בשבעה באוקטובר חייהם של יעל בר זוהר וגיא זו-ארץ קיבלו תפנית כואבת במיוחד. כמו כל עם ישראל, הם התעוררו למציאות בלתי אפשרית, אך האסון שנפל על המדינה הגיע גם לסף דלתם. אחיינו של גיא, עילי ברעם, נרצח בטבח שאירע בפסטיבל הנובה ברעים, ומאז בני הזוג, יחד עם ילדיהם, מתמודדים עם האובדן הקשה.
באירוע השקה של הפרק המיוחד של סדרת הדוקו-ריאליטי "מחוברים- פרק מלחמה", שיעלה בשבוע הבא ב-HOT, גיא ויעל התייצבו מול המצלמות - וסיפרו מה עובר עליהם בתקופה הקשה הזו.
צילום: נעה צימר הוקר
איך אתם מרגישים בתקופה הזו, אחרי האובדן שחוויתם?
"כמו כל עם ישראל, רכבת הרים של רגשות ותחושות. התקופה היא קשה, אנחנו במלחמה, אבל אנחנו עושים מה שאפשר כדי להרים את הראש, להסתכל קדימה ולדאוג למשפחה שלנו".
אתם עם ילדים בבית, איך משקפים להם את המצב של המלחמה?
יעל: "הילדים שלנו לא כל כך קטנים כבר, לצערנו הם חוו את זה על בשרם, הם איבדו את בן הדוד האהוב שלהם שנרצח ב'נובה'. במקרה הזה מבחינה משפחתית אי אפשר היה לתווך. זה היה בפנים וכואב, ופשוט לומדים לחיות עם זה ולצד זה. אני חושבת שבמצב של המדינה שלנו וכל מה שעובר עלינו עם החטופים והאזעקות, זה מלחמה. הילדים בישראל יודעים שיש מצב שכל מלחמה, זה לא עוד איזה משהו. אי אפשר לחסוך מהם את זה".
גיא: "אי אפשר לתווך או לטייח או לספר סיפור. הם רואים את זה בכל מקום, הם מבינים את גודל האסון, וההתמודדות הקשה. וזה הדור הזה של הילדים שימשיכו לשאת את זה קדימה. כמו שהם נבהלים מכל רעש, מכל אופנוע שעובר, מפחדים ללכת לישון כי יש פחד ממחבלים. המצב השתנה, המציאות השתנתה לילדים בישראל ועל פי המציאות הזו הם יתבגרו ותפקידנו לעזור להם כמה שאפשר".
אתה הסכמת להשתתף ב"מחוברים" לפני המלחמה, ופתאום המצלמה מלווה אותך גם באובדן האישי שלך וגם בתקופה המטלטלת שאנחנו חווים כמדינה – איך זה מתחבר לך יחד עם "מחוברים"?
גיא: "מצאתי שהמצלמה של 'מחוברים' נותנת לי מקום של ביטוי לתחושות שלי, לקושי שלי ושלנו, איזשהו צינור שמשקף את הרגשות שלך ומספר את הסיפור, והסיפור הוא מורכב ואני שמח על זה מאוד".
יעל: "זה נשמע מוזר, אבל זה כמו סוג של טיפול. תמיד אומרים שכשעוברים טראומה, כמה שיותר תדבר עליה - היא בסוף תתעכל. זה ייקח זמן והכאב יישאר, אבל צריך לדבר על הדברים. אז בעצם זה שהמצלמה מאלצת אותך לדבר, ההתעסקות הזו של 'איך אתה מרגיש', אתה לא יכול לברוח מזה, זה אתה עם עצמך. זה מאוד אמיתי, זה הקסם של הפורמט של 'מחוברים'".
אתם אנשים שהם יחסית פרטיים, אתם לא חושפים את החיים האישיים שלכם – ופתאום המצלמה מלווה אותך לכל מקום. איך זה משפיע על הבית?
"הילדים לומדים את זה וגם אנחנו. הילדים רבים על מי יהיה יותר ב'מחוברים'. כל ילד הוא אחר, יש ילד שפחות רוצה, יש את הקטנה שרק דוחפת את הראש לפריים וגם רוצה להיות בפנים. זה חלק מהחיים עכשיו והם לומדים להסתגל לזה. גיא הוא אבא מאוד דומיננטי, כשהוא בארץ הוא המון עם הילדים, והם מאוד נהנים ממנו והם באמת מחוברים, אז זה חלק מהתא המשפחתי".
נכנסנו עכשיו ל-2024 אחרי שנה קשה, עברתם חוויה אישית מאוד מטלטלת. מה נקודת האור שלכם, מה תיקחו איתכם לשנה החדשה?
גיא: "לא יודע, יש לי איזו מחשבה ש-2024 לא צריכה להתחיל בכלל עד שלא יחזירו את כל החטופים הביתה. אז אני לא מתייחס לזה, שנה חדשה או לא, יש משימה וצריך לבצע אותה. צריך להחזיר אותם הביתה ואז נדבר על השנה החדשה".
יעל: "כרגע אני לא רואה נקודת אור, קשה לי לראות את האור. הדבר היחידי שנותן לי אור זה לראות את האזרחים, ההתנדבויות האזרחיות, לראות שעם ישראל הוא תמיד ברגעים האלה מוכיח את עצמו. אנחנו כואבים ודואגים לחטופים כאילו הם שלנו, לכל אחד זה כואב בגוף. אני מתחברת למה שגיא אמר, מבחינתי אין פה חגיגות של שנה חדשה, הלב הוא עם המשפחות של החטופים, ואסור לנו להתקדם ולחזור לחיים רגילים, באמת אסור לנו".