתי ניתוח אחד, יפה שלי".

גם עליו דיברת, זה היה ניתוח מסוכן, הרמת ישבן ברזילאית.
את רוצה שאני אשקר? אני לא חיה חיים עם חרטה, יסלח לי אלוהים, לא יודעת, לא עובד לי חיים עם חרטה". 

את אומרת שאת לא מתחרטת, אבל אני חושבת שאת לא מתחרטת כי לא קרה לך כלום. טפו, חמסה.
"קודם כל, אל תהיי כזה בטוחה מה קרה לי או לא קרה לי. היו לי דברים יותר מזעזעים בחיים שעברתי, שאותם אני לא אספר, וגם עליהם אני לא מתחרטת. אם את אומרת לי עכשיו, 'יש לך את האפשרות להיוולד ברשפון, ללכת בכיתה ז' לתלמה ילין' - לא לוקחת. אני לוקחת להיוולד להורים שלי ולראות את מה שראיתי. אז אני לא מתחרטת. האם אני ממליצה? אני לא ממליצה. אני גם לא מדברת על זה בחיוב. אני תמיד מדברת רק על הסיכונים של זה, על כמה זה מסוכן, כמה זה לא חוקי, זה היה לא חוקי, וזהו". 

"גם בילדות לא העזתי לחשוב שאני מסכנה או משהו כזה, כי תמיד יש מישהו שרע לו יותר"

אם אני מדברת איתך על סערות בכוס תה, כיאה ל"ספיל איט", איזה אייטם יצא עלייך שלא באמת קרה במציאות הוא נופח מעבר למה שהיה?
"אני לא כזה מסתכלת".

לא קוראת טוקבקים?
"נראה לך? תגידי, את משוגעת שאני אקרא טוקבקים? מה רע לי בחיים? אני רוצה לקרוא רק מי שאוהב אותי. וברוך השם, זה מספיק".

אבל למה כשהסטנדאפיסט אורן בקשי מעלה סרטון הומוריסטי זה פוגע בך?
"קודם כל, אני מכירה סרטונים הומוריסטיים, צחקתי מכאלה לא מעט. אבל יש סרטון הומוריסטי ויש... אני חושבת שזה נגע בי לא ברמה האישית, זה נגע בי ברמה של להלעיז את גוף האישה, כאילו החזה נשפך ושפתיים, זו הייתה הבעיה בעיניי. עשיתי עם עדן דניאל גבאי סרטון שהוא מחופש אליי, כשאני לידו בסרטון, ואנחנו צוחקים והכל מגניב, כי הוא לא התנהג כמו נרקומנית שנשפכת על הגדר. זה היה נמוך, זה לא היה הומור גבוה. וזה פגע בי שההתייחסות לגוף האישה כזבל".

קיבלת התנצלות?
"לא, לא קיבלתי התנצלות. הוא התנצל, אבל לא בפניי. אבל בסדר, אחותי, הכל טוב, מה אני אעשה עם ההתנצלות הזאת? שישלח אותה בביט. אין דם רע". 

הרבה אופטימיות. מאיפה?
"אני הולכת לטיפול, יפה שלי. אני מטופלת. יצא לי לפגוש את זה במיון והיו לי שם המון תהיות, כשהייתי מאושפזת, אני ממש ישבתי וכתבתי דברים שקרו. גם בילדות בחיים לא העזתי לחשוב שאני מסכנה או משהו כזה, כי תמיד יש מישהו שרע לו יותר. יש את המשפט הזה: 'בכיתי כי אין לי נעליים, ואז ראיתי מישהו בלי רגליים ואמרתי תודה לאלוהים'. אני חייתי בגישה שיש למישהו כאב גדול יותר. תשמעי, אני גם מתקרבנת, אבל שלוש דקות בחדרי חדרים, דופקת מגילה של קללות בתוך חדר וממשיכה.

"טפו-חמסה לא קרה משהו שריסק אותי. המדינה שלנו היא מדינה מאוד הפכפכה, בטח ובטח בתחום שלנו, אז על זה יוצא לי לחשוב, שמה אם תהיה איזו מלחמה גדולה ותיעצר העבודה ואני אצטרך למסור את הדירה הזאת ולחזור לאמא שלי? אז זה נגיד משהו ממש גדול שיכול לשבור את רוחי. אבל 'יואב4422', שממש-ממש בטוח שאני דומה לברווז, אני אהיה בסדר, יואב".

