אומרים לי, "מה קרה לך? היית יפה". זה כבר לא מכעיס אותי

לפני כמעט 20 שנה הייתה ליאת בלו אחת מהכוכבות המצליחות בישראל. יוצאת הריאליטי "הדוגמניות" כיכבה בסדרת הילדים והנוער "האי" בשנת 2007 בתפקיד שהפך אותה לשם מוכר בכל בית, ולאחר מכן השתתפה בפסטיגל וקטפה קמפיינים. בשנים שחלפו מאז נעלמה בלו כמעט לחלוטין – עד לאחרונה.

הילדים שגדלו עליה וחלקם כבר הפכו להורים בעצמם הופתעו לגלות בשבוע שעבר סרטון חשוף שהעלתה בלו לטיקטוק. בסרטון היא מספרת על כך שפניה התמלאו בשנים האחרונות בכתמי פיגמנטציה, ושהרפואה טוענת שאין לכך פתרון. "אתמול הייתי אצל רופאה, היא הסבירה שזה הפרצוף שלי, זו הפיגמנטציה, אין מה לעשות עם זה, זה עוד יחמיר. ימי הפנים היפות והחלקות שלי מאחוריי, לא יקרה יותר. אין דרך לסדר, אין דרך להבהיר, באסה. זה מה שיש", היא אמרה בסרטון.

איך זה קרה?
"זה התחיל לפני שלוש שנים בערך, אחרי טיפול פנים שעשיתי. כנראה משהו בטיפול עורר את זה ומאז הייתי אצל כל רופא, קוסמטיקאית, ניסיתי כל מכשור, הכל, וזה לא זז. אני אובדת עצות, אבל גם מפנימה שזה מה שיש. הפסקתי להוציא על זה כסף, הוצאתי על זה הון תועפות ואני מיואשת. ויתרתי כלכלית על המון דברים כדי לממן את הטיפולים האלה, יכולתי לקנות בית בכסף שהוצאתי והחלטתי לסיים לממן את זה. זה כסף שאני רוצה שיהיה לבת שלי. אני לא מסכנה, זה לא ממקום של התמסכנות, לא חסר לי כלום, אני יוצאת לחופשות ואני קונה ונהנית, אבל אני לא מסוגלת להוציא יותר על זה. אני מקבלת את גזר הדין וזה בסדר. אני בריאה, הסביבה שלי בריאה, אין לי מה להתלונן".

אז את בטוב עם זה?
"ברור שזה מבאס ומוריד את הביטחון. אנשים אומרים לי, 'וואי, מה קרה לך בפנים? היית מה-זה יפה'. זה כבר לא מכעיס אותי, אבל אני עונה. אם זה נראה להם סבבה לבוא ולהגיד את זה, אז גם לי יש אומץ לענות".

זה מעליב אותך?
"לא, איך אני יכולה לכעוס על בורות? אם מישהו חושב שבגלל זה אני מכוערת, זה בסדר, יכול להיות שבגלל זה אני מכוערת. אני יכולה להבין אם יש כאלה שחושבים שזה מכוער, אני יכולה להבין אם יש כאלה שלא אוהבים את זה ואם יש כאלה שזה מפריע להם. אני גם לא חושבת שזה יפה. הייתי רוצה שהפנים שלי יהיו חלקות ושהן יחזרו להיות מה שהיו, אבל זה לא יכול להיות. זה המצב וזה מה יש".

כל החיים היית אישה יפה. עדיין את מרגישה ככה?
"כולם אמרו לי שאני יפה, ידעתי שאני יפה, אבל לא הרגשתי ככה. דווקא היום אני מרגישה אישה יפה יותר ממה שהרגשתי אי-פעם. אני יוצאת ככה מהבית, בלי מייקאפ ובלי איפור".

