מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

קשובים לאולמרט (1): על מה ולמה הודח ראש ממשלה בישראל?

שנתיים ושבעה חודשים חלפו מאז זיכה בית המשפט המחוזי בירושלים את אהוד אולמרט מרוב האישומים נגדו, כולל בפרשת מעטפות הכסף. למחרת אותו פסק דין, שניתן ביולי 2012, חגג "ידיעות אחרונות" בעמוד הראשון עם כותרת הענק "הזיכוי", וזאת למרות שאולמרט הורשע כבר אז בעבירה של הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. לא נורא. כדי לאזן במעט את הכותרת הראשית הצוהלת נוספו לה בעמוד הראשון חמישה טורים מאת בכירי הכותבים בעיתון: חלקם הפגינו אהדה רבה כלפי אולמרט ועוינות צוננת כלפי הפרקליטות; אחרים, להבדיל, דווקא ביטאו חיבה גלויה כלפי אולמרט ואיבה צרופה כלפי הפרקליטות. בתחתית השער הופיע פס שחור עם הכותרת "יום כיפור לפרקליטות". בקיצור, העיקר שהאיזון הקדוש נשמר, כדי ש"ידיעות" יוכל להוכיח שהוא מסוגל להציג לקוראיו מגוון מרשים של דעה.

הזמן חלף, הגלגל הסתובב לו, ובעקבות קלטות שולה זקן חזר התיק לאותו בית משפט, שהפך את פסק הדין הקודם והרשיע את אולמרט. את השופטת מוסיה ארד, שפרשה לגמלאות, החליפה השופטת רבקה פרידמן־פלדמן שקבעה כי די היה במסכת הראיות שעמדה בפני השופטים בפעם הקודמת כדי להרשיע את אולמרט. מה חבל שאף לא אחד ממגוון הכתבים ובעלי הטורים ב"ידיעות" לא סבר כך בסיבוב הקודם. בשלישי האחרון, למחרת הרשעתו של אולמרט, כל חמשת הכותבים הללו – הפתעה הפתעה – העדיפו שלא לפרסם טור בעיתון. זה הזמן להזכיר מה הם כתבו ביולי 2012, לאחר הזיכוי:

מי נגד מי 125 - הזיכוי 2
שער הזיכוי של "ידיעות", 11.7.2012. פריט לאספנים
נחום ברנע: "עם כל הכבוד למשה לדור, ויש כבוד, אני חושש שהוא הגיע לנקודה שבה הנזק שהוא גורם לפרקליטות, לכוחה, לאמון הציבור בה, גדול מהתועלת שהוא מביא. אינני יודע מה חשבו בליבם שלושת השופטים המצוינים שישבו בתיק. אני לא בטוח שהם לא חשו מרומים לאחר שהתפוצץ בפניהם הבלון של טלנסקי. לדור משוכנע שאילו היה מתפטר אתמול הוא היה מחליש את הפרקליטות. אני חושב שהוא טועה. פרישה שלו בעקבות הכרעת הדין אתמול הייתה מחזקת את הפרקליטות, ומוסיפה כבוד גם לו וגם לעמיתיו".

סימה קדמון: "איך מפצים אדם על מהלך חיים שהוסט ממסלולו והשתנה לבלי הכר? איך מפצים אותו ואת משפחתו על הצער, על עוגמת הנפש, על הנזקים הבריאותיים והכספיים כשמתברר שהוא זכאי? איך מפצים ראש ממשלה נבחר, שנאלץ לפנות את כסאו בעיצומה של כהונה, ולבסוף מגלה שאין נגדו ראיות שהצדיקו מהלך קיצוני שכזה? איך מפצים מדינה שנאלצה לעבור בחירות וחילופי שלטון ומהלכים מדיניים שהופסקו. והנה, היא מגלה שארבע שנים התבזבזו לשווא".

רפי גינת: "לא יכול להיות שפרקליט מדינה פטפטן ושיכור כוח יפיל ראש ממשלה מכהן עם אישומים שבית המשפט מוחק פה אחד. לא יכול להיות שפרקליט מדינה ישפיע דרמטית על גורלו של עם בגלל יומרנות משפטית, שמפריחה מגדלים פליליים שמתרסקים לרסיסים. לכן לא יכול להיות שמשה לדור יישאר על כסאו".

בעז אוקון: "רבים תמהו עד אתמול מה תהיה התוצאה במשפט אולמרט. את התשובה אי אפשר היה להעריך, כי בתור יושבים מן הצד לא יכולנו לדעת מה נאמר על ידי 102 עדים, ב-157 ישיבות, שתורגמו ל-19 אלף עמודי פרוטוקול. אבל משהו אחד בכל זאת ניתן היה לדעת בוודאות: פסק הדין שיינתן יהיה פסק הדין הנכון, בין שיהיה זה זיכוי ובין שתהיה זו הרשעה. הסיבה לכך פשוטה: הרכב השופטים. פסק הדין בפרשת אולמרט כתוב בשפה נקייה, מקצועית ומדודה. חד וצונן כמחוגה".

