עמית פרקש: "לא אהבתי את מי שנהייתי, הבנתי שהייתי רעילה וכועסת"

כבר כמעט 20 שנה שעמית פרקש היא חלק מחיינו. מי שפרצה עם השיר “מיליון כוכבים”, לזכר אחיה שנפל במהלך שירותו הצבאי, הפכה לאחת השחקניות המובילות בישראל. פרקש הגיעה ל"גלית ואילנית" וסיפרה על פחד הבמה שעדיין מלווה אותה אחרי כל כך הרבה שנים על הבמה, על הנצחת אחיה ועל התקופה הקשה שחוותה אחרי 7 באוקטובר: "שנאתי את כולם".

בעבר סיפרה פרקש בת ה-37 על פחד הבמה שגרם לה לוותר על אודישנים. בריאיון היא משתפת על ההתמודדות עם החרדות: "יש לי יחסים מורכבים עם הבמה. מאז שאני ילדה, עוד לפני שהתחלתי לשחק באופן מקצועי, היה לי פחד במה. הייתה מתהפכת לי הבטן והיו פעמים שהקאתי לפני שעליתי, אבל תמיד הבמה ניצחה. בהצגה הראשונה אני כמעט מתעלפת, ואי אפשר לראות את זה עליי בכלל. אחרי שאני כבר עולה, אני משתחררת, אבל תמיד בשיר הראשון אני מאוד מתרגשת. אני מאוד גאה בעצמי. אם יש משהו שאתה כל כך אוהב והוא בתוכך, ויש לך את הכישרון אליו, לא שווה לוותר".

במהלך השנים ויתרת על הרבה מאוד אודישנים בגלל הדבר הזה?
"כן, כי באיזשהו מקום זה התיש אותי כבר. אני אמא לשניים, אני מודעת לעצמי, אני יודעת שאני טובה ולא בא לי להיות במבחן הזה".

אילנית לוי שיתפה שלאחרונה נחשפה לפרקש ברשתות החברתיות וסיפרה שגילתה את השחקנית מחדש: "מבחינתי עמית היא שחקנית מדהימה וזמרת מדהימה, אבל היא אדם מאוד מוחזק. ופתאום נחשפתי לעמית אחרת לגמרי, שמדברת בפתיחות על הרבה דברים, אם זה על בעיות המשקל שהיו לך בילדות, שאני חשבתי שאת ילדה שלא היו לה בעיות בכלום. ואני חושבת שאת עושה שירות מטורף לאנשים אחרים ששמים תוויות על אנשים".

פרקש הסבירה מה עמד מאחורי התדמית המוחזקת שהייתה לה לאורך השנים: "כשהייתי בתחילת הדרך, עולם התרבות היה שונה, עוד לא היו רשתות חברתיות. אותי לימדו כל הזמן להיות מאופקת, לשמור על עצמי, לא לשתף יותר מדי ולתת את הריחוק הזה שאני חושבת שנורא התמכרתי אליו. וכשהתחילו הרשתות החברתיות, הדור שלי קצת נדחק לפינה כי לא הבאנו את הג’וס. ואני חושבת שאצלי הרשת החברתית עשתה ממש ריפוי נפשי. זה באמת גרם לי להביא את עמית שלא מכירים, אבל גם לא להתנצל ולהגיד את מה שאני חושבת. בסוף אנשים רוצים לראות מישהו שהם מזדהים איתו, כי זה מה שנוגע בהם".

יש דברים שאת עדיין שומרת לעצמך?
"כן, ולפעמים אני לא יכולה לפתוח את המצלמה ופתאום לדבר, אבל אלה דברים שאני עובדת על להשתפר בהם. כל כך הרבה שנים החזקתי את עצמי והסתרתי את עצמי כי חשבתי שאולי לא יאהבו אותי כפי שאני, וניסיתי להיות נורא מושלמת. אבל זה לא מי שאני, ומי שמכיר אותי יודע שאני כל כך שונה במציאות. הרשת החברתית גרמה לי להביא את עמית האמיתית פתאום, וזה נורא משחרר".

וכשאת מספרת בדיעבד על זה שלקח לך זמן להבין שחווית דיכאון אחרי לידה, אילו תגובות את מקבלת?

"העשור הזה בגילי 30-40, כשיש את הקריירה וההריונות ומה שעוברים איתם, את מרגישה נורא לבד. ובאותה תקופה בדיוק פרצה המלחמה, ובאמת הייתי נורא לבד".

ובאמת, כשפרצה המלחמה והיית לבד בבית עם שני הילדים, כשבעלך במילואים, זה לא פשוט.
"זה לא פשוט, ואני זוכרת ששנאתי את כולם. שנאתי את חברות שלי שהבעלים שלהן היו בבית. אני הייתי תקועה אצל ההורים שלי, שתודה לאל שהיה לי אותם בתקופה הזאת, אבל זאת הייתה תקופה מאוד מורכבת. לא אהבתי את מי שנהייתי, אבל רק צמחתי משם, וזאת הייתה שנה מאוד מעצבת עבורי".

הבנת בזמן אמת שמשהו לא בסדר?
"כן, הבנתי שאני כועסת, ממורמרת, לא הייתי ישנה בלילה. הייתי מאוד בודדה ומאוד כועסת. זאת הייתה תקופה קשה לכולם, לכל עם ישראל".

ובתוך הסיפור המורכב הזה, תכף ימלאו 20 שנה למותו של תום, אחיך שיצא למשימה ולא חזר. גם המקום הזה היה הרבה פעמים מורכב עבורך.
"בהתחלה ככה הכירו אותי. התקבלתי למחזמר ‘היי סקול מיוזיקל’ שנה וחצי אחרי שתום נהרג. בהתחלה הייתי בעננים, אבל אז הבנתי שלאן שאני לא הולכת להתראיין, הסיפור האישי שלי זה מה שמעניין. בחיים לא התביישתי בסיפור שלי, יש לי אח גיבור ומהמם, אבל אני חושבת שכילדה את נורא רוצה שיראו אותך ואת הכישרון שלך, וכל הזמן התעסקו רק בכאב הפרטי שלי. זה גרם הרבה פעמים לתסכול, רציתי שיראו אותי בלי הסיפור. היום אני מבינה שאני מספיק שווה בלי הסיפור, אבל שגם זה הסיפור שלי. לכל אחד בעולם יש סיפור. השיר ‘מיליון כוכבים’ זה מה שהנציח את תום. אף אחד לא חשב שזה מה שיקרה כשהקלטתי אותו. היום אני זוכה לזה שכמעט כל בית בישראל יודע מי זה תום פרקש, וזאת הגאווה שלי".