בסרטון אחר ששיתפה בנושא הסבירה בלו שכדי להסתיר את כתמי הפיגמנטציה, היא תצטרך כמות גדולה של מייקאפ ואיפור, אך היא מסרבת לכך. "לפני שנתיים נכנסתי לספורה בתאילנד וקניתי כל מה שצריך. לימדו אותי להתאפר אבל לא הצלחתי, הרגשתי שיש לי פרצוף על הפרצוף, הרגשתי כמו דמות ב'ארץ נהדרת', זה היה זוועה. לקחתי מגבון, הורדתי הכל ומאז אני לא מסוגלת להתאפר עוד. אם למישהו לא טוב, שלא יסתכל. להגיד לך שלא אצא מהבית יותר? לא, זה לא יקרה. אני אצא ואני אעשה, אני אגש לאודישנים ואני אעשה טיקטוקים וכל מה שצריך כדי לחזור לפרונט, כי זה המקום שלי. זה לא פוגע בשום צורה ביכולת המשחק שלי. לא כל השחקניות מהממות, לא כל השחקניות יפהפיות, לא כולן גל גדות. אני שחקנית אופי".

ההבנה הזו קשה להתמודדות?
"בהתחלה זה הפיל אותי, שבר אותי, גמר אותי. התביישתי שיראו אותי, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. היום אני כבר לא מתביישת. זה כבר לא פוגע לי בביטחון באודישנים בתור שחקנית, זה פוגע לי בביטחון בתור מישהי שפעם הייתה מוכרת. כשאני צריכה לפתוח מצלמה או כשאני יושבת כאן איתך, מתראיינת, מדגמנת, מצטלמת לרשתות החברתיות, אני לא מרגישה את זה, אני לא הולכת עם זה כאות קין. דווקא ברחוב, ביום-יום, בסופר ובקניון, זה תופס אותי. זו נקודת המפגש של פעם והיום".

מה כן פוגע בך באודישנים?
"אני. אלה לא הפנים שלי ולא הפיגמנטציה שלי, זו החרדה שלי. כשאני מצלמת אודישנים נהיה לי בלאק-אאוט, ועכשיו אני מתמודדת עם זה. הקמתי לעצמי רשת ביטחון מאפס. יש לי תוצאות, הייתי שחקנית השנה, עשיתי כמעט כל דבר אפשרי בשנים שלי בתעשייה. אז יש חרדה, סבבה, למי היום אין התקפי חרדה במדינה הזאת?".

הפיגמנטציה קשורה לחרדות?
"לגמרי, זה חוסר הביטחון שגורם לי לשכוח את הטקסט. לגשת לאודישן, לעמוד מול מצלמה, להצטלם ולדעת, במיוחד היום, שהאצבע של כולם כל כך קלה על המקלדת, כל התגובות וכל החיטוטים של 'מה קרה לפנים שלה' או 'מה היא עשתה לעצמה', קשים לי. רק לאחרונה החלטתי שאני רוצה לחזור לאודישנים, אבל אז מגיע אליי אודישן ואני מקבלת התקף חרדה ולא מצליחה לצלם אותו. ממש לפני שבוע הייתה לי נקודת מפנה, הסוכנת שלי שלחה לי אודישן, וכמו תמיד הרגשתי את הדם יורד לי מהראש לרגליים, חום, הזעה, רעידות, דופק גבוה, סחרחורת, בכי בלתי נשלט. אני מנסה לקרוא את הטקסט ומרגישה שאני עומדת למות. עשר שנים לא היה לי התקף חרדה כזה. שלחתי הודעה ליולי ספקטור (יוטיוברית ובלוגרית שמשתפת פעולה עם בלו – יה"א), היא באה ולאט-לאט לימדה אותי את הטקסט, כשאני עדיין בתוך התקף החרדה. צילמנו את האודישן ושלחנו. אם היא לא הייתה איתי לא הייתי מגישה אותו, כמו שקרה בפעמים לפני כן. עכשיו אני יודעת שאם הצלחתי לעשות את האודישן הזה בתוך התקף חרדה קשה, אין משהו שיעצור אותי בעתיד".

