יש משפיעניות שהוציאו מסקרה או עוגה. לי יש ויברטור

רוני שינקמן מעולם לא צעדה במסלול של שאר המשפיעניות. את הנוכחות שלה ברשתות החברתיות היא החלה לבנות הרבה לפני כולן, כשכתבה בלוג מצליח לפני כמעט 20 שנה. אחר כך היא הוציאה שני ספרים שעסקו במערכות יחסים וזוגיות, ואחרי שהתחתנה והביאה לעולם שני ילדים, החליטה להתמקד בתחום הייעוץ הזוגי והאישי. "מלהיות רק משפיענית, לא שאי פעם הייתי רק כזאת, היום אני מרגישה שמסתכלים ומדברים עליי אחרת. חלמתי להגיע למקום שבו אני אשת מקצוע בתחום שלי, ותמיד הרגשתי שאני צריכה להוכיח את עצמי. עכשיו זהו, סיימתי להוכיח", היא אומרת.

איך זה בא לידי ביטוי?
"היום יכולים להזמין אותי להרצות בלי לבקש שאעלה את זה ברשת. מי שמזמין אותי לא רוצה את החשיפה, הוא רוצה אותי כאשת מקצוע. אני לא מתביישת במשפיענות שלי, להפך. זה המקום שהתחלתי ממנו, אבל אני לא רוצה שיקראו לי בגלל חשיפה, אלא בגלל מה שיש לי לתת".

איך נראה המעבר הזה בפועל?
"אני עושה הקמה מחדש של העסק שלי, כל השנים ייעצתי ברשת כמו אחות גדולה והסרתי אחריות כי לא למדתי. לפני הקורונה הלכתי ללמוד ייעוץ זוגי ואישי כדי שאוכל לייעץ גם ברמה מקצועית יותר, בלי להסיר אחריות, ואז התחלתי גם לעשות הרצאות. לפני שלוש שנים התחלתי להביא מאמנים שיעבדו איתי, וזה הלך וגדל. עכשיו אלה לא רק מאמנים, אלא גם אנשי טיפול, וכולם מתעסקים במערכות יחסים. לא רק זוגיות, גם מערכות יחסים עם כסף, אוכל, הורים וילדים, הכל. יש לי היום עשרה מאמנים וארבעה מטפלים".

איך זה מצליח להשתלב עם העבודה ברשתות?
"העבודה ירדה וזו החלטה שקיבלתי. קמפיינים זה מסנוור כי הכסף אטרקטיבי מאוד, אבל קשה לי במקומות שאני נמדדת בהם על סמך משהו שלא בשליטתי, זה התיש אותי. רוב שנותיי עשיתי המון מכר והייתי נדירה בזה, אבל הבנתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות. היום אני עושה רק דברים שאני מאמינה בהם ושקשורים לעולמות שלי. כל מותג שאני מקדמת היום, זה מותג שהייתי שמה בו כסף כשותפה".

כאמור, שינקמן לא מהססת להשקיע את כספה במוצרים שנושאים את המותג האישי שלה, ובקרוב היא תעשה צעד מפתיע – ותשיק תחת שמה צעצוע מין המיועד לנשים. "יש בלוגריות שיש להן מסקרה ויש כאלה שיש להן עוגה. לי יש ויברטור".

זה לא מביך לפעמים? מול מורות, גננות, חברים של ההורים?
"איזה משחרר זה לחיות כמוני, את הולכת בעולם ופשוט מדברת על הכל, ואז לא אכפת לך. שום דבר לא מביך אותי. לא משנה מה תשאלי אותי, לא תצליחי להביך אותי. הכל בחוץ וזה נורא כיף".

בעלך זורם לחלוטין עם זה?
"מה זה זורם לחלוטין? מי נהנה מזה אם לא הוא? מי המרוויח הגדול מכל העסק הזה?".

הפרעות אכילה זה לא משהו שעובר

שינקמן (34) נולדה וגדלה בחולון. אמה היא העיתונאית ואשת יחסי הציבור תמי שינקמן, שייעצה לפוליטיקאים והובילה קמפיינים ציבוריים נרחבים. היא מעידה שכבר כילדה תמיד הייתה המבוגר האחראי בבית, והצורך בתשומת לב הוביל להפרעות אכילה קיצוניות שהתחילו סביב גיל 13. בחופש הגדול שבין כיתה ז' לח' היא פשוט הפסיקה לאכול.

