קול מי מייבי

סימן מרכזי לכך ששיר מסוים הוא שיר השנה, מתקבל כשהתגובות אליו נעות בין "איזה שיר כיפי בואו נרקוד לצליליו ונצלם לו קליפ ויראלי!" ובין "איזה שיר מפגר אני מדמם מהאוזניים שמישהו יהרוג אותי!". "קול מי מייבי", הלהיט של קרלי ריי ג'פסן, מצליח לעורר את שתי התגובות האלו, לעתים באותה השמעה. ההצלחה שלו מזכירה את בחירתו של "למבדה" למקום הראשון במצעד היובל של רשת ג' בניינטיז, בחירה שהובילה להכרה בכך שאנחנו טראש, אבל במקום להלקות את עצמנו על זה עדיף פשוט לזרום.

חמישים גוונים של אפור
לפחות קראנו

50 גוונים של אפור

"פורנו לאמהות", קוראים לטרילוגיית "חמישים גוונים של אפור" בחוגים מסוימים, באחרים פשוט מעדיפים לכנותו "צואה מודפסת". זה לא באמת משנה, "חמישים גוונים" הוא עדיין התופעה הספרותית הגדולה של השנה, שהובילה לעלייה במכירת מצבטי הפטמות והאזיקים וגם לכך שאנשים שבחיים לא קראו ספר נכנסו פתאום לסטימצקי. וזה, תודו, כבר פחות נורא.

האני בו בו
האני בו בו. לפחות צחקנו

האני בו בו

איזה מזל שיש טראש, אחרת מה היינו עושים כל היום? האני בו בו וחייה המתנהלים פרקטיקלי בתוך פח אשפה, היא הדבר הכי מרענן שקרה לנו השנה. מלאכית שמנמנה ובלונדינית בת שבע עם דיבור של חשפנית בת ארבעים מטקסס, שהכניסה אותנו אל תוך חייה בריאליטי ממכר במיוחד שמזכיר לנו שרד נקס היא שכבת האוכלוסייה שממנה עושים טלוויזיה כיפית. אנחנו אוהבים אותך האני בו בו, אל תגדלי לעולם.

Grumpy Cat
לפחות זעפנו

גראמפי קאט

המם החמוד הזה שמזכיר לנו שהתשובה הנכונה לכל שאלה שאי פעם נשאלה או תישאל, לא משנה על ידי מי או מתי, היא: "לא. לכו מפה". או לחילופין: "תמותו".

מירי רגב

חברת הכנסת מירי רגב בשבילכם. כל מה שרע בפוליטיקה, כל מה שמעולה בריאליטי, כל מה שצריך בשביל רמיקס טוב. ספק אם מישהו כבר מצליח להכיר בהשפעה העמוקה של מירי רגב על הפוליטיקה, התרבות ובכלל. כולנו עוברים אט אט רגיביזציה, השטחה לכדי מם, ססמא, נפנוף בדגל ישראל, ועדיף בקול רם. אם האני בו בו (ע"ע) היא ייצוג של רד נקס בריאליטי, מירי רגב הביאה אותו לכנסת. שכונה, כפיים.  

אימוג'י
לפחות סימסנו

אימוג'י

לא ברור למה התלהבנו ממקלדת האימוג'י של האייפון, שסיפקה לנו שלל אמוטיקונים של פרצופים, קקי מחייף, שרימפ טמפורה ודגלי העולם, אבל לשבוע, פחות או יותר, זה היה הדבר הכי מרגש שקרה לנו. אנחנו מטומטמים.

הצעקה ב-Draw Something (אילוסטרציה) (צילום: אילוסטרציה)
לפחות ציירנו | צילום: אילוסטרציה

 דרו סאמת'ינג, סונג פופ, טמפל ראן

השנה חווינו הדרדרות כללית בתפקוד המוטורי. הוכחה: שלל משחקי אייפון ואנדרואיד מטופשים גרמו לנו לנסות לצייר טווסים נכים, לזהות שירים ולברוח מגורילות, כמו ילדי הטרום חובה שתמיד היינו. המשחקים האלו היו פרימיטיביים בדיוק כמו לשלוף דף ועט ולפצוח במשחק סוער של ארץ עיר עם שכנך לאשקובית, אבל כנראה היו חלק מההטמעה של הסמארטפונים בחיינו והפיכתם לאיבר נוסף. האם ניפול שנית? יכול להיות עוד דרו סאמת'ינג? נקווה שלא, אבל קחו בחשבון שהשלב הבא יכלול צ'יפ באוזן ושליטה מוחית על המכשיר, שבתכנות נכון יהפכו את כולנו לסייבורגים צמאי דם.

אייפון 5 מול גלקסי S3
לפחות רכשנו

אייפון 5

מה שנחמד בתעופה על האייפון חמש, שכללה קרבות עם אנשים שמעדיפים אנדרואיד (אלוהים, זה כל כך מפגר, איך עדיין לא נכחדנו?), ספקולציות לגבי המכשיר החדש ותורי ענק מול אפל, זה שמדובר בפדיחה גלובלית. זו לא עוד פרובינציאליות ישראלית מביכה, כל העולם מעפן בדיוק באותה המידה ובצורה סימולטנית. כולנו רקמה אנושית אחת חיה, שרק רוצה אייפון חדש וסקין של הלו קיטי.

גנגנם סטייל

מיליארד גולשים לא טועים? ובכן, כשזה מגיע ללהיט הדרום קוריאני "גנגנאם סטייל", דווקא יכול להיות שכן. כשרואים אנשים בוגרים משלבים ידיים ומנסים לדהור בהתלהבות על סוס בלתי נראה, פתאום החומרים המוקדמים של קרלי ריי ג'פסן (ע"ע קול מי מייבי) נראים כמו ערב סולידי עם רונה קינן. מה שבטוח זה שעד היום דווקא צפון קוריאה סבלה מיחסי ציבור לא משהו, אבל רובנו מוכנים להתנדב לתכנית הגרעין של קים ג'ונג און מאשר להאזין לו עוד פעם אחת.

אין תמונה
לפחות צפינו

משחקי הרעב

עד 2012 סדרת ספרי "משחקי הרעב" של סוזן קולינס הייתה נחלתם של טינאייג'רז גיקים וחובבי דיסטופיות, אבל השנה היא הפכה לתופעה עולמית ולא רעה בכלל. עם הליהוק של ג'ניפר לורנס וליאם המסוורת' לסרטים, היא אפילו קיבלה מימדי "דמדומים", רק בלי המוניטין המסריח והבוז הכללי. אנחנו בעד "משחקי הרעב", תמשיכו.

אין תמונה
לפחות הצבענו

סלבס בפוליטיקה

זה התחיל עם עיתונאים – יאיר לפיד, מיקי רוזנטל, עופר שלח, מירב מיכאלי. אחרי זה מפלגת הכלכלה החליטה לרוקן פח אשפה על מערכת הבחירות וניסתה לגייס את יוסי בובליל, יובל המבולבל ואביבית בר זוהר (הם נאלצו להסתפק ביוליה שמאלוב), ומפה לשם כל העסק מתחיל להרגיש כמו עונה נוספת של "האח הגדול VIP". איזה מזל, כבר חשבנו שביטלו.

כוכבת ניוזרום טופלס (צילום: twitter, טוויטר)
לפחות ראינו פטמה | צילום: twitter, טוויטר

תמונות עירום של סלבס

לא ברור למה סקרלט ג'והנסון צריכה לצלם את עצמה בעירום באייפון כאחרונת המושפעות, אבל אם זה מה שמתחשק לה אז לא נבאס. כמובן שאקט הצילום עצמו לא ממש עניין אותנו, אמנות זאת אמנות, אבל העובדה שהם נגנבו והופצו, כמו במקרה של סקרלט ג'והנסון ובלייק לייבלי, או צויצו בטעות, כמו במקרה של המעצבנת ההיא מ"ניוזרום", היא זו שהופכת את התופעה הזאת למופלאה. זאת השנה שבה ראינו לכולן. הכל.

פינטרסט (צילום: באדיבות "אנשי הפרחים בישראל", Pinterest)
לפחות השתעממנו | צילום: באדיבות "אנשי הפרחים בישראל", Pinterest

פינטרסט

טוב, זאת הייתה אפיזודה מביכה. לרגע אחד כולנו הפכנו לנערות חולמניות ששוקעות בשרעפים אל מול תמונות השראה של מקומות קסומים בעולם, צרורות של פרחים טריים ומחרוזות צדפים הום מייד. בעולם הקסום של הרשת החברתית "פינטרסט", שבימים אלו זוכה בערך לאותם אחוזי הצלחה של לינקדין, כולם אופים קאפקייקס, סורגים ובאופן כללי עושים עם הזמן שלהם מלא דברים יצירתיים במקום להימרח כל היום מול הטלוויזיה ולהתלונן. איזה שעמום מוות.

ממים למלחמה
לפחות יצרנו

ממים

השנה למדנו שהדרך האנושית המקובלת להגיב על כל דבר שקורה בעולם היא בעזרת תמונות עם כיתובים לבנים. בעיות של העולם הראשון, ילד סקפטי מהעולם השלישי, הבחור הכי פוטוגני בעולם, התינוק המנצח, ווילי וונקה (ספר לי עוד), קיאנו קונספירטיבי, פריי ממצמץ, פילוסופרפטור, החתול האריסטוקרט, מקיילה מרוני לא מתרשמת, אוברלי אטאצ'ד גירפרילנד. אם כל אלו לא אומרים לכם כלום – ברכות, יש לכם חיים. אם יש לכם באייפון לפחות שתי אפליקציות של מחוללי ממים  - פדיחות.

 

קוף איקאה

דארווין, הקוף שצולם בטעות בסניף איקאה קנדי והפך לדבר הכי חמוד ברשת, ואולי בעולם. בסך הכל קוף קטן ומתוק, לבוש במעיל וטיטול ובוהה מהחלון, ממתין לבעליו שישובו. אין ילד, הורה או חיית מחמד שלא נתקפו בחשק עז לחבק את הקופיף מוכה הפרעושים הזה ולהגיד לו שהכל בסדר, אמא תגיע לקחת אותו. היא לא, אגב, הקוף הופרד מבעליו (שלא ידעה שאסור לגדל קופים כחיות מחמד בקנדה), ועכשיו הוא במחנה ריכוז. סתם, גן חיות, אבל זה עדיין נשמע נורא. 

ליתר כתבות סוף השנה