אני חייבת להתמודד ולנצח את הפחד

לבלו (42) לקח זמן לאזור אומץ, לפתוח מצלמה ולדבר בגלוי על בעיית העור שהיא סובלת ממנה, שנקראת בשפה המקצועית מלזמה. הטריגר היה פגישה שהתקיימה עם שני רופאי עור מומחים יום קודם לכן, שבה נאמר לה בפשטות: אין מה לעשות בנידון. "הלכתי למקום מיוחד כדי שיאבחנו את העור שלי וימצאו פתרון, ואחרי שהייתי שם שעות, פשוט אמרו לי שאין פתרון. פתחתי את המצלמה ושיתפתי כדי שאני אוכל להתמודד עם זה. אני שחקנית והכי נוח לי מול מצלמה. ככה אני מצליחה לפתור עם עצמי דברים".

אני מניחה שעם החשיפה, הגיעו גם תגובות קשות.
"היו הרבה תגובות מחזקות, גם רעות, אבל אני מורגלת בזה היום. בעבר זה שרט אותי, אני עד היום זוכרת שאחרי 'הדוגמניות' עליתי איזה ארבעה קילו וצלם פפראצי צילם אותי בים. התמונות פורסמו והכותרת הייתה 'מהדוגמניות לפחזניות'. היום זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל אז זו הייתה השפה. זה נחרט לי בזיכרון, אני לא שוכחת את בגד הים שלבשתי באותו יום, את התמונה, אני זוכרת הכל. המזל שלי היה שבתקופה הזו היו רק עיתונים, לא היה אינטרנט ולאנשים לא היה אומץ לגשת ברחוב ולהגיד דברים לא נעימים. היום צריך עור של פיל".

הדברים האלו פגעו בך לאורך הדרך?
"זה שבר אותי, במיוחד כי הייתי נורא צעירה, מה הבנתי מהחיים אז? אבל עדיין, לא הייתה הטרפת שיש היום. נגיד לצילומים שלנו, המפיקה התקשרה אליי ושאלה איזה צוות ביוטי אני רוצה. לא הבנתי את השאלה. אני בוחרת? התקשרתי לסוכנת שלי והיא אמרה לי, 'בלו, תתעוררי על החיים שלך, זה לא כמו פעם. את כבר לא הברבי שבאה, סותמת את הפה ואומרים לה מה לעשות. יש לך דעה, המילה שלך נחשבת'. אני מגיעה מתקופה אחרת, שבה הגישה הייתה 'תסתמי את הפה, תחייכי ואל תאכלי יום לפני צילום'. הכל השתנה מאז מקצה לקצה".

כמה מפחיד אותך הרצון לחזור לתעשייה שמקדשת נראות?
"מפחיד רצח, אבל אין לי מה לעשות עם זה, אני חייבת להתמודד ולנצח את הפחד. זה מה שיש, בואו נתקדם".

יש תחושת החמצה על השנים שעברו?
"חד-משמעית, מאוד. לא הכיתי בברזל כשהוא היה חם, אבל הפסקתי להלקות את עצמי על זה. אני רק בת 42, אז מה, אני לא יכולה לשחק יותר? זה נגמר? אני לא יכולה לדגמן יותר? לא".

בלו נולדה בברזיל ואומצה בידי אמה ואביה בילדותה. היא גדלה בהרצליה ובילדותה הייתה מתעמלת קרקע ואלופת ישראל. היא התגלתה בעונה הראשונה של תוכנית הריאליטי "הדוגמניות" בשנת 2005 וסיימה במקום השני. בשנים שלאחר מכן פיתחה קריירת דוגמנות, משחק והנחיה, אלא שאז נקלעו חייה למערבולת. לפני כעשור נפטרה אמה, ובמקביל היא עברה תאונת דרכים קשה והתגרשה מבעלה ואבי בתה, נדב פתאל, היום מנכ"ל רשת מלונות פתאל ויורש האימפריה. שרשרת האירועים טלטלה את עולמה וגרמה לה לעצור את הקריירה. בשנים האחרונות, פרט למספר תפקידים קטנים בטלוויזיה, היא עבדה לסירוגין כמנהלת אירועים בעסקי המסעדנות של אחיה, הראל בלו.

