"היה עוד סיבוב קטן עם האקס": הווידוי המפתיע של פרידה עוזיאל

חודש אחרי שהודחה מ"רוקדים עם כוכבים" - בלי צל של געגוע לדבריה, וכמעט שלושה חודשים מאז הפרידה מבן זוגה לשעבר איתי בנישו, פרידה עוזיאל (27) מנסה עכשיו להתאושש מהעומס הפיזי והנפשי. בריאיון ל-mako סלבס, שמתקיים על סט קולקציית החורף החדשה של PUMA לקבוצת פקטורי 54, היא פותחת היום (ראשון) את הלב וחושפת לראשונה את "הסיבוב הנוסף" שעשתה עם בנישו - "קאמבקון" שעליו אף אחד מהקרובים אליה לא שמע, והתקוות לעתיד משותף.

איך החיים אחרי ש"רוקדים עם כוכבים" נגמר?
"מדהימים. כאילו, סליחה, אני אוהבת אתכם mako, אבל זה פשוט כאילו... אני קצת מרחמת על... באהבה כאילו - על האנשים שעדיין בתוכנית. הכי בקטע טוב, כאילו כל הכבוד להם, כן? אני פיזית מאז, אני הייתי כזה... אוקיי, אני אספר: לפני רוקדים אני פתאום נהייתי ג'ימנסטיק. וכזה ממש התחלתי לעשות ספורט ולאהוב את זה ואז התקבלתי לרוקדים, אמרתי אה, איזה קטע. ואז שם זה, ומאז אני פשוט לא נוגעת בספורט, יפה שלי".

את בטראומה?
"כן. כן, פיזית כן, מה לעשות? מחר קבעתי אימון, אני מכריחה את עצמי, אני הולכת בכוח, הולכת איתי".

אז רגע, לא יהיה גלגל הצלה? לא תרצי לחזור?
"אני לא יודעת אם מותר לי להגיד את זה כאילו... אבל התשובה היא ממש לא. אוהבת אתכם אהבה גדולה. את יודעת איזה חלומות אני חולמת בלילה? באלוהים חלמתי שעשיתי עם בוריס קלוז'ר, שאני אמרתי לו את כל מה שאני מרגישה ושהוא סיפר לי מה שהוא מרגיש ואני כזה, 'אז למה לא אמרת?' וזה, אבל התשובה היא לא".

אז באמת מה קורה בינך לבין בוריס? ראיתי בשאלות תשובות שלא נגמר בטוב.
"לא נגמר חס וחלילה ברע, פשוט כאילו לחצנו יד, תודה וזהו. ביי, ביוש. ייאמר לזכותו, הוא היה מאוד רגיש. אני הייתי בתקופה, טיימינג, הכי נורא שיכול היה להיות, גם פרידה וגם רידינג וגם רוקדים ביחד, באמת, כאילו זה באמת-באמת על גבול הבלתי אפשרי.

אז אני אשאל משהו אחר, אם זה היה בטיימינג אחר, לא אחרי פרידה, סיימת את ההופעות, יש לך הפסקה שנייה מהמוזיקה.
"אני חושבת שברוך השם, אני עשיתי את 'רוקדים' בתקופה מאוד רועשת בקריירה שלי ואולי הייתי יכולה לחכות, כאילו כזה שתהיה לי איזו תקופה כזאת משעממת... הכל היה כאילו, הייתי מאוד על הרבה מאוד דברים. לתחושתי אני הרגשתי את זה, שעשיתי את זה כשהייתי באיזשהו פיק, באיזשהו שיא. אולי הייתי צריכה כזה לחכות לתקופה קצת יותר משעממת. אבל אני לא מתחרטת, כאילו, מה שיוצא אני מרוצה".

עכשיו את מתגעגעת לתקופה השקטה הזו? אין 'רוקדים', את עובדת בשקט באולפן.
"לא".