שמעון שיפר: "אתמול, לאחר הזיכוי בשתיים משלוש הפרשות, שאלתי את עצמי על מה ולמה הודח ראש ממשלה בישראל. ניסיתי לדמיין גם איך הייתה נראית המציאות כאן אילו אולמרט היה משלים את כהונתו: אולי היינו מגיעים להסדר עם הרשות הפלסטינית. אולי היינו קצת פחות מבודדים בעולם".

קשובים לאולמרט (2): ההר יוליד עכבר

איך הזמן טס כשסוגרים מעגל: לפני חמישה שבועות השוויתי כאן בין היחס הטוב והמיטיב שהעניק "ידיעות אחרונות" לאהוד אולמרט בפרשת השוחד  החמורה הולילנד, לבין הכותרות השליליות מאוד שספג נתניהו מאותו עיתון ממש בפרשת אי הסדרים הקלים עד מתונים במעונות ראש הממשלה. בתגובה חטפתי מ"ידיעות" דלי של מים קפואים עם לא פחות מתשע (!) דוגמאות לכותרות שפרסם נגד אולמרט בשלל הפרשיות השונות שבהן הוא היה מעורב (פלוס מחמאה מובהקת על כך ששוב איני נותן לעובדות לבלבל אותי).

הרשעת אולמרט השבוע בפרשת מעטפות הכסף היא הזדמנות לא רעה להביא תשע דוגמאות משלי לפינוקים המוגזמים עד קיצוניים שהעניק "ידיעות" לחבר המערכת אולמרט לאורך שנים, פינוקים שנתניהו רק יכול לחלום עליהם. השורה התחתונה: הסיקור המגמתי של "ידיעות" את אולמרט מזכיר את הסיקור המגמתי של נתניהו ב"ישראל היום" הרבה יותר מכפי שצמרת העיתון רוצה לחשוב. שנתחיל? יאללה:

1. ב-14 באוקטובר 2007, בעודו ראש ממשלה מכהן, הורה היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה שלישית נגד אולמרט. למחרת, 15 באוקטובר, כך נראו העמודים הראשונים של ארבעת העיתונים הגדולים. אחד מהם לא העניק לסיפור אפילו הפניה קטנה אחת:

מי נגד מי 125 - השעה-את-עצמך
"ישראל היום", 15.10.2007. עוד חקירה נגד אולמרט (1)
מי נגד מי 125 - מעריב-החקירה-השלישי
"מעריב", 15.10.2007. עוד חקירה נגד אולמרט (2)
מי נגד מי 125 - הארץ
"הארץ", 15.10.2007. עוד חקירה נגד אולמרט (3)
מי נגד מי 125 - יובל-נלחמת
"ידיעות אחרונות", 15.10.2007. אבל אנחנו לא נכתוב על זה מילה בשער

2. ב-7 בספטמבר 2008, שעות ספורות לפני המלצתה של המשטרה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, בפרשות ראשונטורס, מעטפות הכסף ומרכז ההשקעות, רק עיתון אחד ויחיד פרסם כותרת ראשית שנתנה ביטוי דווקא לנאשם הסדרתי, באמצעות בנו, שאול אולמרט:

מי נגד מי 125 - ישראל-היום-אולמרט-לדין
"ישראל היום", 7.9.2008. המלצה להעמיד את אולמרט לדין (1)
מי נגד מי 125 - מעריב-כתב-אישום
"מעריב", 7.9.2008. המלצה להעמיד את אולמרט לדין (2)
מי נגד מי 125 - לשנות
"הארץ", 7.9.2008. המלצה להעמיד את אולמרט לדין (3)
מי נגד מי 125 -  ידיעות-גרסת-הבן
"ידיעות אחרונות", 7.9.2008. אוקיי, אבל תקשיבו מה אומר הבן שלו

3. למחרת, 8 בספטמבר 2008, יום אחרי המלצת המשטרה להגיש נגד אולמרט כתב אישום, רק עיתון אחד העניק גב לאולמרט בעמוד הראשון:

מי נגד מי 125 - ישראל-היום-המשטרה
"ישראל היום", 8.9.2008. אולמרט יואשם בשוחד (1)
מי נגד מי 125 - מעריב-שוחד-הפרת-אמונים
"מעריב", 8.9.2008. אולמרט יואשם בשוחד (2)
מי נגד מי 125 - הארץ-המשטרה-ממליצה-להאשים
"הארץ", 8.9.2008. אולמרט יואשם בשוחד (3)
מי נגד מי 125 - ידיעות-המלצה-של-המשטרה-שוחד
"ידיעות אחרונות", 8.9.2008. שוחד, שמוחד. תראו מה אומרים בפרקליטות

4. ב-1 במרץ 2009 החליט היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, להגיש כתב אישום נגד אולמרט בפרשת מעטפות הכסף. למחרת, 2 במרץ, רק עיתון אחד הבליט בכותרת הראשית את גרסת אולמרט שלפיה ההר הוליד עכבר:

