זה כבר כמה שנים שהדוגמנית הישראלית, שון לוי בת ה-26, מתחזקת לה קריירה בינלאומית ענפה מעבר לים - ומאחוריה קמפיינים נחשקים למותגי על, דוגמת קלואה, קנזו ואיב סן לורן. אלא שלפני יומיים (שבת) לוי חשפה כי חוותה הטרדה מינית על סט צילומים בברלין על ידי שני דוגמנים שעבדו לצדה.

בימים האחרונים לוי הגיעה חזרה לישראל בעקבות צילומים לקולקציה המשותפת שלה ושל TERMINAL X שתעלה בסוף החודש. בצל האירועים האחרונים שקרו לה בחייה האישיים, תפסנו אותה לריאיון - וניסינו להבין ממנה מה בדיוק קרה במהלך אותה תקרית לא נעימה עם שני הדוגמנים, אילו תגובות היא קיבלה מאז - ולמה הרגישה צורך לשתף את זה ברשת החברתית.

צילום וריאיון: לי מור

 

מה אנחנו עושים פה היום?
"אנחנו מצלמים פה שיתוף פעולה שני שלי ושל טרמינל איקס יחד. סופר מתרגשת, והכבוד כולו שלי. אני שמחה להיות פה".

את באמת לא פה תמיד. בשנים האחרונות את מייצגת אותנו בכבוד מעבר לים. איך זה מרגיש?
"מרגיש לא אמיתי, מרגיש סוג של חלום. אני נורא נמנעת מלהיכנס למחשבות העמוקות של 'וואו, אילו דברים אני עושה ועם מי אני עובדת'. אני נורא משתדלת לשמור על עצמי צנועה ועם רגליים על הקרקע - ופשוט ליהנות מזה כמה שאפשר.

איפה את מרגישה יותר בבית?
"האמת שכל פעם כשאני מגיעה לתל אביב או לישראל - אני מרגישה נורא בבית. אבל משהו בניו יורק בשנים האחרונות ממש מרגיש לי בית, אולי בגלל שאני שוכרת שם דירה ובן הזוג שלי גם שם, אז זה נותן לי תחושה הרבה יותר ביתית". 

הדוגמנית הישראלית שון לוי (צילום: instagram)
צילום: instagram

יש איזושהי מחשבה לחזור ולעבוד פה בארץ - או שכרגע את ציפור חופשייה?
"כרגע אני ציפור חופשייה, אני מנסה לעבוד עם הפסיכולוגית שלי על לא לחשוב מה יהיה בעוד חמש שנים, כי זה מלחיץ אותי המחשבה הזאת. אז אני משתדלת להתמקד ב'כאן ועכשיו' - ופשוט להיות נוכחת במה שקורה כרגע".

אתמול פרסמת פוסט לא פשוט על הטרדה מינית שעברת על סט צילומים בברלין.
"האמת שזה תפס אותי נורא לא מוכנה, במיוחד כשיום לפני כן ישבתי עם חבר טוב שלי שגר בברלין, והוא שיתף אותי בעברו בתור דוגמן. הוא גם חווה הרבה הטרדות בתעשייה - דווקא מגברים, וממש דיברנו על הנושא הספציפי הזה. ופתאום, יום אחרי זה, כשזה קרה לי, אמרתי 'מה הסיכוי שזה באמת קורה לי עכשיו?'. אבל, כן היינו שני דוגמנים ושתי דוגמניות על הסט. לא פעם ראשונה שאני עובדת עם גברים, זה מאוד נורמלי ולגיטימי וכיף. זה ממש נחמד שיש עוד אנשים על הסט, אנחנו נורא שמחות שמגיעים יותר אנשים. יש מעין חדר איפור-שיער שהוא גם חדר הלבשה נורא גדול לכולנו - ושם אנחנו מחליפים בגדים. בתוכו יש תא קטן שכל אחד בתורו נכנס ומחליף בגדים. יצא שאני החלפתי, וכמובן שמתי את החלוק עליי, מחכה לתורי לצילום הבא - בזמן שהדוגמן השני החליף ללוק אחר - וביקש מהחבר השלישי שיעשה לו תמונה עם הלוק כי הוא נורא אהב אותו. מפה לשם הוא אמר לו: 'בוא, אני אעשה לך תמונה ליד שון - אבל שון צריכה להוריד את החלוק שלה'. הוא אמר את זה כמעין בדיחה. כמובן שאני עירומה מתחת לחלוק, ופתאום אני כזה 'וואו, מאיפה האומץ להגיד דבר כזה?'. זאת אומרת אנחנו שנינו מקצוענים, אנחנו עובדים בתעשייה הזו המון שנים, זה לא משהו שהוא לגיטימי או שהוא קורה. וזה גורם לי להרגיש נורא לא בנוח, כי סט הוא באמת מקום חופשי, אינטימי ומהנה - ופתאום מישהו מתייחס אלייך בתור איזשהו אובייקט מיני וסקסי. זה גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח, והייתי נורא מופתעת".