"שכרתי דירה ב-2,000 שקל בתל אביב עם עוד שמונה אנשים. לא היו חלונות בדירה, אבל מי צריך חלון?"

דיברנו קצת על המשפחה. יצאת בגיל יחסית מוקדם מהבית, 18. למה?
זה לא היה ממקום של 'אני שונאת אתכם, אתם לא תראו אותי יותר בחיים'. לא היה לי נוח איפה שהייתי. כבר הייתי בטוחה שאני איזו אומנית מיוסרת ורציתי להשתלב, אז אמרתי 'יאללה, בואי נעבור'.

ומה הגב הכלכלי באותה תקופה?
"אין גב כלכלי. עובדים. עבדתי בחנות משקפיים, שכרתי דירה ב-2,000 שקל בתל אביב עם עוד שמונה אנשים. לא היו חלונות בדירה, אבל מי צריך חלון?".

על אבא שלך סיפרת ממש מעט. אמרת לא מזמן עליו משפט: "מערכת היחסים שלי עם אבא שלי תמיד תהיה כפתור ההשמדה העצמית שלי".
"בדיוק עכשיו אנחנו חווים איזושהי עלייה. זה עקב האכילס שלי, כן. לא יודעת אם כפתור ההשמדה עצמית, הייתי מחליפה לעקב אכילס. זה פגש אותי בעוד מקומות, זה פגש אותי בחיי האהבה שלי, בערך העצמי שלי. אבל רוקדים עם זה". 

ומה הקשר היום?
"הוא התקשר אליי לפני שטסתי ואמר לי 'קפץ לי סרטון שלך בטיקטוק, ואני יכול להגיד לך משהו? אני מתאהב בך מדקה לדקה'. אני מאוד אהבתי את הניסוח הזה, כי זה לא 'אני אוהב אותך', זה להגיד את הדברים כמו שהם - 'אני מתאהב בך מדקה לדקה, לאט-לאט אני מתאהב בך'. זה היה מאוד כן, ואנחנו עובדים על זה, אנחנו מנסים. הוא לא הכיר אותי, הוא לא מכיר אותי. זה שלו, אבל אנחנו מנסים. אני ניסיתי המון, שנים ממש, הייתי מותק של ילדה, עשיתי הרבה דברים, מעשים שילדים לא אמורים לעשות, ואז החלטתי לשחרר, כי מגיע לי לחיות את החיים שלי בשלווה, ועכשיו זה תורו. הוא מחפש את הדרך אליי, ואני שם, בזרועות פתוחות, כי כזאת אני".

ההורים שלך נפרדים כשאת בכיתה ט'. זו הייתה הפתעה בשבילך?
"איזו הפתעה? פתחתי שמפניה. מערכת היחסים של ההורים שלי לא הייתה תקינה ובריאה. כשהם נפרדו, זה אומנם היה בפיצוץ גדול, שהיו מעורבים שם כל מיני גורמים. ואז היה קצת קשה לכל אחד מהצדדים להשתקם, לא בהכרח בפן הזוגי, ובסוף מעז יצא מתוק. בסוף טוב להם בנפרד. ממש היה לי חשוב להישאר בקשר עם אבא שלי בשנים הראשונות, כי לא רציתי שיישבר לו הלב. זה לא משנה מי אתה או מה עשית, אתה עדיין אבא, ואנחנו הילדים שלך. ממש עבדתי בלהיות הבת שלו, הוא מן הסתם עזב את הבית, עזב את העיר, הוא היה גר באשקלון באותה תקופה והייתי עושה המון נסיעות. הייתי פעם בשבועיים חוזרת הביתה מההתנדבות ונוסעת לישון אצלו. כשעברתי לתל אביב הקשר עלה על שרטון ונוצר ריחוק, נתק מוחלט של כמה שנים. ועכשיו אנחנו עובדים על זה".

"לא מפחדת להיות רגישה ותלותית. לא מפחדת לאהוב בקול"

ואם כבר מדברים על זוגיות, בשבוע שעבר התבשרנו שפרידה נמצאת בתחילתו של קשר זוגי עם בחור בשם איתי בנישו, מילואימניק בן 30, שמאי במקצועו.