מי נגד מי 125 - ישראל-מרמה
"ישראל היום", 2.3.2009. מזוז החליט על כתב אישום נגד אולמרט (1)
מי נגד מי 125 - מזוז-הכריע
"מעריב", 2.3.2009. מזוז החליט על כתב אישום נגד אולמרט (2)
מי נגד מי 125 - הארץ-מזוז-החליט
"הארץ", 2.3.2009, מזוז החליט על כתב אישום נגד אולמרט (3)
מי נגד מי 125 - ההר-הוליד-עכבר
"ידיעות אחרונות", 2.3.2009. תאמינו לנו, ההר יוליד עכבר

5. הפוגה קלה: הנה שלוש כותרות ראשיות של "ידיעות" שליטפו את אולמרט בשבועות הקשים שעברו עליו לאחר שפרשת מעטפות הכסף הותרה לפרסום. כן, כן, שלוש כותרות ראשיות שונות תוך פחות משלושה שבועות.

מי נגד מי 125 - לינץ
מאי 2008, "ידיעות" ממטיר על אולמרט כותרות ראשיות מלטפות. לפנק, לפנק לפנק

6. "ידיעות" פינק את אולמרט לא רק בתוכן ההפניות בעמוד הראשון, אלא גם בגודלן. יותר נכון, בקוטנן. כך קרה ב-31 באוגוסט 2009, למחרת יום דרמטי במיוחד שבו הוגש לראשונה בהיסטוריה כתב אישום פלילי נגד ראש ממשלה בישראל. כך נראו אז העמודים הראשונים של ארבעת העיתונים, בבחינת "הגודל כן קובע".

מי נגד מי 125 - מדינה-ישראל-נגד-אולמרט
"ישראל היום", 31.8.2009. כתב אישום ראשון נגד ראש ממשלה בישראל? נפציץ בכותרת גדולה
מי נגד מי 125 - מעריב-הנאשם
"מעריב", 31.8.2009. כתב אישום ראשון נגד ראש ממשלה בישראל? נפציץ בכותרת ענקית
מי נגד מי 125 - פעולות-המרמה
"הארץ", 31.8.2009. כתב אישום ראשון נגד ראש ממשלה בישראל? נפציץ בכותרת עצומה
מי נגד מי 125 - הנאשם
"ידיעות אחרונות", 31.8.2009. כתב אישום ראשון נגד ראש ממשלה בישראל? נו שוין

7. והנה ארבע כותרות של "ידיעות" נגד משה טלנסקי, שמסר לאולמרט את מעטפות הכסף. העוינות של "ידיעות" כלפי העד טלנסקי לא הייתה שונה בהרבה מהיחס שהעניק "ישראל היום" למני נפתלי, שהעיד נגד שרה נתניהו.

מי נגד מי 125 - טלנסקי
ושוב מאי 2008, "ידיעות" ממטיר על טלנסקי כותרות עוינות. להתקיף, להתקיף, להתקיף

ולסיום, עוד שתי הערות הקשורות לתגובה הנרחבת שקיבלתי מ"ידיעות" לטור מלפני חמישה שבועות:

8. אחת הדוגמאות שהציג העיתון בניסיון להוכיח שיחסו לאולמרט היה מאוזן לכאורה  היא הידיעה הזו, שפורסמה ב-27 באוגוסט 2009:

מי נגד מי 125 - מסתמן
"ידיעות אחרונות", 27.9.2009. אייטם ראוי על אולמרט

ידיעה יפה, נכון? רק קצת חבל שבניגוד למתבקש, הידיעה החשובה נקברה בתחתית עמוד 13 ולא זכתה לשום הפניה בעמוד הראשון, שנראה ככה:

מי נגד מי 125 - ידיעות-זה-יקח-חודשיים
העמוד הראשון, 27.9.2009. רק חבל שהאייטם לא קיבל שום הפניה בשער ונקבר בעמוד 13

9. עובדה יותר מעניינת: בראשית דרכה של פרשת טלנסקי, בסמיכות חשודה, זמן קצר לאחר ש"ידיעות" נאלץ לפרסם בעל כורחו כותרות על חקירותיו של אולמרט, ולעיתים אפילו באותו יום, הופיעו בעיתון – הפתעה הפתעה – כותרות על כוונות מדיניות כאלה ואחרות של ראש הממשלה. אמת לשעתה? אולי. במבחן הבדיעבד, כל הכוונות הללו העלו חרס (בהנחה שהיו קיימות מלכתחילה). הנה שתי דוגמאות:

מי נגד מי 125 - אולמרט יחקר ביום שלישי
"ידיעות אחרונות", 7.10.2007 (למעלה) ולמחרת (למטה). אולמרט ייחקר? תסתכלו! הנה אבו מאזן!
מי נגד מי 125 - שוחד
"ידיעות אחרונות", 2.5.2008 (למעלה) וכעבור ארבעה ימים (למטה). שוחד? לא עדיף שלום עם פלסטינים?

10. עשרות עורכים ומשכתבים, שעבדו בדסק החדשות של "ידיעות" או באתר ynet, יכולים להעיד ממקור ראשון על הסיקור המגמתי המוטה והשיטתי של אולמרט בקבוצת "ידיעות", במשך שנים ארוכות. שוחחתי עם מיעוטם. אבל למה שאטריח אתכם בסיפוריהם קורעי הלב של מי שמבקשים לשמור על עילום שמם, כשאפשר לצטט מילה במילה את בכיר עיתונאי "ידיעות", נחום ברנע, שאמר און רקורד לאורן פרסיקו מ"העין השביעית": "אני מניח שיש יחס מסוים של נוני מוזס לאהוד אולמרט. נכון ש'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר, זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו".

נדמה לי שאיי רסט מיי קייס.

קשובים לאולמרט (3): אינו שקרן, אינו רמאי, אינו מושחת ואינו גנב

נחזור ליום זיכויו של אולמרט בפרשת טלנסקי, אי שם ביולי 2012, וכמובן שלא נקפח חלילה את ynet. באותו יום נמהר פרסם הפרשן הפוליטי של האתר, אטילה שומפלבי, טור נחרץ במיוחד. עד כדי כך נחרץ, שלא היה קל לברור מה לדלות מתוכו. ובכל זאת, הנה חמישה ציטוטים קצרים:

1. "בפרקליטות צריכים להרכין היום ראש. כך גם במשטרה. הרצון לתלות את אולמרט בכיכר העיר דחף אותם אל מעבר לקווים האדומים המקובלים במדינה דמוקרטית".

2. "הכמיהה המאגית הזו לחסל את אולמרט שינתה כאן סדרי עולם והעלימה איש ציבור בכיר מן המרחב הלגיטימי. השימוש במילה חיסול איננו מקרי: בחסות החוק חוסל ראש ממשלה בישראל".

3. "אפשר לאהוב את אולמרט, ואפשר לשנוא אותו. אפשר לתמוך בדעותיו הפוליטיות, ואפשר גם להתנגד להן. אך אין זה לגיטימי לרדוף אותו, רק בגלל שהוא לא מתאים לקונספט. ואין זה לגיטימי להעמיד עד הזוי כמוריס טלנסקי כעד מרכזי נגד ראש ממשלה מכהן".

4. "אולמרט עזב את המערכת הפוליטית בעל כורחו. הוא יצא להילחם על שמו הטוב, והיום הצליח להוכיח שהוא אינו שקרן, אינו רמאי, אינו מושחת ואינו גנב. אולי הוא נהנתן, אולי הוא יהיר ואולי הוא ציני. אלה הבעיות האישיות שלו. אבל הוא לא פושע".

5. "בכל מקרה, יהיה אשר יהיה, שובו של אולמרט לזירה הפוליטית צפוי להיות סוער. את קדימה, אם ירצה, יכבוש בהליכה לאחור. מה שנותר לו כעת, ואת זה הוא בוודאי ינסה לעשות בכל הכוח - זה לשטוף מעליו את מה שהפרקליטות הדביקה לו במשך כל כך הרבה שנים".

אטילה שומפלבי, במבט לאחור אתה לא מתחרט טיפ טיפה על הנחרצות?

"אין לי שום התייחסות לנושא".

 יש הבדל? לא ממש

ומה ב"ישראל היום"? שם, איך לא, חגגו השבוע את מפלתם הכואבת של אולמרט ושל העיתון המתחרה, ועל הדרך ביצעו מניפולציה חינמית כשהציגו באמצעות הלוגו "מצא את ההבדלים" שני עמודים ראשונים: של "ישראל היום" ושל "ידיעות אחרונות" (בתמונה העליונה). מתחת לשערי העיתונים הופיע הכיתוב: "שתי פנים לשלטון החוק: 'ישראל היום' חושף את יומני שולה, 'ידיעות אחרונות' חוגג את הזיכוי". ועל כך שלוש הערות:

1. שני העמודים הראשונים הללו כלל לא פורסמו באותו תאריך: זה של "ישראל היום" פורסם ב-22 במאי 2008 ואילו זה של "ידיעות" פורסם כעבור יותר מארבע שנים, ב-11 ביולי 2012.

2. אילו עורכי "ישראל היום" היו לוקחים את העמוד הראשון של המתחרים מאותו תאריך, 22 במאי 2008, הם כמעט שלא היו מוצאים הבדלים בינם לבין "ידיעות": באותו יום גם "ידיעות", ממש כמו "ישראל היום", עסק ביומנים של שולה זקן ובחשש שהמשא ומתן מול סוריה הוא בעצם ספין (בתמונה התחתונה).