"הייתי ילדה שמנמנה ובבית לא היה אף אחד שיתווה לי את הדרך. בכמה חודשים ירדתי 20 קילו, ושם התחילו עניינים של אשפוזים ובלגנים. קיבלתי מה שרציתי, מבחינתי לוותר על הפרעת האכילה היה לוותר על תשומת הלב, בעיקר של אמא. סחבתי את זה שנים עד שבשלב מסוים, בסביבות גיל 18, נכנסתי לזוגיות, קיבלתי תשומת לב מבן הזוג שלי ויכולתי להתחיל לשחרר את זה. נקודת המפנה הייתה כשרציתי להתגייס והמשקל לא אפשר לי, ושם התחלתי תהליך של עלייה במשקל. הגעתי למשקל של 36 ק"ג ודפקתי לעצמי את המערכות בגוף, זו הסיבה שההריונות שלי היו כל כך קשים, כי נהיה לי בקע בסרעפת. אני משלמת על זה מחיר עד היום".

את מרגישה שזה לגמרי מאחורייך?
"הפרעות אכילה זה לא משהו שעובר, אבל דווקא בשנתיים האחרונות אני הרבה יותר בטוב, פתאום התחלתי לאכול פרוסה עם שוקולד אחרי שמגיל 6 לדעתי לא אכלתי. עדיין יש דברים שאני לא אוכל, זה פשוט כבר חלק ממני. אני אוכלת בריא ומסודר, אני לא מנשנשת ולא אוכלת פיצה ופסטה. אין לי משקל בבית כדי שאני לא אתאבסס על זה, אבל אני מצליחה לראות שאני רזה ואוהבת את מה שאני רואה".

בתור אדם מטפל, את גם מטופלת. מאיפה מגיע הצורך שלך בשליטה? לא להרגיש חסרת אונים?
"השליטה זה הדבר היחיד שאני לא מצליחה לשחרר, עם כמה שאני מטופלת. אני כל הזמן אומרת לבעלי, איך הייתי שמחה להתמסר כמוך לדברים. אני המבוגר האחראי כל הזמן, אני לא בוכה מול הפסיכולוגית שלי, יש יותר מזה? ברק בעלי הוא היחיד שרואה אותי בוכה, כי אני לא רוצה להיראות מסכנה. אני הכי פתוחה, אני מדברת על הכל, כולל על דברים שלא נוחים לי, אבל פה אני לא מצליחה. גם ברשת, אני מאוד בשליטה. אין לי פאלטות, אני לא אעשה משהו שיתפסו אותי עליו על חם. לא יקרה".

שינקמן היא אכן ספר פתוח. בחשבונות שלה ברשתות החברתיות היא לא מסתירה דבר, גם לא את המשברים האישיים שהיא עוברת. בין היתר, היא שיתפה את העוקבות בדיכאון שחוותה אחרי לידת בנה השני. "היו לי היריון קשה ולידה מזעזעת, ובכלל, הילד הזה בא להעביר אותי את תלאות החיים. רצו לעשות לי הפסקת היריון בגלל בעיה שזיהו אצלו בגולגולת ובסוף החליטו שלא, אבל בגיל שלושה חודשים הוא היה צריך לעבור ניתוח. ילדתי אותו בקיסרי חירום וזה שבר אותי. עם עבר של הפרעות אכילה, מבחינתי זה שפותחים לי את הבטן זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. עברתי דברים בחיי וזה הדבר היחיד שלא הצלחתי להשלים איתו עד היום. זה לא פייר שלקחו ממני את הזכות ללדת, בלידה הראשונה הייתה לי הרגשת אקסטזה ורציתי לחוות את זה שוב. נלחמתי ללדת רגיל, אבל זה היה מצב שסיכן אותי ואת התינוק. הדבר הזה הוביל לדיכאון".

איך הרגשת?
"עובר זמן ואני לא מתרוממת, פתאום הכל נראה לי מטומטם. אני לא אדם דיכאוני ולא קורבני, אז כל מי שהיה סביבי ומכיר אותי מאוד נלחץ. ברק בעלי אמר לי, 'תחזרי לרשת, תחזרי לכתוב' וחזרתי, ועד היום יש אצלי היילייט באינסטגרם שאני מאוד גאה בו שנקרא 'ניובורן'. שיתפתי שם הכל בזמן אמת, שאני לא שמחה, שרע לי, שאני כועסת ועצובה. יש משהו בשיתוף בלייב שהוא הרבה יותר עוצמתי משיתוף בדיעבד".

