"פתאום מתחילה לבכות משום מקום, קצרה ועצבנית"
ישראלים רבים חווים מתחילת המלחמה תחושות קשות שלא עוזבות אותם, ואף מתעצמות עם רד החשיכה. מי שבחרה לשתף בתחושותיה הדומות היא אן זיוי, שחשפה מה היא חווה - ורבים הזדהו איתה: "קשה לי להירדם, קשה לנשום נשימות עמוקות וגם מרגיש שאין מספיק חמצן בגוף. מרגישה שמהשבעה באוקטובר אני לא אותו הדבר"
השבעה באוקטובר הפך את חייהם של רוב הישראלים במדינה ושל היהודים בעולם. המציאות לא אותה מציאות, המראות הקשים לא עוזבים, והחרדות והפחדים משתלטים. כשהלחימה עדיין נמשכת וחיילינו מסכנים את חייהם בהגנה על המדינה, יש רבים בעורף שלא מצליחים להשקיט את הנפש - ומתמודדים עם חוסר ודאות, חרדות, ותחושות שלא עוזבות אותם - כאילו הם היו בתופת.
אחת מהן היא אן זיוי, ששיתפה בתחושותיה בפוסט שכתבה: "לא הייתי במסיבה בנובה, ואני לא גרה בעוטף. אבל גם אצלי כשיורד החושך יורד גם האוויר, גם לי קשה להירדם. גם לי קשה לנשום נשימות עמוקות וגם לי מרגיש שאין מספיק חמצן בגוף. גם אני פתאום מתחילה לבכות משום מקום, גם אני קצרה ועצבנית, גם אני מרגישה חוסר ודאות".
"גם לי כל דבר מזכיר את אותה השבת של השבעה באוקטובר. גם אני חושבת ומתפללת על החטופים בכל רגע נתון, ועל החיילים שנלחמים בגופם ושומרים עלינו. גם אני מרגישה שמהשבעה באוקטובר אני לא אותו הדבר. גם אני שואלת כל הזמן - מתי זה ייגמר?".
קו הסיוע של ער"ן – 1201