את הבעייתית.
"קודם כל אני הבעייתית, לעולם לא טענתי שלא. אני הבעייתית, כל ריאיון קודם כל אני הבעייתית. אני הבעיה. אני מכורה לעבודה, אני לא אוהבת לא לעשות כלום, אבל באמת, הלו"ז הזה שם זה היה כאילו לא נורמלי, זה באמת היה... אני הייתי קורעת את עצמי למוות, באמת, כאילו, הייתי כבר... תראי, יש איזשהו קו דק שאסור לעבור, וגם אין בעיה, כאילו, סבבה - לעבוד, לעבוד, לעבוד ואז לקחת חופשה, כי אחר כך כבר... את כבר לא בן אדם".

ועכשיו, כשאת נפגשת איתנו, סוף-סוף אפשר לדבר על הפרידה? אז מה מצב הלב?
"היום בסדר, אתמול לא בסדר, אבל היום בסדר, היי. האמת שאני ממש שמחה להיות כאן. באמת, זה כיף לי וזה מרים לי והתגעגעתי לעשות את מה שאני אוהבת וכן, זה לא פשוט, אבל זה משתפר, זה משתפר. כן, אתמול שמעתי שירים, וסבבה כאילו".

אבל את יודעת מה את צריכה לעשות? לא לשמוע שירים, להיכנס לאולפן ולכתוב שירים.
"יש לי הודעה, שלחתי הודעה לגל ג'ו (מפיק מוזיקלי), אמרתי לו, 'תקשיב, יש לי שאריות רמה ואני לא רוצה לבזבז אותן. אני לא רוצה לבזבז אותן'".

תפיצי, תפיצי את השירים, אנשים צריכים את זה.
"אנשים צריכים את זה. כאילו, זו המהות שלי בעולם, אל תדאגו".

מה עם הדירה המשותפת? מה הוחלט לגביה?
"אני גרה בה, והאמת היא שזה מצחיק כי ממש חלמתי לגור שם עוד לפני שנהיינו ביחד ואז כשנהיינו ביחד עברתי לשם. עכשיו אני רוצה לעזוב, כי הקירות מדברים ואני כנראה... אם יש פה מישהו שיש לו דירה מעניינת..."

ולתוך זה את מאמצת כלב.
"לא תקשיבי, זה פיפי. אין, אני... תקשיבי, קודם כל, מה לי ולכלבים?"

לא היה היה לי נעים. רציתי להגיד את זה, עצרתי.
"מה לי ולכלבים? אבל אני לפני וגאס הלכתי לקנות בגד ים והוא פשוט היה שם, ביום אימוץ. יש בפארק המסילה עמותה שבאה ופורשת את הכלבים ואתה יכול ללטף ולשאול שאלות רטוריות, כמו 'מה, זה לאימוץ', פיזית מה שעשיתי. ואז הלכתי, קניתי את הבגד ים והוא היה שם עם אחים שלו. וואי, אני אישרף - תראי איך הוא מחזיק לה את היד. וואי, וואי, אני לא יכולה עם הפרצוף הזה! דרדסבא! ואז כזה אמרתי, טוב, אני אקח אותו לאומנה. וככה עשיתי, לקחתי אותו, היה אצלי כזה שבוע, טסתי לווגאס, חברים שלי שמרו עליו, חזרתי והוא כאילו לא עמד בזה כשחזרתי - התחיל לפרכס, לבכות, לצרוח, לקרוע שערות".

כמו שאת אוהבת.
"די להכיר אותי לילך".

את צריכה מישהו שיהיה אובססיבי.
"תקשיבי, הוא הולך אחריי, אני הולכת איתו בלי רצועה - וואו, לא לתת דוח. בבית, בסדר? בקיצור, אני הולכת איתו בלי רצועה והוא הולך אחריי לכל מקום ואני כאילו... אין דברים כאלה!"

אין הרגשה מושלמת יותר מזו.
"את מבינה? אז כן, אז גם עשיתי מצווה וגם ליטפתי לעצמי את האגו וגם בלילה כשמפחיד אז קצת פחות מפחיד. וגם לא יכולתי, תקשיבי, לא יכולתי באמת עכשיו אחרי האומנה... עשיתי לו אומנה, חזרתי, הוא כולו רועד, בוכה, כאילו מי חזר? מי כבר חזר? זה היה... טוב, סבבה, חיים, תישאר. וזהו, וכבר הזמנתי לו דברים מטמו ומיטה, זהו, זה רשמי".

ובכל התקופה הזאת אין איזה גישושים עם האקס?
"כן, יש. היה".

איך פחדת להגיד את זה. זה מאוד-מאוד טבעי.
"כי אני אגיד לך משהו, אני חשבתי על זה אתמול, אמרתי, ידעתי שיהיה היום ריאיון, אמרתי, 'יאללה-יאללה, פרידה, את בן אדם, שחררי'. אני גם באמת באיזושהי שאלה קיומית... אני באמת מרגישה כבר הרבה מאוד זמן שהבן אדם שאני קצת נכנס לתרדמת".

כי את צריכה יותר להראות חוזק?
"כן, כי חולשה זה לא סקסי. אני פתאום איזושהי דמות, והרגע... פתאום בא לי, את יודעת, יש לי קטע שאני אוהבת כזה לשרבט דברים בפתקים ולהעלות, תמיד הייתי עושה את זה. ופתאום זה מרגיש לי כאילו לא ייצוגי ואני צריכה להיות ייצוגית, ואני אומרת, 'רגע, מה ייצוגית?' אני לא ראש הממשלה, למה אני צריכה להיות ייצוגית? בקיצור, אני משחררת את כל הדברים האלה ואני ממש בתהליך של לחזור להיות אני. באמת, זה פיזית מה שאני מתרכזת בו".

זה בעיקר אותנטיות שתנצח פה, וזה הכי חשוב.
"גם על זה אני חושבת מלא, מה זה בכלל אותנטי ואם אפשר בכלל להיות אותנטי".

זו בושה להגיד שאת עוד מגששת עם האקס? בסוף הוא היה חלק מאוד משמעותי בחיים שלך, הוא עדיין, אני מאמינה.
"אז היום אנחנו לא מדברים. אבל כן היה לנו את ההאנימון הזה אחרי הפרידה. זה קשה. תשמעי, זה קשה, - גם בטח כשמסיימים בכזאת אהבה. אף אחד לא יודע את זה - פיזית, כאילו חברים שלי לא יודעים את זה. סליחה, שמואל"

לא יודעים מה?
"אף אחד לא יודע שכאילו היה לנו עוד איזשהו סיבוב קטן. כן, זה עצוב, זה קשה מאוד".

אנחנו אופטימיים? יש סיכוי לקאמבק?
"תשמעי, אם את רוצה את האמת האמיתית, ואני אענה לך כמו הבן אדם שאני, ולא כמו הפרידה שכבר מתראיינת שנתיים - אני באמת מאחלת לעצמי, באמת-באמת-באמת, שכל אחד יעשה את הסיבוב שלו ונחזור אחד לשני מתוקנים, בעזרת השם, אלוהים גדול, אני כבר בשלב שכאילו... אני לא מנהלת את הדבר הזה, אלוהים מנהל. זו הבקשה שלי, מפה, שאלוהים יעשה עם זה מה שהוא רוצה".

אני אצטרף לברכות, שתנצלי את התקופה להוציא שירים טובים על פרידה ואז תחזרו והשירים יהיו על אהבה גדולה.
"בעזרת השם. כאילו קודם כל, בעזרת השם. אלוהים גדול, מה שאלוהים רוצה, מה שאלוהים תכנן לי, אני איתו, אני לא יודעת מה... אבל לכי תדעי".