View this post on Instagram

A post shared by ♡ BIG SEAN ♡ (@sean_levyy)

כמה זמן לוקח לך להתאפס ולחזור לפני "פוקר-פייס" ולהתעשת על עצמך?
"אני חושבת שהתעשתי די מהר, אבל רק כלפי חוץ התעשתי מהר. עם עצמי סחבתי את זה כל יום הצילום. זה ממש ישב עליי, במיוחד כי הרבה פעמים את מאמינה שתגיבי הרבה יותר בחוצפה. יצא לי להגיד לו 'חה-חה, ממש לא, אין סיכוי שזה יקרה'. אבל לא דיברתי אליו בצורה חד-משמעית כמו שהייתי רוצה. וזה אכל אותי כל היום, ניסיתי להתעלם, לשים את זה בצד, מאחוריי, לנסות להיות בסדר עם זה, אבל אני זוכרת שהתקשרתי לסוכנת שלי באמצע היום ושיתפתי אותה במקרה. שיתפתי גם את אחותי ואת אבא שלי, ופשוט הרגשתי מין תחושה של חוסר אונים, שאתה לא באמת יודע איך להגיב לסיטואציות האלה באינסטינקט הראשוני".

אילו תגובות קיבלת על הפוסט?
"הרוב היו: 'אנחנו נורא מצטערים שעברת ושחווית את זה'. אמרו לי כל הכבוד שאני משתפת, שאני מעלה את המודעות לזה, כי זה באמת מראה שזה יכול לקרות לכל אחד ואחד. היו גם כאלה שאמרו 'את עובדת בתעשייה שמקדשת את הגוף שלך ואת הפנים שלך, אז מה את מתפלאת? את יכולה לעזוב את המקצוע הזה, את לא חייבת להישאר בו'. זה היה כאילו להאשים את הקורבן כביכול, וזה קצת ככה הפריע לי ברמה האישית - אבל כמובן שהסברתי לאנשים שהגיבו שחשוב לציין שזה קורה בכל תעשייה, זה יכול לקרות גם במשרד עו"ד, בחברה חרדית וגם על סט צילומים של דוגמניות. וכן, זה חשוב להיות ערניים לזה, ובאמת לדעת איך להגיב כשזה קורה". 

View this post on Instagram

A post shared by ♡ BIG SEAN ♡ (@sean_levyy)

את מרבה להיות פעילה בטוויטר ולבקר לא פעם את עולם הפרסום והזוהר. לפני כמה חודשים אמרת שלהיות מפורסם זה חרא. מאיפה זה נובע?
"נראה לי שזה פשוט נובע מהאישיות שלי. זה מצחיק כי אני חיה עולם נורא פומבי, אבל ברמה האישית שלי אני נורא אוהבת לשמור על החיים הפרטיים שלי, ואולי אני קצת תמימה שאני חושבת שמה שאני מפרסמת בטוויטר נשאר בטוויטר. אבל למדתי והבנתי שאני לא יכולה לפרסם כל דבר שאני רוצה בטוויטר. אבל אני חושבת שיש המון דברים טובים בעולם הפרסום, האופנה והדוגמנות - אבל יש גם הרבה משקל נפשי שהוא לא פשוט להתמודד איתו הרבה פעמים - וצריך להיות מאוזנים בתעשייה הזו, כי זה ממש יכול להפיל אותך".

אחרי המוות של קארין באומן ז"ל אמרת שגם לך הייתה התמודדות עם הפרעות אכילה, ושיתפת שפעם חשבת שאם תהיי עשרה ק"ג פחות - היית מצליחה יותר.
"זו תעשייה שמאוד מקדשת את הרזון. כמובן שהתחושה היא תחושה שלי, אני חושבת שבלי קשר לעשרה ק"ג האלה שאני יכולה להוריד, אני עדיין מצליחה לעבוד, ועדיין מגשימה את עצמי ועושה דברים רציניים וגדולים בעולם. זה מאוד-מאוד מצער שיש סטנדרטים מאוד מאוד קשים בעולם הזה. אי אפשר לבוא בתלונות לעולם שאת מתפרנסת ממנו בסופו של דבר. אפשר לתת ביקורת ולהגיד את דעתך ולהשמיע את הקול שלך - וזה חשוב. פעם נהגתי לעשות ספורט ברמה מאוד אובססיבית, ספרתי קלוריות, הייתי נורא קשה עם עצמי, לא מחבקת את עצמי, לא אוהבת את עצמי וזה היה מאוד קשה. עם השנים, בעזרת טיפול פסיכולוגי וסביבה תומכת, זה מאוד עזר לי".

View this post on Instagram

A post shared by ♡ BIG SEAN ♡ (@sean_levyy)

מצאת את עצמך באיזושהי סיטואציה שאמרו לך שאת צריכה לרדת? 
"האמת שזה הסיפור הראשון שלי בעולם האופנה. כשהייתי בקאסטינג של איב סאן לורן, כשרק התחלתי, הם הזמינו אותי לצעוד בתצוגה שלהם באקסקלוסיביות והטיסו אותי ואת אמא שלי לפריז. כשהגעתי לאודישן ופגשתי את המעצב והסטייליסט, עשיתי את האודישן, יצאתי ממנו - ואז התקשרו לסוכנת שלי ואמרו: ' אנחנו ממש אוהבים את שון, אבל ממש נשמח שהיא תרד שני סנטימטרים ביריכיים לפני התצוגה'. התצוגה הייתה יומיים אחרי, וכמובן זה לא היה הגיוני לאבד שני סנטימטרים ביומיים. פשוט אמרתי לאמא שלי באותו רגע: 'הם ייקחו אותי עם או בלי שני הסנטימטרים'. והם לקחו אותי בסוף כמו שאני, וזה היה משמח לדעת שלפעמים את יכולה לעמוד על שלך וכן להצליח".