בא לי ללמד אתכם משהו קטן, הפוך ממה שאתם מכירים: חיים מלא ומתים פעם אחת (נהוג לומר חיים פעם אחת).
אנחנו נכנסים לחג הפסח באווירה אחרת. לא יודעת, אווירה כבדה משהו, עם רסקיו במקום חרוסת, ואני לא פרזנטורית של רסקיו. לא בא לי שנחליף את המילים "עברנו את פרעה נעבור גם את סינוואר וחיזבאללה ואיראן", בא לי כבר שהמדינה תחזור להיות אחת, שלמה, שכולנו נהיה בבית שלנו.
אני מרגישה שאני מכירה את משפחות החטופים כאילו גדלנו יחד בשכונת נווה דוד בדימונה ופתאום הם אינם. אלוהים, מה עובר עליהם? איך נשב סביב שולחן ליל הסדר ונרים לחיים? לא יודעת. יש מצב שראש הממשלה, בנימין נתניהו, יעשה איזה נס ויסכים לכל מה שחמאס מבקשים והחטופים יחזרו כבר לבתיהם? זה מה שאני הייתי עושה לו אני הייתי ראש הממשלה.
ובא לי לזעוק משהו שמפריע לי בטירוף. אני לא מבינה את הממורמרים שקשה להם עם החגים הארוכים. כמה תלונות, כמה? אין סוף. מה עושה אותנו ישראלי? בין היתר התלונות.
אני שומעת רטינות על אורך החג והמצות שמפריעות לכמה מאיתנו. אז בואו רגע - תיהנו מכל יום כאילו אין מחר, תגידו תודה שיש לנו חופש, כי אני מכירה 133 חטופים שנמצאים בשבי חמאס ואני לא רואה שמישהו מנסה להציל אותם. ובקשר למצות? תתקדמו, אל תיגעו במצות ולא בלחם, צאו לדיאטת פסח. כמה אפשר לריב? תיהנו מהחיים כבר.
ואלה הן ארבע הקושיות שלי:
אחד חכם: חיים לוינסון - אין חכם ושנון כמוהו. הדבר הכי טוב שקרה לי בשנת 2024.
אחד תם: איתמר בן גביר - שמאמין שביבי מתרגש מהאיומים שלו ובסוף עושה רק מה שטוב לו.
אחד רשע: סינוואר - אני לא פגשתי מעולם רוע ומחלה כמו האיש הזה. אני מאחלת לו מוות בייסורים קשים. לו ולכל חמאס, שלא יישאר מהם זכר לעולם, ואמרו אמן.
ואחד שאינו יודע לשאול: יאיר נתניהו - תשאל את אבא שלך מתי נצא מהמצב הזה? תשאל, אל תפחד. פעם אחת תשאל שאלה רצינית ואולי תעזור לעם ישראל בתור הבן של.
חג פסח לא שמח, מורכב.
סליחה אמלי אריאל ואייל, בשנה הבאה נחגוג בגדול.