3. הסיבה שכל העיתונים (גם "הארץ" ו"מעריב") עסקו ביומני זקן באותו תאריך נעוצה בעובדה שרק יום קודם לכן התיר בית המשפט לפרסם את תוכנם ואת עצם קיומם. במילים אחרות: גם כיתוב התמונה "'ישראל היום' חושף את יומני שולה" אינו נכון. חוץ מזה הכול מדויק.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

 

מי נגד מי 125 - הזיכוי
"ישראל היום" משווה את עצמו ל"ידיעות" מתאריך לגמרי אחר. יש הבדל?
מי נגד מי 125 - ישראל היום מול ידיעות
ההשוואה האמיתית של שני הגיליונות מאותו תאריך. אין הבדל

איפה הקרדיט: "דה מרקר" בעקבות "ידיעות"

הפרסום: ביום שלישי האחרון כתבו יסמין גואטה וצבי זרחיה ב"דה מרקר" אייטם על הסתבכותו של חבר הכנסת הטרי שרון גל עם הבנקים לאחר שלווה מאות אלפי שקלים כדי לרכוש מרצדס יוקרתית ולא עמד בהחזרים.

המקור: יומיים קודם לכן נחשף הסיפור לראשונה על ידי איתי עמיקם, כתב "ידיעות תל אביב". 

מי נגד מי 125 - שרון גל
האייטם ב"דה מרקר" (למעלה) וזה שפורסם ב"ידיעות תל אביב" יומיים קודם. מיחזור (1)
הפרסום: באותו יום פרסמו רותי לוי ויסמין גואטה ב"דה מרקר" אייטם על צעירה שהגישה תביעה בגלל צלקת לאחר ניתוח שעברה, ועל תשובתה המקוממת של המדינה לבית המשפט לפיה כל מה שמפריע לתובעת הוא שאינה יכולה ללבוש חוטיני.

המקור: כמעט שלושה שבועות לפני כן פרסם יורם ירקוני את אותו סיפור בדיוק ב"ידיעות אחרונות".

מי נגד מי 125 - צלקת בעכוז
האייטם ב"דה מרקר" (למעלה) וזה שפורסם ב"ידיעות" שלושה שבועות קודם. מיחזור (2)
יסמין גואטה, איך זה ששני אייטמים שאת חתומה עליהם באותו יום התגלו כמיחזור? ולמה אין קרדיט למקור?

"תפנה בבקשה למערכת".

ב"דה מרקר" נמנעו מלהגיב.

רגע, רגע. חנוך, תזוז בבקשה לפינה הימנית. אוי, שכחתם את נדב. ואת סיון. ואת ברוכי

והנה עוד קצת מספיחי בחירות 2015: כשבוע לפני מועד ההצבעה והמדגמים החל ערוץ 10 לפרסם מדי יום מודעות לקידום משדר הבחירות המיוחד. ביום שישי שקדם לבחירות פורסמה ב"מעריב" מודעה שהציגה לראווה 21 מגישים וכתבים במה שהוגדר כ"נבחרת החדשות הטובה ביותר" (בתמונה הראשונה). כעבור יומיים, בראשון, הוגלה חנוך דאום ממקומו המרכזי יחסית לפינה הימנית, ובמקומו הוכנס למודעה עורך חדשות החוץ, נדב איל (בתמונה השנייה). בכך, כמובן, לא הסתיימו השינויים וביום שני שובץ בצפיפות משהו ראשה של סיון כהן לשמאלה של עמיתתה נגה ניר-נאמן ועל כתפו הימנית של נדב איל (בתמונה השלישית). השינוי האחרון נעשה ביום הבחירות, כאשר למודעה הוכנסה ברגע האחרון תמונתו של הכתב לענייני משפט, ברוך קרא, בין מוטי קירשנבאום לשי שטרן (בתמונה הרביעית).

מי נגד מי 125
המודעה של חדשות 10 ביום שישי, 13.3.2015. 21 מגישים וכתבים
מי נגד מי 125 - חנוך-ונדב-אייל-בעיגול
המודעה של חדשות 10 ביום ראשון, 15.3.2015. חנוך דאום הוזז, נדב איל נכנס
מי נגד מי 125 - ליד-נדב-בעיגול
המודעה של חדשות 10 ביום שני, 16.3.2015. סיון כהן צצה
מי נגד מי 125 - ברוך-קרא-בעיגול
המודעה של חדשות 10 ביום הבחירות, 17.3.2015. ברוך קרא מופיע

בחדשות 10 נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות: סרט באורך מלא מלא

הציטוט: "בסך הכול הופקו עד כה באולפני החברה בכל העולם 6,000 סרטים שאורכם הכולל הוא 47 מיליון שעות, שנצפו על ידי 750 מיליון איש" (רונית דומקה וחיים הנדוורקר בכתבה על אולפני יוטיוב החדשים בניו יורק, "מרקר וויק", 27.3.2015).

