נטרלתי את השעון הביולוגי כדי למצוא אהבה שתתאים לי

הכרזת ההיריון של יוצאת "חתונה ממבט ראשון" ניצן שיק הציתה גל של תגובות וכותרות, אבל אחת פגעה בה במיוחד. "כתבו 'ניצן שיק ויתרה על אהבה ונכנסה להיריון', וזה כל כך לא נכון. ממש לא ויתרתי על אהבה וזוגיות, פשוט שיניתי את סדר הדברים. כבר מזמן הבנתי שהחיים שלי סטו מהמסלול המדומיין הזה שחלמתי עליו, ועדיין, זה עשה לי בחילה".

זו כותרת שיוצאת מנקודת הנחה שזוגיות שוות ערך לאהבה, ולא מעט פעמים זה הפוך. אנשים מוותרים על אהבה, נכנעים לתכתיבי החברה ומתחתנים עם פרטנר שהם לאו דווקא אוהבים רק כי זה הגיל הנכון להתחתן ולהביא בו ילדים לעולם. אז אולי הם לא ויתרו על זוגיות, אבל הם מוותרים על אהבה.
"בדיוק, אני מנטרלת את השעון הביולוגי דווקא כדי למצוא אהבה שתתאים לי".

איך ומתי הבנת שהורות יחידנית זו הדרך שלך?
"תמיד הרגשתי שאני יכולה להיות אמא מדהימה, אבל ככל שהתבגרתי ולא נכנסתי למסלול של חתונה וילדים, ככה זה התרחק ממני. לא חשבתי שאהפוך לאמא בכל מחיר, כשדיברו איתי על זה שנה-שנתיים לפני כן, לא הייתי פתוחה לשמוע על דרך אחרת וידעתי שאם כבר, אז אני רוצה שזה יקרה לי בתוך התא המשפחתי שגדלנו אליו. זה לא שהצבתי לעצמי דדליין, 'עד גיל זה וזה אני חייבת להיות אמא', אבל פתאום בגיל 37 זה בא מבפנים, לא ממקום של ייאוש או ויתור, אלא ממקום של תקווה, כי מי אמר שהדברים צריכים להיות בסדר הזה, שגדלנו עליו?".

ה"טופס טיולים" הזה שאנחנו מקבלים כשאנחנו נולדים.
​"אני מזמן לא שם, וזו גם הסיבה שהלכתי ל'חתונמי'. אני מודה, הבחירה הגיעה יותר מהפחד לא להיות אמא מאשר מהרצון להיות אמא עכשיו, כי אין מה לעשות, יש לנו את השעון הביולוגי שלא מאפשר לנו להיות קשובות לעצמנו במאה אחוז, והייתי קשובה לעצמי מספיק שנים. הבנתי שאני לא יודעת כמה זמן זה ייקח מהרגע שאתחיל לנסות, והבנתי שזה גם לא אומר שאני מוותרת על זוגיות או על תא משפחתי. פתאום משהו בי נפתח לדבר הזה ומהרגע שהחלטתי, אמרתי שאני רוצה את זה מחר".

איך זה קרה?
"זה הגיע אחרי שיחה עם אבא שלי. הוא העלה את זה גם כשהייתי בת 36 ולא הייתי במוכנות, ועכשיו הוא פתח את השיחה ב'מה אם...' והשלמתי אותו: 'מה אם תביאי ילד לעולם לבד?'. הוא ענה, 'אנחנו פה ואנחנו נתמוך בך'. יומיים אחר כך כבר החלטתי. הבנתי שיש לי יכולת לקחת שליטה על חלק אחד בחיים שלי, כי על מציאת זוגיות אין לי ממש שליטה, אני לא יודעת מתי אני אכיר את האדם שבאמת יתאים לי ואני אתאים לו".

ומה עשית ברגע ההבנה?
"לא היה לי מושג איך מתחילים, אבל עשיתי הקפאת ביציות בגיל 35 ופשוט כתבתי לרופא שעשה לי את שימור הפריון, 'אני רוצה להיכנס להיריון, מה עושים?'. הוא נתן לי מסמך של כל מה שצריך לעשות ומאוד הפתעתי את עצמי בפרואקטיביות. אני האדם הכי לא תקתקן בעולם בדרך כלל, אבל קיבלתי החלטה שלא משנה מה, גם אם אני מתאהבת במישהו, אני לא עוצרת את התהליך ומי שזה יתאים לו, שיצטרף. בגדול, זה גם מה שקרה".

