עינב בובליל: "נכנסתי הביתה והבנות ישבו בחושך ובכו"

בין ניהול קריירה מפוארת ברשתות לבין הורות לחמישה ילדים, נראה שעינב בובליל מצליחה לג'נגל הכל. כעת נראה שבובליל החליטה לשלב בין העולמות ולהציג לאומה את הדור הבא לאימפריית בובליל.

בריאיון ל-mako סלבס בהשקה של רשת קפה גרג ותנובה, המשיקות תפריט חדש המבוסס כולו על טהרת קוטג' תנובה, עינב הביאה שחקנית חיזוק - את בתה תמר בת ה-15, השנייה במספר, שתתראיין איתה. ניצלנו את ההזדמנות כדי לברר מה זה באמת אומר להיות הבת של עינב בובליל, ניסינו להבין אם לדור הבא יש שאיפות להיכנס לעולם הזוהר, ומה אמא עינב חושבת על האפשרות שבנותיה ישתתפו בריאליטי?

צילום: נויה חסון

אני מתחילה להתלהב מהרעיון הזה שאת לא מתראיינת יותר לבד. יש פה נציגות משפחתית.
"כן, הבנות שלי כבר גדולות, והגיע הזמן להגיע עם אמא. לראות איפה אמא עובדת, לראות למה אני לא עונה כשהן מחייגות 200 פעם ביום. אחר כך הן שואלות, 'אמא, למה את לא עונה?'. איך אני אענה? אמא מתראיינת ל-700 ערוצים, אמא בהשקה, אמא מדברת עם אנשים, אמא עובדת".

נחשוב שהן מתגעגעות לתקופה שלא היה לך אינסטגרם.
"מי, הבנות? לא".

זה סבבה שאמא ככה עסוקה, כל הזמן מוציאה מצלמה, מתעדת?
עינב: "אני לא כל הזמן עסוקה. אני עסוקה עד ארבע, בארבע אני עושה סטופ לכל חיי העבודה והעסקים. אני עם הילדים עד שמונה, שמונה וחצי ואז אני חוזרת לעבוד. יש לי שעות קודש שהן של הילדים".

תמר: "כל יום הולכים לאכול גלידה, לסיבוב בעיר. אפילו לפעמים מחוץ לעיר, אנחנו הולכים לאשדוד, לתל אביב לפעמים, וזה כיף".

עינב: "אתמול באתי איתכם לקנות ממתקים לטיול. שלשום הלכתי עם אוריה לקנות בגדים. כל פעם משהו, ברוך השם. ואני גם נהגת מונית. שיעור אנגלית, שיעור מתמטיקה, גבות, ציפורניים, שפם. חיים, למה את לא עושה שפם וגבות באותו יום? ותוציאי את ריף, תוציאי את יוסף. ריף עשתה פיפי, ריף עשתה קקי".

היה לנו ריאיון עם אדל שאמרה שלהיות אמא זה דווקא קל.
"תראי, אני חושבת שלכל אישה, לכל אמא יש הגדרה לקל. מה שקל לה יכול להיות לא קל וההפך. יש אחת שהסיוט שלה זה לקום בלילה לתינוק, ויש אחת שלוקחת איזה צ'יפס, שלא אכפת לה לא לישון בלילה. אז וואלה, לא קשה לה. לי תמיד אמרו 'חכי שהן יגדלו, זה הופך להיות יותר קשה' - אני לא חושבת ככה. אני חושבת שהם קטנים זה הרבה יותר מורכב, זה קשה לקלח אותן, להלביש אותן, לקום בלילה, לקחת אותן, להחזיר אותן, כל היום דבוקים אלייך, הסלקלים, הכיסא לאוטו, העגלות, התיקים, המטרנה, להכין את המנות של האוכל. עכשיו הן גדלו, הן עצמאיות, כמו חברות שלי".

תמר: "אנחנו עוזרות לה גם הרבה עם הקטנים".

עינב: "הן יד ימיני. עכשיו כיף לי, עכשיו לא יותר קשה לי כמו שאמרו לי, כמו שהפחידו אותי. אני לא אגיד לך שאין רגעים מאתגרים עם כל ילד וילדה, בוודאי, אבל לרוב כיף לי ואני אוהבת להיות איתם וכיף לי להיות איתם".

אני חושבת שהמסר פה זה שאת שומרת על איזון בין להיות בתפקיד שלך ברשתות לבין לעצור שנייה, לשים את הפלאפון ולהיות איתן. וזה לא תמיד משהו שקל לעשות, כי בסוף בין ארבע לשמונה וחצי כשאת יכולה לקחת הפסקה, העולם קורה.
אבל נגיד הסוכנת שלי יודעת שמארבע עד שמונה לא מחייגים אליי, או.קיי? לא מתקשרים אליי מארבע עד שמונה.

וכשיש השקה ואירוע גדול?
"כמובן שיש יוצא מן הכלל, אם יש משהו דחוף ברור שאני אענה, ברור שאני אעשה, בוודאי, אבל לרוב אני איתם. השבוע לא חזרתי הביתה עד תשע בערב. אני ואלי חזרנו הביתה ומצאתי את שלושתן יושבות על הספה, הבית חשוך, הן עצובות, אחת בכתה. אני אומרת להן, 'מה קרה??'. 'אמא, בבקשה, אל תעשי את זה יותר. אל תשאירו אותנו לבד בבית. אנחנו ככה מהצהריים יושבות'. קשה להן בלעדינו. וכאב לי רצח לראות אותן ככה ולדעת שהן עברו אחר הצהריים סיוט. פשוט נשרף לי הלב. אבל מדי פעם צריך לעשות את זה. מה אני אעשה? כי אני באמת בעבודה תובענית".

את מאמינה שחינכת את תמר ככה?
"הודו להשם כי טוב, כי לעולם חסדו. ברוך השם".

אבל את מבינה, מפה זה לריאליטי, יחטפו אותה.
"לא, לא, לא, לא. אני לא רוצה שיהיה עליהן את התגובות הנוראיות שיש ברשת".

לא תיתני להן להתפרסם?
"תראי, אני אתן את העצות שלי ואת החינוך שלי ואת הדעה שלי, אבל בסופו של דבר אני לא יכולה להחליט עבורן במאה אחוז מה לעשות. אבל לא הייתי רוצה לראות תגובות כמו שהולך היום ברשת על הילדות שלי. היום אני מאופקת כי זה קשור אליי, ואני לרוב כבר לא סופרת את זה. אני שועל קרבות ותיק, 18 שנה, אני רגילה. אבל פתאום לראות נגיד על הילדות שלך תגובות, היום לא הייתי מציעה להן להיכנס לעולם הזה".

יש איזה רצון כזה בכלל?
עינב: מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?

תמר: רופאה.

עינב, זהו, הגעת לשיא.
"שיתגשם בעזרת השם. אמא פה מאחורייך תמיד ללימודים, ולהכל. את תהיי בתואר של הרופא, של הדוקטור, אני אבוא עם אוכל, עם קוסקוס, עם קציצות עם אפונה, מטבוחה, ואני אביא לך והכל ואני אדאג לך. הכל. אמא תעבוד קשה, אני אקרע את התחת, עד שיהיה לך את כל הכסף ללכת ללמוד, למגורי סטודנטים, מה שצריך אני אעשה. העיקר תהיי רופאה. בעזרת השם. כאילו מה שאת חולמת להיות, היא רוצה להיות רופאה".