מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע בתקשורת | עיצוב: סטודיו mako
ישראל כץ? בהחלט מומלץ

האם שר התחבורה, ישראל כץ, מבסס אפילו יותר מבעבר את מעמדו ברשימת המיוחסים של "ידיעות"? לא מן הנמנע שייתכן שבהחלט. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ביום ראשון האחרון, יומיים אחרי (עוד) תאונת דרכים מחרידה, פצח "ידיעות" בקמפיין למלחמה בתאונות. תחת הלוגו "הקטל בדרכים" הקדיש העיתון לנושא את הכותרת הראשית ושלושה עמודי חדשות. שמו של כץ כלל לא הוזכר. למחרת, יום שני, המשיך "ידיעות" לעסוק בנושא עם הפניה בעמוד הראשון ועוד שני עמודי חדשות. המילים "שר התחבורה" ו/או "ישראל כץ" לא הופיעו בהם, וכמובן גם לא תמונתו של השר. רק במאמרו של יו"ר תנועת אור ירוק, אבי נאור, שפורסם באותו יום הרחק בעמודי הדעות, נמתחה ביקורת על כץ ב-14 מילים בלבד. לעומת זאת, הפניית השער לטור, והכותרת הגדולה בעמודי החדשות, הוקדשו לפוליטיקאי אחר, שב"ידיעות" אוהבים לשנוא:

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות" נלחם בתאונות, 22.8.2016. לאן נעלם ישראל כץ? (1)

ביום השלישי לקמפיין של "ידיעות" הוזכר שמו של כץ בכותרת משנה שמתחה עליו ביקורת מסוימת, אבל תמונתו של השר האחראי למלחמה בתאונות הדרכים עדיין לא התנוססה בעמודי החדשות.

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות" נלחם בתאונות, 23.8.2016. לאן נעלם ישראל כץ? (2)

אלא שכבר למחרת, יום רביעי, פורסמה ידיעת פולו-אפ: מתברר שכץ בכלל אינו אשם בשינוי הגרסאות בפרשת התכנית למלחמה בתאונות, אלא נתניהו:

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות" נלחם בתאונות, 24.8.2016. זה בכלל לא כץ, זה נתניהו

זו לא הפעם הראשונה שבה "ידיעות" קורא למלחמה נחושה בתאונות הדרכים. בפברואר האחרון דיווח העיתון כי בתוך שלוש שנים זינק מספר ההרוגים בכבישים, והשיק קמפיין שנשא את הלוגו "די לקטל בדרכים". הקמפיין הקודם נמשך שלושה ימים, ונפרש על פני שמונה עמודים במצטבר. אלא שגם אז, בדיוק כמו השבוע, באף לא אחד מהעמודים הללו פורסמה תמונתו של שר התחבורה.

בעוד כחודש ימלאו שבע שנים וחצי לכהונתו של כץ כשר התחבורה, שנפרשת כבר על פני שלוש קדנציות. השר האחראי למלחמה בתאונות הדרכים נכשל בה עד כה כישלון חרוץ. למרות זאת, "ידיעות" מצניע את חלקו של כץ בכישלון הזה. זה לא אומר, כמובן, שצילומיו של כבוד השר אינם מופיעים בעיתון. למעשה, בחמשת השבועות האחרונים פורסמו תמונותיו של כץ ב"ידיעות" לא פחות משמונה פעמים. הנה האייטמים שבהם השר דווקא כן זכה לתמונה:

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות", 21.7.2016. כץ מתכנן רכבת

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות", 31.7.2016. כץ חוזר לעמק

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות", 2.8.2016. כץ פותח כביש

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות", 3.8.2016. כץ חופר מנהרות

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות", 7.8.2016. כץ משרטט מפה

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות", 16.8.2016. כץ מפתח מטרונית

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות", 18.8.2016. כץ עושה הנחה

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות", 21.8.2016. כץ מבצע מהפך

בדיקה לא בלתי טרחנית מעלה כי מאז 1 בינואר 2016 ועד יום רביעי האחרון פרסם "ידיעות" 61 אייטמים שבהם הופיעה תמונתו של כץ. מתוכם, 41 היו חיוביים, 3 בלבד היו שליליים, וכל השאר היו ניטראליים. בניכוי האייטמים הניטראליים יוצא ש-93 אחוזים מהאייטמים היו חיוביים ורק 7 אחוזים מהם שליליים.

