לא מזמן בכיתי מנקטרינה, אבל רוב הזמן אני מרגישה רגיל

טליה עובדיה תהפוך בחודש הבא לאמא. אם תשאלו אותה אם היא מוכנה לזה, היא תענה שהיא לא בטוחה. אם תשאלו אותה אם היא מעכלת, גם לא ממש. כרגע היא בחודש שמיני, מנסה להתכונן, אבל לגמרי לא עוצרת את מרוץ החיים. "אני חושבת שלעכל סיטואציה כזאת זה רק כשפיזית מחזיקים אותו ביד, בעזרת השם בידיים מלאות, וגם אז לא בטוח. אני גם טיפה כועסת על עצמי, אני לא מקדישה להיריון יותר מדי תשומת לב. אני כל הזמן בעשייה, מנסה להספיק דברים לפני, אז אין לי שנייה לשבת וליהנות מהרגע. בחיים נורמטיביים יותר אולי הייתי לוקחת שנייה, נשענת אחורה ונוצרת את הרגעים".

את חושבת על "היום שאחרי"?
"אני גם ככה בן אדם רגיש, ואני לא יודעת אם זה ההיריון או התקופה שכולנו חווים באופן כללי במדינה, אבל אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם יותר מחשבות רעות בראש. יש שיקראו לזה חרדות. צפות לי כל מיני מחשבות לא טובות, דמיונות, זה לא היה קורה לפני כן. אני בן אדם מאמין, אני יודעת שיש שמירה והכל לטובה, אז אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהכל יהיה בסדר, להחליף מחשבה לא טובה במחשבה טובה".

את חוששת שהאימהות תשפיע על הקריירה שלך?
"אני לא רוצה שהיא תשפיע באופן משמעותי, אני רוצה להרגיש שאני משלבת. אני מפחדת מזה מאוד. אני בעיצומה של עשייה, יש עוד המון דברים שאני רוצה לגעת בהם. מעניין אותי גם מה יתעורר בי כשהתינוק יהיה בידיים שלי, אם ארצה להסתיר אותו או להפך. נצטרך להתנהל סביב זה בזהירות".

איך פיזית עובר עלייך היום-יום?
"חוץ מהעייפות, שאני נלחמת איתה, עובר טוב ברוך השם, טפו חמסה".

איך את עם השינויים החיצוניים? מתעסקת במה את אוכלת, בכמה עלית?
"זה אישיו. עם כל כמה שאומרים שיש לי בטן קטנה ו'איזה היריון יפה', אני רגילה להיות רזה וקלילה. אני ביקורתית לעצמי, אבל משתדלת להסתכל על הטוב. ליצור חיים זה נס, ואני יודעת שהמון נשים עוברות תלאות בשביל לזכות בדבר הזה, אז אני לא מתלוננת. אני לא מגבילה את עצמי באוכל, כשיגיע 'היום שאחרי' אדאג לזה. אני אוהבת להרגיש טוב חיצונית, אני אוהבת להתלבש, אני אוהבת להתאפר, אז אני מחכה לזה כדי לחזור לעצמי. בערך לפני חודשיים נשקלתי בפעם הראשונה, עליתי עשרה קילו. זו הייתה כאפה ומאז לא נשקלתי, אין לי צורך לראות את העלייה הזאת. אני חושבת שבאמת עדיף לי לא לדעת. לנסות לאזן כמה שאפשר, בעיקר מבחינה בריאותית. אבל לראות את המספרים עולים, לא בריא לי".

איך שחף בתקופה הזאת?
"לשחף יש חששות בעיקר איך להיות אבא טוב. הוא לוקח את זה בצורה רצינית. הוא יותר יושב וחוקר ומזכיר לי מה צריך לעשות ומתי".

