בשבוע שעבר חגגתי יום הולדת כמו ששנים לא הרשתי לעצמי. למה? כי ככה הורגלתי, לא לחגוג. אני אלופה בהפקת ימי הולדת לילדים שלי ולחגוג לאחרים, לעצמי האמת פחות. אבל השנה שיניתי את ההחלטה. השנה החברות שלי לא נתנו לי לישון בתשע!

יום הולדת יש רק פעם בשנה וזה שיר סופר מדויק, למרות שבא לי איזה פעמיים שלוש… אמא שלי אהובתי סוזי אסייג ז"ל גידלה אותנו כמעט לבדה, אני מעריצה אותה ואני אפילו לא אחוז ממנה! שישה ילדים, ים של אהבה והשקעה בפרטים הכי קטנים. ארבעה מאיתנו נולדו בחודש אוקטובר, אז היא אפתה עוגה כמו שרק היא יודעת עם הידיים היפות שלה ואיחלה לנו מזל טוב. אחרי השירות הצבאי כבר הבנתי שאפשר לחגוג יותר, אבל גם אז העברתי את ה-6 באוקטובר בעיקר בחיוך ובחיבוקים.

השנה זה התחיל בחברה טובה שלי, מאיה שלג, ששאלה: "נו, איך את חוגגת?" עניתי לה "נצא לדרינק ונלך לישון". מאיה לא היססה והודיעה לי לשכוח מהדרינק וכל השאר עליה, כי אין מצב שלא תהיה חגיגה. היא הזמינה במדויק את החברות הכי הכי קרובות אליי ביום יום והייתה שם אהבה אמיתית. ככה בא לי לחגוג כל שנה.

בינינו, בחישוב קל שעשיתי הבנתי שאם אחליט לחגוג בגדול אני עשויה להגיע בקלות ל-5,000 מוזמנים. נמנעתי וטוב שכך, אבל יש מצב שבשנה הבאה אני סוגרת את פארק יהושוע עם דיויד גואטה על הבמה (אמן). בשנתיים של טראומת הקורונה הבנתי כמה החיים נזילים ואין שום ביטוח על כל יום שעובר ולא חוזר. אם לא נחבק את החיים, הם יעברו לידנו ונצטער.

אבל הרבי אמר שלא צריך להשתגע? צודק! אפשר לרקוד גם ברחבת סלון עם 25 חברות שהן כבר בקטגוריית אחיות וזה עולם ומלואו. עברתי חצי חיים, מעכשיו אני רק חוגגת ונהנית כל יום מחדש!

אמלי שלי לקחה את גילי לשופינג ולימדה אותו איך חוגגים לאמא כי הוא רחוק מריקודים ופינוקים. אבל הוא נתן לי את המתנה הכי גדולה בחיים: הילדים שלי!!! אלפי פרחים ומתוקים הגיעו מכל קצוות הקשת, וברקו כמו ברקו עשה לי כיפה אדומה עם נורית ברירו, הילה, פולה ולאה. ולהפתיע אותי זה שיא השיאים.

ואני? אני שומרת לעצמי משאלה שביקשתי מאלוקים. מה אתם אומרים, חלומות מתגשמים?

אופירה,

אמא של אמלי אריאל ואייל