הוא קרא לי 'הגורילה של הבית' והחטיף לי סטירה

שלוש שנים אחרי שכיכבה בריאליטי בניסיון למצוא אהבה - רגע אחרי שיצאה ממערכת יחסים אלימה ומשפילה, יובל מאור (32) נמצאת היום במקום אחר, נשואה באושר לבעלה מעיין דיין (33), ומצפה. אלא שבזמן האחרון המציאות קצת לא נעימה, ולא רק בגלל שינויים הורמונליים שהיא חווה: מאור חוטפת טוקבקים קשוחים בגלל שעלתה במשקל - פעולה טבעית של הגוף בהיריון, מה שהוביל אותה להתמודד עם פצעי העבר, ביניהם משבר עמוק של דימוי גוף, איתו לא התעמתה לדבריה מאז הייתה נערה.

רק ששינויי הגוף, לצד התגובות הארסיות - וההיריון עצמו, הצליחו גם לפתוח לה מגירה מפרק כואב אחר בחייה: אקס רעיל מהעבר שהיא מחליטה כעת, בפודקאסט "ספיל איט" עם לילך מרקוביץ', לסגור איתו שוב חשבון: "הוא הביא אותי לתחתית של התחתית של התחתית".

המסע של מאור על המסך בריאליטי "אהבה חדשה", וזמן מה אחריו, כלל שברון לב מניר אליאור. אבל מאז החיים שלה עברו שינוי מוחלט: היא התפטרה ממשרד הפרסום שבו עבדה, הפכה למשפיענית מוכרת, התאהבה ומיסדה את הקשר עם בחיר ליבה ("הוא כד של הכלה ללא תחתית"), ונכנסה כעת לחודש השביעי בהיריון ראשון - הכרזה שהתקבלה בחיבוק חם במאי האחרון, אבל הפכה לכר פורה לתגובות ארסיות של מגיבים שלא חושבים פעמיים, שהפכו את הגוף שלה לנושא לדיון ציבורי עם תגובות כמו "היריון לא יפה" ו"היא השמינה מאוד". זה, לצד התמודדות פיזית ונפשית, בין היתר אחרי שאובחנה עם סוכרת היריון.

אנשים ממש מרשים לעצמם להיכנס לך לצלחת ולקבוע כמה עלית.
"מישהי כתבה לי 'זה נראה שעלית משהו כמו 30 קילו, אולי כדאי שתשימי לב', אז קודם כל לא עליתי 30 קילו, בואי נבהיר. קצת חולני להתעסק במשקל של אישה בהיריון, כי ברור לכולנו שכשאישה עולה במשקל זה לא שומן וזהו. יש נוזלים, יש שליה, יש בן אדם, גנטיקה… יש הרבה דברים שמשתנים. זה לא שראית בן אדם עולה במשקל, שלא דואג לעצמו בצורה חולנית ועולה בחודש ופתאום מתעגל. זה לא האירוע. יש פה סיבה וכאילו בכללי ההתעסקות הזאת באיך שאנשים נראים, בעיניי חולנית. בטח ובטח כשאישה בהיריון. הבן אדם ממשיך את האנושות, אולי תרפו?"

אולי זה קשור לזה שאת יוצרת תוכן והכל אצלך בחוץ?
"יכול מאוד להיות, לא שאני מצדיקה את זה. יכול להיות שגם אני נותנת פתח לשיח הזה כי אני מדברת עליו בעצמי. כי בסוף אני כל החיים התעסקתי במשקל, הייתי ילדה מאוד מלאה וירדתי במשקל, עשיתי הקטנת חזה. אני זוכרת שכשנכנסתי להיריון הייתה לי מחשבה כזו לרגע של 'מה יהיה עם הגוף שלי?' ומיד המחשבה עברה, כי אמרתי לעצמי בראש 'תשחררי'".