המציאות: הייתכן? לא ממש. אם אכן הופקו באולפני יוטיוב 6,000 סרטים שאורכם הכולל הוא 47 מיליון שעות, זה אומר שאורכו הממוצע של כל סרט הוא 7,833 שעות ו-20 דקות (!), כלומר 326 ימים, תשע שעות ו-20 דקות (!!), כלומר יותר מעשרה חודשים וחצי (!!!). גם המילים "עד כה" לא מדויקות. הנתונים פורסמו בכתבה ב"ניו יורק טיימס" לפני כמעט חצי שנה, ומן הסתם מאז ועד היום גדל משמעותית מספר הסרטים שהופקו באולפנים. אז מה קרה כאן? עיון בכתבה המקורית מגלה טעות בתרגום: המספר 47 מיליון שעות הוא סך כל זמן הצפייה של כלל הגולשים בכל הסרטים שהופקו באולפני יוטיוב (תודה לאל) ולא אורכם הכולל של הסרטים.

ב"דה מרקר" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות: מירי הולכת להוליווד

הציטוט: "אומרים שבפעם האחרונה שמירי אלוני השתתפה בסדרת טלוויזיה, זוגות צעירים יכלו לקנות דירה גם בלי לקוות שסבתא תמות ותוריש משהו שיאפשר מהלך קרקעי. זה היה ב'חדווה ושלומיק', השנה הייתה 1971 ואלוני שרה את שיר הנושא ושיחקה בשלושה פרקים" ("7 לילות", 27.3.2015).

המציאות: בשנת 2008, 37 שנים תמימות אחרי ״חדווה ושלומיק״, שיחקה מירי אלוני בסדרת הטלוויזיה "דני הוליווד" וגילמה בה את דבורה גילדנשטרן, אמו של רינגו.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

חלום של שער

עשר דקות לאחר פתיחת המחצית השנייה במשחק התבוסה של נבחרת ישראל מול וויילס, כאשר האורחים הובילו בהפרש 0:2, עדיין היה ב-ynet מי שקיווה לשינוי מגמה והעניק לנבחרת הלאומית שער כבוד על לא עוול בכפה. שניות לאחר הטעות תוקנה הכותרת – לא מספיק מהר כדי למנוע מהקורא העירני אלי מרקל לצלם אותה בזריזות. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.

מי נגד מי 125 - טמקא
הכותרת הראשית של ynet. לפחות כאן הבקענו

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

מסביב לעולם עם אייטם ממוחזר 

מי אמר שאין חיים אחרי המוות? ביום ראשון האחרון (בתמונה למעלה) פורסם במדור האהוב "מסביב לעולם" ב"ידיעות" אייטם מסקרן תחת הכותרת "מקניות יציל רק המוות". הידיעה, בחתימת "שירות 'ידיעות אחרונות'", סיפרה על טאו הסיאו, סיני בן 38, שמאס בכך שחברתו אינה מסיימת את סבב הקניות שלה ולכן קפץ אל מותו מהקומה השביעית בקניון. אלא שאותה ידיעה ממש, על אותו סיני ממש, פורסמה באותו מדור ממש, עם אותו קרדיט ממש, כבר לפני שנה ושלושה חודשים, כלומר בדצמבר 2013 (בתמונה למטה). 

מי נגד מי 125 - הסיני
האייטם מיום ראשון האחרון (למעלה) ומדצמבר 2013. מצאו את ההבדלים

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

נחש מי בא לבקר

בשישי שעבר פרסם כתב "ישראל היום" בדרום, גדי גולן, כיתוב תמונה מצמית למדי. תחת הכותרת "נחש בערימה של שחת" תיאר גולן כיצד "לאחר שסיים לגבב ערימות של חציר, חקלאי באחד המשקים בנגב התקשה להאמין למראה עיניו. הוא הבחין כי בתחתית אחת הערימות שוכב נחש חנק ענקי באורך של כארבעה מטרים". לחיזוק האמינות, גולן ציטט את החקלאי האנונימי, שהסביר כי מותו של הנחש נגרם "כאשר הגיע הקומביין והתחיל לגבב את הערימה".

מהר מאוד הסתבר שלא רק ערימת החציר הייתה גיבוב: לכיתוב של גולן, שבו לא צוין שמו של החקלאי המצוטט, הוצמדה תמונתו של הנחש שנלכד ונמעך לכאורה על ידי הקומביין בנגב. אלא שאותה תמונה ממש התפרסמה בחודשים האחרונים במגוון פורומים וחשבונות פייסבוק וטוויטר ברחבי העולם. מקורה של התמונה אינו ידוע, אך היא לא צולמה בארץ. אגדה אורבנית? מעשייה כפרית.

הפשלה התגלתה עוד ביום הפרסום המוטעה בדיון שנפתח בחשבון הפייסבוק של גיל הכהן. כעבור שלושה ימים, בשני האחרון, פרסם "ישראל היום" הבהרה זעירה בתחתית עמ' 19 ובכך לפחות קיים הפעם את עיקרון מספר 4 שלו: "לבדוק עובדות, ואם טעינו נתקן". בהבהרה נאמר כי "לצערנו התברר שהתמונה לא צולמה בישראל".