מדוע "ידיעות" מפנק כל כך את שר התחבורה? התשובה אולי טמונה בחזית המתמשכת של כץ נגד נתניהו, הסדין האדום של רחוב מוזס. אמנם בסוף שנת 2014 התערערו מעט היחסים בין השר לקבוצת "ידיעות" – לאחר שכץ העז להתנגד להצעת החוק המגונה שנועדה לפגוע ב"ישראל היום", סייע לנתניהו במאבקיו במרכז הליכוד ואף תמך בו במוצהר לראשות הממשלה – אבל מאז נעה המטוטלת שוב: יחסיו עם נתניהו התערערו והיחסים עם "ידיעות" שוקמו.

זה המקום לציין שגם ב"קשת" וגם ב-mako זכה בעבר ישראל כץ לסיקור חיובי ואוהד – מסיבות שונות לחלוטין (אבל מספיק גרועות לכשעצמן).

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

 

סרנה VS נתניהו (1): חבר מביא חבר

המעשייה המופרכת שיגאל סרנה חירטט בדף הפייסבוק שלו מטפסת שלב נוסף, במסגרת תביעת הדיבה שמנהלים נגדו שרה ובנימין נתניהו. ביום שלישי האחרון פורסם התצהיר שהגיש סרנה לבית המשפט. סרנה מתאר בו איך הגיע לידיו הסיפור שלפיו ראש הממשלה נזרק לכאורה בצעקות, בשעת לילה מאוחרת, ממכוניתו אל כביש מספר 1, משום שרעייתו לא רצתה שיישאר איתה ברכב.

"את המידע מסר לי מכר וחבר בפגישה בבית קפה 'התחתית' בתל אביב", כתב סרנה בתצהיר. "המסר שהועבר אלי הוא שחבר קרוב שלו, המשמש בתפקיד לא זוטר בשיירת האבטחה, מסר בסערת נפש את הפרטים". במילים פשוטות: חבר סיפר לחבר שסיפר לסרנה. מישהו שמע ממישהו והעביר הלאה. מי הגורם הראשון שהפיץ את הפרטים? האם ניתן להביאו להעיד? ובכן, התשובה שלילית. "פעלתי לאמת את המידע, לרבות בפנייה לאנשי שירות ביטחון שאני מכיר וכן על ידי בחינת דפוסי ההתנהגות של התובעת כפי שהם עולים בפרסומים וברשתות החברתיות", הסביר סרנה בתצהיר. "קיבלתי אישושים רבים להתנהגות בדפוס זה, החוזרת על עצמה, וכן אישורים לגבי קרות האירוע, לרבות ממי שממנו הובאו הדברים, כל אלו כמובן מצד מי שאסור עליהם להעיד ושמם חסוי בידי".

מה ערכה של עדות שמיעה מרוחקת שכזו, כאשר הנתבע מצהיר כי אין באפשרותו להביא עדים? נמוך עד קלוש. "תשובה ארוכה, למרות שמתבקשת דווקא תשובה קצרה", חיווה עו"ד ארז טיקולסקר את דעתו על התצהיר בדף הפייסבוק שלו. "'סערת הנפש' נראית כמו תוספת שנועדה לחזק את מהימנות הדברים. בכל מקרה, 'שמעתי מחבר ששמע מחבר', אינה עדות קבילה. 'אישור ממי שממנו הובאו הדברים, אסור לו להעיד ושמו חסוי', גם לא משהו. צר לי, באמת, אבל אם זה מה שיש לו, ואם מי שהיה עד לאירוע, אם היה אירוע, לא יעיד בעצמו – הוא מפסיד. הערכה שלי. ידע אישי, חמישים שקל ו-23 שנות ניסיון".

אם סרנה יתקשה להסתייע בהגנת "אמת דיברתי", הוא עשוי לנסות את הגנת ״עיתונות אחראית", מהסוג שקיבלו שופטי בית המשפט העליון כאשר דחו את תביעת לשון הרע של סרן ר' נגד אילנה דיין ו"עובדה". במקרה כזה, די בכך שסרנה יוכיח כי לפני הפרסום עשה כל שביכולתו כדי לאמת את הסיפור, נהג לפי תקנון האתיקה ופעל בתום לב. "זה לא יעמוד בהגנת 'עיתונות אחראית', בין היתר כי הוא לא ביקש תגובה לפני הפרסום", הגיב השבוע לאפשרות זו עו"ד ד"ר הלל סומר מהמרכז הבינתחומי בהרצליה.

