חודשיים בלבד אחרי שרוני דואני (33) ילדה את בתה מאיה, אחות לנורי בן השלוש, שיתפה הבוקר (ה') ברשתות החברתיות בדרמה שמלווה אותה בתקופה האחרונה וסיפרה היא חלתה בסרטן בזרת. לאחר התייעצויות רפואיות, הוחלט להוריד לדואני את הזרת בניתוח.

"אז מכל האיברים בגוף חטפתי סרטן בזרת של הרגל", כתבה דואני, "לפני כחודשיים מאיה נולדה והתחלתי לספור את הימים עד שאני אוכל לחזור לשגרה ובעיקר להתאמן. רגע לפני שזה קרה, משפט אחד של ד"ר דנה אגוזי מנהלת מחלקת כירורגיה בבית חולים קפלן; "אז יש לי חדשות טובות וחדשות רעות" היא אמרה "על מלנומה שמעת? מיותר לציין שזה הרגיש כמו פטיש של חצי טון על הראש שלי, כמו בוקס בבטן שמעיף אותך אחורה".

View this post on Instagram

My bad ass face ⚪️⚫️ @coraligat x @boostfitnesscenter @ordanon

A post shared by Roni Duani (@roniduani) on

"כל סימני האזהרה היו שם, אבל האופטימיות, או האדישות או הפחד מבדיקה הסתירו אותם. מאיפה להתחיל בכלל? תמיד הייתה לי נקודת חן בזרת של הרגל. היא לא הטרידה אותי ואני לא אותה, עד שד"ר אגוזי ראתה אותה, כמעט במקרה, ופסקה מיד שאנחנו צריכות להיפרד . הנקודה נשלחה לביופסיה ואני לא דאגתי לרגע. היה ברור לי שלא יהיה כלום, כי אין כלום. רק שמלנומה זה לא ממש כלום", המשיכה דואני.

"דנה בישרה שבעיקרון צריך להוריד את הזרת, אבל החדשות הטובות הן שהנגע (מילה יפה, נכון?) שטחי ובעזרת השתלת עור היא תסדר לי זרת משופצת. אז כבר שלושה שבועות אני על הספה בתחושת חוסר אונים איומה מבחינתי, סיוט. החלום לחזור להתאמן לקפוץ על הבורד התחלף בחלום להצליח לעשות פיפי עם קביים". 

"ההחלמה התחילה בכעס גדול על המצב ומחשבות שלא הצלחתי להדחיק על התאים המפחידים האלה שיכולים להרוג אותי. לאט לאט התחלתי להשלים עם המצב המאוזן, עם העזרה שאני צריכה לדעת לקבל ועם זה שאני אצטרך להיות במעקב, אבל האיום הגדול הוסר מהגוף שלי וזה מה שחשוב. היום נפרדתי מהקביים, יש לי עוד דרך ארוכה עד שאחזור לאימונים, אבל היי, כבר הצלחתי לדחוף את העגלה של מאיה לבד. אז חברים שלי, זה הסיפור". רפואה שלמה.

View this post on Instagram

אז מכל האיברים בגוף חטפתי סרטן בזרת של הרגל. . . לפני חודשיים מאיה נולדה והתחלתי לספור את הימים עד שאני אוכל לחזור לשגרה ובעיקר להתאמן. רגע לפני שזה קרה, משפט אחד של ד"ר דנה אגוזי מנהלת מחלקת כירורגיה בבית חולים קפלן; "אז יש לי חדשות טובות וחדשות רעות" היא אמרה "על מלנומה שמעת? מיותר לציין שזה הרגיש כמו פטיש של חצי טון על הראש שלי, כמו בוקס בבטן שמעיף אותך אחורה. כל סימני האזהרה היו שם, אבל האופטימיות, או האדישות או הפחד מבדיקה הסתירו אותם. מאיפה להתחיל בכלל? תמיד הייתה לי נקודת חן בזרת של הרגל. היא לא הטרידה אותי ואני לא אותה, עד שד"ר אגוזי ראתה אותה, כמעט במקרה, ופסקה מיד שאנחנו צריכות להיפרד . הנקודה נשלחה לביופסיה ואני לא דאגתי לרגע. היה ברור לי שלא יהיה כלום, כי אין כלום. רק שמלנומה זה לא ממש כלום. דנה בישרה שבעיקרון צריך להוריד את הזרת, אבל החדשות הטובות הן , שהנגע (מילה יפה נכון?) שטחי ועם השתלת עור היא תסדר לי זרת משופצת. אז כבר שלושה שבועות אני על הספה בתחושת חוסר אונים איומה מבחינתי, סיוט. החלום לחזור להתאמן לקפוץ על הבורד התחלף בחלום להצליח לעשות פיפי עם קביים. ההחלמה התחילה בכעס גדול על המצב ומחשבות שלא הצלחתי להדחיק על התאים המפחידים האלה שיכולים להרוג אותי. לאט לאט התחלתי להשלים עם המצב המאוזן, עם העזרה שאני צריכה לדעת לקבל ועם זה שאני אצטרך להיות במעקב, אבל האיום הגדול הוסר מהגוף שלי וזה מה שחשוב. היום נפרדתי מהקביים, יש לי עוד דרך ארוכה עד שאחזור לאימונים, אבל הי, כבר הצלחתי לדחוף את העגלה של מאיה לבד. אז חברים שלי, זה הסיפור. אם יש לכם נקודות חן, זה לא אומר שהן כאלה חינניות, לכו להיבדק! וברולר של הפוסט המנלומי הזה מגיע שלב התודות, לאיש שלי חן שהכריח אותי להראות את הנקודה וקיבל בתמורה אישה על ספה פלוס שני ילדים, לאמא שלי ולמוקי שנכנסו ישר למבצע ללא היסוס, לשי על החבישות כל יומיים ולדודה שלי שושי שתמכה עודדה הסבירה ודאגה לי ולדנה המהממת שמעכשיו ניפגש לדייט כל שלושה חודשים. @chen_moncaz // @michal_moncaz // @doani.dafna // @shoshi_galitsky5 // @israel_cancer_association

A post shared by Roni Duani (@roniduani) on