אלא שלא תמיד זה אפשרי. בעיקר בחלקים שבהם מאור, שמצהירה כעת בפומבי שהיא ובעלה מצפים לבת בכורה, פשוט סובלת לדבריה בתקופה הנוכחית. "יש קטע של 'אל תתלונני, תהיי כל הזמן בהודיה'. עכשיו, אני יכולה להיות בהודיה, להתרגש בטירוף ולספור את השניות עד שאחזיק אותה בידיים שלי - ובו-זמנית, אני יכולה להגיד שלא כיף לי. לא כיף שאני מרגישה שהחוליות שלי נושרות, שאני לא מצליחה לשרוך, שאני צריכה לדקור את עצמי ארבע פעמים ביום בשביל לבדוק את הסוכר ולהזריק אינסולין. לא כיף לי שאני כל הזמן בודקת מה מותר ומה אסור לי - וזה בסדר.

"היריון זה מסע מופלא בכל הרבדים. לטוב ולרע. לא חשבתי שיהיו צדדים רעים דרך טוקבקים. תמיד הסתכלתי על נשים בהיריון ולא שפטתי אותן על איך שהן נראות או איך שהן חוות אותו, אם הן הורמונליות או לא ואיך הן מעבדות אותו. מבחינתי אישה בהיריון היא לא שמנה - היא בהיריון. עובדתית היא גדלה, יש בתוכה בן אדם. פתאום לקבל ביקורת על איך שאת מרגישה ועל איך שאת נראית ועל כל דבר… קיבלתי המון תגובות של 'תגידי תודה, יש כאלה שלא מצליחות. עכשיו, זה שלי יש משהו לא אומר שזה שלכן. כאילו, לא לקחתי ממך".

וכמה הביקורת מוסיפה לכל המצב הרגשי וההורמונים?
"אני אגיד שבכללי, מהיום אני חושבת שהשתנתי על מקל, אין לי ויסות הורמונלי ורגשי. זה כאילו בכי וצחוק, אז יש גבול מאוד-מאוד דק ביניהם. יש שלושה-ארבעה סשנים של בכי בכל יום פלוס-מינוס, הם יכולים להיות מכל דבר. אז לקרוא תגובות כאלה, את נשברת באותו רגע".

הרגשתי שאני גוססת

אחד הרגעים המטלטלים ביותר של מאור בתקופה האחרונה היה בוק ההיריון, חלק ממנו היא גם בחרה לשתף בחודש שעבר באינסטגרם. במקום לחוות רגעים של אהבה עצמית היא מיררה בבכי כשקיבלה את התמונות - השינוי הגופני המהיר פער בה פצעים ישנים ששלחו אותה עשור לאחור. לצד התיעוד, היא כתבה אז: "ראיתי עכשיו את התמונות שעשינו ואני כזאת פרה. יש לי ציצים ענקיים, ואני שילמתי 24 אלף שקל להקטין אותם. ממש התבאסתי על עצמי ועל איך שאני נראית".

החזה שהתנפח בחזרה היה סוג של טריגר?
"לגמרי. כשהייתי בצבא ירדתי 30 קילו ואז עשיתי הקטנת חזה, ואז היה לי כזה איזה עשור וקצת שהייתי מאוד מאוזנת והרגשתי מאוד בנוח בגוף שלי והיה לי כיף, כי גם הצלחתי להתאמן, הרגשתי טוב עם הגוף שלי. ופתאום אני עולה במשקל, החזה שלי גדל בחמש מידות, בטל ומבוטל הניתוח שעשיתי. המכנסיים, עליתי בחמש מידות תוך חודש מהנוזלים. ופתאום באמת, כאילו כל החוסר ביטחון שהיה לי בתור נערה, שאני זוכרת שבתיכון הייתי מסתובבת עם שלוש חזיות רק כדי להשטיח את החזה שלי, רק כדי להסתתר - פתאום כל זה עלה. פתאום נזכרתי בהערות של אנשים בתיכון ואמרתי לעצמי, 'יואו, יואו, איך שרדת את זה? איך שרדת את זה בגיל כל כך צעיר?' עזבי פיזית, שזה גם קשה, זה כבד, כבד לי הכל. פתאום התחושות האלה חזרו, זה היה הזיה לרגע, אני זוכרת".

וכשאת רואה אחרות שמציירות את תקופת ההיריון ככל כך משמחת, כיפית, הכל קליל להן?
"יכול להיות שבאמת זה ההיריון שלהן ומדהים, איזה כיף. אני רואה נשים שבחודש תשיעי כזה עם בטן קטנה, איזה כיף, בטח היא קושרת שרוכים כל כך בקלות. אני כל כך מקנאה. הרגשתי שאני גוססת. זו האמת. אני לא הצלחתי להרים את עצמי מהספה ולא הצלחתי לעבוד ולא הפסקתי לבכות וכל הזמן הרגשתי נורא. ולא הייתה לי הזדהות לזה, לא היה לי לראות מישהי - הרגשתי פגומה באיזשהו שלב. אמרתי אולי משהו לא בסדר איתי, עם ההיריון שלי. והיום אני מקבלת הודעות מבנות שעדיין לא סיפרו לחברות שלהן על ההיריון, שאומרות לי 'זה בדיוק מה שאני עוברת' וזה מדהים, נתתי למישהי את מה שלי לא היה. לפחות זה. וזה בסדר להגיד שלא קל. זה תהליך פיזיולוגי לא פשוט. זה לא נוח וזה לא נעים וזה מוזר פתאום שהבטן שלך נמתחת - זה פתאום לאבד את הזהות שלך באיזשהו מקום".

איך מתמודדים עם תהליך האבל על הגוף הישן, כשבמקביל את יודעת שיש לזה סיבה משמחת?
"הקבלה, וגם חוסר הקבלה, של איך שהגוף משתנה, שפתאום בגדים לא עולים, של התהייה האם אני אצליח לחזור לעצמי או לחלק מעצמי? אצליח להיות שוב מי שהייתי לפני? וזה קצת תהליך התאבלות על הגוף ובעיקר על הזהות. הלוואי ואהיה יותר בחמלה על הגוף שלי שמייצר בן אדם ועושה את הדבר הכי מטורף שאפשר לעשות".

מתוך הנואשות, התעלמתי מכל נורה אדומה שיש

מאחורי התדמית החזקה, האסרטיבית והמשועשעת של מאור, הפריצה שלה על המסך בריאליטי השידוכים ב-2023 הגיעה אחרי עבר רומנטי לא כל כך רחוק, הרסני ואלים.

עברת מערכת יחסים קשה מאוד לפני שנכנסת לתוכנית. מה עמד מאחורי ההחלטה שלך ללכת לחפש אהבה על המסך?
"הייתי כמה חודשים אחרי מערכת יחסים קשה ואלימה, אחרי זה היו כמה חודשים שניסיתי לצאת לדייטים ולא הלך לי. פנתה אליי מלהקת באינסטגרם, וזה בכלל התחיל בתור בדיחה עם חברה. והיא אמרה לי, 'את חייבת ללכת לאודישן', לאט-לאט התגלגל והפך לרציני. באיזשהו שלב אמרתי, 'טוב, אני לא חושבת שיש לי כל כך מה להפסיד, כאילו, מה אכפת לי? יכול להיות הרפתקה'. גם אני בן אדם שהוא ספר פתוח לרוב, גם אני לא כזה, את יודעת, אין לי איזה סיפור נורא עצוב לריאליטי".

זוגיות אלימה היא סיפור קשה מאוד בפני עצמו.
"זה סיפור טרגי. הרגשתי שהרבה נשים יכולות להזדהות עם זה שלא הולך לי בחיי אהבה ובאתי לחפש בדרך אחרת. האמת שאני חייבת להגיד, ועד היום אני אומרת את זה, אני לא חושבת שהייתי במקום שאני נמצאת בו היום מבחינת זוגיות, אם לא הייתי עוברת את החוויה הזאת. כי אני יצאתי ממנה מאוד מועצמת ועם המון ביטחון עצמי".

איך נשאבת לזוגיות הרעילה הזאת מלכתחילה?
"אני הייתי מאוד נואשת להוכיח לכולם שאני יכולה להיות במערכת יחסים, כי לא הייתי במערכת יחסים לפני זה. כל החברות שלי מסביב מתחתנות ומביאות ילדים ואני לא. פשוט מתוך הנואשות הזאת, התעלמתי מכל נורה אדומה שיש. אמרתי לעצמי 'לא טוב, אבל נתגבר על זה', 'אז מה אם הוא מוריד אותי? הביטחון העצמי שלי ברצפה והוא גורם לי להרגיש סמרטוט רצפה? אני אתגבר על זה'. לאט-לאט ראיתי שהוא גורם לי להפסיק לעשות את כל הדברים שאני אוהבת וגורם לי להפסיק להיפגש עם חברות, ואני זוכרת שאז עישנתי והוא אסר עליי לעשן והייתי כזה, 'אוקיי, זה בשביל מערכת היחסים'".

היה שם חוסר איזון מוחלט ובסוף זה הגיע גם לאלימות פיזית.
"כן. ואפס ויתורים מהצד שלו. יום אחד הגיעה הסטירה - וגם אז אמרתי לעצמי, 'הוא לא התכוון לזה באמת'. חודש אחר כך לפי דעתי, נפרדנו. ואז התחלתי להבין מה היה שם".

בזמן אמת שיתפת מישהו במה שעובר עלייך?
"אף אחד. היחידה שחשדה זאת אחותי, שמהדייט הראשון היא הרגישה שמשהו לא בסדר. והיא התחילה פשוט לשלוח הודעות כל יום של 'מה נשמע'".

מה היה הרגע שבו אמרת "די"?
"אני זוכרת שהייתי על אוטובוס, קו 189, בדרך הביתה מהעבודה. הייתי אחרי יום נוראי בעבודה, נוראי. וכל מה שרציתי זה באמת הכלה רגע. אני זוכרת שהוא התחיל לריב איתי בטלפון, ואז הוא אמר לי, 'אם תמשיכי ככה אנחנו נפרדים', וזה היה אחרי כמה פעמים שהוא נתן לי אולטימטומים. לא יכולתי כבר, אמרתי לו, 'אז נפרדים', והוא ניתק לי. מאז פשוט לא דיברנו. ככה זה נגמר… פשוט עלה לי בשנייה, ואני לא בן אדם שעולה לו בשנייה. אמרתי די. אפילו לא חשבתי על הסטירה, חשבתי על איך הוא גרם לי להרגיש".

מצד אחד היית בשיא שלך מקצועית ואישית, ומצד שני ספגת השפלות יומיומיות.
"הוא הוריד אותי וגמר אותי. באמת, הרגשתי הכי גרועה שהרגשתי בחיים. אף פעם לא הרגשתי ככה. הרגשתי אפס בעבודה… ובסוף אתה במערכת יחסים, אתה רואה שבת הזוג שלך ברע, אתה מנסה להרים אותה. הוא עוד יותר הוריד אותי! הוא היה קורא לי הגורילה של הבית".

באמת?
"זה היה מעצבן אותי, כי נניח אני אוהבת לעשות כלים בחורף עם מים חמים, כי הידיים שלי קרות, אז הייתי מדליקה בוילר, אז הוא היה אומר: 'הגורילה של הבית מדליקה את הבוילר'. דברים כאלה, אבל למה? למה לגרום לי להרגיש ככה? והייתי כל כך נואשת כאילו להוכיח לכולם שאני יכולה להיות בתוך מערכת יחסים, שאני יודעת להחזיק מערכת יחסים, שפשוט התעלמתי, שאמרתי בסדר, זה בסדר".

וכשסיפרת למשפחה ולחברות שנפרדתם, שם הבנת את כל הנורות האדומות שהסתרת?
"ממש כן. הייתה לי איזו חצי שנה בין מערכת היחסים הזאת לבין הצילומים, נתתי גם לעצמי להיות אני. אמרתי, 'אל תהיי לחוצה על דייטים, אל תחפשי עכשיו מערכת יחסים. תבני את הביטחון העצמי שלך מחדש בעבודה, בלהתאמן, בלדאוג לעצמך, בליהנות, בלשמוח, בלצאת עם חברות, והיא תגיע, מערכת היחסים תגיע'".

אני אובססיבית לבעלי

משם, כאמור, ידעה מאור מערכות יחסים נוספות - אחת בריאליטי - שלא הסתיימה טוב, והנוכחית עם מי שהחליטה להינשא איתו. בניגוד ליוצרי תוכן אחרים שחושפים גם ריבים, יש לה קו אדום - היא שומרת על פרטיותו של דיין ושל הזוגיות שלהם בקנאות. "יש לי גבול אחד מאוד ברור, וזה הזוגיות שלי, לשם אף אחד לא נכנס ואם אני מכניסה זה מאוד בקטנה, פשוט כי זה באמת רק הוא ואני, רק שנינו שם ואני לא חושבת שזה נכון גם להכניס רעשי רקע פנימה. מעבר לזה שגם בעלי הוא בן אדם פרטי, הוא לא בחר בעבודה הזאת ואני גם מכבדת את זה".

קורים דברים בבית ואין לך לפעמים דחף פשוט להעלות ולשתף? הרי זה אחלה תוכן.
"יש פעמים שקורים בינינו דברים ואני אומרת, 'וואי, זה היה יכול להיות תוכן מעולה'. ואז באותה שנייה אני אומרת 'לא, אבל זו הזוגיות שלך וזה הגבול שלך'. מבחינתי הזוגיות שלי היא הדבר הכי קדוש שיש. גם לא יודעת אם הייתי רוצה לשמוע דעה של אחרים על הזוגיות שלי, כי היא שלי בסוף. אני מכירה אותה הכי טוב… אני רואה הרבה שממש פותחות... אנשים אחרים לא יודעים את כל המסביב, הם לא יודעים מה הגיע לפני ואחרי, ואז הם פשוט יגידו את דעתם".

איך זה התחיל ביניכם?
"מאוד מהר. יש לי חברה, היא הייתה בחתונה והיא כתבה לי ממש הודעה: 'אני שיכורה בחתונה ויש לי מישהו להכיר לך. בחור איכותי וחתיך'. אמרתי יאללה, בוא נצא נראה. זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון בדיוק".

דייטים ראשונים יכולים להיות לפעמים פחות פשוטים.
"כן, כי אנחנו צוחקים על זה שנינו, שכאילו בדייט הראשון שנינו כאילו יצאנו כזה... הוא אמר לי שהוא עכשיו טס לסמסטר בחו''ל, בתואר שני, והייתי כזה... אז למה אנחנו בכלל פה?"

איך זה התפתח משם?
"תוך איזה חודש וחצי כבר היינו כזה ממש כל הזמן ביחד, ואז הוא טס ואז היה את השביעי [באוקטובר] - הוא חזר למילואים, וגם שם עברנו תקופה מאוד-מאוד מאתגרת, שגם מאוד חיזקה את הזוגיות שלנו, ואני חושבת שזה גם היה הרגע שהדברים שקרו שם גרמו לי להבין שזה האיש שאיתו אני רוצה להקים משפחה, ושאני היום אובססיבית אליו, אז לא הייתי מגדירה את זה כאובססיה, הייתי קצת מאוהבת".

ואת מטורפת עליו כיום?
"יואו, אני מטורפת עליו, באמת. הוא מגיע הביתה מהעבודה ויש לי לבבות בעיניים ואני כולי כזה, איזה כיף שאתה בבית סוף-סוף".