איזו הריונית את?
"אני לא מרגישה שינוי קיצוני. אני כן יכולה להגיד שהייתה סיטואציה שאכלתי נקטרינה, היא הייתה לי טעימה רצח ובכיתי, אז אמרתי לעצמי, 'טוב, אני משובשת'. אבל רוב הזמן אני מרגישה רגיל. שחף טוען שאני יותר עצבנית, רגישה ודרמטית. עם הכלבה, נגיד, שהיא האובססיה שלי עכשיו, אני ממש מבקשת ממנו שישמור עליה כל פעם שהוא יוצא איתה לסיבוב. אני חושבת שזה כי אני יודעת שאם חלילה יקרה משהו, לא אוכל להכיל את זה עכשיו".

אני יודעת שהחיים הולכים להשתנות

לפני כחודש איבדה עובדיה (32) את סבה, אחרי מאבק של שמונה שנים במחלת הסרטן. "סבא שלי כל כך אהב אותי, והוא מאוד חיכה להיריון הזה. אני מרגישה פספוס שלא הצלחתי לשמח אותו. זה משהו שיושב עליי מאוד".

את בוכה הרבה?
"באופן כללי כן, ובתקופה הזאת פי שניים".

כמה זמן חיכיתם להיריון?
"זה הגיע פחות משנה אחרי שהתחתנו. תמיד היה לי חשש שלא הכל תקין אצלי, אז מהחתונה התחלנו לנסות, וגם אפשר להגיד שטיפה לפני זה חיפפתי, וזה לא קרה, אז זה הגביר לי את החשש. לקחתי על עצמי לקרוא ברכה של רחל אמנו, להדליק נר במשך 40 ימים, וממש כמה ימים לפני ה-40 עשיתי בדיקה וראיתי שאני בהיריון. כשזה קרה, ירדה לי אבן מהלב".

את מחכה לאימהות?
"אני יודעת שהחיים הולכים להשתנות ואני יודעת שהמון דברים שהיום פשוטים לי יהפכו להיות מורכבים, כמו המקלחת הארוכה בבוקר, אבל עדיין, זה משהו שהוא חצי מהגנים שלך, אז זה טירוף".

ספרי על רגע הגילוי.
"הכלבה עוררה את החשד שלי כי היא הייתה סביבי כל הזמן, עשיתי בדיקה וראיתי שכן. ואז עשיתי עוד בדיקה, ככה שלוש פעמים. כשהבנתי שזה כן החלטתי לשמור את זה לעצמי. לראות שהכל תקין, לעכל את הסיטואציה. רק אחרי שבוע וחצי סיפרתי לשחף".

איך הצלחת להחזיק את זה בבטן?
"לא היה לי קשה, זה האינסטינקט שהיה לי, שאם חלילה תהיה פה אכזבה, אני אספוג אותה לבד. זה בא ממקום של לגונן ולשמור שהוא לא יתאכזב. ונכון שבכל מקרה הוא היה יודע, אבל הייתי באה אחרת, לא בשורה טובה ואז לא טובה, אלא ישר. אולי פעלתי כמו שהייתי רוצה שיפעלו איתי".

מה החלום שלכם מבחינת ילדים ומשפחה?
"בית גדול ומאושר שנוכל לארח בו, והלוואי שאני אגיע לשלושה ילדים, קשה לי להאמין".

שמחת שבישרו לך שיש לך בן? הייתה לך העדפה?
"לא היה אכפת לי, אבל אני כן חושבת, ויש מלא שלא יסכימו איתי, שחיבור ראשוני עם בת קל יותר. יש לי שתי אחייניות שאני מרגישה אמא שלהן בכל רמ''ח איבריי, אוהבת אותן כאילו הן יצאו ממני. מעניין איך אני אגיב אליו, האם אני אתעלף מאהבה או שזה יקרה בשלבים. אני חושבת על זה המון".

את חושבת על הלידה?
"יש שתי אופציות, זו שאמא, אלוהים ישמור, עם כאבי תופת, או שאני הולכת לעבור חוויה עוצמתית ולהגיע לנקודה שבה אני הכי קרובה לקדוש ברוך הוא, ואני מנסה להתמקד באופציה השנייה".