גם זה חלק מהגישה שלך; טוב לב, אופטימיות.
"מצחיק, לא חשבתי שאני טובת לב ואופטימית, אבל מסתבר שאני כן. אני חושבת שבשנה האחרונה הסכמתי לראות סוף סוף מי אני באמת, שנים הייתי עסוקה בלעטות עליי מסיכות, הייתי עסוקה בלעשות הכל יפה, דמיינתי קריירה מוזיקלית ואיך הקליפ ייראה וכמה ארוך יהיה השיער שלי, במקום לחשוב על מה אני רוצה להביא או מה אני מחדשת, מה הייעוד שלי בתעשיית המוזיקה.

"בסופו של דבר כולנו שמנו אוזניות ובכינו את חיינו, לפחות פעם אחת, ואם את אני, אז 18 פעם ביום. הייתי מאוד עסוקה גם בלהאמין לתדמית הזאת, השקרית, של עצמי, שזה גם מתוך איזושהי מגננה. הייתי בטוחה שאני 'באד ביץ'', וזה ממש לא נכון, אני עגל רך ברמות, ומסתבר שאני גם בן אדם אופטימי. הייתי בטוחה שאני צינית, פסימיסטית, לא. ממש לא. עזבי, שחררי. תהיי את. את מותק. לשים על עצמך מסיכה, זה ממגנט אלייך אנשים לא אותנטיים, או שהם תואמים למסיכה. את מבינה שאם אני משחקת אותה 'באד ביץ'', איזה גבר אני אמשוך אליי, אם לא שחקן?

"פעם בחיים לא העזתי להגיד לגבר שאני רוצה זוגיות כי זו פדיחה, ומה אם הוא ידחה אותי? היום זאת לא הסיטואציה. הכל עניין של עבודה. אני לא יודעת אם הייתי קוראת לזה אופטימית, אני יותר חיה את החיים במודעות, רואה מה עבד לי ומשכפלת. ומה שלא עבד לי, מזיזה, משנה. לא עבד לי לשים מסיכות, לא הייתה לי קריירה, לא הייתה לי פרנסה, לא הייתה לי זוגיות, אז צריך לזוז, צריך לנקות, צריך לשנות".

היום את מרגישה שאת אותנטית?
"אמא'לה, שומעת? אין 'אני' ממני. זה משהו שמרגישים בגוף, ואנשים רואים את זה. אני לא מפחדת  להיות ערסית, שפחדתי פעם. לא מפחדת להיות רגישה, לא מפחדת להיות תלותית, לא מפחדת לאהוב בקול. זו הכלה, יש כאלה שכן אוהבים וזה מספיק.

"אני מוקפת, שמורה ומוגנת באנשים שמה-זה אוהבים אותי, אני נזר הבריאה בעיניהם. אז במה אני אתעסק, במי שלא? אז בסדר, אז אני אתעסק במי שלא, ואז אני אנסה שהוא כן יאהב אותי ואז אני אהיה לא אותנטית ואז אני אמשוך עוד ממה שאני לא רוצה?".

"ההצלחה שלי חשובה לאנשים באופן אישי. הם רוצים לתת לי את זה"

בואי נדבר קצת על המוזיקה שלך. השיר הראשון, "לא אכפת לי", מתפוצץ.
"ברוך השם. אבל את יודעת למה זה התפוצץ? עזבי שהשיר מעלף, שהכתיבה נדירה, שההפקה וואו, שההגשה אימא'לה, עזבי שאין אני מהשיר הזה - לעם ישראל, ההצלחה שלי חשובה להם באופן אישי. הם רוצים לתת לי את זה, אני אומרת לך, העם הזה רוצה לתת לי את זה, חשוב להם שאני אצליח".

למה? יש עוד הרבה אומנים טובים ומוצלחים.
"אני לא היחידה, הם אוהבים עוד אנשים, אבל אני אומרת לך אני מרגישה שאנשים שמו את השיר בספוטיפיי ופשוט נתנו לו להתנגן 24 שעות רק בשביל שיצבור האזנות, אני אומרת לך, אנשים לקחו את הקריירה שלי כפרויקט. אנשים כאילו רוצים לקחת חלק בקריירה שלי".