מי נגד מי 125 - נחש
האייטם על נחש החנק שנלכד וההתנצלות. אגדה אורבנית? מעשייה כפרית
גדי גולן, איפה המקרה עם הנחש התרחש? איך קוראים לחקלאי?

(ניתוק).

גדי, זה שוב אני. התנתקנו קודם בגלל סיבה טכנית או שאתה ניתקת לי?

"לא ניתקתי. מה, אתה לא מספיק גבר להתקשר אליי מטלפון גלוי? תתקשר אליי מטלפון גלוי ואני אענה לך".

היי גדי, זה שוב אני, והפעם מהנייד הגלוי. הבאת ציטוט, במרכאות, מפיו של חקלאי. יכול להיות שלא רק התמונה מפוברקת אלא גם האייטם כולו לא היה ולא נברא?

"תתקשר לדוברת העיתון, היא תיתן לך תשובה".

לירון ורדי-גלר, דוברת "ישראל היום", אם האייטם הוא קשקוש, למה ההבהרה שלכם מתייחסת רק לתמונה? ואם הוא נכון, למה שלא תשתפו את הקוראים בשמו של החקלאי ובשמו של הישוב שבו התגלה הנחש?

"מסרבים להתייחס".

דברים בשם אומרם: זה הכול לשופוני

פעם עבדתי בערוץ 10. יום אחד נכנסתי לחניון הערוץ ומי לפניי? שרון גל עם מרצדס מפוארת. מה? ממה? חברים בערוץ חייכו ואמרו לי, יא שלומי, יא נאיבי, זה לא מהמשכורת שלו, זה הכול לשופוני. עכשיו אני מגלה שצדקו. וזה עוד לא הכול (?) עכשיו הוא חבר כנסת. אולי חבר בוועדת הכספים.

(שלומי אלדר בדף הפייסוק שלו, 29.3.2015)

שרון גל, תרצה להגיב?

"לא. יום מצוין".

רינת קליין VS רוגל אלפר

ביום שני שיגר פרקליטה של רינת קליין, מנהלת ערוץ הבידור וערוץ 8, מכתב למו"ל "הארץ", עמוס שוקן. הנושא: ביקורת טלוויזיה שפרסם רוגל אלפר שבוע לפני כן על "פושרז", סדרה שיצרה קליין לערוץ הבידור ושודרה לאחר מכן בערוץ 10.

את תקציר הפרקים הקודמים יכולתם לקרוא ב"וואלה! ברנז'ה". אלפר כתב בביקורת, בין השאר, כי "יוצרת 'פושרז' מכהנת כיום כמנהלת ערוץ 8 הדוקומנטרי, ללמדכם על שיקול דעתה וטעמה האישי". זאת, לדברי קליין, מבלי לתת גילוי נאות לכך שכאשר ערוץ 8 עבר לניהולה של חברת "סלוצקי אפיקי תקשורת", שבה מועסקת קליין, הוחלט להפסיק את הפקת הסדרה "הינשופים" שאלפר הגיש בערוץ.

במכתבו לשוקן הדגיש פרקליטה של קליין, עו"ד ערן שמעוני, כי "אחת ההחלטות הראשונות שקיבלה מרשתנו בתפקידה כמנהלת ערוץ 8 הייתה הורדת התכנית 'הינשופים' מן האוויר. זו הייתה ההפקה היחידה שהורדה משידור בערוץ 8 לאחר כניסתה לתפקיד. מאוחר יותר פנה אלפר למרשתנו כמנהלת ערוץ 8 בהצעה להפקת סרט תיעודי. הצעתו נדחתה על ידה. ייתכן כי אלפר נפגע מן ההחלטות שקיבלה מרשתנו בעניינו ושהשפיעו עליו אישית. יחד עם זאת, לא ניתן להלום כי עיתונאי לא ייתן גילוי נאות בעניינים כאלה. מניעיו של אלפר, בעיקר במשפט שצוטט לעיל שעסק במרשתנו באופן אישי, הם מניעים פסולים. אלפר ניצל לרעה את הבמה שניתנה לו בעיתונכם על מנת לפגוע במרשתנו".

בסיום מכתבו ציין שמעוני כי "התנהגותו של אלפר עולה כדי הפרה בוטה וחמורה ביותר של חובות אתיקה בסיסיות, בהן מחויב אלפר כעיתונאי" והוסיף כי קליין שוקלת את המשך צעדיה ובהם פנייה למועצת העיתונות.

רוגל אלפר, מה תגובתך?

"למה אתה פונה אליי? עמוס שוקן מכותב פה. לא אני. חג שמח".

עמוס שוקן, תרצה להגיב?

"המכתב מבייש את הלוגו של המשרד שהוציא אותו".