איזה אבא שחף הולך להיות?
"אבא טוב. אני חושבת שהוא לגמרי מוכן לזה, גם אם הוא לא חושב ככה, לי אין צל של ספק. זה מה שמלכתחילה קנה אותי, אתה רואה אופי, אתה רואה ערכים, אתה רואה שהוא יהיה אבא טוב".

על ההיריון בישרו עובדיה ורז כשהייתה בחודש השישי, בזמן שהיו בחופשה בחו"ל, רחוקים מההמולה ומהסביבה. עובדיה שיגרה את הפוסט המבשר לאוויר והתרחקה מהטלפון לכמה שעות. "בחודשיים לפני שסיפרנו שיניתי קצת לבוש, יותר כיסיתי, יותר רחב, אבל עזר שכמעט לא הייתה לי בטן. אני לא כל כך מאמינה בעין הרע, זה נבע יותר מרצון לשמור על זה רגע לעצמי. בחודש שישי הבנו שאנחנו כבר חייבים לספר, טסנו לחופשה בסביבה ניטרלית והחלטנו לבשר את זה משם בניחותא. רק אחרי יומיים חזרנו לארץ".

איך זה היה?
"מלחיץ ברמות. לילה לפני זה לא נרדמתי, דפיקות לב מטורפות. לא פחדתי, פשוט ידעתי שיהיה טירוף. זאת לא סיטואציה רגילה שאתה מודיע רק למשפחה, אתה מודיע לעוד המון-המון אנשים שמאוד אוהבים אותך. במשך חודשים קיבלתי הודעות וברכות מנשים מדהימות שהדליקו לי נרות בשבת וביקשו את זה עבורי, אנשים חיכו לזה".

כל הרצון והציפייה האלה הקשו עלייך?
"מצד אחד זה מהמם, מצד שני זה קצת מלחיץ. תמיד רציתי להיות אמא צעירה, וזה לא קרה, אז הלחץ שלי היה יותר עם עצמי, ואז הריקושטים מהסביבה מגבירים את הלחץ. הייתה תקופה שאנשים חשבו שאני בהיריון ואמרו למשפחה שלי 'מזל טוב', ולחיצות ידיים וחיבוקים, והמשפחה שלי חשבה שזה נכון ושעוד לא סיפרנו להם. זה היה קשה בעיקר בגלל האכזבה שלהם. לפרסום יש פלוסים ומינוסים, ולרוב שחף ואני מקבלים כל כך הרבה אהבה שאין לי זכות להתלונן".

המינוס העיקרי בפרסום הוא ככל הנראה התגובות הרעות והביקורות - איך את איתן?
"אם אגיד שדברים לא נוגעים בי, זה יהיה שקר. ברור שזה נוגע כי אני רגישה, ותמיד יש ביקורת, לא משנה מה תעשה. היום היא אפילו חריפה יותר".

איזו ביקורות מתחו עלייך?
"על הכל. רכבתי על סוסים - 'זאת התעללות בחיות'. או סיטואציות של ציניות והומור ששחף ואני מצלמים ואומרים שאני מזלזלת בו ולא מעריכה אותו, שאיפה זה ואיפה המציאות. אבל נדיר שאני מגיבה, ואם אני מגיבה זה בטוב".

מה עובר את הגבול מבחינתך?
"האמת שעכשיו יש קטע שנשים מבוגרות מעירות לי על הלבוש ולמה הבטן שלי בחוץ, או כי זה עין הרע או למה אני חצי ערומה. לאלה שמגיבות בצורה לא יפה אני עונה, 'פגעתי בך? עשיתי לך משהו רע? זה מפריע לך אישית באיזו צורה?'. אני מסבירה ומקווה שהן יבינו. גם ככה יש לי אישיו סביב המראה החיצוני היום, ואז עוקצים אותי על זה. וגם אמירות כמו 'את יכולה לפגוע בילד שלך', את פתאום מרגישה צורך לגונן עליו, מין יצר לביאתי כזה".