אני שמחה להיות בהיריון אבל זה מתקדם לי מהר מדי

את שיק (38) הכרנו לפני חמש שנים, בעונה הרביעית של התוכנית. היא קודם התחתנה, אחר כך התאהבה ולבסוף "התרווקה" שוב. כמו שהסדר בתוכנית המציאות היה שונה מהנורמה החברתית שגדלנו לתוכה, גם במציאות עצמה היא בחרה לשנות את החוקים.

איך בחרת בין הורות משותפת להורות יחידנית?
"ללכת לחפש אבא לילד זה כמו לחפש זוגיות, ולא רציתי להכניס מישהו זר לחיים שלי סביב משהו שהוא כל כך חשוב לי. זה יכול להיות מדהים, יש לי חברה שעשתה את זה ואני לגמרי רואה את היתרונות, אבל לי ספציפית זה פחות התאים והחלטתי שאני הולכת על תרומת זרע. לוותר על אבא, שזו גם תמיכה כלכלית אבל גם דמות מאוד משמעותית, לא היה מובן מאליו".

אנחנו חיים בעידן של קונסטלציות משפחתיות שונות מהתבנית שהכרנו. לא כל מי שנולד אל תוך זוגיות מאושרת גדל בבית אוהב, ולצערנו במדינה שלנו, לא כל ילד זוכה לגדול עם שני הורים.
"נכון, והיום אני מבינה שיכול להיות שזה מה שיותר מתאים לי, ההפרדה הזו בין זוגיות להורות. הדבר היחיד שמפחיד אותי עכשיו זה הקטע הכלכלי. ברור לי שאני אסתדר ויש לי הרבה תמיכה, ובכל זאת, זו שאלה".

איך בוחרים תורם זרע?
"לפני הבחירה אמרתי לעצמי, את לוקחת את סוף השבוע ופשוט בוחרת, זה צריך להיות אינטואיטיבי. לקחתי יומיים ובחרתי את מה שהרגיש לי נכון בבטן בלי באמת לדעת. אני חושבת שיש לזה חלק מאוד גדול בזה שקשה לי להתחבר להיריון הזה, גם כי הכניסה להיריון זה דבר מאוד טכני, וגם כי את לא מכירה 50 אחוז מה-DNA של הדבר הזה".

זה דבר שחשוב להבין ולתת עליו את הדעת.
"יש לי חברה בהיריון ואצלה זה קרה עם בן זוג באופן טבעי, ואני רואה את ההבדל. אני לא חושבת שיהיה הבדל כשיגיע התינוק, אבל זה משהו שלא הבאתי בחשבון, איך התהליך ישפיע על ההרגשה שלי. עכשיו אני מבינה שזה הגיוני שאני לא מתחברת, זה נורא זר ומאוד טכני. אני שמה יד ועכשיו הוא פתאום קצת זז, ואני מוצאת את עצמי לא מתחברת אליו כי אני לא יודעת מי הוא ואני לא מצליחה אפילו לדמיין איך הוא ייראה. אני חושבת שקצת רציתי בת, כי היה לי יותר קל לדמיין איך היא תיראה, ובן, אין לי מישהו להסתכל עליו ולהגיד, 'אולי הוא יהיה דומה לו'. זו תחושה מאוד מוזרה, אבל אני בטוחה שכשהוא ייצא, הוא יהיה הכי שלי בעולם".

זה דבר מאוד אמיץ לדבר ולשתף את הרגשות האלה. האוטומט של החברה זה להכיר רק ברגשות חיוביים סביב היריון ולידה, אבל אני בטוחה שהרבה חוות את התחושות האלה.
"זה הפתיע אותי, תמיד חשבתי שאני נורא אימהית וחשבתי שאני מאוד איהנה מהקונספט של להיות בהיריון, אבל אני מרגישה מרוחקת מהדבר הזה. אני שמחה להיות בהיריון, אבל וואלה, זה מתקדם לי מהר מדי, אני רוצה שהוא יחכה, שייתן לי להתארגן, עכשיו אני בחלק של הפאניקה. בסוף זה גם זמן להיפרד ממי שהיית, להתאבל על החופש ועל הלבד. זו בחירה מאוד מורכבת ואין ממנה דרך חזרה, אבל אני שמחה עליה".

