גיא זו-ארץ על אחיינו עילי שנרצח: "מאז שהלכת הכל אותו דבר. אני מצטער"

המנחה והשחקן גיא זו-ארץ, שאיבד את אחיינו עילי שנרצח במסיבת הנובה בבוקר השבת השחורה, העלה הערב (שני) פוסט לאינסטגרם לזכרו ביום הזיכרון העברי לטבח, תקף את ראש הממשלה בנימין נתניהו על חלקו במחדל ושיתף בכאב עמו הוא מתמודד מאז הבשורה המרה.

"היי עילי מה הולך נשמה שלי, איך אתה שם למעלה? תגיד לי רק שהכל בסדר, שאתה כבר לא מבוהל מהרגע המקולל ההוא ברכב, כשהצחוקים והמוזיקה עם החבר׳ה שלך התחלפו באימה ואבדון", פנה בכאב לאחיינו. "ניסיתי לדמיין מה עבר עליך בשניות האלה, כשהטוב הטהור שבך פגש את הרוע בהתגלמותו, רגע לפני ש…על מה חשבת? פחדת? הבנת שזהו תם הטקס? דאגת כשחשבת על אבא ואמא, על הצער שיירד עליהם?

חשבת על האחים שלך סערוני ואביה, על האור בעיניים שלהם שמאז תמיד מוסתר בערפל? אתה עדין נועל את הנייק איירפורס החדשות שלך עם הפס הסגול שלא הורידו לך מהרגליים?

יש שורה בשיר שאהוד כתב למאיר - 'מאז שעזבת הרבה השתנה כאן'. אבל וואלה עילי אני מתבייש לספר לך שמאז שהלכת, כלום לא השתנה. הכל נשאר אותו דבר. אותה מנגינה, אותה תזמורת, ואותו אחד מנצח עליה. הוא לא ירד מהבמה, הוא מתעקש להמשיך קדימה, להימלט מחשבונות העבר. הוא לא יכול להביט לאחור, להתמודד עם אשמה ואחריות, לשאת איתנו מעט מהכאב. רבים סביבו פינו את מקומם, אמרו טעיתי פשעתי חטאתי לפניכם, צר לי על כאבכם, לא לזה התכוונתי. ואני בטוח שגם כוונותיו של המנצח הגדול טובות".

עוד כתב: "אבל עשרות שנים מורם מעם, השאירו אותו בלי חמלה, ללא בושה, נטול רגש. מתעקש בפחד אימים, לשמור על התפקיד. המנצח שכבר שכח מהו נצחון. ואמא שלך, השנה האחרונה הייתה הקשה ביותר עבורה. ההבנה שכבר לא תחזור מתחילה לרדת. הסכין מסתובב אצלה בלב מהרגע שהיא קמה בבוקר עד שעובר עוד יום. לא מזמן היא שאלה אותי 'מה כל החיים אני אתגעגע ככה אליו?', 'כל החיים ככה יכאב לי?' אמרתי לה שכן שנצטרך ללמוד את החרא הזה".

"סבתא שרי עצובה ממש", הוסיף זו-ארץ. "סליחה שאני אומר, אבל התחייבתי לאמת. היא שמה תמונה גדולה שלך על המזנון בסלון, אבל בחרה תמונה שהעניים שלך עצומות באמבטיית קרח. ״אני לא מסוגלת להסתכל לו בעיינים״. כל אדם שאנחנו פוגשים ברחוב, כל רופא, דבר ראשון סבתא חייבת לספר על הנכד שלה שנרצח. היא זקוקה לנחמה, לחמלה, להכרה בכאב העצום שלה. אבל אין משפט ואין צדק. עילי נשמה שלי, אני מצטער. לא יודע על מה, על הכל, מצטער שאתה לא פה בשביל לנשום כמו שאהבת, בשביל לעזור כמו שעזרת, בשביל השראה ונחמה כמו שנתת".

"מצטער עילי שלא כתבתי מילה אחת של אופטימיות. כואב לי באמת עליך, על כולנו, על הילדים, על כל המשפחות השכולות שנותרו לבד. אני אוהב אותך ילד מהמם שלנו. הלוואי שאתה למעלה רוקד ומשתולל בנעלי האיירפורס הלבנות שלך עם הפס הסגול. שלח לנו ישועה ורחמים ממעונך. עילי - שלוש שנים".

זו-ארץ ויעל בר זוהר, שנשואים למעלה מ-20 שנים, היו קרובים מאוד לעילי, ושיתפו לא פעם מאז הירצחו, בדמעות, על הקושי והאבל העמוק שפקדו את המשפחה מאז הטרגדיה. "אני עדיין לא מאמינה שזה קרה, המשפחה שלנו כבר לעולם לא תהיה אותה משפחה. הזמן שיחלוף לא עוזר ולא מקל על הגעגוע - וכל הלב שקרוע. עילי שלי, פרחת. מצאת את עצמך והשיא שלך היה עוד לפניך - ולעולם כבר לא תחווה אותו", כתבה בר זוהר בכאב שנה וחצי אחרי האסון.