תמיד את מסבירה בטוב ובנעים?
"לא תמיד. לאחרונה התראיינתי לפודקאסט וסיפרתי שם שלא חשפתי בפני שחף את ההיריון בהתחלה. איזו אשת מקצוע עם טייטל של מנטורית של משהו העלתה סרטון על זה ואמרה כמה הזוגיות שלנו לא טובה, כמה הקטנתי אותו, ושאני חייבת לעשות עם עצמי עבודה. אז לא הצלחתי להתאפק, זה הוציא אותי מדעתי והגבתי לה על הסרטון".

היא ענתה לך?
"כן. היא אמרה שעצם העובדה שזה ככה נגע לי ועצבן אותי מוכיח שזה נכון. אמרתי לה שזה עצוב מאוד ושמקצועית היא ממש לא. היא בוחרת לעשות אבחנה מקצועית לעיני כל וברילס, בלי לפגוש אותי או להכיר אותי, ושתישא ברכה. זה עבר את הגבול".

אני רוצה עז וסוס בחצר. זה ייתן לי נחת

לפני כשלוש שנים יצאה עובדיה אחרונה מבית "האח הגדול". הזוגיות עם שחף רז, שהכירה בתוך הבית, רק הפכה את השניים למסוקרים ומעניינים יותר, והעניין בהם לא שוכך. כשאני שואלת אם היא עדיין נהנית מהפרסום, היא עונה כי יש טוב ורע בכל דבר בחיים. "אם הרע היה גובר על הטוב, הייתי גורמת לזה להפסיק לקרות לאט-לאט. אם לא בחרתי לגרום לזה להיפסק, זה אומר שהיתרונות גוברים על החסרונות, אבל זה כן מגיע עם מינוסים, העיקרי הוא הביקורות. היום הרבה יותר קל לי מפעם, ועדיין הייתי מייחלת שיהיו לי מצלמות בבית, שאנשים היו רואים אותי הכי אותנטית שיש. אני מאחלת לעצמי שאני אפסיק לדייק, אפסיק לבחון את עצמי, אפסיק עם ההלקאה עצמית, הייתי רוצה שזה ישתחרר לגמרי. להפסיק לחפש להיות מושלמת, כי אני לא מחפשת לראות שלמות אצל אחרים. להפך, מה שנוגע בי אצל אחרים זה דווקא חוסר השלמות. האינסטגרם מצייר לרוב רק טוב, ותמיד ארצה לשקף את החיים האמיתיים ואת הקושי, להראות שלא הכל ורוד".

ואצלכם?
"אנחנו מנהלים זוגיות רגילה כמו כל זוג. אף אחד לא מרגיש מפורסם בתוך הבית כשהדלת נסגרת".

בעבר שיתפת במשבר זוגי.
"נכון, ואם זה יקרה שוב, אשתף שוב. גם אין לי אופציה להסתיר, הקהל שלי אחרי רגע יבין וישאל. צריכה להיות הבנה שלא משנה כמה זוגיות נראית מושלמת מהצד, אין מושלם. יש עליות, יש ירידות, האינטנסיביות הזאת מביאה גם לאי-הסכמות. אנחנו הולכים עכשיו להיכנס לתקופה מאתגרת בזוגיות, וזו הסיבה שגם הלכנו לטיפול זוגי, לעשות הכנה לתקופה הקשה הצפויה, עד כמה שאפשר. אני כבר מרגישה את זה טיפה מעכשיו".

אולי זאת נבואה שמגשימה את עצמה.
"אולי, אבל הסיטואציה היא שאני בהיריון, הוא לא. אני מבינה דברים שהוא לא מבין, אני מתחשבת בעצמי בדברים שהוא לא מתחשב, אפילו לא בקטע רע, הוא פשוט לא יודע. אז כבר עכשיו זה מורגש, וכשיבוא גורם שלישי זה יהיה מורכב יותר. מה שכן, שנינו מסכימים שההורים צריכים להיות באותו קו מול הילד. זה הדבר הכי חשוב בחינוך בעיניי. זה קשה, לכל אחד יש דעה משלו, כל אחד גדל בצורה אחרת. אני חושבת ששחף נוקשה יותר ממני, ונהיה חייבים למצוא את האמצע כי חשוב לנו שמול הילד אגבה אותו והוא אותי".

