אני כל הזמן חושבת על כניסה לפוליטיקה. עוד לא מצאתי את הבית הנכון

באיזשהו שלב, בערך שנה אחרי שהתחילה המלחמה והיא התחילה לעשות הסברה מבוקר ועד לילה, אשלי וקסמן בקשי נענתה לבקשת העוקבות הוותיקות שלה והעלתה לרשת סרטון שעוסק בביוטי. "העוקבות הישראליות שלי היו נורא צמאות לתוכן קליל. משפיעניות אחרות מסביבי כבר לגמרי חזרו להעלות תכנים כאלה, אבל אני לא יכולתי, הרגשתי שזה לא קשור, לא רגיש ומנותק. לא כל משפיענית הייתה בחזית ההסברה כמוני. אני לקחתי את זה על עצמי מתחילת המלחמה, והרגשתי שאני עוד לא יכולה לחזור לחיים שלי, שאני חייבת להמשיך להילחם. אבל העוקבות שלי ביקשו, אז העליתי ליוטיוב סרטון שבו אני מדברת ומתאפרת".

וגילית שזה דווקא מקל עלייך? שאת נהנית מזה?
"לא. וגם בתגובות כתבו לי שרואים שזה לא בא לי מהלב. ראו עליי שלא בא לי לעשות את זה. אז לא עשיתי".

שנה לפני כן, ב-7 באוקטובר, וקסמן בקשי (40) עמדה להשיק מוצרים חדשים למותג האיפור הפרטי שהקימה ושפרנס אותה בעשור האחרון. "בשבת בערב שלחתי מייל למפעל בקוריאה, ואמרתי שעוצרים את הייצור בינתיים. לא האמנתי שהמלחמה תימשך יותר מחודשיים. אחרי חצי שנה הודעתי להם באופן רשמי שאני יורדת מהפרויקט".

לתמיד?
"לא היה לי שום צפי מתי אחזור לביוטי, אם בכלל. הזנחתי את התחום לגמרי וידעתי שממילא ייקח לי הרבה זמן לשקם את העמודים ולהחזיר את העוקבים. ועמוק בלב לא ידעתי אם ארצה לחזור. הרגשתי שיכול להיות שהחיים ייקחו אותי למקום אחר".

והנה, עוד שנתיים עברו, ולמרות שהחיים אכן לקחו אותה למקום אחר – וקסמן בקשי מוכנה לעשות קאמבק. בשבועות האחרונים עלתה עם כמה קמפיינים ממומנים, פרסמה תוכן ביוטי חדש, חזרה לסוכנות שלה והתחילה בחיפוש מחודש אחרי לקוחות ושיתופי פעולה. "זה מצחיק, זה כאילו חזרתי עשר שנים אחורה. לפני המלחמה לא הייתי צריכה סוכן, כולם פנו אליי. עכשיו שוב אני זו שפונה".

ואילו תגובות את מקבלת?
"לפני שבועיים פניתי ליחצנית של חברת איפור שעבדתי איתה המון, ושלא דיברתי איתה שלוש שנים. אמרתי לה שאם יש לה השקות או דברים להציע, שתדע שחזרתי. היא אמרה לי, 'וואו, איזה כיף, שתדעי, אשלי, עד היום אין כמוך, אין מישהי שכיף לעבוד איתה ושעושה את התוכן כמוך'. אני מקבלת את אותה התגובה מכולם".

חששת שיהיה לך תחליף?
"היה לי ברור שמישהי תמלא את המקום שלי, והופתעתי מאוד לראות שלא הייתה שום בלוגרית ביוטי שהתבלטה במיוחד בשלוש השנים האחרונות. זה משמח אותי, וואלה, השארתי ואקום ואני יכולה לחזור ולמלא אותו".

מה קשור יוטיוב

זה לא המעבר החד הראשון בין העולמות עבורה. עם רזומה שכלל הקמת ארגון פרו-ישראלי באוניברסיטה הקנדית שלמדה בה, עלייה לארץ מתוך ציונות, תואר שני בממשל ולוחמה בטרור ומשרה במשרד הביטחון, וקסמן בקשי עשתה פנייה חדה כשפתחה לפני 14 שנים ערוץ יוטיוב שעסק באיפור. "תכננתי להישאר בעולם הביטחוני או להתפתח בדיפלומטיה, חלמתי להיות שגרירה באו"ם. כל מי שהכיר אותי בתקופה ההיא לא הבין מה קשור עכשיו איפור ביוטיוב. ואז הפוך, במלחמה, כשהתחלתי לעשות הסברה ברשת, אנשים אמרו, 'מה קשור הסברה, את ליפסטיק'. תמיד יש לי את שני הכובעים האלה".

באמת כובעים שונים מאוד זה מזה.
"תמיד ידעתי שמתישהו אשתמש בפלטפורמה שפיתחתי ברשת להסברה, הייתי מוכנה להקריב את האינסטגרם שלי. הפלטפורמה שלי בעצם כבר הייתה מוכנה ל-7 באוקטובר, מבלי שידענו שנצטרך משהו בסדר גודל כזה".

ואז, כשהצטרכנו משהו בסדר גודל כזה, וקסמן בקשי ידעה מיד מה התפקיד שלה. מהרגע הראשון זנחה את כל עיסוקיה, התמקדה בסרטונים שיחברו את העולם למה שקרה וקורה בישראל והרבתה לספר את סיפורה של קרובת משפחתה, התצפיתנית שנחטפה, אגם ברגר. "משרד החוץ הבין שיש לו פה נכס: אני דוברת אנגלית, יש לי פלטפורמה, ניסיון בהסברה, ואני בת משפחה של חטופה. הם הזמינו אותי להצטרף למשלחות של משפחות החטופים, ופתאום מצאתי את עצמי כמו צינור".

ככל שעבר הזמן כך הפכה לאחת המשפיעניות המזוהות ביותר עם ההסברה הישראלית, והגיעה עד לאו"ם. "כבר ב-9 באוקטובר אמרתי ליחצן שלי, 'שומע, נדבר כשזה ייגמר'. בהתחלה התלבטנו אם לעשות יח"צ לפעילות ההסברה שלי, למשל לפרסם כשהלכתי לדבר באו"ם. אבל הרגשתי שזה פאתט ומגוחך, אמרתי, 'אין סיכוי, אני לא עושה יח"צ לעצמי על הגב של החטופים'".

מה היו המשמעויות מבחינה כלכלית?
"שמתי את הכל בצד. לא עשיתי שיתופי פעולה בכלל, לא עשיתי כלום. איבדתי בעמוד האינסטגרם שלי 25 אלף עוקבות. לא הייתה לי הכנסה במשך כמעט שנתיים. היו לי קצת מכירות במותג שלי, אבל לא מספיק בשביל להתפרנס. באיזשהו שלב התחלתי לעבוד עם ארגונים יהודיים ועשיתי הרצאות בחו"ל, אבל אי אפשר להשוות את זה להכנסה שהייתה לי לפני, מן הסתם. הכנסתי אולי 10,000 שקל כל השנה. ירדתי ב-75%, 80% בהכנסות מתחילת המלחמה".

קשוח.
"בעלי המשיך לעבוד כל התקופה, והמצב הכלכלי שלנו היה מספיק טוב כדי לספוג את זה. אחרי שנה זה כבר התחיל להלחיץ אותי. היו דברים שרציתי לעשות או לקנות והייתי צריכה מאוד להצטמצם. אבל היה לי מספיק ביטחון בעצמי, וידעתי שאני אמצא דרך".

הרווחת עשרות או מאות אלפי שקלים בחודש. לא חשבת לעצמך בשום שלב, "למה אני עושה את זה? זה משתלם לי?"
"כל עוד היו חטופים, לא. האידיאולוגיה שלי הייתה כל כך חזקה. כשהמלחמה נרגעה והחטופים חזרו, התחלתי להרגיש שדי, אני כבר לא יכולה לספוג את ההפסדים האלה. וגם הרגשתי פתאום שוב שאני רוצה להיות מצליחנית, להרוויח כסף, לחזור לתהילה, לחוויות. פעם היו מזמינים אותי לכל שבוע אופנה או לכל השקה. זה כיף שמותג מטיס אותך".

והיום כבר לא?
"מאז 7 באוקטובר אף אחד לא פנה אליי. ואם פנו בהתחלה, הייתי עונה, 'אני לא יכולה, דברו איתי אחרי שהחטופים יחזרו'. את אומרת 'לא' פעם אחת, פעמיים, אז כבר מפסיקים לפנות".

מקרה אחד היה יוצא דופן. "הייתה חברה להלבשה תחתונה שעבדתי איתה בעבר שפנתה אליי. אמרו לי, 'כל הכבוד על ההסברה, אנחנו מזהים שאת לא מרוויחה כסף ואנחנו מאוד-מאוד רוצים לפרגן לך ולעשות איתך קמפיין, דווקא בגלל זה'. לא התאים לי לעשות הלבשה תחתונה כשבת הדודה שלי חטופה, אבל הם התעקשו שהם רוצים לתמוך בי, אז צילמנו סרטון והם קידמו אותו רק אצלם. מבחינתי למותג הזה יש מקום טוב בלב שלי, כי הם זיהו כשהייתי צריכה עזרה. קיוויתי שאראה יותר כאלה, אבל לא היו".

גם לא כאלה שעבדת איתם לפני כן?
"נעלמו לגמרי. והאנשים שעובדים בחברות האלה עשו לי לייק על הסרטונים וכתבו 'כל הכבוד', אני יודעת שהם ראו מה אני עושה. אני לא תמימה, אני מבינה איך העולם העסקי עובד, ובכל זאת הייתי רוצה להאמין שמצב קיצוני כמו זה שהיה במדינה שלנו ב-7 באוקטובר יגרום לחברות להתגייס לזה, ולא רק באופן שעוזר להם מבחינת יח"צ. לא רק לתרום דאודורנטים לחיילות בחזית ולהעלות את זה בכל מקום ברשת".

זה אכזב אותך?
"מאוד".

הייתי הולכת לישון ורק חושבת על התצפיתניות החטופות

וקסמן בקשי נחושה להמשיך לעבוד בשני הכובעים הססגוניים שהיא חובשת, למרות שעוד לא ברור לה איך בדיוק תעשה את זה. "אני רוצה לעשות חצי-חצי. אני כותבת ספר על ישראל, אני ממשיכה לעבוד עם ארגונים בחו"ל, אני רוצה לראות מה יקרה עם הבחירות".

היית יכולה להתפרנס רק מהסברה?
"אפשר לחיות מזה, הכנסה נחמדה, טובה, לא כמו שהתפרנסתי בעבר. אבל גם אם הייתי מתפרנסת מספיק יפה מההסברה, עדיין הייתי משלבת תוכן של לייף סטייל, כי אני באמת נורא אוהבת את זה".

לדבריה, העיסוק בתכנים הכבדים עלה לה גם בבריאות. "מאז שהתחילה המלחמה המשפחה והחברים שלי היו אומרים לי – בקטע חם ומחבק – שאני לא נראית טוב. שנהיו לי קמטים, שאני נראית עצובה, שאני לא נראית אני. ועכשיו, כשחזרתי לעשות את התכנים הכיפיים, פתאום אומרים לי, 'וואי, את נראית טוב, מה עשית?'".

איך את מסבירה את זה?
"כי אני מאושרת. ירדתי מ-100–200 אלף צפיות לסרטון ל-8,000–10,000 צפיות, אבל אני שמחה. אני מרגישה שאני מדברת לקהילה האמיתית שלי, שלא עזבה אותי מעולם. אני מרגישה את ההתרגשות של ההתחלה, אני לא עובדת על אוטומט".

ובמהלך המלחמה?
"הייתה תקופה מאוד-מאוד קשה. כל המדינה בפוסט-טראומה. לא עשיתי ספורט, לא הקפדתי על תזונה בריאה, לא עניין אותי כלום. לא יכולתי לזהות את זה אז, אבל היום אני יודעת להגיד שהייתי בדיכאון. לגיטימי, כל המדינה הייתה באותו דיכאון. ולי הייה גם האקסטרה של בת דודה חטופה".

את ואגם קרובות?
"היום מאוד, אבל קודם לא היינו. אגם צעירה ממני בהרבה שנים, אבל גיליתי שגם היא וגם התצפיתניות האחרות ממש גדלו על הסרטונים שלי. כל החטופים היו חשובים, אבל הרגשתי שהתצפיתניות האלה הפכו להיות כל העולם שלי. הרגשתי שאני צריכה להילחם בשבילן, הרגשתי את המשקל הזה, הייתי הולכת לישון ורק חושבת עליהן".

זה היה על חשבון המשפחה שלך?
"הרבה מאוד. בשנת 2024 הייתי ב-54 טיסות, הייתי הרבה מחוץ לבית. הסברתי לילדים שלי שאמא עכשיו כאילו במילואים, שאני צריכה לטוס בעולם ולעזור לשחרר את החטופים. היה להם קשה, אבל הם גם היו נורא גאים בי. כששאלו אותם במה אמא עובדת, הם היו אומרים, 'אמא עובדת בלהחזיר את החטופים'. אני יודעת שנתתי לילדים שלי דוגמה אישית, שיש מצבים בחיים שהקולקטיב חשוב יותר מהפרט".

וכשהיית בבית, היית אותה אמא?
"אין אמא במדינה שהייתה אותה אמא באותה שנה. השתדלתי מאוד להיות עם הילדים, אבל הייתי בדיכאון. מה שגבה ממני את המחיר הנפשי הכי גבוה הוא המשלחות. הייתי שומעת בהן את הסיפורים של משפחות החטופים, וכשהייתי חוזרת היה לי קשה לצאת מהפיג'מה. הילדים היו צריכים אותי, ואני מצאתי את עצמי גוללת במיטה".

שילמת מחיר כבד מאוד בשביל השליחות הזו.
"ישראל וציונות זה פשוט באמת נורא נורא חשוב לי. והייתי צריכה את זה גם מהבחינה האישית, כי עברתי משבר רציני עם עצמי. הייתה תקופה ששאלתי את עצמי מי אני, מה, אני אהיה ביוטיוב כל החיים? אני יודעת שאני אינטליגנטית ושיש לי עוד הרבה רבדים, והרגשתי שזה לא תמיד בא לידי ביטוי במה שאני עושה, כי בסופו של דבר אנשים מסתכלים עליי ואומרים, 'זאת עם הליפסטיק'. נהניתי להיות זאת עם הליפסטיק, אבל רציתי שהעולם יראה אותי גם מעבר".

כדאי לעשות שיתופי פעולה דווקא עם אנשים כמוני

כשדמות מוכרת עם כוח השפעה גדול כמו של וקסמן בקשי מתחילה לדבר ציונות בפרופיל כל כך גבוה, לא מפתיע ששמועות על כניסה למערכת הפוליטית התחילו לצוץ סביבה.

היו לך מחשבות על פוליטיקה?
"היו מחשבות עוד לפני 7 באוקטובר. אחרי שהתחילה המלחמה אמרתי שבוודאות כן, שברור שכולם הולכים הביתה אחרי מה שקרה, שהכל יתחיל מחדש וזו הזדמנות ממש טובה בשביל אנשים חדשים וצעירים להיכנס, חשבתי שיעלה דור רענן וציוני על אמת. אבל עם הזמן ראיתי שוואלה, לא כולם הולכים הביתה, ואין דור חדש ופרשי. בינתיים ילדתי תינוקת, אז אני לא יודעת".

קיבלת הצעות להצטרף ממש לאחת המפלגות?
"כן. לא משהו קונקרטי, אבל כאילו הרבה דיבור, אם היה מעניין אותי, או 'בואי ניפגש', או 'בואי נעשה משהו ביחד', כל מיני".

וחשבת על זה?
"ברור, אני כל הזמן חושבת על זה, אני מחכה לראות איפה. ברמה האישית אני לא יודעת אם אני מוכנה לזה, וגם עוד לא מצאתי מקום שאני מרגישה שהוא הבית הנכון בשבילי".

ובתור חלום? על מה היית חולמת?
"בתור חלום כן, שנים-שנים קדימה, להיות שרה בתחומי איכות הסביבה, ההסברה, התיירות, אולי החינוך. אני לא באמת יודעת מה עושה ביום-יום שר, חבר כנסת או מנכ"ל משרד, מי בסופו של דבר משפיע, מי קובע מדיניות. אני רוצה להשפיע, אני רוצה שיהיה פה טוב, ואני עוד לא יודעת מה המקום הכי נכון לי לעשות את זה, אם זה דרך פוליטיקה או להמשיך לעשות הסברה ברשת".

מה לגבי התדמית שלך? ביוטי והסברה אלה עולמות כל כך מנוגדים, את לא חוששת שאם תחזרי להיות בלוגרית איפור זה יפגע בתדמית ההסברתית שלך?
"לא. בביוטי אי אפשר לפגוע בשם שלי כבר, אני מספיק מבוססת. ומה שהכי עובד בהסברה היום זה שבן אדם מן המניין מדבר על הדברים, להיות שרת ההסברה זה לאו דווקא יעיל יותר מאשלי המאפרת שעושה סרטונים ברשת. מבחינתי, אם מישהי רואה סרטון שלי ואומרת, 'אני לא יודעת מספיק על הקונפליקט הזה, אני לא לוקחת צד', זה הניצחון שלי. להפוך את כולם לאוהדי ישראל במצב הנוכחי אנחנו לא נצליח".

נשמע שאת כן יודעת מה את רוצה לעשות.
"כל יום אני משנה את דעתי. כרגע אני לא מקבלת החלטות. אני אוהבת איפור, אבל לא יודעת אם עדיין מעניין אותי לנהל מותג. מה שאהבתי בעבודה בתור יוצרת תוכן הוא ההזדמנויות והחוויות שאין לכל אחד, וגם בהסברה יכולות להיות הזדמנויות כאלה, אם המותגים בארץ היו רק מבינים את זה".

מה הכוונה?
"לפני שמונה שנים הוזמנתי להשקה בטוקיו של חברת איפור, והגעתי לאירוע עם משפיעניות אסייתיות. התיישבתי ליד מישהי עם חיג'אב, ואמרתי לה, 'היי, שמי אשלי'. היא הייתה סופר-נחמדה, ואמרתי לעצמי, 'או מיי גאד, אנחנו מדברות על איפור ואיזה כיף להיות פה', ואז אני שואלת אותה מאיפה היא, והיא אומרת לי 'לבנון'. אמרתי לה, 'הא, אנחנו קרובות! אני מישראל'. היא לא אמרה כלום, פשוט קמה ועברה מקום. אז הבנתי שיש לי תפקיד מעבר לצילום של האיפור המהמם. במשך המשלחת הזו יצרתי חברויות עם בנות ממלזיה, מאינדונזיה, מכל מיני מדינות לא ידידותיות, וצילמנו תוכן ביחד, והבנתי שגם זו הסברה מאוד חשובה. הייתי שמחה מאוד אם המותגים בארץ היו מבינים את זה, ושולחים אותי לסקר את הבושם החדש שהם משיקים – כשהם רואים בזה גם שליחות הסברתית".

ולא עושים את זה?
"אני יכולה להבין את זה, כן? בסופו של דבר חברה מסחרית זה לא פילנתרופיה, היא צריכה להרוויח כסף. אבל הייתי מצפה שיותר מותגים יבינו שכדאי לעשות שיתופי פעולה דווקא עם אנשים כמוני, כדי שהם יוכלו להקדיש יותר זמן להסברה. זאת אומרת, הייתי מצפה שהם יעזרו לי להתפרנס כדי שאני אוכל להתפנות ולעשות יותר הסברה".

מעולם לא הייתי כל כך מאושרת

לפני חמישה חודשים ילדה וקסמן בקשי את בתה החמישית. "תמיד רציתי חמישי, לא הרגשתי שסיימתי, אבל בעלי ממש הרגיש שהוא סיים, אז הבנתי שזה לא רלוונטי. זה השתנה במלחמה, הפרופורציות בחיים פתאום השתנו, ולא חשבנו על זה יותר מדי וזה קרה. זה היה טוב ושמח, ובינתיים זו ההורות הכי קלה שהייתה לי. היו לי ארבעה ילדים בחמש שנים וחצי, היה לי בית מלא בתינוקות, פתאום יש לי רק אחת. ויש לי עוד ידיים, ילדים בני 12 ו-10 יכולים להחזיק רגע או לתת רגע בקבוק ואני הולכת שנייה לסופר. זה הכניס הרבה אור אחרי תקופה מאוד ארוכה של דיכאון".

עכשיו אפשר להגיד רשמית שהבסטה נסגרה?
"כבר הבנתי שאסור לי להגיד שום דבר. אחרי הרביעית תרמתי את כל הבגדים, נתתי את העגלות, והצטערתי על זה. עכשיו את הבגדים שקטנים על התינוקת אני שמה במגירה".

אז חזרת להיות מאושרת? את מצליחה שוב למצוא הנאה בדברים?
"אני בת 40 עם ילדה חמישית, ומעולם לא הייתי כל כך מאושרת. אחרי כל מה שחווינו בשלוש השנים האחרונות, אני יודעת להעריך כל רגע טוב. זה שאגם חזרה זה מבחינתי נס".

ונראה שגם מצאת את המשמעות שחיפשת. את לא רק זאת של הליפסטיק.
"לגמרי. תמיד היה לי חשוב מה יגידו בהספד שלי כשאני אמות. אני לא רוצה להיות מאלה שהילדים והבעל אומרים, 'אמא, נורא אהבנו אותך'. זה חשוב, אבל בא לי שגם יגידו 'כמה היא תרמה למדינה', 'כמה היא השפיעה על דור', 'כמה היא השאירה אחריה'. אני רוצה ממש להשאיר לגסי".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: אייל חג'בי | איפור ושיער: אדם משעלי | ע. סטיילינג: אוריה אביאל | הפקה: טל פוליטי