זה מוביל אותי לשאלה על אותנטיות, כמה זה אמיתי לפתוח מצלמה ולבכות.
"זה אותנטי כשאתה עושה את זה בשביל עצמך ולא בשביל אחרים. העליתי את זה כי הייתי צריכה שידברו איתי, כמו שהתחלתי כבלוגרית כי הייתי צריכה מישהו שיקשיב לי. גדלתי בבית שההורים לא היו נוכחים בו, הם היו אנשי קריירה והתגרשו כשהייתי בת 4. רציתי תשומת לב, אז הנה התשובה לשאלה שלך. אני עושה את זה בשביל תשומת לב, אבל תשומת לב לאו דווקא הופכת משהו ללא אותנטי. לפעמים אדם פשוט צריך את זה".

מתי עבר הדיכאון?
"כשהתחלתי לכתוב את ההרצאה החדשה שלי לפני שנה וחצי בערך. ישבתי עם מישהי שכותבת הרצאות, ולדעתי רק אז התחלתי לטפל בזה. שנתיים הלכתי עם נשמה מתה מבפנים".

אני בת של עיתונאים, אני יודעת מה זה מצב בינוני

דווקא אחרי שהחלה להתרומם מהמשבר לאחר לידת בנה השני חוותה שינקמן אירוע מטלטל נוסף. בנה הקטן מייקי, שהיה אז בן שנה ושמונה חודשים, טבע בבריכה ביתית בעת בילוי עם חברים וניצל ברגע האחרון הודות להחייאה שביצע בו בעלה. גם כאן היא לא חסכה בפרטים מהעוקבות שלה. "הדבר הראשון שעבר לי בראש אחרי שזה קרה, זה שאסור שאף אחד יידע מזה בחיים", היא נזכרת. "הרגשתי שאני אמא רעה, וזה נגע לי בדיוק בנקודה הכואבת של כמה חשוב לי להיות נוכחת אחרי מה שחוויתי בילדות. ואז התחיל שיח בקבוצות וואטסאפ, המקרה התחיל לרוץ מבלי שידעו שמדובר בי. כשזה הגיע אליי הרגשתי שתופסים אותי על שקר. קיבלתי התקף חרדה והתחלתי להקיא, ובחיים לא היה לי התקף חרדה. החלטתי לשתף שמדובר בבן שלי, וכל זה כשהוא בדרך לבית חולים באמבולנס ואני ברכב עם אבא שלי מאחוריו".

למה היה לך בכל זאת חשוב לשתף?
"רציתי לקחת אחריות. אני אחראית לילד הזה, אני אחראית למה שקרה לו, אני אחראית לזה שבאותה שנייה הוא לא היה קשור בעגלה ובגלל זה הוא ברח. אני לא מחפשת אשמים, ועכשיו בואו נתקדם הלאה לפרקטיקה, איך אתם לא תגיעו למצב הזה. אני מאמינה שאני שופר להרבה מאוד נשים, אני מספרת לעצמי סיפור שהייתי צריכה לעבור את זה כדי שתהיה לי את היכולת לעזור במקומות האלה, וזה מנחם אותי. אגב, מה שהיה הכי נורא זה שבהודעות שרצו בקבוצות והגיעו אליי היה כתוב שהתינוק במצב בינוני, ואני בת של עיתונאים, אני יודעת מה זה מצב בינוני, זה לא טוב. כשהגעתי לבית החולים כבר הבנתי שהכל בסדר ונרגעתי, אבל עדיין לא יכולתי להסתיר את זה. הייתי גופת אדם מסתובבת ביקום".

החרדה והפחד סביב המקרה מלווים אותך עד היום?
"בטח. מצאנו אותו ברגע שהגיע שליח וולט והיה בלגן, ופתאום קמתי ושאלתי 'איפה מייקי' וראיתי אותו צף הפוך בבריכה. זה מראה שאני לא מאחלת לשום אמא ביקום לראות, זה עדיין מגיע לי בסיוטים".

לעבור חוויה כל כך מטלטלת יכול לשבור את הביטחון בהורות שלך. למרות הכל, את מרגישה שאת האמא שחלמת להיות?
"לא. חסרה לי הרבה עבודה עצמית, אני רוצה להיות הרבה יותר מעורבת ופעילה ממה שאני בפועל. בגלל שכל העסק על הכתפיים שלי, אז ברק הוא אבא במשרה מלאה. מצד אחד אני רוצה להיות אמא במשרה מלאה, אבל מצד שני, זה גם לא האופי שלי".