איך שומרים על הזוגיות והאינטימיות עכשיו, עם הקשיים של סוף ההיריון?
"מצד אחד זה לא פשוט כי כל פעם שהוא אומר לי 'רוצה ללכת?', אני אומרת לו 'לא, אני אורנגאוטן כרגע על הספה, אני לא יכולה ללכת לשום מקום'. מצד שני כשעושים דברים קטנים, נניח הלכנו לחדרי בריחה, אנחנו ממש אוהבים ללכת לחדר בריחה, זה דייט מאוד מומלץ בעיניי. אין יותר כיף מלשים את הטלפון שעה בצד ולפתור חידות ביחד ולתת לו פתאום לנהל את הסיטואציה. ובגלל סוכרת ההיריון אני צריכה לעשות הליכות כל הזמן, שגם ככה החוליות שלי אי שם, אני לא יודעת איפה הן. אז אנחנו עושים הליכות, והוא ממש עוזר לי בזה, אומר לי 'יאללה, את באה הליכה?' - זה כל מיני דברים קטנים כאלה שאני ממש מעריכה אותם. עצם זה שהוא בא ואומר לי שהוא יודע שאני צריכה אחרי ארוחה לעשות הליכה של חצי שעה להוריד את הסוכר. אני יושבת ואני לא רוצה לזוז בחיים יותר, והוא אומר לי: 'בואי, יוצאים לסיבוב לחצי שעה'. אני מעריכה את זה שאכפת לו ממני, ממש כאילו ברמה הפיזיולוגית".

לקראת סוף הריאיון, מאור, שאומרת, למרות הכל, שזו "פעם ראשונה בחיים שאני מסתכלת על עצמי ואומרת 'וואלה, אני אוהבת את מה שאני רואה, לטוב ולרע', מדברת על הפרק הבא. "זה משהו שאני חושבת עליו הרבה, כל הזמן כזה, מה הצעד הבא? מה הדבר הבא? אז כל השנה האחרונה הייתי כזה ב'מה הפרויקט הבא', ואז נכנסנו לאיראן ואמרתי זה כרגע הפרויקט הבא שלי הוא להיות אמא. אם אני מסתכלת קדימה, אני מאוד רוצה שיהיה לי משהו משל עצמי. לא יודעת אם זה מותג, עסק, לא יודעת, אני רוצה ליצור משהו שהוא שלי".

מה מייחד אותך לדעתך משאר המשפיענים ויוצרי התוכן?
"אני חושבת שאני לא יודעת לשים את עצמי באיזו משבצת אני. לא הייתי אומרת שאני ממש בלוגרית ולא יודעת אם הייתי אומרת שאני ממש משפיענית וגם יוצרת, אני לא בדיוק נכנסת לאף משבצת. החיים שלי הם לא סופר-פוטוגניים, בכלל לא. אני חושבת שאני צריכה להתאמץ אם אני רוצה שהם יהיו כאלה. אני לא מציירת עולם מושלם".

את מדברת הרבה גם על היום שתלדי. מכינה את העוקבות ומעלה את נושא האפידורל.
"כי מעניין אותי לשמוע מה הן אומרות. תקשיבי, אני בן אדם, אני צריכה לדעת את כל התרחישים האפשריים כדי להגיע מוכנה. את מכירה את אלה שאומרות כזה 'אחרי שתלדי, אני אספר לך'. לא, אני רוצה לדעת בדיוק מה ישתבש כדי להגיע ללידה מוכנה, לדעת שיש אופציה שזה יקרה. אני צריכה להגיע ללידה ושיפתיעו אותי פתאום?"

נראה לי שעדיף להיות מופתעת קצת מאשר לדעת הכל מראש, לא?
"להפתיע אותי ברגע הזה שאני גם ככה לא יודעת מה יהיה? יש נשים שאומרות שזו הפעם הראשונה שהן הרגישו רוח אלוהים, כל אחת והחוויה שלה. אני רוצה לשמוע הכל, אני רוצה לדעת הכל".