"עוד לא הבאת את הילדים לחופה": חגית ביליה, "לייזה פאנלים", נפרדת מגיסה, אלון אבוטבול

קצת יותר מיממה לאחר מותו הטרגי של השחקן אלון אבוטבול, גיסתו, חגית ביליה, אחותה של אשתו לשעבר של אבוטבול, שיר ביליה, סופדת לו. חגית, המוכרת לכולם כבלוגרית האוכל והמתכונאית המצליחה "לייזה פאנלים", כתבה על האדם שהיה, על החור הגדול שהותיר במשפחה בלכתו, ועל הגעגוע.

"כבר הולך אלוני? ככה יפה? הרי אהבת לקחת את הזמן. להתעכב. שולחן שישי וסדר פסח בלעדיך יהיה הרבה פחות שמח, עליז וארוך. 'נו, חפרת, אנחנו רעבים'. 'אני מבין שרעבים לדעת, אז תקשיבו'. וכולם כולם הרוויחו, ההתעקשות שלך לשאול, להבין, להתעכב. תתעכב עוד רגע. עוד לא הבאת את הילדים לחופה. והנכדים שיהיו לא יכירו כזה סבא? זה לא פייר".

עוד כתבה חגית בפוסט המצמרר: "תתעכב עוד רגע, הרי אתה אוהב להתעכב, להקשיב. להיות ברגע. להתפעל מאדם שפגשת בדרך. איך אפשר שלא להתפעל ממך? כזה איש יוצא דופן. איזה אבא, בן, אח, חבר, דוד, שחקן, צייר, איש שיחה, מוזיקאי, זמר, נווד, פילוסוף, צלם, סטורי טלר, קריין, יוצר, יוצר, יוצר. וכל כך תומך ומתפעל מכל ילד שיוצר.

"היית מעיין נובע לסביבה ולעצמך. למדתי ממך להקשיב, להכין סטייק טוב ובוריק ביצה, לחשוב אחרת בהורות, להתבונן, לדעת שאפשר אחרת. לעשות דברים אחרת. גם היציאה שלך מהעולם הזה הייתה אחרת. כל כך דאגת לארלט ואבי שהיית חייב לעלות לבדוק אם הם מסתדרים, אם לא חסר להם כלום. תודה עליך אלוני, תחסר לנו מאוד מאוד. ביי אלוני שלנו כמו שתמיד אמרתי לך "שים לב לזמנים". הו הזמנים האלה. היה שלום גיס. אוהבת אותך לנצח, סיס".

בין אחותה של חגית, שיר ביליה, לאלון היה קשר מיוחד מאוד. לאחר 25 שנות נישואים וארבעה ילדים משותפים, השניים בחרו לפני מספר שנים לסיים את הזוגיות שלהם - אבל להישאר תחת קורת גג אחת ולהמשיך לנהל חיי משפחה. אבוטבול המציא לזה שם: "פרושים". השניים כזכור השתתפו יחד ב"המטבח המנצח VIP" וחשפו את הקשר הלא שגרתי שלהם.

"הדבר שהכי הפחיד אותי בחיים הוא להיפרד", כתבה שיר בפוסט באינסטגרם לפני ההשתתפות בתוכנית, מילים שכעת מקבלות משמעות מצמררת. "איך אפשר לפרק 25 שנה? איך אני מפחדת להיות לבד אחרי שנים של ביחד? האם תהיה לי עוד אהבה? איך ממשיכים לקיים את מפעל החיים המשפחתי שבנינו שהוא הכי יקר לי בעולם? מנסיוני, יש שלבים בפרידה. הראשון הוא האשמה, השני הוא כעס ופגיעה, השלישי הוא אבלות והאחרון הוא קבלה שיש בה כבר אלמנטים של אהבה וחופש. תודה לאל".

עוד ספדה לשחקן המוערך הקולגה איילת זורר, ששיחקה איתו בסרטים ושגם לה, בדומה לאלון, קריירה כשחקנית מעבר לים: "אלון. איך יתכן? היה לך עוד כל כך הרבה מה לתת. וככה בלי הודעה, קידה ויציאה דרמטית מהבימה, כמו השחקן הבלתי נשכח שהיית. הבית שלך ושל שיר היה בית של אורחים, של ארוחות ושל חגיגות, של לימודי משחק, של גלריה בלתי נגמרת של אומנות, ציורים, דיבורים, המון דיבורים. אתה ושיר הבאתם ארבעה ילדים מרהיבים לעולם. עכשיו אני חושבת עליהם. על העושר הרוחני שהשארת להם. לכולנו.

