תשכחו מהמזרח ומשופינג במילאנו

לפני שנתיים נעתרתי לבקשות של גילי בעלי והמראנו לחופשה משפחתית בתאילנד. אני מודה, רעדתי מנושא הניקיון וכמות החיידקים שמצפה לי ולגוזלים שלי. טוב, "רעדתי" זו מילה עדינה, מזוודה שלמה הייתה עמוסה בתרופות למקרה שאיזה עקרב או יתוש בגודל פיל יעקוץ את אחד הילדים שלי.

בנחיתה בבנגקוק חטפתי גל ריח חריף של כורכום קשה ודגים מסריחים ובשניות הקאתי בקשת על כל מי שהיה סביבי. שאלתי את גילי בטון מרוקאי אם זה מה שמצפה לי בשבועיים הקרובים והוא, מסכן שלי, מיד ניסה להרגיע אותי. לא עברו עשר דקות ומצאנו את עצמנו עם כל המזוודות והילדים על טוקטוק מקומי ואז יצא לי כל המרוקו, דרשתי לחזור הביתה מיד לפני שאני מתגרשת ממנו. מזל שמונית מקומית הצילה לנו את החופשה ואת הנישואים.

בקיץ האחרון, על אף כל החרדות שלי מזיהום אוויר וכו', גילי הגדיל את כמות השכנועים והעמיס אותנו לטיול בסין, דרום קוריאה ויפן. נשבעת לכם באלוהים שנהנתי בטירוף. כל דעותיי על סין השתנו לטובה ואף הגדרתי אותם אימפריה שעוד תעצים ותעקוף את אמריקה. אבל פריצת נגיף הקורונה טרפה לכולנו את הקלפים והשאירה את משרד הבריאות העולמי עם המכנסיים למטה. ומה איתנו?

אני לא בעד מאסר למי ששם קצוץ על הבקשה, כי אני עדיין מאמינה שבארץ שלנו ינסו לכבד זה את זו. מי שמגיע לארץ שיטפל בעצמו למען עצמו, למען הילדים שלו, למען ההורים שלו ולמען החברים שלו. ואהבת לרעך כמוך. נכון, בסוף כולנו נגיע לאותו מקום אבל הלו, עד אז בואו נהנה ונשכח בינתיים מהמזרח ומהשופינג במילאנו עד שיימצא פתרון לקורונה. ויודעים מה התחושה שלי? בסוף רופא ישראלי גאון ייתן פתרון.

סופ"ש נעים ובריא לכולנו,

אופירה,

אמא של אמלי, אריאל ואייל.