אסף ומינדי מ"חתונמי" מסכמים: "נפרדנו רגע לפני, הלב נשאר קרוב"; "שנפגיש ידיים ולא נרפה אף פעם"

מינדי ארליך ואסף שטרית היו הזוג הראשון שהכרנו בעונה האחרונה של "חתונה ממבט ראשון", ומהרגע שעיניהם נפגשו, זה היה ברור שיש כאן סיפור אהבה. בפרק ההחלטות השניים בחרו להמשיך יחד, אבל כפי שדיווחנו לכם כבר אמש (שלישי), השניים, שניהלו זוגיות לאורך השידורים, החליטו להיפרד ממש לאחרונה.

למרות הפרידה, זה לא מנע מהם לסכם את מסע "חתונמי" בפוסטים מרגשים, שבהם הם לא הפסיקו להרעיף אהבה אחד כלפי השנייה. 

"הכל נחשף. הרגעים היפים, הרגעים המאתגרים, וגם ההחלטה שלנו. נראה שזה הזמן שלי לעצור, לקחת רגע, ולכתוב", כתב אסף ופנה למינדי: "זו הייתה שנה שלא היה בה רגע דל. בכל יום קרה משהו. בכל יום פגשתי חלק אחר בי, בך, בנו. נכנסנו להרפתקה הזו שני זרים, עם עבר שונה, ערכים שונים, קצב אחר. ובכל זאת, נוצר בינינו משהו עמוק, שהחזיק את הלב פתוח גם ברגעים הקשים. זה לא היה קל. היו פערים, היו רגעים שחשבנו שזה גדול עלינו. אבל בתוך כל זה, הצלחנו למצוא שפה של הקשבה, של עדינות, של נכונות אמיתית לנסות. הצלחנו לאהוב גם כשזה לא היה קל, דווקא כשזה לא היה קל". 

עוד כתב אסף: "הייתה בינינו הדדיות, לפעמים ברורה, לפעמים פחות, אבל תמיד מתוך בחירה להישאר. אני גאה בעצמי על הדרך שעשיתי. על כל הפעמים שבחרתי באהבה, גם כשהיא דרשה ממני לוותר, לפעמים גם על עצמי,
על הרגלים, על מה שהכרתי. אני חושב על כל הבחירות שעשיתי בדרך, על המעבר מתל אביב לירושלים,
על הפעמים שבהן נשארתי כשלא היה פשוט, על הרגעים בהם בחרתי להיאחז גם כשהלב התעייף. בחרתי לבוא עד הסוף, עם לב פתוח, עם עצמי. כל שלב במסע דרש מאיתנו אומץ מסוג אחר. האומץ להיחשף, להישאר.
והאומץ הכי גדול - לדעת מתי לשחרר. לא מתוך ויתור, אלא מתוך כבוד. כבוד לאהבה שהייתה שם. כבוד אלינו.

"מינדי הכלה שלי, אני רוצה להודות לך, שלימדת אותי לקפל סדין עם גומי לריבוע מושלם. על הבקרים שפתחנו יחד, לסדר את המיטה כשקמים. על נתי, הילד, הבוגר, על הזכות להכיר אותו, על החלק הזה הכל כך משמעותי שבך. על הארוחות המדהימות, על התחושה של בית, משפחה. תודה על המסע, על כל יום שהביא איתו חוויה חדשה. על היכולת לומר הרבה במעט. תודה שלימדת אותי שפרחים הם לא רק סמל לאהבה, ומתנה היא גם של הנותן. תודה שלימדת אותי לאפשר. אפשרת לי וזכיתי לפרמיירה איתך, הראשונה שלך, לראות אותך, להעריץ אותך, תודה. 

"גיליתי אותך, דרך המילים, דרך הכתיבה, דרך השתיקות, דרך ההבעה. לימדת אותי שבתסריט טוב יש נסתר, וסיפור טוב לא מסופר עד הסוף. תודה שלא ניסית לתקן אותי, שקיבלת אותי. כמו בתסריט, המכתב היה ארוך יותר ונחתך, כמו בסיפור שלא סופר במלואו. מה שירד, ירד בכאב, אבל נשאר אצלי עמוק בלב. נשארנו עם הזיכרון והאהבה שלא התממשה עד הסוף. אנחנו היום בזכות מה שחווינו אתמול, דרכינו נפגשו מסיבה, לעונה, לצמיחה. ביום הלידה שלי אמרת לי 'כשידיים נפגשות, אפילו המשא הכבד ביותר הופך לקל יותר'. מאחל לשנינו להפגיש ידיים ולא להרפות אף פעם. תודה על שנה (וחודש) שלמה של חוויות, על האומץ להתגלות, על התחלה חדשה. תודה ששינית את חיי. תודה עלייך. אסף".

גם מינדי לא נותרה אדישה וסיכמה בפוסט ארוך גם כן את המסע שלה עם אסף: "שנה אחת שמרגישה כמו אלף.
שנה שלמה של אהבה, התרגשויות, למידה אינסופית, כאב, שמחה, תקווה, שברון, קרבה, ריחוק והמון אמת. רציתי לאגד את כל הרגעים שלנו, בצילומים, בסלפים, לקליפ קצר ומשמעותי. זיכרונות, תחושות, חיים שלמים שהתרכזו בשנה וקצת. כמה דקות שמכילות בתוכן מיליוני מילים שעוד לא נאמרו. ואולי לא יאמרו לעולם.
אבל הן חיות בתוך התמונות, בתוך הלב. 

"בסוף, אי אפשר לברוח מהפחדים שלנו. הם תמיד יהיו שם, ילכו איתנו לכל מקום. אבל איתך, אסף, קל היה יותר לפחד יחד. קל היה יותר לקוות ולחלום. תודה שלימדת אותי המון. תודה על אהבה, על כנות, על רגש, על קרבה, על משפחתיות, על רצון אמיתי להפוך את הזוגיות הזו לדבר האמיתית. אני שמחה שהגענו יחד לנקודת הסיום, מחובקים, אוהבים. וגם אם נפרדנו רגע לפני, הלב נשאר קרוב.

"בעיניי, קשר אמיתי נמדד בקושי, ופרידה, זה קשה וכואב, ושם גילינו עוד יותר כמה אנחנו קרובים ואוהבים. מאחלת לנו שנשאר חברי אמת. כי הקשר הזה, וכל מה שעברנו, הוא שלנו. והוא יישאר איתנו תמיד. אוהבת".