לפני חמש שנים פגשה אותי אישה נאה וביקשה ממני: "אפשר שתצעקו פחות בתכנית? אני לא מסוגלת לשמוע מה נאמר שם אצלכם". חייכתי אליה ואמרתי: "זו התכנית שלנו, היא מאוד אמוציונלית. תצביעי בשלט. מדינה דמוקרטית, את מוזמנת לצפות רק מה במה שעושה לך טוב". היא דפקה בי מבט זועם ונעלמה כלא הייתה.

ביום שישי האחרון היא השיגה את מספר הטלפון שלי וצלצלה: "היי, זו אני שביקשתי ממך לא לצעוק באולפן". חייכתי מאחורי הפלאפון (כי יש לא מעט כמוה), ואמרתי "אוקיי". ואז היא פתחה במונולוג עם קול רועד: "אני מבקשת ממך, למען חצי העם, אל תפסיקי לצעוק ולזעוק את כאבנו! אני מבקשת ממך לא להפסיק לדבר לעולם כי זעקתך לאדון פורר בתכנית היא זעקתנו הנשים והגברים כאחד. תודה לך אופירה". ניתקה.

אחריה הגיע מבול של הודעות מכל רשת חברתית אפשרית שפתוחה אצלי, כי זה היה סופ"ש "הפקידה". 

עכשיו אקח אתכם לאולפן שלנו: אנחנו לא אחראיים על התשובות של המרואיינים, רק על השאלות. אבל כשהם נופלים בתשובה - כל הנורות נדלקות והחום עולה באולפן עד לטמפרטורת רתיחה. הטעות של עורך הדין דוד פורר (איש נחמד וחביב בסך הכל. באמת!) לתייג בכוונה תחילה את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרה מיארה כ"פקידה", כדי לגמד אותה ולעשות אותה קטנה ולא מועילה, גרמה לי להפשיל שרוולים ולענות לו כפי שאני יודעת מאז שאני זוכרת את עצמי.

הרי מר פורר הגיע לאולפן שלנו עם דף המסרים של דודי אמסלם ("היועצת המשפטית לממשלה היא מסוכנת לציבור"), ההשפלה של מירי רגב על מיארה ("צריך לפטר אותה") וההתייחסות הקשה של איתמר בן גביר ("חייבים להחליף אותה"). כן, ככה הם מתייחסים למי שלא חושב בדיוק כמוהם, ככה הם משפילים את מי שלא עושה בדיוק מה שהם רוצים. קוראים לזה דיקטטורה. מי שלא יפעל לפי ההוראות של הממשלה יעוף הביתה או ייכנס לחדרי חקירות ובהמשך לכלא. ממש ככה. 

אז ישבתי בשקט עם החכה, עד שהגיע פורר ונפל לרשת שלי. הרשת השפויה שבה מדברים בצורה מכובדת וראויה לנשים ואנשים. הסרטון שבו נזפתי בפורר הפך ויראלי, וכרגיל הדעות היו חלוקות. לא 50/50, ממש לא. רוב העם הסכים איתי שההתנהגות כלפי היועצת המשפטית לממשלה עברה מזמן את הגבול, ושהיא עוברת השפלות ואיומים חסרי תקדים. 80 אחוז חיבקו אותי והסכימו שזהו, די, זה בלתי נסבל! 20 האחוז האחרים קיללו וגידפו ואיימו והוסיפו מדי פעם שפקידה זו לא בושה.

אז הלו, אני הייתי פקידה במשרד הרישוי. תנוח דעתכם שלא אצא נגד עצמי ולא נגד אף אישה (אלא אם היא פליליסטית, שונאת ישראל או מחבלת), כי כל עבודה מכבדת את בעליה. אבל פורר לא ישכח אותי לעולם ועד, וגלי בהרב מיארה - אני מאחורייך. וגבירתי השופטת אסתר חיות, אנא אל תעזבי אותנו בעוד שלושה חודשים כשהמדינה שרופה.

אני מאמינה בכן גלי ואסתר,
אופירה,
אמא של אמלי אריאל ואייל