19 רגעים גדולים בקריירה של רונית אלקבץ

1. 1992: "אדי קינג"

אחרי תפקיד ב"המיועד" אלקבץ בת ה-27 זכתה לתפקיד לצידו של שולי רנד (אז עדיין חילוני) בסרטו הראשון של גידי דר, ובהזדמנות ראשונה לפטפט בצרפתית.

2. 1994: "שחור"

אחרי ארבע שנים של תפקידים קטנים, אלקבץ זוכה לתפקיד הפריצה שלה בקולנוע בסרטו של שמואל הספרי, בו היא מגלמת את דמותה של פנינה חולת הנפש – תצוגת משחק אקספרסיבית שתהפוך במידה רבה לתו ההיכר של השחקנית. אלקבץ זכתה על התפקיד בפרס האופיר הראשון שלה. עד למותה היא תקטוף את הפרס פעמיים נוספות תהפוך לשיאנית הזכיות בפרסי השחקנית (לצד דאנה איבגי וענת וקסמן).

3. 1997: "פלורנטין"

פניית פרסה לתפקיד אורח קליל – ניקול בדרמה הניינטיזית "פלורנטין". את הסצנה הזו לצד איילת זורר אי אפשר לשכוח עד היום.

4. 2001: "חתונה מאוחרת"

בתחילת המילניום הגיע תפקידה הגדול השני של אלקבץ – יהודית, אם חד הורית גרושה ממוצא מרוקאי שנכנסת לרומן עם זאזא הגרוזיני ב"חתונה מאוחרת". הסרט זכה להצלחה ביקורתית וקופתית, הביא לתודעה הציבורית גם את הבמאי דובר קוסאשווילי וגם את התרבות הגרוזינית בישראל, והעניק לאלקבץ פרס אופיר נוסף לצד פרסי משחק בינלאומיים ביוון ובארגנטינה.

5. 2003: "פרנקו וספקטור"

אלקבץ השתתפה לצד משה איבגי בסדרת הפרקליטים של "קשת", בה גילמו השניים עורכי דין (הוא דוד פרנקו, היא דפנה ספקטור) שמנסים לשקם את הקריירה ובוחנים את גבולות החוק.

6. 2004: "אור"

מתפקידיה המשובחים של אלקבץ, המגלמת בסרטה של קרן ידעיה את רותי, זונה במצב נפשי ופיזי קשה שבתה אור (דאנה איבגי) נאבקת כדי לקיים את משפחתן. התפקיד אמנם לא הביא לה את פרס אופיר, אך זיכה אותה בפרסים בינלאומיים (בין השאר בברטיסלבה ובמקסיקו סיטי).

7. 2005: "ולקחת לך אישה"

את "ולקחת לך אישה" כתבה וביימה אלקבץ עם אחיה שלומי, במה שיהפוך לשיתוף פעולה יצירתי ויסתיים בטרילוגיה על חיי הנישואים האומללים של ויויאן אמסלם. אלקבץ זכתה במועמדות רביעית לפרס אופיר ובפרסים בינלאומיים על משחקה. הסרט עצמו – בכורת הבימוי של אלקבץ – זכה בפרס בחירת המבקרים היוקרתי בפסטיבל ונציה.

8. 2006: "פרשת השבוע"

אלקבץ חזרה לטלוויזיה בסדרת הדרמה של רני בלייר וענת אסולין, בו גילמה את אליה, רעייתו של עורך הדין המצליח אלישע בן דוד (יובל סגל). כשאלישע הופך לעד מדינה וגורר את משפחתו להתחזות למשפחה חרדית בצפת, אליה נאלצת להסתגל לאורח החיים החדש והצנוע, ומתחבטת בשאלה אם לעזוב את בעלה ולחיות עם ילדיה, או להישאר לצידו.

9. 2006: "ציון"

אלקבץ משתתפת בטרילוגיה נוספת – יצירתו של האמן והקולנוען הצרפתי ג'וזף דדון. אלקבץ השתתפה ביצירה המרכזית שבתערוכה – הסרט "ציון", שנעשה בשיתוף מוזיאון הלובר בפריז והוצג במוזיאון פתח תקווה בגרסתו המלאה בבכורה עולמית. ב"ציון" – סרט בשחור לבן באורך 12 דקות וסרט בצבע באורך שעה – גילמה אלקבץ את דמותה של ירושלים, דרכה שוטט דדון (שצילם בירושלים, באופקים, בתקוע ובמוזיאון הלובר) בהיסטוריה היהודית ובזהות הלאומית של ישראל.

10. 2007: "ביקור התזמורת"

אלקבץ חוזרת לעוד תפקיד קולנועי ששווה פרס אופיר, בסרטו המצליח של ערן קולירין. אלקבץ גילמה בסרט את דינה, תושבת עיירת הפיתוח הדרומית הבדיונית "בית התקווה", שמקבלת את פני תזמורת המשטרה של אלכסנדריה בניצוחו של תאופיק (ששון גבאי). הסרט זכה להצלחה גדולה בעולם (כולל שלושה פרסים בפסטיבל קאן), ואלקבץ זכתה בפרסי השחקנית גם בפסטיבל ירושלים ובפסטיבל גנט.

11. 2008: "שבעה"

אלקבץ חוזרת לדמותה של ויויאן אמסלם בסרט השני בטרילוגיה, ומלהקת לצידה קאסט בלתי נגמר של כוכבים ישראלים. "שבעה" פתח את שבוע המבקרים היוקרתי של פסטיבל קאן וזכה שוב להצלחה גדולה, כולל פרס אופיר לבימוי לאחים אלקבץ ופרס השחקנית לרונית אלקבץ.

12. 2009: "כלת הים"

אלקבץ חזרה לשתף פעולה עם קרן ידעיה, לגלם את אמה של דאנה איבגי ב"כלת הים", שם גילמה את אשתו הרודנית של ראובן (מוני מושונוב), אשר בתם (איבגי) מנהלת רומן עם צעיר ערבי.

13. 2011: "לא רואים עלייך"

אלקבץ הייתה ידועה בפעילותה למען נפגעות תקיפה מינית. בסרטה של מיכל אביעד היא אף גילמה קורבן אונס שיוצאת, לצידה של יבגניה דודינה, להתעמת עם הגבר שתקף אותה – "האנס המנומס".

14. 2011: "עדות"

אלקבץ השתתפה גם בפרויקט העדויות מעורר המחלוקת של אחיה שלומי, בו גוללו שחקנים ישראלים את עדויותיהם של פלסטינים. ב-2015, כשכיהנה כראש חבר השופטים באחת המסגרות של פסטיבל קאן, קטעה את טקס הפרסים כדי להביע הוקרה לצמד הבמאים הפלסטינים טרזן ועראב נאסר, שסרטם (שהביע ביקורת על שלטון חמאס בעזה) לא זכה בפרס. "אני רוצה להודות לבמאים על סרטם המוקדש לחיים בתקופה מורכבת ומסובכת", אמרה אלקבץ, "הם הפגינו אומץ לב אדיר".

15. 2013: "גיבורי תרבות"

בסדרת התעודה של ערוץ 8, שבה התלוו שמונה במאים לשמונה אנשי תרבות, בחר ניר ברגמן להיצמד לאלקבץ בפריז, העיר שהפכה עבורה לבית שני ולפלטפורמה בינלאומית.

16. 2014: "חגיגה לעיניים - סיפורו של הקולנוע הישראלי"

אלקבץ התראיינה פעמיים לסדרה שיצרו אריק ברנשטיין, נואית גבע ויאיר רוה המביאה את סיפורו של הקולנוע הישראלי. פעם אחת התראיינה לבד, על עבודתה כשחקנית ופעם שנייה עם אחיה, שלומי, על עבודתם המשותפת כבימאים. הדומניננטיות שלה בפרקים אלה רק מוכיחה את המקום המיוחד ששמור לה בגל הנשי העכשווי של הקולנוע הישראלי.

17. 2014: "גט - המשפט של ויויאן אמסלם"

הסאגה המשפחתית של ויויאן אמסלם הסתיימה לפני שנתיים בסרט מרשים שמביא את ויויאן ובעלה (סימון אבקריין) שוב ושוב לאולם הרבנות בניסיון לשים סוף למערכת היחסים ביניהם. הסרט זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר (וגם לאלקבץ כשחקנית ולתסריט שכתבו האחים אלקבץ), וכן בפרס וולג'ין בירושלים, היה מועמד בקטגוריית הסרט הזר בגלובוס הזהב ונבחר להשתתף במסגרת "השבועיים של המבקרים" בפסטיבל קאן. אלקבץ זכתה בפרסים עבור הסרט גם בהמבורג, בהמפטונס, בפאלם ספרינגס ועוד.

18. 2016: "טריפליום"

אלקבץ חזרה השנה לטלוויזיה, אך דווקא זו הצרפתית. במיני סדרה של ערוץ "ארטה" הנחשב גילמה אלקבץ את נדיה פסרסון, העומדת בראש ממשלת צרפת במציאות בדיונית שבה שיעור האבטלה הגבוה גרם לאנשים העובדים להקיף עצמם בחומה.

19. 2016: הראיון ב"שש עם עודד בן עמי"

אלקבץ הגיע לאולפן החדשות של ערוץ 2 כדי לקדם את "טריפליום" בהשתתפותה, והופתעה לשמוע את שאלת כתב התרבות יונתן ריגר על פרשת ההטרדות של משה איבגי. אלקבץ, בתגובה, נטשה בכעס את האולפן. כך, אם כן, הסתיים הראיון הטלוויזיוני האחרון של אלקבץ, בדיוק כמו שהייתה: אישה גדולה מהחיים שלא עושה חשבון לאף אחד.