איך עבר לך התהליך?
"היו חלקים של רחמים עצמיים, למשל כשלא הצלחתי להכניס את המחט של זריקות ההורמונים וכאב לי. אחרי הפעם השנייה שזה לא הצליח, בכיתי נורא לחברה שלי שפתאום הלבד מכה בי. אפילו שנכנסתי לזה מאוד בטוחה ורוצה בזה, היו חלקים שהרגשתי מסכנה, אבל מה שהיה לי הכי קשה זה לא הזריקות ולא השאיבות שעשיתי ללא הרדמה, אפילו לא שתי האכזבות הראשונות שהיו לי, אלא החוויה של אובדן הפרטיות סביב נושא כל כך אינטימי. זו ממש חוויה של ללכת ערומה, ליטרלי. הימים הכי קשים היו הימים שהייתי צריכה להביא את המכל מבנק הזרע, וזה מכל עצום".

אני חושבת שרוב הציבור לא יודע שהאישה אחראית להעביר את תרומת הזרע שלה איתה למקום שבו היא עושה את ההפריה.
"לפחות הייתי צריכה רק לעבור בין קומה לקומה. היית חושבת שזה דבר קטן, אבל לא, זה חתיכת מכל גדול שברור למי שרואה אותך מה את מחזיקה בו. חלק גם עצרו ודיברו איתי על 'חתונמי', אני שנייה לפני ששואבים אותי, בתוך המחשבות שלי עם עצמי, ואנשים ניגשים אליי ומדברים איתי. הייתה גם אחות שהתחילה לעקוב אחריי באינסטגרם, נכנסה לתוצאות הבדיקות שלי עוד לפני שידעתי ושלחה לי הודעה, 'ראיתי את התוצאות שלך, איזה יופי, איזו התרגשות'. זה רק הוסיף לי לתחושת החדירה לפרטיות, כאילו הרחם שלי הוא לא שלי".

כמה זה מאתגר לצאת מתוכנית שידוכים, להישאר רווקה ולהביא ילד לעולם לבד?
"זה באמת היה החלק הכי קשה אחרי 'חתונמי', תחושת הכישלון הזאת. כבר עשיתי את הצעד הענק הזה, קיבלתי המון אהבה וגם הייתי מאוד מחוזרת אחרי זה, אז איך זה לא קרה? שנה אחורה, זה מאוד הביך אותי ולא הייתה לי מוכנות להתמודד עם מה יגידו. היום אני שלמה עם כל מה שקרה לי בחיים, זאת אני וההתמסרות שלי לזוגיות היא מאוד איטית ומהוססת, וזה לא קרה לי עד עכשיו מכל מיני סיבות, וזה גם לא משנה מה ולמה, זה פשוט מה שזה".

היום אני יודעת שאני לא יודעת כלום

הוריה של שיק נפרדו כשהייתה בת 6, וזו לא הייתה הפרידה היחידה שהיא חוותה בחייה. אמה התחתנה בשנית ונפרדה מבן זוגה, שגידל אותה לאורך שנים. "​היום אני יודעת להגיד שיש לגירושים של ההורים שלי השפעה על הניסיון שלי בזוגיות. הפרידה שלהם הייתה מאוד קשה, והם גם היו צעירים מכדי להבין איך לתווך את זה. לקח לי המון שנים להבין שזה שההורים שלי חברים טובים היום לא אומר שהפרידה שלהם לא הייתה מטלטלת. אמא שלי התחתנה מחדש והייתה נשואה 18 שנים לגבר שגידל אותנו, ואני חושבת שגם הפרידה הזו יצרה שבר גדול באמונה שלי. אני רוצה להגיד שאומנם התפרקו לי שני בתים, אבל אני חושבת שבשתי מערכות היחסים האלה ראיתי אהבה מאוד גדולה, והדבר הכי חשוב הוא כמה אהבה הם נתנו לנו".

בעונה הרביעית של "חתונה ממבט ראשון", שידכו המומחים בין שיק לבין מנו כהן, התאמה שצלחה, והשניים נשארו בזוגיות גם אחרי הצילומים. "זה היה בקורונה, פנתה אליי מלהקת של 'חתונמי' ואמרתי 'לא', ואז גיליתי עוד פעם שאני וחברה שלי מדברות עם אותו בחור והחלטתי שדי. זו גם הייתה התקופה שהרגשתי את הבדידות ואת ההשוואות, מחשבות כמו 'למה זה לא קורה לי' ו'למה לכולן זה קורה בקלות'. היום זה כבר לא ככה, אני יודעת שאני לא יודעת כלום. עובדה, לא ציפיתי להכיר מישהו תוך כדי טיפולי פוריות".

ואיך היה לך בתוכנית?
"הייתה לי חוויה מאוד טובה. אומרים שעושים ב'חתונמי' התאמות הזויות, אבל בחוויה שלי הייתה הרבה חשיבה מאחורי ההתאמה הזו, וזה שזה לא הצליח לא אומר שזה לא התאים. אחרי התוכנית היינו ביחד עוד ארבעה חודשים וכשהתוכנית עלתה הייתה איזו שנה וחצי של קושי להתנתק לגמרי. היה לי מאוד קשה להשתחרר מהחברות המאוד חזקה שהייתה בינינו, וגם הרגשתי חשופה ולצאת עם גברים היה לי מאוד קשה. ​באתי סקפטית לתוכנית, אבל גם עם אופטימיות מאוד גדולה. בניתי על איזה שינוי לטובה בחיים והחיים שלי אכן השתנו, אבל אני לא יודעת להגיד אם בהכרח לטובה. לפעמים אני תוהה אם משהו בחוויה של 'חתונמי' עיכב את הזוגיות יותר משקידם אותה, אבל זה לא משנה, זה חלק מהסיפור שלי".​

בעבר שיתפת בדיכאון שהתפרץ אצלך אחרי התוכנית. כשיש נטייה לדיכאון ואת מביאה לעולם ילד לבד, את ערוכה להתמודד עם האפשרות של דיכאון אחרי לידה?
"אני בן אדם מאוד רגיש, והדיכאון שהיה לי אחרי התוכנית נוצר מתוך ההיי, הדאון והפרידה. עברתי את כל הדבר הזה עם מישהו, ופתאום כבר לא היה לי אותו. מאז עברתי כמה שנים של התחזקות, עדיין יש בי פחד מוחשי מהדבר הזה ואני מביאה את זה בחשבון, אבל אני גם יודעת שאני מאוד עטופה וכולם יהיו על זה. באופן כללי, אני מאוד על זה מבחינת הבריאות הנפשית שלי. אני מטפלת בעצמי ובאה עם מוכנות".

כרווקה שצופה בתוכנית "חתונה ממבט ראשון", אני מרגישה שהתוכנית משמרת סטטוס קוו של התבנית החברתית שלפיה הדבר הנכון לעשות זה להתחתן. ולמרות זאת, את וכלות נוספות מוכיחות שזה לא המסלול של כולן.
"יש כבר כמה כלות שהביאו לעולם ילד לבד, שירי קופפרברג (עונה 2), אורטל יהלומי (עונה 2) ולימור ויינשטיין (עונה 5), והאמת היא שאני שמחה שלא מנסים להחביא את זה ולטעון ש'חתונמי' מובילה רק לזוגיות וחתונה. הנה, הייתי ב'חתונמי', אבל המסלול שלי הוא אחר".

כי אולי התהליך הוא לא בהכרח אל עבר החתונה, אלא אל עבר השלת מגננות ותכתיבים חברתיים, להבין מה נכון וחשוב לכל אחד. בסופו של דבר החברה מפנה אצבע מאשימה כלפי הרווקים, כאילו הם לא הצליחו במשהו. מה הדברים שהיו אומרים לך?
"שואלים אותי, 'איך יכול להיות שבחורה כמוך רווקה?', והאמת היא שאין לי תשובה. אני מבינה שיש בי מורכבות שהקשתה עליי למצוא מישהו שמתאים לי, מצד אחד אני בן אדם שמאוד יודע ליצור אינטימיות, ומצד שני יש משהו באינטימיות שמפחיד אותי".

בואי נלך על עוד שאלות וקביעות ונספק לרווקות תשובות: "את בררנית מדי".
"נכון. אני בררנית, אבל זו הבחירה שאני הכי צריכה להשקיע בה מחשבה, זה בן אדם לחיות איתו. בחיים לא הייתי בררנית בנוגע למה שהוא עושה בחיים, זו בררנות אך ורק על סוג האדם והחיבור שיש בינינו. יש בי משהו מאוד לא מתפשר, ואם הייתי רוצה זוגיות ומשפחה בכל מחיר זה היה קורה מזמן, אבל אני לא יודעת לעבוד על עצמי שאני מרגישה אחרת ממה שאני מרגישה בפועל".

"את לא עושה מספיק".
"יכול להיות".

ניצן, את התחתנת בפריים טיים! אם את לא עושה מספיק, מה יעשו אזובי הקיר?
"נכון, פשוט יש לי חברות שממש עובדות בזה, אם הן לא יוצאות לשלושה דייטים בשבוע אז מבחינתן הן לא עושות מספיק. אבל אני גם לא רוצה לעבוד בזה, כי מה המשמעות של זה? שאם אני לא נורא אתאמץ, אז זה לא יקרה לי? למה, כל מי שמצאה זוגיות, התאמצה נורא? לא. יצאתי להמון דייטים, אבל מי קבע כמה זה מספיק דייטים? יש כאלה שיצאו לדייט אחד וזהו".

וגולת הכותרת, בעיניי: "אם תרצי באמת- זה בטוח יקרה".
"אז אני רוצה להגיד שרציתי את זה מספיק, וזה יכול לבוא בתקופה שאת נורא מחפשת ורוצה את זה וזה יכול לבוא בתקופה שלא ממש. אין לזה חוקיות נוסח 'אם רק תשחררי זה יבוא', כי מה זה אומר בכלל לשחרר? אנשים אוהבים ליצור כל מיני סכמות כדי לקבל איזו תשובה על השאלה איך עובד העולם, אבל אני יודעת שאין בהכרח תשובות ואני גם לא מחפשת סיבה למה זה לא קרה לי או איך הגעתי למצב שאני מביאה ילד לעולם לבד. אלה החיים שלי עכשיו, ככה הם נראים – ואם אני רוצה להיות אמא, אני אהיה אמא ולא אחכה שיקרו לי חיים אחרים".

מה עוד אומרים לך?
"'זה בגלל שאת בתל אביב'. אז איפה אני אהיה? המשפחה שלי פה. אני יכולה להבין למה אומרים שתל אביב מקשה על מציאת זוגיות, אבל בסוף אני לא בודדה כאן, יש לי חברים ומשפחה ואני לא מעוניינת לצאת מהעיר, להרגיש בודדה ושזה ידרבן אותי לדפדף יותר בטינדר. יכול להיות לי מדהים מחוץ לתל אביב, אבל אני לא אעשה את זה רק כדי להרגיש איזה חסך".

פתאום מישהו מלטף לך את הבטן

בימים אלו נמצאת שיק בזוגיות שהחלה זמן קצר לפני שנכנסה להיריון, אבל מבחינתה לא מדובר בסיפור סינדרלה שבו היא מצאה אהבה רק כשנטרלה את השעון הביולוגי. "הכרנו בטינדר, הייתה איזו היכרות מוקדמת בינינו אבל מעולם לא דיברנו. זכרתי שראיתי אותו ושהוא עבר לי טוב בעין, ככה סתם כנראה לא הייתי מחליקה ימינה. בגלל שראיתי אותו במציאות, היה שם משהו שהרגיש קצת יותר בטוח".

איך ההחלטה להביא ילד לעולם לבד התקבלה אצלו?
"הכרתי אותו חודש לפני שנכנסתי להיריון אחרי שני סבבים שלא צלחו. הוא גרוש ויש לו שתי בנות, בנות 18 ו-12, ובדייט הראשון לא תכננתי לספר לו שאני באמצע תהליך, הוא זה שהציף את הנושא ושאל, 'את רוצה ילדים?'. עניתי לו, 'כן, אבל אתה לא מועמד להיות אבא של הילדים שלי, ואם כבר העלית את זה, אז התחלתי תהליך ואני בין סבבים'. וזהו, המשכנו כרגיל בדייט, המשכנו לצאת וזה עבד. התלבטתי אם להתחיל מיד עוד סבב או לתת לנו עוד איזה חודש של כיף ואלכוהול, אבל לא ידעתי אם אני מוכנה לדחות את זה בשבילו. אחרי שלושה שבועות נסענו לסוף שבוע, הבאתי את המזרקים איתי, הוא ישב איתי כשהזרקתי, והאמת היא שהוא נכנס לזה הרבה יותר משדמיינתי. בדיעבד הוא אמר לי, 'לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר'. לדבריו, הוא הביא לי את המזל".

נשמע הגיוני, אפילו רק מתוך ההתכווננות של הגוף וההכנה של הרחם. במקום סטרס, יש משהו משוחרר יותר, וכמו שאמרת, זה הפך למשהו קצת יותר פיזי וביולוגי מאשר טכני.
"כן, וזה באמת היה הסבב שהכי זרקתי בו, הייתי הכי משוחררת. אני חושבת שאם הוא לא היה גרוש עם ילדים אז הדברים לא היו נראים ככה, אבל לא אני ולא הוא חשבנו מה יהיה אחרי זה, וכרגע נעים לנו. הוא התעקש לבוא איתי לשאיבה ולהחזרה ושנעשה יחד את בדיקת ההיריון. בהתחלה היה נדמה לי שהתשובה היא לא, התבאסתי וזרקתי את הבדיקה לפח, אבל אני חושבת ששנינו הרגשנו קצת הקלה, שאולי יש לנו עוד זמן להכיר בלי לחץ. למחרת בבוקר עשיתי שוב בדיקה וגיליתי שטעיתי ושזה חיובי, ​והוא מאוד התרגש. אני פחות אגב, הייתי בשוק. הוא בא איתי לבדיקת דופק וממצב שאני עושה את כל הדבר הזה לבד, פתאום מישהו נמצא איתי שם, מחזיק לי את היד, מצלם ומתרגש, פתאום מישהו מלטף לך את הבטן. היה שלב שהרגשתי שאני צריכה לשים איזשהו גבול, אז אמרתי לו, 'זה שלי, אני עדיין לא מדמיינת אותנו גרים ביחד'. זה סיפור יפה, אבל גם נורא מאתגר. בואי נגיד שלהיות בתחילת זוגיות ולהכיר מישהו בשליש הראשון, ועוד כשאת סובלת, זה לא מאוד רומנטי".

זה לא מקרב?
"מצד אחד זה מקרב, אבל מצד שני זה גם מאוד מרחיק, כי כשיש לך בחילה את לא רוצה שאף אחד ייגע בך. הוא ראה אותי מקיאה את נשמתי והיה צריך להסיע אותי מפה לשם, אז זה מאוד קירב בינינו והפך אותנו לחברים. אנחנו בוחנים את זה כל יום, ואני באמת לא יודעת להגיד מה יהיה בסוף. לפעמים אני אומרת לעצמי, איזה מוזר שאני לא יודעת מי יהיה איתי בחדר הלידה ולאיזה בית אני אצא משם. אני בחוסר ודאות".

יש מחשבה לעבור לגור אצל ההורים, שתהיה לך עזרה?
"לא. כשהחלטתי שאני עושה את זה, הפחד הכי גדול שלי היה להרגיש שאני מביאה ילד לעולם עם אמא שלי, ולכן אגב, היא לא באה איתי לשום בדיקה. אני יודעת שאני מאוד איעזר בה ואני רוצה שהיא תהיה חלק משמעותי, אבל אני צריכה את הפרטיות ואת המרחב שלי. זו גם הסיבה שקשה לי לעבור לגור עם בן הזוג עכשיו".

כבר אומרים לך, "תצטרכי להביא שניים ברצף"?
"האמת היא שהרופא אמר לי אחרי הבדיקה, 'טוב, אז נתראה בעוד שנה וחצי', והסיבה היחידה שאני ארצה להביא לעולם עוד ילד זה כדי שיהיה לו אח, להיות לבד בעולם זה לא משהו שאני ארצה לשים עליו. אין לי את הפריווילגיה לחכות עם זה יותר מדי, אבל אני בכאן ועכשיו, אני לא מתכננת מה יקרה בעוד שנה וחצי. לפעמים אני מתעוררת באמצע הלילה בחרדה, אבל אז אני מזכירה לעצמי שאני סומכת על עצמי ושאני אסתדר. אין לי ספק בכלל".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור: מורן אילנברג | שיער: איתי שי | הפקה: טל פוליטי