את בעלה, ברק בן מאיר, היא מכירה מכיתה ז'. הם היו חברים טובים מגיל 15, הפכו לזוג בגיל 19 ונפרדו אחרי שהיא תפסה אותו מדבר עם אישה אחרת בפייסבוק. היום הם כבר הורים לשניים, יונתן בן ה-7 ומייקי בן ה-3 וחצי. החיים שלהם גלויים לכל ברשתות החברתיות, לטוב ולרע, ואפילו את דבר הבגידה הם שיתפו לפני כשנה בפודקאסט זוגי ("אף פעם לא היו לי גבולות בשיתוף. ברק ידע מראש למה הוא נכנס והבגידה הייתה הדבר היחיד שהוא לא הסכים שאשתף. רק לפני שנה הוא הסכים").

איך השפיעה הטביעה של מייקי על הזוגיות שלכם?
"היינו אז במשבר ענק בזוגיות שלנו, זה היה בדיוק ביום הנישואים שלנו והיינו צריכים אחרי הבריכה להוריד את הילדים אצל אבא שלי ולהמשיך לסופ"ש. כעסתי עליו מאוד בתקופה הזו, הרגשתי איזה ריחוק בינינו ושאלתי את עצמי מה צריך לקרות כדי שנצליח להתגבר על זה. ואז הוא עשה החייאה לילד והציל אותו, ומאותו רגע התאהבתי בו מחדש. הייתי ברנסנס, כל היום רציתי להיות איתו, הסתכלתי עליו כאילו הוא אלוהים. הוא הציל לי את הילד".

את וברק שותפים לעסק. כמה זה קשה לעבוד ביחד?
"מאוד. זה נורא".

זה נכנס הביתה?
"זה כל הזמן בבית, אין הפרדה בכלל וזה קשה מאוד, אני לא ממליצה על זה לאף זוג. כל המשברים הכי גדולים שלנו נבעו מזה, נגיד אחרי הלידה, כשלא הייתי בתפקוד, הוא נכנס יותר לאירוע ואז הוא פתאום התחיל להבין כמה אני מרוויחה מהרשת. הוא חטף ג'ננה ואמר, 'אם האינסטגרם שלך נסגר מחר, אנחנו לא חיים מכלום. אין דבר כזה'. ברגע הזה הוא החליט להיכנס יותר לעסק והזניק אותו. הוא בא מעולמות הפיתוח העסקי, אז הוא פשוט פיתח לי את העסק. מבחינתי הייתי ממשיכה לקבל אנשים בקליניקה אחד על אחד, לא היה לי חזון. הוא הושיב אותי לכתוב חזון".

אתם תמשיכו לעבוד כעסק משפחתי ככה לתמיד?
"לא. כבר עכשיו הוא מתחיל לעשות דברים משלו וזה חשוב מאוד לשנינו, אני דוחפת אותו לזה. אני רואה שזה הדבר היחיד שפוגע לנו בזוגיות. זה ברמה הכי בסיסית, אם למשל אני יושבת להכין מצגת בערב, הוא כועס עליי שהיא עדיין לא מוכנה ואני נעלבת, ואז אין סקס בלילה וזה נכנס בינינו".

כל פעם מחדש אני אומרת, "השנה זה נגמר"

על רקע הביקורת שנמתחת לא פעם על משפיעניות בנוגע לחוסר אמינות, שינקמן מחזיקה בתפיסה מאוזנת: היא דוגלת באותנטיות ובכנות, אבל סבורה שלא כל אמת חייבת להיאמר באופן כזה שעלול לפגוע באחרים. "בתחום שלנו אם לא מאמינים לך, את לא שווה כלום. אני חושבת שמי שמשקר טיפש כי זה יחזור לו בהפוכה, בבומרנג. שום סכום בעולם לא שווה את היושרה הפנימית שלך".

אולי השוק פשוט נהיה רווי, ואין מקום לכל כך הרבה משפיענים?
"אנשים מאוד רוצים את הפרסום המהיר, אז עכשיו יש קטע כזה של להגיד הכל בפנים, אבל זה לא אומר שזה בסדר. משם גם מגיעים כל הדברים הרעים שקורים אצל בני הנוער, כי כל אחד חושב שהוא אדון לאמת. אני חושבת שכל האנשים שמפריעים להם דברים באנשים אחרים הם אנשים קטנים. אם משהו בבן אדם אחר מפריע לך, והוא לא מכוון כלפיך, אתה צריך לעצור ולשאול את עצמך למה זה בכלל מפריע לך".

הורים לילדים יכולים להתבאס מתכנים ברשת, גם אם הם לא פוגעים בהם ישירות.
"אז תשלטו בילדים שלכם ותהיו אחראים לתווך להם את המסרים הנכונים, אי אפשר להפיל על משפיענית כזו או אחרת את האחריות למסרים שהבת שלך מקבלת. הסיפור עם יעל פוליאקוב והאמירות שלה נגד שמנות, לדוגמה. אני לא מסכימה איתה והיא אמרה את זה בצורה מגעילה ברמות, ומצד שני, כשאתן משתפות ומגיבות, אתן מהדהדות את זה. אז יעל פוליאקוב אמרה, לא הבנתי, היא אחראית על איך אנשים ייראו? אם היא לא אוהבת את שמנות, שלא תסתכל על שמנות".

גם החתונה של החברה הקרובה שלך, יובל כספית, הצליחה לעורר סערה, מגזרת הלבוש, בחירת השירים ועד לטקס האזרחי ששילב אלמנטים מהיהדות.
"מה אכפת לכם איך היא מתחתנת? גם אם היא לא הייתה חברה שלי הייתי חושבת ככה. אמרו שהיא עושה את זה בשביל תשומת לב, אחלה, אז אתן נותנות לה את תשומת הלב כשאתן מתייחסות לזה. אם אתן רוצות להעניש אותה כי היא מעצבנת אתכן, פשוט תתעלמו מזה".

את לא מביעה את דעתך ומבקרת אחרים?
"כדי שאני אדבר זה צריך להיות קשור לדברים שנוגעים בי ואני מבינה בהם, הפרעות אכילה למשל. על דברים מטומטמים וקטנים אני לא אדבר, אין לי כוח להילחם את המלחמות האלה, האנרגיות שלי צריכות להיות מתועלות למקומות יותר טובים".

מה דעתך על השיח שנוצר סביב הסכומים הגדולים שמשפיעניות מרוויחות?
"משפיענות זה מקצוע לכל דבר. אתם רוצים לעשות כסף כמשפיענים? תעבדו כמשפיענים. די לבכות, כל הזמן אנשים בוכים, 'למה משפיענים מקבלים כסף? מה היא כבר עושה?'. אם היא לא עושה כלום אז לך תהיה משפיען, תקבל כסף ותפסיק לבכות".

כוותיקת השבט, לאן את חושבת שעולם הפרסום ברשת ילך? הוא כאן להישאר?
"כל פעם מחדש אני אומרת, 'יאללה, השנה זה נגמר', ומפה לשם אני כבר 20 שנה בתוך זה. אני חושבת שמשפיען שעושה כסף היום ולא חושב מה לעשות איתו הלאה, לא משקיע אותו או מפתח משהו אחר וחדש אלא רק מוכר ומוכר, יאכל אותה. להיות רק מוכרנית זה לא מספיק טוב. מחר זה ייגמר, ואז מה? הלך העסק, נגמר. מי שבונה רק על זה עושה טעות, ואדם שרוצה להיות משפיען בלי שיש לו מה להגיד, לא יחזיק מעמד".

אין לך פחד לתת לאנשים עצות משנות חיים? לפרק זוגיות?
"יש לי אחריות, לא פחד. ובגלל שאני כל כך אחראית, אני יודעת שבחיים לא אגיד דברים סתם. לא מזמן מישהי פנתה אליי וסיפרה לי על הזוגיות שלה ועל אלימות רגשית ומילולית שהיא חווה, ואמרתי לה, תקומי ותלכי עכשיו, לפני שיש ילדים. למתאמנת שלי אני לא יכולה להגיד את זה כי היא לא שאלה את דעתי, וזה גם לא התפקיד שלי, אבל אם את כבר שואלת את דעתי כעוקבת, אני עונה לך לא כמאמנת, אלא כרוני. בדיעבד היא אמרה לי שזה הדבר הכי טוב שהיא עשתה. אני לא סתם אגיד לאנשים דברים לא נכונים".

באו אלייך גברים בטענות בגלל עצות שנתת?
"ברור. אני פחדנית ממש, אבל אף פעם זה לא עבר את הגבול והרגשתי מאוימת מספיק כדי ללכת למשטרה".

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"אין לי מושג, בדרך כלל אני צופה לעצמי דברים הרבה יותר קטנים ממה שאני מגיעה אליהם בפועל, אז אני משתדלת שלא לעשות את זה. כל החיים רציתי להיות כמו ורדה רזיאל ז'קונט, לא יודעת אם האמנתי שזה יקרה אבל נורא רציתי, אז צעדתי את מסלול חיי בשביל זה. דברים לא קרו לי בפוקס".

צילום: זוהר שטרית | סטיילינג: בר פרידמן | איפור ושיער: בר אבער | הפקה: טל פוליטי