את הפרסום שלה מינפה עובדיה לעסק מוצרי שיער שהשיקה לפני שנה, שמצליח מעבר למה שציפתה, וכן לשותפות מקצועית עם חברת האופנה ג'ובאנה, שם היא תורמת מכישוריה בתחום שאותו למדה – ובמקביל היא עובדת עם מותגים כמשפיענית ויוצרת תוכן ברשתות החברתיות. אם תשאלו אותה מה היעד הבא, לא תקבלו תשובה מקצועית. "הדבר הבא שאני רוצה לעשות הוא לקנות בית. זה התעורר בי כשגיליתי שאני בהיריון. 'קינון' קוראים לזה? אז כן. אנחנו מחפשים בית במושב בסביבת ההורים שלי, אני רוצה עז וסוס בחצר. סימון וי שייתן לי נחת".

היית הולכת לעוד תוכנית ריאליטי?
"זה צריך להיות משהו ממש ספציפי. מה שאהבתי ב'האח הגדול' זה שהייתי מצולמת 24/7, לא הייתה לי את הביקורת העצמית, כל מה שקיים בי הצליח לצאת, אז זה נגיד משהו שהייתי מוכנה לזרום עליו. קיבלתי הרבה הצעות, אבל עד עכשיו לא היה משהו שעניין אותי".

היית נכנסת שוב לבית?
"בחיים לא. אני חושבת שזה לא נכון. יש משהו בתמימות, שאתה נכנס לסביבה שאתה לא יודע מה, מו, מי, שזה מה שבאמת קסום ואותנטי. בפעם השנייה אתה יודע איך הדברים עובדים, זה לא עובד בעיניי".

יש משהו שאת מתחרטת עליו?
"אני לא מתחרטת. כל מה שהיה שם זה אני, לטוב ולרע. אני בעיקר מודה, כי יכולתי לצאת שם אחרת לגמרי בגלל העריכה, אבל למזלי בעונה שלי גם נכנס טיקטוק, אז ראו את האמת. יכולתי לצאת אחרת בגלל סיבות שלא תלויות בי, ואז הייתי היום במקום ובחיים אחרים לגמרי. לי זה שינה את החיים לטובה. תמיד אייחס את זה לשמירה עליונה, לקדוש ברוך הוא, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר אתה מביא את עצמך לפרונט, לביקורת של מדינה שלמה, ואנחנו מדינה ביקורתית, וזה לא קל. אתה יכול ליפול כמו שאתה יכול לצאת טוב".

למה חשוב לך להעביר את המסר הזה?
"כי אני משדרת את ההצלחה של הדבר הזה ויש גם מקרים הפוכים של אנשים שהגיעו למצבים נפשיים לא פשוטים. אם הייתי מבינה שהצטייר ממני איקס, וככה כל המדינה רואה אותי, יכול להיות שהייתי מאבדת את זה. התמזל מזלי ולי יצא טוב, אבל זה יכול ללכת לכאן או לכאן. צריך לבוא לזה מוכנים נפשית. אני חושבת שאם הייתי נכנסת לזוגיות עם שחף בתוך הבית, לא הייתי מצליחה להיות אני".

אפרופו דברים שקרו או לא קרו בבית, מה איתך ועם בר כהן? יש תחושה שזה הסיפור שאינו נגמר.
"בהרגשה שלי זה לגמרי מאחוריי. פעם הייתה בזה המון התעסקות והיום אני מרגישה שזה באמת מאחורי שתינו".

אם תיתקלו אחת בשנייה תגידו שלום יפה?
"אני לא יודעת אם שלום יפה. קרה שנפגשנו וכל אחת הייתה במקומה, וזה בסדר, אבל אני ממש לא מתעסקת בזה או חושבת על זה, וגם בחוץ כבר לא מתעסקים בזה. זה בעבר הרחוק".