"אחרי שסיימתי ב'הדוגמניות' המשכתי לעבוד, עשיתי את 'האי', עשיתי פסטיגל, 'רוקדים עם כוכבים', שיחקתי בסרט, המון דברים. יש לי קילומטראז', אבל אז החיים הכו בי בכל הכוח ולקח לי זמן להבין מה אני רוצה. אושר לא נגמר בלהיות יפה ומפורסמת, יש המון מעבר. היה לי קל בחיים בזכות אמא שלי, כפרה עליה, היא גוננה עליי מאוד וחסכה ממני הרבה התמודדויות, אז חטפתי את החיים מאוחר. עד אז לא הבנתי שאני צריכה לקבל אחריות".

לכאורה הצלחת, הייתה לך קריירה והתחתנת עם "יורש העצר" של משפחה מפורסמת.
"אבל לא הצלחתי בעולם המבוגרים, עדי הימלבלוי למשל כן הצליחה. התחתנתי עם נדב, אבל התגרשנו אחרי ארבע שנים. אם הייתי חוזרת אחורה בזמן, הייתי מתנהלת אחרת לחלוטין, לוקחת הכל בשתי ידיים ועפה על החיים שלי. בחרתי להיכנס לקונכייה שלי כי הנישואים שלי נכשלו ואמא שלי נפטרה. לא הבנתי איך אני מתחילה לאסוף את עצמי בכלל, ועוד הייתה לי ילדה קטנה שהייתי צריכה לטפל בה. זה לא משנה כמה נדב הוא אבא מדהים, והוא אבא מדהים, הכל נחת עליי. אמרתי לעצמי, 'תעצרי ותבני הכל מההתחלה'. זה לקח המון זמן".

מה עשית?
"הסתגרתי בבית והתרכזתי במה שקורה בו. הייתי המון סביב הבת שלי אור, ואז, לפני חמש שנים, הגיע אבישי, בן הזוג שלי. ממרומי גילי אני יכולה להגיד שאין מושלם, אבל הוא שלם והוא מלמד אותי המון. יש לי שקט וביטחון שמעולם לא היה לי, וזה כל מה שאני צריכה".

אני לא מבינה מה הקטע סביב חתונה

כיום בלו בזוגיות עם אבישי צקלג. בעבר, מלבד הנישואים לפתאל בשנת 2014, היא הייתה נשואה גם למפיק ארז דן, והשניים התגרשו אחרי נישואים קצרים של כשנה וחצי.

יש לך מחשבות על עוד חתונה, עוד ילדים?
"אבישי רווק בלי ילדים, הוא לא רוצה להתחתן, ואני חושבת כמוהו. אני לא מבינה מה הקטע סביב חתונה. יש לי טבעת, הכל בסדר, אנחנו לא מעוניינים לעשות עם זה עוד משהו. אם הוא ירצה להתחתן אני אתחתן איתו, אבל זה לא באמת משנה לי. אם הוא ירצה ילדים, באהבה. יש לי אחת, אני רגועה, ואם הוא ירצה עוד בשמחה, אם הוא לא ירצה, גם בשמחה. אני במקום מאוד שלם עם הכל".

מה את היית רוצה?
"לאור יש עוד שני אחים מאבא שלה ומרומי (עפרון, אשתו הנוכחית של נדב פתאל – יה"א). היא חולה עליהם והם חולים עליה, ומדהים לראות את זה. מצד שני, ההיריון שלי איתה היה קשוח, הייתי מאושפזת המון פעמים ואחרי הלידה גם התחילו לי התקפי החרדה. רציתי מאוד להיות אמא ודמיינתי את זה אחרת, אצל כולם סביבי זה נראה מושלם, אבל אז ילדתי בקיסרי וההחלמה מהניתוח, הדרישה שלי מעצמי להנקה מלאה והאכזבה של למה כולן יכולות ואני לא, ישבו עליי. הפחד לחוות את זה שוב קיים, ותוסיפי לזה את העובדה שלגדל ילד זה מלא כסף. ברוך השם לא חסר לי כלום, אבל הייתי רוצה לתת הכל לילד הזה, וזה גיים ג'יינג'ר מבחינה כלכלית. המדינה הזאת מפחידה, את לא יודעת מה יקרה בעוד שעה ואין פה שום ביטחון, ומהמקום הזה יש לי ספק. יש לי ילדה אחת, היא כל עולמי, אני הכי מאושרת בעולם ומה שיהיה יהיה".

אחרי הגירושים המצב בינך ובין נדב היה לא פשוט. היום אתם במקום אחר?
"אני אומרת כל הכבוד לנדב, לרומי, לאבישי ולי, כי אנחנו מגדלים את הילדה הזאת ביחד. הילדה הזאת מהממת, בריאה ומאושרת, וזה כל מה שייחלתי לו. אף פעם לא הסכמתי לדבר על נדב ורומי כי רציתי לשמור על שקט תעשייתי, אבל היום אני במקום אחר לגמרי. אני מסתכלת על הבת שלי בבית שלי ושל אבישי ובבית של נדב ורומי עם האחים שלה ואני אומרת, איזה כיף, היא מקבלת הכל מהכל, איזה אושר ואיזו זכות. נכון שלנדב ולי הייתה פרידה לא נעימה, גירושים זה דבר לא נעים, נקודה. תמיד נפגעים, מפרקים בית, מפרקים חיים ואף אחד לא רוצה להודות בטעויות של עצמו, אז הרבה יותר קל להשליך את זה על השני. הזמן עבר והיום אני מעריכה אותו, הוא אבא נדיר לאור ורומי אשתו היא מתנה. היא שותפה מלאה שלי עם אור, לא פחות מנדב ואבישי. היא מדהימה, אני יכולה לבכות כשאני חושבת על כמה שהיא אוהבת את הבת שלי".

לא היה קושי שאישה אחרת נכנסת לתמונה?
"בהתחלה הייתה צביטה, זה כאב ברמות, הלב שלי התרסק לראות אותה עם רומי, אבל היום היא גלגל הצלה. אין עליה בעולם, אנחנו מתייעצות, היא משתפת אותי בדברים ואני אותה. אני יכולה להגיד לך שאם זה לא היה קריפי, רומי הייתה אחת מהחברות הכי טובות שלי. זו המשפחה של הבת שלי והם תמיד יהיו חלק ממני, אין איך לברוח מזה ואני גם לא רוצה לברוח מזה. אני מאוד מעריכה אותם ומאוד מכבדת אותם, ובסוף השנה אנחנו נחגוג ביחד בת מצווה לאור".

הפקת ענק, כיאה למשפחת פתאל?
"מה שאור תרצה. זה שלה, לא שלי. היא רוצה גדול, יהיה גדול. היא רוצה אינטימי, יהיה אינטימי. איזה כיף שאנחנו יכולים".

עם שני הורים תחת אור הזרקורים, היא נמשכת לעולם הבידור?
"היא התחילה להגיד לאחרונה שבא לה גם לעשות אודישנים".

את בעד? היית רוצה בשבילה את זה?
"אני רוצה בשבילה כל דבר שהיא תרצה, אבל לכל דבר יש זמן. כרגע היא עדיין לא בת 12 וקודם כל שתלמד ושתיהנה מהילדות שלה. עוצרים אותה ברחוב ומזהים אותה, אז היא טועמת מזה, אבל עוד קצת".