ביום חמישי שלחה עו"ד טל ליבליך, המייצגת את "הארץ", מכתב תשובה לעורך דינה של קליין. "בניגוד לטענת מרשתך, אין ולא היה שום דבר חריג או יוצא דופן בביקורת על תכנית הדוקו 'פושרז'", כתבה. "העובדה כי יוצרת הסדרה מכהנת כיום כמנהלת הערוץ הדוקומנטרי החשוב ביותר בין ערוצי הדוקו הישראליים יש לה חשיבות. אין ולא היה מקום ל'גילוי נאות' כביכול מכמה סיבות: הראשונה היא כי בין אלפר לבין מרשתך חלוקות הדעות באשר לעובדות הבסיסיות שלהן טוענת מרשתך ואלפר מכחיש את העובדות המפורטות. השנייה: אלפר עבד בערוץ 8 עד 2012 ועוד לפני שקליין נכנסה לתפקידה, כך שממילא לא עבד בזמנה והקשר היחיד שהיה לו עם ערוץ 8 לאחר 2012 הוא חוזה להפקת סרט דוקומנטרי, שבוטל ביוזמתו של אלפר. שלישית, אלפר התפרנס עד מינויו כמבקר טלוויזיה של עיתון 'הארץ' מתעשיית הטלוויזיה, כך שמטבע הדברים היו לו קשרים עם גופי השידור, אלא שאין הדבר אמור למנוע ממנו מלבקר באופן ענייני ולגיטימי שידורים המשודרים בגופים אלו ובוודאי שאין מקום לדרוש כי מרשי יפרסם 'גילוי נאות' על כל טור ביקורת שלו".

שליחנו לאירופה מדווח מהשטח

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? הרהרתי לתומי כאשר הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"יש לי קושיה בשבילך", הוא פתח בחגיגיות. "עם כל הכבוד לסוגיות כבדות המשקל שאתה עוסק בהן, כמו השאלה הרת הגורל מה באמת קרה לנחש של גדי גולן בנגב, אתה לא חושב שהפצצה האיראנית צריכה להטריד אותך הרבה יותר?".

"היא אכן מטרידה", אמרתי בטון מודאג למחצה. "אבל מה אני כבר יכול לעשות לגביה?".

"האמת שלא הרבה ואפילו פחות ממעט", הודה הקונספירטור. "חשבת אולי לדווח לקוראיך המתמעטים על ההתפתחויות בזירה המעניינת הזו? איך זה שלא טרחת לשלוח נציג או נציגה של 'מי נגד מי' לשיחות הגרעין בלוזאן?".

"מה לי וללוזאן?", השתוממתי לפני שהתחלתי להתעצבן. "קודם כל, 'מי נגד מי' הוא טור בוטיק לענייני תקשורת ולא אתן לאיש לשנות את נושאיו החדגוניים או את הרכב הכותב שלו. חוץ מזה, ממילא כל כלי התקשורת הגדולים שיגרו ללוזאן כתבים".

"לא כולם", אמר הקונספירטור בצינה. "קבל תמונה לוואטסאפ".

מי נגד מי 125 - ערוץ 22
אלעד שמחיוף מדווח על שיחות הגרעין. נמצא ממש ליד

"תסביר לי, הורביץ", המשיך הקונספירטור לאט. "איך זה שלמרות שאין מחלוקת שהשיחות בלוזאן חשובות, ולמרות שחדשות 10 שיגרו לשם את הכתב המדיני מואב, ולמרות שערוץ 1 שלח לשם את הכתב המדיני צ'יקו, ולמרות שלכל העיתונים הגדולים גם היו כתבים בלוזאן – בועז דיווח ל'ישראל היום', ברק ל'הארץ', יניב ל'ידיעות' וגדעון ל'מעריב' – בכל זאת רק בחדשות ערוץ 2 העדיפו דיווח של אלעד מבירת אנגליה, כשמאחוריו חולף אוטובוס לונדוני טיפוסי?".

"חבל שאתה קטנוני", אמרתי בלקוניות.

"למה קטנוני?", תמה הקונספירטור.

"כי אלעד היה קשוב 24/7 להתרחשויות הדרמטיות בלוזאן", הסברתי. "אל תשכח שהוא שהה במרחק יריקה משם, לא יותר מ-743 קילומטר בקו אווירי. זה הרבה יותר קרוב ללוזאן, אם משווים לאודי, שנשאר בנווה אילן, במרחק 2,884 קילומטר בקו אווירי. תסכים איתי שממרחק עצום שכזה קשה יותר לדווח באופן מוסמך מה באמת קורה בשיחות הגרעין, ולכן המשימה הוטלה על אלעד, שהיה קרוב בהרבה לזירת האירוע".

"כל הכבוד, הורביץ", הפתיע הקונספירטור.

"על מה?", התבלבלתי.

"על כך שהצלחת לחלץ הסבר אפילו יותר דחוק ומופרך מהתירוץ הרגיל שלך".

"אתה מתכוון לזה שמדובר בצירוף מקרים?", חקרתי אותו.

"למה אתה תמיד חייב לקלקל?", רטן הקונספירטור וניתק.

ואם כבר קלקולים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".

לכל כתבות המגזין

פסיכולוגיה הפוכה

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר