המחאה הפרו-פלסטינית נגד נועה כוכבא: "אני רואה אותם כמחבלים קטנים"

לפני כחמש שנים זכתה נועה כוכבא בתואר מלכת היופי של ישראל ומאז היא עובדת קשה בייצוג המדינה בכבוד. אחרי ששירתה כחובשת קרבית במילואים במשך למעלה מ-100 ימים במלחמת חברות ברזל, היא ממשיכה עד היום במסעות הסברה למען ישראל מסביב לעולם. בריאיון הערב (שישי) ליואב לימור היא שיתפה בתקרית לא נעימה עם מפגינים פרו-פלסטינים במהלך אירוע בעיר סיאטל שבארה"ב.

"הם עקבו אחרינו לכל מקום שהלכנו", סיפרה כוכבא שנתקלה ביחס דומה לפני כחודש בסן פרנסיסקו. בהמשך היא תיארה את מה שהתרחש במקום: "עשינו אירוע לארגון 'StandWithUs' והזמנו את הקהילה היהודית בסיאטל כדי לבוא ולהתחבר לארץ. חודש לפני האירוע, איזו אישה בשם אנה, פרו-פלסטינית, התחילה להציף אותי בכל מיני דברים על האירוע, עליי והזמינה מלא אנשים לבוא להפגין. כמובן שהגברנו את האבטחה עוד יותר ממה שתכננו בהתחלה, כי היום בארצות הברית כל דבר שקשור לישראל או ליהודים חייב אבטחה והם חיכו לנו שם. הם התחילו לצרוח את הדברים הרגילים ובאיזשהו שלב הם ממש חסמו אנשים מלהגיע, הטרידו אותם, אז באיזשהו שלב המשטרה הייתה צריכה להתערב".

לא פחדת?
"אני הייתי בפנים, ראיתי את הכל מהחלון ותוך כדי הם גם צועקים דברים עליי, אבל אני סמכתי על המשטרה, הם היו מדהימים במקרה הספציפי הזה. באיזשהו שלב הם נהיו אלימים ועצרו אותם, תוך כדי הם גם ניסו לתקוף את השוטרים שעצרו את החברים שלהם. זה היה פשוט הזוי, כי האנשים האלה בחוץ קוראים לי רוצחת תינוקות".

לקראת אירוע אחר שכוכבא עמדה לקחת בו חלק, הפיצו אותם מוחים כרזות בהן היא לבושה במדי צה"ל עם סרט עליו כתוב באנגלית "רצח עם". "זה עוד יותר מדגיש שאנחנו בעצם מתמודדים עם אנשים שאני רואה אותם כמחבלים קטנים", אמרה והסבירה איך אותם מפגינים ניסו לשבש את האירוע הבא: "הלכנו לקמפוסים, המטרה הייתה נטו לשים שולחן, לדבר אחד על אחד עם כל מיני סטודנטים שהם לא יהודים, כדי להגיע גם לקהל הלא יהודי. כמובן שזה נורא עיצבן אותם, אז זה מה שהם עשו והם הגיעו לא רק עם דגלים של פלסטין, אלא גם של חיזבאללה ושל חמאס".

עד כמה המצב בארה"ב קשה?
"הסטודנטים היהודים מתמודדים שם יום-יום עם תקיפות ואנטישמיות, עם הסטודנטים הישראלים בכל מיני אוניברסיטאות ממש לא מדברים רק בגלל שהם מישראל. מצד שני, יש לנו את הסטודנטים היהודים שנלחמים ונותנים פייט מטורף. לצערי, הרבה פעמים הפרו-פלסטינים מצליחים להשיג את מה שהם רוצים והרבה דברים מתבטלים בגלל שהם מאוד אלימים. אנחנו מגיעים עם אהבה, דגלים ושירים וכשהם מגיעים, צריך את המשטרה ולעצור אנשים, זו הבעיה".

איפה מדינת ישראל בסיפור?
"אני גם לפעמים שואלת את עצמי. בסוף כל אחד עושה את הפעילות הזו באופן עצמאי, הרבה אנשים, לא רק אני, עושים את הפעילות הזו כי הם מאמינים בזה שיש לנו את הכוח כאזרחים לשנות. לדעתי, הכוח של האינדיבידואל הוא עולם ומלואו ובדיוק בגלל זה, נורא חשוב לדבר עם סטודנטים פנים לפנים".

ואת מרגישה שאת משפיעה?
"יש כאלו שלא משנה מה תגיד להם, הדעות שלהם לא ישתנו, זה כמו לשכנע טבעוני לאכול סטייק, אבל יש אנשים שהם באמת לא יודעים. יצא לי לדבר עם איזה סטודנט שלבש כאפייה ושאלתי אותו למה, הוא ענה שזו 'סולידריות עם חברים שלי'. שאלתי אותו אם הוא שמע על 7 באוקטובר והוא אמר לי שלא, אז התחלתי להסביר לו והוא אמר לי שהוא מצטער שהוא לא שמע על הצד שלנו. אני לא יודעת מה הוא עשה עם זה אחר כך, כן? אבל בסוף, זה שאתה פותח את העיניים לאנשים, אתה גורם להם להבין משהו שלא מסתדר אולי עם הנרטיב שלהם, זו המטרה הכי גדולה".