זה לא עולם קשה שהיית רוצה לחסוך ממנה?
"זה עולם שאני לא מאחלת לאף אחד, אבל אני יושבת איתך פה ורק אומרת כמה שאני רוצה את העולם הזה. יש דיסוננס בין הדברים, אבל היום אני לא במקום שאני תולה את החיים שלי ואת התקוות שלי באודישן הבא. אני גם לא רוצה שהבת שלי תהיה כזאת. שתהיה מה שהיא רוצה, אבל שלא תהיה תלויה באף אחד ובשום דבר חוץ מבעצמה. זה הדבר הכי חשוב בעיניי".

היום אני מבינה שאני לא מסכנה

בשנים האחרונות החלה בלו לעסוק בהכנת שחקנים לאודישנים כמקצוע, במקביל לעובדה שהיא רוצה לחזור לשחק בעצמה, אבל הפחד מונע ממנה לגשת לאודישנים. "אני יכולה לספור על יד אחת את מספר האודישנים שעשיתי בחמש השנים האחרונות", היא אומרת.

זה לא צובט כל פעם מחדש?
"זה מפרק לרסיסים. אחרי כל אודישן הייתי נכנסת למיטה, זה היה גומר לי את היום. אני מכינה את השחקן, אבל אני רוצה להיות במקומו. אני יודעת שאני יכולה לעשות את זה וזה שורף אותי. מתברר שאני מורה מעולה, וגם כשאתה לא יכול להיות הכוכב, אתה יכול להיות מורה לא פחות טוב".

לאחרונה החלטת שאת חוזרת. למה?
"אח שלי ואני החלטנו שאני מסיימת את התקופה הנוכחית בקבוצה שלו והבנתי שאני לא יכולה שהימים שלי לא יהיו מלאים מאל"ף ועד תי"ו. התחלתי לחשוב מה בדיוק אני רוצה לעשות ואיפה אני רוצה לעבוד, ואז הגיעה יולי ספקטור. בכל פעם היא רצתה לעשות איתי איזה פרויקט, אבל דחיתי אותה מהפחד, ככה במשך שנה. בוקר אחד קמתי ואמרתי לה, 'יאללה, בואי נעשה את זה', והתחלנו להקליט פודקאסט".

יולי ספקטור היא יוטיוברית ובלוגרית צעירה, והקשר בינה ובין בלו החל כשזו הגיעה לשיעורי משחק אצלה. הקליק היה ממבט ראשון, ומאז הן בלתי נפרדות. "אני פשוט התאהבתי בבחורה הזאת. מרגע שהיא הגיעה אליי להתכונן לאודישן היא נשארה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. ב-6 באוקטובר היא באה לאכול אצל אחי וגיסתי ארוחת חג, וקמנו יחד ב-7 באוקטובר, כשאני הייתי בהלם טוטלי, כמו כולם אני מניחה. באותו רגע היא עברה לגור אצלי לכמה חודשים טובים, וזהו, אנחנו כבר משפחה. היא עשתה בשבילי דברים שאף אחד לא עשה בשבילי אף פעם".

עברת חיים לא פשוטים, עם הרבה עליות וירידות: גירושים, המוות של אמא שלך, ניתוחים, תאונת דרכים, היריון ולידה מורכבים וכעת הפיגמנטציה. לפעמים את שואלת את עצמך, למה זה קרה לי?
"פעם שאלתי, זה היה מקום של התמסכנות. אמרתי לעצמי, 'אני כזאת מסכנה, עברתי ניתוח ואני סובלת, כואב לי', יאללה, יאללה. החיים הם לא פיקניק, אנשים עוברים דברים ואני לא היחידה שעברה ניתוח, אני לא היחידה שיש לה פיגמנטציה, אני לא היחידה שאמא שלה נפטרה, לצערי, לא המצאתי את הגלגל. הדברים האלה קרו לאנשים לפניי ויקרו לאנשים אחריי. החיים נמשכים, הכל טוב, השאלה היא מה עושים עם זה. היום אני מבינה שאני לא מסכנה. אני מסתכלת על הדברים שבורכתי בהם".

צילום: חלי פרידמן | סטיילינג: בר פרידמן | איפור ושיער: שחר גלאון | הפקה: טל פוליטי