שיתוק על שם בל היא תסמונת מוכרת בעולם. זה יכול לקרות לכל אדם, בכל גיל וכעת נודע כי מי שמתמודדת עם התסמינים בימים האחרונים היא לא אחרת ממיכל אנסקי.

אנסקי שיתפה בחשבון האינסטגרם שלה את מה שעבר עליה בימים האחרונים כשגילתה כי היא סובלת מהתסמונת. "חזרתי לארץ לפני כשלושה ימים שלמה, אך לא בריאה. העיתונאים מתחילים לרחרח מדוע ולאן נעלמתי בימים האחרונים אז בחרתי לצאת ולספר על מצבי ללא מתווכים", כתבה אנסקי.

"זה קרה כשעליתי על המטוס ארצה עם כאב אוזניים (בדיעבד התעקשות וטעות איומה) שמתי את הראש על החלון והתעוררתי למציאות בה חצי מהפנים שלי משותקות, הדיבור לקוי וחוש הטעם רדום. הובהלתי מהשדה ישר לאיכילוב; הרופאים קוראים לזה שיתוק ע"ש בל (Bell's Palsy) והבטיחו שזה יעבור תוך כמה ימים. אני מחכה שהתרופות ישפיעו שהסימפטומים יחלשו ומנסה להבין מי אני עכשיו בלי חיוך, מילה, טעם?", המשיכה.

View this post on Instagram

בוקר טוב וחג שמח! @gottexisrael

A post shared by Michal Ansky (@michalansky) on



"מיד אחרי בית החולים אספתי את דניאלה מבי"ס והייתי צריכה להסביר לה למה אמא נראית ככה, זה היה כל כך קשה אבל הבת שלי אמיצה וחכמה והיא מרפאה אותי בנוכחות הקסומה ובידיים הקטנות שלה. בנתיים אני כמעט לא יוצאת מהבית, נמנעת מלהביט בראי, לא עונה לשיחות (סליחה) ומנסה לגרש מחשבות ופחדים שזה לא יעבור לעולם", הוסיפה אנסקי. 

"פתחתי את האינסטגרם כי רציתי להעלות המלצות עבורכם לקניות בארה"ב אבל המילים האלה פשוט נשפכו ממני. מה הטעם בלקיים דיאלוג מזויף אתכם, העוקבים שלי, והלהסתיר את המציאות? אין פילטר שמסתיר שיתוק. 
אני מחכה שהסימפטומים יחלשו ותהיה מגמה של שיפור. לכאורה זה כל כך קלישאתי להגיד שעד שאנחנו לא מאבדים משהו אנחנו לא יודעים להעריך אותו, נעורים או בריאות... אבל זה כל כך נכון. אני בוחרת לראות בהפסקה הזו הזדמנות להתכנס ומקדישה את הימים הבאים לעבודה פנימית, לנקות כל מה שמשתק ולא משרת. 
בינתיים תחייכו אתם בשבילי, תחייכו הרבה, ובבקשה תעריכו את החיוך הזה שלכם ואת האור שיוצא מאיתנו כשאנחנו מאירים פנים".

View this post on Instagram

התמונה הזו נלקחה לפני פחות משבוע ואני, מרגישה שעברו מאז שנים. חזרתי לארץ לפני כשלושה ימים שלמה, אך לא בריאה. העיתונאים מתחילים לרחרח מדוע ולאן נעלמתי בימים האחרונים אז בחרתי לצאת ולספר על מצבי ללא מתווכים. זה קרה כשעליתי על המטוס ארצה עם כאב אוזניים (בדיעבד התעקשות וטעות איומה) שמתי את הראש על החלון והתעוררתי למציאות בה חצי מהפנים שלי משותקות, הדיבור לקוי וחוש הטעם רדום. הובהלתי מהשדה ישר לאיכילוב; הרופאים קוראים לזה שיתוק ע"ש בל (Bell's Palsy) והבטיחו שזה יעבור תוך כמה ימים. אני מחכה שהתרופות ישפיעו שהסימפטומים יחלשו ומנסה להבין מי אני עכשיו בלי חיוך, מילה, טעם? מיד אחרי בית החולים אספתי את דניאלה מבי"ס והייתי צריכה להסביר לה למה אמא נראית ככה, זה היה כל כך קשה אבל הבת שלי אמיצה וחכמה והיא מרפאה אותי בנוכחות הקסומה ובידיים הקטנות שלה. בנתיים אני כמעט לא יוצאת מהבית, נמנעת מלהביט בראי, לא עונה לשיחות (סליחה) ומנסה לגרש מחשבות ופחדים שזה לא יעבור לעולם. פתחתי את האינסטגרם כי רציתי להעלות המלצות עבורכם לקניות בארה"ב אבל המילים האלה פשוט נשפכו ממני. מה הטעם בלקיים דיאלוג מזויף אתכם, העוקבים שלי, והלהסתיר את המציאות? אין פילטר שמסתיר שיתוק. אני מחכה שהסימפטומים יחלשו ותהיה מגמה של שיפור. לכאורה זה כל כך קלישאתי להגיד שעד שאנחנו לא מאבדים משהו אנחנו לא יודעים להעריך אותו, נעורים או בריאות... אבל זה כל כך נכון. אני בוחרת לראות בהפסקה הזו הזדמנות להתכנס ומקדישה את הימים הבאים לעבודה פנימית, לנקות כל מה שמשתק ולא משרת. בינתיים תחייכו אתם בשבילי, תחייכו הרבה, ובבקשה תעריכו את החיוך הזה שלכם ואת האור שיוצא מאיתנו כשאנחנו מאירים פנים. אוהבת מיכל

A post shared by Michal Ansky (@michalansky) on