לוסי אהריש: "לא אוריד את הראש בפני הבריונים והגזעניים"

מגישת הטלוויזיה לוסי אהריש קיבלה היום (שני) את "אות אבירות מרכז פרס לשלום ולחדשנות". הטקס השנה נערך בסימן גבורה, שיקום והתמודדות עם המציאות שאחרי ה-7 באוקטובר. אהריש נשאה נאום מרגש על רקע סוף השבוע שהיא ומשפחתה עברו, במהלכו הגיעו פעילי הימין מרדכי דוד ורמי בן יהודה להפגין מול ביתה והתעמתו עם בן זוגה, השחקן צחי הלוי. השניים עוכבו מאז לחקירה ושחוררו בסיומה.

את נאומה, בחרה אהריש להקדיש לאמהות החטופים, לאה גולדין אמו של הדר גולדין ז"ל ויעל יהוד, אמה של החטופה המשוחררת ארבל יהוד.

"שמעון פרס אמר: 'האופטימיסט והפסימיסט מתים באותה צורה, אבל חיים אחרת', ואני מסרבת להיות פסימית. המדינה הזאת היא נס, אנחנו עוד מעט נסגור 80 שנה, אבל אני חושבת שאנשים לא מבינים כמה המדינה הזאת היא נס. במונחים של היסטוריה, מה שקרה פה ומה שקורה פה הוא בלתי נתפס. הגוונים, המינים, הדתות, האנשים שיש פה - אין אותם בשום מקום אחר בעולם חוץ ממדינת ישראל. מדינת ישראל זה הבית שלי. אפשר להתווכח, אני תמיד אומרת לאהוב את המדינה שלך, זה כמו לאהוב את אמא ואבא. אתה אוהב את ההורים שלך, אתה תעשה למענם הכל, אתה תלך בשבילם באש ובמים, אבל לא תמיד אתה מסכים איתם. ולפעמים אתה אומר, את הילדים שלי אני אגדל קצת אחרת, אבל זה לא אומר שאת הלא אוהב את המדינה", פתחה האריש את נאומה.

בהמשך התייחסה לימים שהיא עוברת עכשיו: "אני עכשיו עוברת ימים לא פשוטים. כמו שאמר רבין: 'האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה', ומישהו כרסם לי בביטחון האישי שלי בימים האחרונים. אבל אני, בפני אותם גזענים, בפני אותם בריונים, לא מורידה את הראש. אני אמא, ויש פה שתי אמהות שיקרות לי מאוד – לאה גולדין ויעל יהוד (אמא של ארבל יהוד). אתן לימדתן אותי בזמן הזה שאני מכירה אתכן, שאתה לא יכול להיכנע אף פעם, אתה לא יכול לאבד תקווה אף פעם. אתן דוגמה ומופת לאיך אימא לביאה נלחמת על הילדים שלה ועל כך שהיא לא מוותרת להחזיר אותם הביתה ולעשות הכול כדי שמבקרה אחד, לצערי לחזור למנוחת עולמים, ובמקרה אחר, לשמחתי לחזור למשפחה מדהימה. אני יודעת שעל הדרך, גם איבדת את בנך בכורך. אבל אני כל כך אוהבת אתכן ואני מעריצה אתכן והאות הזה הוא שלכן, הוא לא שלי בשום צורה, האות הזה הוא של כל אמא ואמא שעברה בשנתיים האחרונות שבעת מדורי גיהינום, שחיכתה לילד שלה, שחיכתה לבת שלה, שהייתה צריכה לשמוע את הדבר הנורא מכל ברגע שהבת שלה חזרה הביתה. במשך שנתיים וחצי אחרי שטבחו בנו ורצחו בנו, רוצים לרצוח את התקווה כאן. ולא יקרה, לא במשמרת שלי, לא כשאני נמצאת פה, לא כשיש לי ילד בשם אדם".

את נאומה סיכמה בסיפור על בנה, אדם: "אני אף פעם לא ניסיתי להניח על הילד שלנו משקולת, אבל כשאדם נולד עשינו לו ברית מילה וחמי המדהים, הוא סנדק של אדם, יש תמונה שבה צחי שם טלית וחיבק את הבן שלו, את דין, מצד אחד ומצד שני את אבא שלי ששם על הראש שלו לכבוד המאורע כיפה. ואמרתי לאדם שלי, כתבתי לו ברכה, אמרתי לו: 'תראה מה זה אדם הגברים בחייך כבר שומרים עליך. סבא אמנון, אח שלך דין וסבא שלך מערוף'. פרסמתי את התמונה החוצה ובאחת התגובות מישהי כתבה לי: 'קראת לו אדם? כי זה ראשי תיבות של אמנון, דין ומערוף?' הילד שלי נולד אדם, הוא בן אדם והוא נולד בצלמו ובדמותו של האל שכולנו מאמינים בו. לילד שלי יהיו חיים טובים, לילד שלי אני אעשה הכל כדי שכל הבריונים וכל המסיתים וכל הגזענים יחזרו למקום החשוך ממנו הם הגיעו".