כשנכנסת ל"האח הגדול" חשבת שתהיי במקום שאת נמצאת בו היום?
"לא דמיינתי לעצמי שאחרי שלוש שנים זה עדיין ייראה ככה, ועדיין אני אשמע את הדברים שאני שומעת ברחוב".

מה שונה בטליה של היום מטליה של לפני שלוש שנים?
"הדבר שהכי רציתי זה שהמשפחה שלי תהיה גאה בי. תמיד הרגשתי הכבשה השחורה, ואז יצאתי מ'האח' וקרה כל מה שקרה וזה גרם לי לאיזושהי שלמות ונחת, ובמקום הראשון שאני מסבה נחת וגאווה למשפחה שלי".

הרגשת שאת מאכזבת אותם?
"לא יודעת אם הם ראו את זה ככה, אבל אני הרגשתי ככה 24/7. זה הדבר העיקרי שאני יכולה להגיד שהשתנה בי".

אני לא רואה אופציה שלא אשמור שבת

עובדיה ורז דיברו לא פעם על הפערים ביניהם בקרבה לדת. היא שומרת שבת, הוא לא. לאורך השנים, בכל ריאיון, הם נשאלו איך יבוא הפער הזה לידי ביטוי כשיהיו להם ילדים. עכשיו מתקרב הרגע. "אני לא רואה אופציה שלא אשמור שבת, אני שומרת שבת מגיל 16 ואני בעוד חודש בת 32. זאת הנחת שלי, נקודת השפיות שלי, ההפסקה שלי מהטירוף של השגרה, אין לי רצון שזה ייגמר. שחף לא שומר שבת, וכשיגיע הילד תהיה בחירה - אם הוא ירצה ללכת עם אבא שלו לטייל בשבת, אני לא אגיד 'לא'. הוא יבחר בסופו של דבר מה הכי נכון לו".

את רואה את שחף מתקרב אלייך וגם שומר שבת?
"שחף מתעסק ברוחני ולא בפרקטי, אז אני לא חושבת שהוא ירצה לשמור שבת. אבל יש לי תחושה פנימית חזקה שברגע שיהיה לו ילד בבית, זה יקרב אותו יותר".

אתם כבר מדברים על העתיד? חינוך חילוני? ממלכתי-דתי?
"בהתחלה אני כן ארצה חינוך דתי יותר, שיקבל את הדברים הראשונים של היהדות, שזה יהיה מושרש בו כי זה חשוב מעצם היותו יהודי, ושנינו מסונכרנים על זה ורוצים את זה. מה יהיה בשלב מתקדם יותר? אין לי מושג, אני לא משקיעה שם מחשבה".

חשבת שתהיי נשואה למישהו שהכרת בתוך הבית, שתהיי בהיריון?
"עוד יותר לא. הדברים קרו אחרי כל כך הרבה שנים שהכל היה תקוע אצלי. נכנסתי ל'אח' כשהייתי בת 29 ועד אז התפללתי לכל מה שקורה לי היום. גם בפן האישי, גם בפן המקצועי וגם בפן הכלכלי - הכל. ואם זה לא היה מתעכב לי כל כך, כנראה לא הייתה לי את ההערכה שיש לי היום".

מה את מאחלת לעצמך?
"שימשיך ככה, ברוך השם. שיהיה בידיים מלאות, שנזכה לראות תמיד את החיובי ושהחששות יתנקו בעזרת השם אחרי הלידה. והלוואי שיהיו בשורות טובות ונביא אותו לעולם טיפה יותר יפה, אמן".

צילום: ערן לוי | סטיילינג: מזל חסון | איפור: מישל אדרי | שיער: לידור חדידה | פאות:Hair Fashion פאות רבקה זהבי | הפקה: מור סטיקלרו וטל פוליטי | לוקיישן: ms.brenner- גבעת ברנר