"הפעם האחרונה שדיברנו לעומק, ישבנו אצלך בגראג׳ ודיברנו על הפורטרטים שציירת, על אחיך שקורא לך מהצד השני, האנשים שראית לתוכם וציירת אותם. מחקר שלם של מהות. הקהל הרחב מכיר אותך בתוך אלון אבוטבול השחקן אבל אני זכיתי להכיר אותך גם כאבא ואיש משפחה, איש רחב לב, של חברויות ללא גיל, איש של אנשים. איש שאוהב להיות במרכז, שיוצר ללא הרף. אחרי שדיברנו על הפורטרטים, קניתי ציור שמן אחד, איך לא, ובגלל שהתקשתי להחליט כי רציתי את כולם, נתת לי אחד מתנה. הם מספרים סיפור של נשמות של חיים ומוות, של אנושיות ושל שקיפות, כיאה למסע שלנו. שיחקנו בשני סרטים יחד. 'האסונות של נינה' היה הראשון, ואיזה תענוג, היית חשוף, מצחיק, ונוגע ללב. ואז שיחקנו יחד ב'רק כלבים רצים חופשי', ושם היית מפחיד, ומאיים.

"על הכורסא הישנה בגראג׳ עישנת רחוק, ומתחשב. דיברנו על רעיונות לסרטים שנכתוב ונעשה. היו חלומות ודמיונות, אבל צל ישב מעליך ואולי רק אתה ידעת אותו. סע לשלום אלון דגש על הא׳. תודה על כל רגעי החסד, כשנתגעגע נראה את הסדרות הסרטים, נאזין למוזיקה, ולכתבים, ונבהה בציורים. נוח בשלום תשמור עלינו מלמעלה, אנחנו צריכים את זה".

גם החברה הטובה מירי מסיקה, ששיחקה לצד אבוטבול במחזמר "ביקור התזמורת", התקשתה להכיל את האובדן וכתבה: "אלון אהוב, השמועות על מותך הגיעו אלי כבר בבוקר. בהתחלה סירבתי להאמין. חשבתי לעצמי שגם אם זה נכון, בטח תקום מן העפר כמו עוף החול שאתה. יצור חד פעמי ופלאי בעולם, שהמוות לא יכול לו. אבל הידיעה הרשמית לא איחרה לבוא וניפצה לי את הלב. רק אלוהים יודע כמה למדתי ממך רק מלשהות במחיצתך. כמה מריבות סוערות היו לנו בתקופת החזרות בלונדון, וכמה רגעי חסד מופלאים היו לנו אחריהן.

"הייתה לי זכות גדולה לצפות בך משחק כל ערב, גם על הבמה נשארתי הקהל שלך. ובכל פעם כשהגענו לסצנה האחרונה בהצגה והדמות שלך נפרדה ממני במבט הכי עמוק ועצוב בעולם - הדמעות ירדו מעצמן, לא הייתי צריכה לשחק. רק להתבונן בפלא שאתה. אני אנצור את הלילות בהם השמעת לי שירים מופלאים שלך, מוקפת בציורים מטריפים שציירת, אזכור שיחות על פילוסופיה ושירה, על רוחניות, על אהבה - והכל מהזווית המקורית כל כך שלך, מהמראה הייחודית שלך לעולם.

"מעולם לא פגשתי אדם שרואה לנבכי הנפש של בני אדם, כמוך. כאילו ידעת הכל על מי שעומד מולך, עוד לפני שהתחיל לדבר. היית סוג של שאמן, מכשף, רב גדול שכל מפגש איתו היה לא פחות ממשנה חיים. יעידו על כך כל כך הרבה אנשים שהצלחת לגעת בהם ולשנות בהם משהו לנצח. אתה כנראה האיש המוכשר ביותר שפגשתי. צייר, משורר, זמר, שחקן. כל דבר שהוצאת תחת ידך היה גאוני ומלא בקסם. העולם נשאר עבורך פלאי תמיד, מלא בהזדמנויות חדשות והסתכלת עליו דרך עיניים של ילד חולם גם בגיל שישים. כל דקה איתך הייתה מעוררת השראה אלון, ואני מודה לאלוהים על שזכיתי להכיר אותך מקרוב ולחלוק איתך את השיאים הגדולים של חיי.

"כשחזרתי הביתה היום, תמרי שלי ראתה שאני עצובה מאוד ואמרה לי: "אמא, גם אני עצובה מאוד ואני רוצה לצטט את אלון ולהגיד לך 'איטגרע! תשתי את העצב, תגמעי את הצער!' - זה מה שאלון שר לי כל לילה על הספסל ב'ביקור התזמורת', באומץ רב, ללא ליווי, בשילוב נדיר של רעד ונחישות. תודה תמרי שהזכרת לי את הרגע הזה, אני אשתה את העצב שלי לזכרו, לחייו.

הלב שלי נשבר כשאני חושבת על אליה, מילי, אורי, מיכאל ושיר שכל כך אהבת והם כנראה היצירה הגדולה והמוצלחת מכולן. אני שולחת חיבוק גדול למשפחה היפה שלך. מקווה שהם יודעים שעבורך זה לא הסוף. גם אתה ידעת את זה. להתראות בצד השני, אלון אהוב. יהי זכרך ברוך ונשמתך היפה צרורה בצרור חיינו לעד".⁩