סרנה עצמו, כדאי להזכיר, סיפק בחמשת החודשים האחרונים יותר מגרסה אחת באשר לבסיס העובדתי שעליו נשען סיפורו. למעשה, הוא ירה לכל הכיוונים. ארבעה ימים לאחר פרסום הפוסט, ושלושה ימים לפני שהוגשה התביעה נגדו, מסר לי סרנה את התגובה הנחרצת הבאה: "לא כתבתי בלי שאהיה בטוח בדברים, מתוך ניסיון שצברתי במשך 30 שנים להבחין בין אמת לבדותה". גם יום לאחר התביעה, דבק סרנה בטענת "אמת דיברתי" כשאמר ל"גלובס": "אני שלם עם כל מה שכתבתי ועומד מאחוריו". לעומת זאת, בכתב ההגנה שלו נשמע סרנה פחות נחרץ. "בעיקרו הפרסום הוא אמת, ואם יש בו פרטים לא מדויקים הרי שהם נבלעים באמת הכללית של הפרסום", נכתב בסעיף 78. אלא שההפתעה המתינה בסעיף 168, שם שלף סרנה קו הגנה נוסף כשטען כי "הרשת החברתית מתירה פרסום פחות מוקפד ומרוסן מן העיתונות המסורתית", ואפילו נזקק למונח מתחום ההנדסה האנליטית.

יגאל סרנה (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
יגאל סרנה. "בבוא היום תבין כמה אמת דיברתי" | צילום: עופר וקנין, TheMarker

סרנה VS נתניהו (2): מציאות אפשרית

אז איך יסתיים המשפט? ובכן, שמעתי ממישהו ששמע ממישהו שסרנה בדרך לניצחון משפטי מוחץ על בני הזוג נתניהו. כן, כן, חבר שמע מחבר שסרנה צפוי לזכות לפיצויים של עשרות אלפי שקלים, הן משום שהתובעים הטילו לשווא דופי ביכולתו המקצועית המוכחת לברור בין עובדות לדעות, והן בשל עוגמת הנפש המיותרת שגרמו לו. בנוסף, יסכים נתניהו לפרסם התנצלות נחרצת וחד משמעית בדף הפייסבוק שלו, שהיקפה לא יקטן מ-80 מילה (ניתן לראות בפרסום דנן גם משל, היפרבולה, הגזמה, הגחכה ולא בהכרח שיקוף מדויק של מציאות ריאלית, אלא של מציאות אפשרית).

יגאל סרנה, תרצה להגיב?

"דיווח עלק שמתחיל במשפט כמו שכתבת: 'המעשייה המופרכת שיגאל סרנה חירטט בדף הפייסבוק שלו מטפסת שלב נוסף' איזו תגובה כבר יכול לקבל? הרי זה טקסט היישר ממשרדו של עו"ד יוסי כהן של הצמד. אומר כך: מצא לך חברים יותר אמינים ממנו. כי בבוא היום תבין כמה אמת דיברתי, ולכן אני מעדיף לשמור את האנרגיה לקרב האמיתי במי שמחריב את הארץ ולא בספיחיו, כמוך".

 

הפוך שלדי, הפוך: הצנוע הידוע

בחודשים האחרונים מריץ "ישראל היום" את דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב. בסופ"ש האחרון פרסם ה"ניו יורק טיימס" תחקיר לפיו החברות בבעלותו של טראמפ חייבות לפחות 650 מיליון דולר. כמה שעות לאחר מכן, כך נראתה הכותרת הראשית של ynet:

מי נגד מי
ynet על טראמפ. חייב 650 מיליון (1)

כך נראתה הכותרת בדף הבית של mako:

מי נגד מי
mako על טראמפ. חייב 650 מיליון (2)

כך נראתה הכותרת בדף הבית של אתר "הארץ":

מי נגד מי
אתר "הארץ" על טראמפ. חייב 650 מיליון (3)

כך נראתה הכותרת בדף הבית של אתר "מעריב":

מי נגד מי
אתר "מעריב" על טראמפ. חייב 650 מיליון (4)

וכך נראתה הכותרת בדף הבית של אתר "גלובס":

מי נגד מי
אתר "גלובס" על טראמפ. חייב 650 מיליון (5)

לעומת זאת, כך נראתה באותו יום הכותרת באתר "ישראל היום":

מי נגד מי
אתר "ישראל היום" על טראמפ. אבל הוא ממש מפתיע בצניעותו

למחרת, יום ראשון, כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "הארץ" המודפס:

מי נגד מי
"הארץ" על טראמפ. חייב 650 מיליון (6)

כך נראתה ההפניה בעמוד הראשון של "מעריב":

מי נגד מי
"מעריב" על טראמפ. חייב 650 מיליון (7)

ב"גלובס" הרחיבו על הצרות של המועמד הרפובליקני:

מי נגד מי
"גלובס" על טראמפ. צולל בסקרים

וב"ידיעות אחרונות" דיווחו על טלטלה נוספת במטה טראמפ:

מי נגד מי
"ידיעות" על טראמפ. צרות במטה

רק ב"ישראל היום" העדיפו להקדיש את הכותרת לגירסה ורודה בהרבה של המציאות:

מי נגד מי
"ישראל היום" על טראמפ. אבל הוא באמת מאוד צנוע

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

 

הציטוט מול המציאות (1): כבר שנה? לא הרגשנו כמעט!

הציטוט: בדיוק לפני שנה ו-16 ימים (אבל מי סופר) חגג ספי עובדיה את הופעת הבכורה ככתב הפוליטי של חדשות 10. זהו האייטם ששודר בתחילת המהדורה המרכזית באותו יום, 9 באוגוסט 2015:

טלי מורנו: "זה היה צפוי מתישהו, רק שלא היה ברור מתי ואיך בדיוק: שנה אחרי שהודיע שהוא פורש מהחיים הפוליטיים הערב אנחנו מפרסמים בפעם הראשונה שגדעון סער, מי שהיה אחד האנשים הבולטים והחזקים בליכוד, מכריז שהוא חוזר לפוליטיקה. כתבנו הפוליטי, ספי עובדיה, ערב טוב".

ספי עובדיה: "שלום, טלי, ערב טוב. גדעון סער חוזר לחיים הפוליטיים. אפשר לומר כבר בעצם חזר לחיים הפוליטיים, אם לשפוט על פי התדירות שבה הוא מופיע בכנסים פוליטיים. מה שהופך את החזרה הזו לרשמית זו בעצם הצהרה שהוא מוסר בכנס פעילים סגור בפתח תקווה לפני קצת פחות משבוע. הוא מוסר לחברים את המשל הבא: 'פסק זמן בכדורסל לוקח דקה, בחיים הפוליטיים זה לוקח בערך שנה'. בעצם הוא מודיע שפסק הזמן שלו תם. המשמעות היא ברורה: גדעון סער יתמודד בפריימריז הקרובים, מתי שלא יהיו, בליכוד".

מי נגד מי
ספי עובדיה מדווח, 9 באוגוסט 2015. "נכונות הידיעה תעמוד למבחן במערכת הבחירות הקרובה"

המציאות: חלפה יותר משנה מאז הדיווח, וגדעון סער עדיין יושב על הגדר.

ספי עובדיה, יכול להיות שהיית טיפ-טיפה יותר מדי נחרץ?

"לא נדרשנו לקלפיות בשנה שעברה. נכונות הידיעה תעמוד למבחן במערכת הבחירות הקרובה".

 

הצהרת בלפור (16): התעמלות אמנותית

הבלפוריסט טילפן בשעת בוקר זיוונית. "למה שלא תשאל אותי מה יש לבוס לומר על איילת שקד, הורביץ?", הוא פתח בתנופה.

מה כבר אפשר לומר על איילת שקד?

"שתלמד לשלוט ותפסיק לקטר. בכיינית. יש לה עיתון משלה, מה היא מקטרת?".

רגע, רגע, אלה לא בדיוק אותם דברים ששקד בעצמה אמרה בישיבת הממשלה, ואפילו דפקה על השולחן תוך כדי, רק בגלל שביבי חשק בדחיית שידורי התאגיד?

"נכון מאוד, הורביץ, ועכשיו הכול חוזר אליה. מה איילת הבכיינית כבר תגיד? שאין לה עיתון משלה?".

אולי.

"אז איך היא תסביר את האייטם המלוקק שפורסם ביום שני האחרון ב'ידיעות'?".

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות" מפנק את איילת שקד. סקופ מרשים (1)

לא יודע. צירוף מקרים?

"תשמור את זה לקונספירטור", נחר הבלפוריסט בבוז. "ושים לב לעוד פרט מעניין: באייטם הבלעדי כתוב במפורש שאיילת והמשפחה שלה עצרו במיוחד בתחנת דלק באמצע טיול באילת כדי לצפות בנבחרת ההתעמלות האמנותית בגמר האולימפיאדה. אבל איך איילת יכלה לצפות בנבחרת בטאבלט, כשערוץ הספורט בכלל לא שידר את התחרויות באינטרנט, אלא רק בטלוויזיה?".

יכול להיות שפשוט נפלה כאן איזו אי הבנה קטנה.

"שום אי הבנה, הורביץ. ברור שיש כאן סוג של קומבינה, שיכולה להזכיר את הצנזורה המכוערת שהחברים שלך מ'אולפן שישי' מפעילים על התגובות של ביבי. שמת לב איזו כיפה אדומה מרהיבה הוא עשה להם בחזרה?".

אתה מתכוון לפוסט הלוחמני שקיבל 7,000 לייקים, 1,200 תגובות ו-602 שיתופים?

"מה פתאום? אלה כבר חדשות ישנות. אני מדבר על האייטם הלוחמני שפורסם ביום שני ב'ישראל היום' והופץ בלא פחות מ-275,000 עותקים. שולח לך אותו, ותגיד לי אם זה לא נוק-אאוט".

מי נגד מי
"ישראל היום" צולב את "אולפן שישי". סקופ מרשים (2)

נגיד.

"ומה שיפה זה שלא היה גילוי נאות".

איזה גילוי נאות?

״גילוי נאות שהבן של עמוס רגב, עמיר, הוא עורך המשנה של אבי זילברברג ב"שישי" של ערוץ 10, שהתחילה לתת פייט ל"אולפן שישי" של חדשות 2. עולם קטן".

אין שום צורך בגילוי נאות. עמיר רגב הוא לא רק עורך ותיק ומוערך, אלא גם ישות אוטונומית, ואין קשר בין התפקיד שלו ב"שישי" לבין הסיקור של ערוץ 10 ב"ישראל היום". כבר שכחת את חרם ביקורות הטלוויזיה שהוטל על ערוץ 10 בעיתון של אבא של עמיר אחרי שאסף הראל השתלח בנתניהו?

"לא שכחתי ולא שכחנו, אבל אם אתה מתעקש לגלוש לפסים פרסונליים קטנוניים, נדמה לי שגם אתה, הורביץ, חייב לציבור גילוי נאות".

איזה גילוי נאות?

"למה שלא תתחיל בזה שאתה כותב עבור mako, שהוא אתר ששייך ל'קשת', שהיא אחת מבעלי חדשות 2, שמשדרת את 'אולפן שישי', שהרייטינג שלה בירידה, ושבגלל זה יש לך כאן אינטרס אישי מובהק לגמד את הסקופ המרשים של 'ישראל היום'? ועוד לא הזכרתי את העובדה המעניינת שעבדת בעבר עם עמיר בתכנית הבוקר של 'קשת', באופן קרוב וצמוד, ואפילו הייתם מיודדים, ולכן אתה לכוד בסבך מסועף של אינטרסים צולבים. עם כל כך הרבה חמאה על הראש, הורביץ, אתה בטוח שכדאי לך לצאת אל השמש הקופחת?".

נו באמת. אל תגזים. הרי אתה לא באמת חושב שיש קשר כלשהו בין הדברים.

"מה שחשוב זה לא המחשבות שלי, הורביץ, אלא המחשבות של הבוס".

 

הציטוט מול המציאות (2): איפה הימים שלא היו

הציטוט: "את השיר הזה, שירו שלו, שרה ננה מושקורי, שהוא אהב מאז ילדותו. אם אני זוכר נכון, כאשר שכב בבית חולים כנער, כילד אפילו, אמו הביאה פטיפון ותקליטים קטנים, הוויניל 45 עם החור השחור באמצע, והשמיעה לו הלוך ושמוע את שיריה של ננה מושקורי, ואחר כך הוא טרח לנסוע לפגוש אותה ולשכנע אותה לשיר את אחד משיריו. הנה זה" (ירון אנוש סופד לנחום היימן בתכניתו "קול בשישי" ברשת ב', ומפנה לשיר "רק הד קולך" שהזמרת היוונייה ננה מושקורי ביצעה בצרפתית, דקה 34:46).

המציאות: נחום היימן נולד ב-6 במאי 1934. ננה מושקורי נולדה ב-13 באוקטובר 1934, בדיוק חמישה חודשים ושבוע אחריו. היימן חלה בגיל תשע בשיתוק ילדים ושכב במשך שלוש שנים וחצי בבית חולים. מושקורי נרשמה ללימודי פיתוח קול רק בגיל 12. את שירה הראשון הקליטה ב-1957, כשהייתה בת 23, כך שהיימן לא יכול היה להאזין לה כנער.

ירון אנוש, תרצה להגיב?

"בדקתי את רישומי שיחותיי בעבר עם נחום היימן ואכן טעיתי והטעיתי. הוא אכן הוקסם בפעם הראשונה מקולה כאשר שמע בבית החולים שבו אושפז בגלל פציעה במהלך מבצע סיני את ננה מושקורי שרה את שירה 'קסם' במקלט רדיו שקלט מתחנה מקפריסין, ולא כפי שאמרתי בשידור. כך לפי הרישומים שלי מן הפגישות איתו. הטעות תתוקן בתכנית הקרובה ביום שישי זה. תודה לך על שהפנית את תשומת לבי לכך, כפי שאני נוהג עם כל מאזין ו/או מאזינה שמביאים לידיעתי הערות על דברים ששודרו בתכנית ואני מוצא שהם צדקו". 

 

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

לפני שנה ושמונה חודשים תואר כאן מפעל ההנצחה המפוקפק של קבוצת "ידיעות אחרונות" לזכרו המפוקפק של דודו טופז המפוקפק, מפעל שנמשך גם בדצמבר האחרון. בעוד בעיתון המודפס נרשמה מאז רגיעה יחסית, ב-ynet נמשכים במלוא עוזם האבל הכבד והגעגועים שאינם מרפים.

ביום רביעי שעבר פירסם האתר אייטם בעקבות ביטול מלגה על שם דודו טופז בבית-צבי. נכתב שם, מפי אחיו, מיקי גולדנברג, כי "דודו היה חשוד ולא אשם", הגם שהסטטוס המדויק הוא נאשם והגם שהנאשם הודה במעשיו. כותרת האייטם עסקה בביטול המלגה, אבל אל דאגה – ארבעה ימים אחר כך נמצא גורם ששמח להציג את הפנים היפות של טופז: ynet כמובן. ביום ראשון האחרון, לרגל שבע שנים למותו, פורסם באתר אייטם נוסטלגי, עם הפניה בהומפייג'. הידיעה הזכירה כי אי שם בשנות ה-60 השתתף הטאלנט בתוכנית ללימוד אנגלית בטלוויזיה החינוכית:

מי נגד מי
ynet נזכר בערגה בדודו טופז. הנצחה לא נחוצה

שבע שנים חלפו מאז שטופז תלה את עצמו בכלא. הוא נעצר, יש להזכיר, בעקבות חקירה מסועפת שחשפה את מעורבותו הפלילית במעשי פשיעה חמורים. טופז שלח בריונים ששברו באמצעות אלה את ברכו, אפו וכף ידו של מנכ"ל "קשת", אבי ניר. טופז ניסה לסחוט את ניר ושלח לו שורה ארוכה של מכתבי איום מצמררים, שהאחרון שבהם הכיל רק שלוש מלים: "אתה הולך למות". טופז ביקש מעבריינים לשפוך חומצה על פניה של מי שהייתה אז המשנה למנכ"ל רשת, שירה מרגלית. העבריינים שטופז שלח תקפו את מרגלית בפתח ביתה ושברו את ארובת העין שלה, בנוכחות בנה שהיה אז בן שבע. טופז הזמין בתשלום פושעים שהיכו בפניו של סוכן השחקנים בועז בן-ציון, שנזקק לטיפול בבית חולים. טופז התאכזב מעוצמת המהלומות שהוטחו בבן-ציון ושילם לבריונים סכום כסף נוסף כדי שיתקפו את בן-ציון פעם נוספת ובאופן חמור יותר.

חשוב לחזור (שוב) על כל הפרטים הגרפיים הקשים הללו – שבהם הודה טופז עצמו בחקירותיו במשטרה – מפני שאף לא אחד מהם הוזכר באייטם ב-ynet. מה שכן הופיע הוא משפט לקוני ולא לגמרי מדויק על כך שטופז "נעצר במאי 2009 בחשד שיזם תקיפה של כמה בכירים בתעשיית הבידור. הוא שם קץ לחייו כשלושה חודשים לאחר מכן בתא המעצר באמצעות כבל של קומקום חשמלי – עוד לפני שעמד למשפט". ובמילים אחרות: עוד במה חמה למורשת דודו ועוד הנצחה לא נחוצה לפושע מסוכן.

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

 

הציטוט מול המציאות (3): הקדים את זמנו

הציטוט: "ב-1962 עשה התמחות בקרדיולוגיה בבית החולים שיבא בתל השומר" (עופר אדרת על פרופ' דני גור, שנפטר בסוף השבוע בגיל 83, "הארץ", 22.8.2016).

המציאות: בית החולים בתל השומר נקרא על שמו של פרופ' חיים שיבא, מנהלו הראשון, רק לאחר מותו בשנת 1971.

עופר אדרת נמנע מלהגיב.

 

איפה הקרדיט: פרסום ראשון! (אם להתעלם מהמתחרים)

הפרסום (1): "פרסום ראשון: הקצינים הבכירים שיעידו לטובת אלאור אזריה. מיד הפרטים" (דני קושמרו פותח את המהדורה המרכזית של חדשות 2, 18.8.2016).

מי נגד מי
ניר דבורי מדווח. פרסום ראשון? נו, טוב

המקור (1): באייטם עצמו דיווח הכתב הצבאי, ניר דבורי, כי פרקליטיו של אזריה צירפו לעדי ההגנה שלושה קצינים בכירים במילואים: תא"ל במיל' שמואל זכאי, אלוף במיל' עוזי דיין ואלוף במיל' דן ביטון. בהובלה המיני-דרמטית לאייטם הדגיש קושמרו כי כל זה קורה "רגע לפני" שמשפטו של אזריה מתקרב לשלבי ההכרעה. אלא שכבר ב-14 ביולי, חודש ויומיים לפני האייטם בחדשות 2, דיווח הכתב הצבאי של ערוץ 1, אלירן טל במהדורה של השעה שש בערב, כי בין עדי ההגנה במשפטו של אזריה יהיו דיין וביטון, ואף צייץ זאת. עשרה ימים אחרי ערוץ 1, ב-24 ביולי, דיווח על כך גם אילן ליאור ב"הארץ". החידוש היחיד בדיווח של דבורי היה הוספת שמו של זכאי לרשימה וציטוט מפוסט שכתב בנושא.

הפרסום (2): "תמיר סטיינמן מביא ראיון ראשון עם המתלוננת שהוטרדה מינית על ידי שני שוטרים" (דף הפייסבוק של חדשות 2, זמן קצר לפני המהדורה המרכזית, 15.8.2016).

מי נגד מי
תמיר סטיינמן מראיין. פרסום ראשון? טוב, נו

המקור (2): שלוש שעות מוקדם יותר, עם הגשת כתבי אישום נגד השוטרים לשעבר, התראיינה המתלוננת לתכנית "חמש בערב" עם ירון וילנסקי וקובי סודרי בגל"צ. זו הייתה הפעם השנייה בחודשים האחרונים שבה התראיינה המתלוננת לתכנית "חמש בערב".

מחדשות ערוץ 2 נמסר בתגובה: "החידוש שהבאנו היה בכך שקצין מוערך כמו תא"ל זכאי, מפקד אוגדת עזה, יעיד לטובת אזריה. הדיווח התמקד בו כולל ציטוטי עבר שלו. זהו אינו פרט שולי אלא הקצין המשמעותי והרלוונטי מכולם. נוסף על כך, השבוע חשפנו לראשונה את תצהירי שלושת הקצינים לבית המשפט. באשר לראיון עם המתלוננת נגד השוטרים: לא היינו מודעים לראיון שנערך בגל"צ מוקדם יותר באותו ערב".

 

איפה אתם ב-8 בספטמבר?

בדיוק בעוד שבועיים יתקיים בנמל תל אביב ערב ההתרמה השנתי של התנועה לחופש המידע, בהשתתפות אילנה דיין, רזי ברקאי, רביב דרוקר, עמית סגל, מתן חודורוב ועוד. כל ההכנסות ממכירת הכרטיסים קודש לפעילותה המבורכת של התנועה.

 

גלידה ספונטנית

מי שחלם לו ונשאר לו החלום, מי שלחם הוא לא ישכח על מה לחם, מי שנשאר ער כל הלילה יקבל בסופו טלפון מהקונספירטור.

"יש לך פוף, הורביץ?", הוא ירה מיד.

"למה אתה שואל?", התעניינתי בחשש.

"בגלל רותם שטרקמן", הסביר הקונספירטור. "הרי הציוץ שלו נגד פייסבוק צבר הרבה שיתופים ולייקים, ואז הוא הועלם, פוף. הנה, תסתכל בעצמך".

מי נגד מי
הסרטון של "דה מרקר". איפה הפוסט?

"הבנתי", המהמתי.

"אני מופתע מכך", הגיב הקונספירטור, "מזל שאנשים מ'דה מרקר' נלחמו השבוע באומץ כדי להחזיר לפייסבוק פוסט של מישהו מ'דה מרקר', כמעט כמו שלפני כמה חודשים אנשים מ'דה מרקר' התאמצו כדי להעלים מהפייסבוק פוסט על מישהו מ'דה מרקר'".

"לא הבנתי", התבלבלתי.

"לא חשבתי אחרת", המשיך הקונספירטור. "תגיד, אם אנחנו בענייני רחוב שוקן, למה שלא תכתוב משהו על השת"פ בין 'דה מרקר' לחברת 'אורבן נדל"ן'?".

"מה יש לכתוב על זה?", גירדתי בראשי.

"נו בחייך, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "הרי לא צריך להזכיר לך שאת 'אורבן נדל"ן' הקים סוחר הנשים דודו דגמי, ששרון שפורר פרסמה עליו אייטמים רבים ותחקירים בתקופה שבה עבדה ב'הארץ'".

"נו?", שאלתי.

"לא נראה לך טיפ טיפה מוזר, שמצד אחד 'הארץ' שוחט את דגמי ומצד שני 'דה מרקר' מתפרנס ממנו? לא כדאי שתפנה למישהו מ'דה מרקר' שאלה נוקבת בעניין?".

"לא נראה לי שצריך", אמרתי בנחרצות. "'הארץ' ידוע בחומה הסינית שלו בין המערכת למחלקה המסחרית, למעט מקרים חריגים כמובן. ואם אתה לא מאמין לי, אתה מוזמן לקרוא את עדותה של שרון עצמה על ההפרדה המוחלטת בעיתון".

"זה לא ממש חדש, הורביץ", אמר הקונספירטור. "וזו גם לא הפעם הראשונה בתקופה האחרונה שבה שרון מרעיפה שבחים על 'הארץ', מודיעה שהיא משתוקקת לחזור לעיתון ואפילו מתחנפת קצת לעמוס".

"ונראה לך שעמוס יקבל את שרון בחזרה ל'הארץ'?", שאלתי בעניין.

"שאלה טובה", החמיא הקונספירטור. "לאור ההיסטוריה המתועדת ביניהם, הייתי מהמר שלא בטוח, מה עוד שהייתה גם תקרית בלתי מתועדת שקשורה לבנקאי מסוים. קשה להעריך איך זה ייגמר. אתה הרי מכיר את עמוס, הוא טיפוס ספונטני. ואם כבר ספונטניות, יצא לך במקרה לראות את הליקוק הדביק למחצה ש'ידיעות' העניק לרובי ריבלין בדיוק כשהוא עצמו ליקק גביע גלידה עם רעייתו נחמה והנכד שי?".

מי נגד מי
האייטם ב"ידיעות". אפשר לק?

"אני לא חושב שזה ליקוק של 'ידיעות'", הסתייגתי.

"מה אתה סח, הורביץ", התלהט הקונספירטור. "אז מה זה בדיוק? אייטם ביקורתי נוקב?".

"ממש לא", אמרתי בנחת. "אני מניח שבסך הכול רובי רק רצה להתאוורר קצת מכל הטקסים והמחויבויות שלו, ולכן באופן ספונטני החליט לצאת לטיול ברחוב הנשיא, עד שתוך כדי שיטוט, לגמרי במקרה, הוא הגיע לגלידריית מוסלין. באופן ספונטני לחלוטין, ובלי שום קשר לרובי, הגיע בדיוק באותה שעה לגלידרייה גם צלם 'ידיעות', אוהד צויגנברג. מכיוון שרובי ואוהד ממילא נתקלו זה בזה, הוחלט על דעת שני הצדדים, באופן ספונטני, לתעד את רובי והמשפחה מלקקים גלידה. זה הכול. שום דבר לא היה מתוכנן".

"אז מה אתה בעצם רוצה לומר לי, הורביץ?", חקר הקונספירטור  בחשד.

"שמדובר בצירוף מקרים", אמרתי וניתקתי.

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה". 

 

הטור של השבוע שעבר: הפוך שלדי, הפוך

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר