ספיר הרוש מ"המירוץ למיליון" על ביטול חתונתה: "הגוף לא יכול היה להכיל את זה"

כוכבת העונה האחרונה של "המירוץ למיליון", ספיר הרוש, שיתפה במהלך שידור התוכנית כי ביטלה את חתונתה שלושה שבועות בלבד לפני האירוע. כעת, בסדרת סטוריז שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה, בוחרת הרוש לחשוף את הדרמה הבריאותית והנפשית שהובילה אותה לקבל את ההחלטה.

"חודשיים לפני החתונה נכנסתי לסוג של סטרס שלא הכרתי, שלא חוויתי מעולם", משתפת הרוש. "הבנתי שהמצב לא מבשר טובות. הגוף שלי כבר ידע לזהות את זה והרגיש את זה הרבה לפני שהחתונה התפוצצה. הגוף שלי אותת לי, אבל לא העזתי לקרוא את הסימנים נכון. הגוף שלי לא הצליח להכיל את כל הסטרס הזה, והתחלתי לחוות התקפי חרדה מוזרים, שעד אותו שלב בכלל לא ידעתי איך הם מרגישים".

האיתות הנפשי הפך במהרה, לדבריה, לעניין רפואי רציני: "שבוע לאחר מכן, חודש לפני החתונה, התפתחה אצלי אורטיקריה אוטואימונית, שמתפרצת במצבי לחץ. אלה נגעים אדומים ששורפים ומגרדים ברמות לא רגילות, מכף רגל ועד ראש. קמתי ככה בבוקר אחד, וביום למחרת המצב כבר הפך לחמור בהרבה".

בשלב הזה, חודש בלבד לפני האירוע הגדול ושבוע לפני מסיבת הרווקות, הרוש מצאה את עצמה במציאות אחרת לחלוטין והחליטה להגיע למיון. "הרופאים ראו אותי ואשפזו אותי מיד לשבועיים שלמים בבית החולים הדסה עין כרם. הייתי במצב נפשי לא וואו, בלשון המעטה. את הכאב הפיזי בכלל לא הרגשתי, כי הכאב בלב היה חזק יותר. הרגשתי שהראש שלי לא מתפקד, כמו זומבי. לא הצלחתי להתפלל, לא תקשרתי עם הסביבה, והאנשים היחידים שהסכמתי שיהיו לידי היו בני המשפחה שלי וכמה חברות בודדות. אף אחד לא ידע בשלב הזה כלום, ואפילו את מסיבת הרווקות לא ביטלתי".

"כשהייתי מאושפזת בבית החולים, המצב ביני לבינו התדרדר, והחלטנו לבטל את החתונה. כמובן שהייתי במצב נפשי קשה, מלא חרדה, והרגשתי שהעולם קורס עליי. לא הצלחתי להבין מאיפה זה הגיע, ובמשך שבוע שלם שמרתי על שתיקה מוחלטת", שיתפה ספיר.

"אחרי שבוע שחררו אותי לעשות שבת בבית, ואני זוכרת ששם הצלחתי בפעם הראשונה להתפלל ולדבר עם השם. אמרתי לו שכמו שהוא שם אותי בנקודה החשוכה הזו, הוא גם יוציא אותי ממנה. השלכתי עליו הכול: צרחתי, בכיתי, צעקתי, כעסתי והוצאתי את כל מה שהיה חסום בתוכי. המשפחה שלי פשוט הייתה שם ותמכה בי, ופתאום, משום מקום, הגיע סוג של אור ותובנות שהתחילו לחלחל".

לבסוף סיכמה: "ביטלנו את החתונה, נתתי לעצמי שבועיים להתעשת וחזרתי ללבוש חיוך, גם אם בהתחלה הוא היה מאולץ. בסופו של דבר, החיוך מביא עוד חיוך".