מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

היאכלו שניים יחדיו בלתי אם נועדו

הזמן: שישי לפני שלושה שבועות, אחר הצהריים. המקום: "גרקו", מסעדה יוונית באזורי חן בתל אביב. האירוע: בשולחן הפינתי, שהוזמן מראש, יושבים זה מול זה שלדון אדלסון וחיים סבן, ששוויים יחד נאמד בכ-30 מיליארד דולר (על פי דירוג "פורבס" לשנת 2018). והם לא לבד באותה פגישה: לצידו של שלדון יושבים רעייתו מרים, יו"ר קבוצת "ישראל היום", ועורך העיתון, בועז ביסמוט. לצידו של סבן יושבים אלון שליו, בכיר בנציגות הישראלית של קבוצת סבן, ומשה דבי, דובר הקבוצה. עוד ישבו בשולחן: שרון אבן-חיים, נדל"ניסט ויו"ר ארגון IAC (מיד נגיע אליו) ולצדו אשתו דורית; וגם אהוד דנוך, מנכ"ל "סולל בונה".   

אדלסון, איל הימורים והבעלים של "ישראל היום", וסבן, איל תקשורת והבעלים של "פרטנר", מנהלים מזה תקופה ממושכת מערכת יחסים מורכבת למחצה. לפני שלוש שנים, ביוני 2015, התגייסו יחד למאבק בחרם נגד ישראל, ואף העניקו ריאיון משותף לדנה ויס ב"חדשות סוף השבוע". "בכל הנוגע לישראל – המטרות שלנו זהות לגמרי", הכריז אז סבן בחגיגיות. "אנחנו מעוניינים לדאוג לאינטרסים של ישראל בארצות הברית, נקודה, רות, סוף. אז בכל הנוגע לישראל, אין לנו שום חילוקי דעות". אלא שבחלוף ארבעה חודשים בלבד, באוקטובר 2015, התנפצה האידיליה ובין השניים חלף חתול שחרחר: האתר "פורוורד" דיווח כי סבן פרש מהמיזם המשותף עם אדלסון, בעקבות חילוקי דעות פוליטיים. ואם זה לא מספיק סבן החליט באותם ימים שלא להופיע בכנס הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC), ארגון שאותו ייסד. האדלסונים, שהזרימו לארגון מיליוני דולרים, דווקא כן נכחו בכנס וזכו לתשואות מהקהל.

מי נגד מי (צילום: צילום מסך - החדשות)
שלדון אדלסון וחיים סבן. משני צידי השולחן | צילום: צילום מסך - החדשות

במערכת הבחירות האחרונה בארה"ב, כצפוי, התחדדה היריבות. שני המיליארדרים, תושבי ארצות הברית, ניצבו אז משני צדי המתרס: שריל וחיים סבן תרמו מיליוני דולרים למועמדת הדמוקרטית לנשיאות, הילארי קלינטון; מרים ושלדון אדלסון הזרימו מיליוני דולרים למועמד הרפובליקני לנשיאות, דונלד טראמפ. לאורך הקמפיין סבן תקף בהזדמנויות שונות את המועמד המועדף על אדלסון ("טראמפ ליצן ומסוכן לישראל", "אל תאמינו לאף מילה שלו", "הוא נוכל, שקרן וגנב"). איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים.

כעת שוב נפגשו השניים, הפעם בישראל. האם זו סתם פגישת תחזוק או שאולי תחילתו של שיתוף פעולה כלשהו בין שני הטייקונים? ימים יגידו.

מה שכן, אם במקרה חסרו להם נושאים לשיחה אפשר היה לדבר על נוני מוזס. אדלסון הוא גדול אויביו של מוזס ומי שקם עליו לכלותו; שליו ניהל איתו בעבר יחסי שנאה-אהבה-שנאה שבשיאם כיהן כעורך "ידיעות אחרונות" בין 96' ל-99'; ביסמוט עבד אצלו שנים רבות וכעת עורך את המתחרה "ישראל היום"; וסבן הוא חבר משכבר הימים שבעבר פלירטט עם הרעיון להשקיע ב"ידיעות".

צירוף מקרים קלאסי

מה משותף לרשת המלונות "קראון פלאזה", למרכז לרפואה טבעית "פולה", לרשת מסעדות "בני הדייג" ולמדור הרכילות "העלוקה" של צחי קומה ב"ידיעות אחרונות"? תשמעו סיפור:

לפני שמונה חודשים, בנובמבר 2017, מונה שרון אלון למנכ"ל רשת "קראון פלאזה". לאלון, טברייני במקור, היכרות מוקדמת עם קומה, שגדל באותה עיר. כעבור חודשיים, בינואר 2018, הוחלט להחליף את משרד היח"צ שליווה את רשת המלונות עד אז, ולהתחיל לעבוד עם רן עוזר, שהוא גם אדריכל, גם יחצ"ן וגם שותפו לעשייה של קומה: השניים, עוזר וקומה, חתומים יחד כיוצרי התכנית "פוש אפ" שעלתה בחודש שעבר בערוץ "הוט בידור ישראלי". בנוסף, עוזר מופיע ברולר של "סלבריישן" תכנית בהגשתו של קומה המשודרת ב"רשת", גם כמעצב האולפן וגם כאחראי על "תחקיר וייעוץ תוכן".

עוזר החל לעבוד עבור "קראון פלאזה" עוד בתקופת ההודעה המוקדמת למשרד היח"צ הקודם של רשת המלונות. התוצר הראשון של עבודתו פורסם בענק ב-16 במרץ, בעמוד השער האחורי של "ידיעות", בכיכובו של דודו אהרון שהציע נישואים לחברתו נטלי לוי. "כמקום ההצעה בחר אהרון לא את טרמינל 3, אלא דווקא את הסוויטה הנשיאותית של מלון 'קראון פלאזה' על חוף ימה של תל אביב", התפייט קומה. "לוי הופתעה לגלות שרצפת הסוויטה המפוארת שאליה נכנסו כוסתה בבלוני ענק בצבעי לבן-ורוד".

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
"ידיעות אחרונות", 16.3.18. איפה דודו הציע? בסוויטה המפוארת של "קראון פלאזה" כמובן | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

במשך 118 ימים, בין 16 במרץ 2018 (מועד פרסום האייטם הראשון בכיכובו של דודו אהרון) ועד 12 ביולי 2018 (חמישי האחרון) הזכיר קומה את "קראון פלאזה" בשלושה אייטמים נוספים שפירסם ב"העלוקה". כל השלושה זכו להבלטה: אחד מהם פתח את המדור, ואילו השניים האחרים מוסגרו בתמונה גדולה. לשם השוואה: ב-118 הימים שקדמו לכך, בין 17 בנובמבר 2017 ועד 15 במרץ 2018, פירסם קומה אייטם אחד בלבד שבו הוזכרה רשת המלונות, וגם הוא הופיע אי שם במעמקי המדור. שורה תחתונה: מספר האזכורים של קראון פלאזה אצל צחי קומה זינק ב-300 אחוזים בתקופתו של עוזר כיחצ"ן.

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
עוד פינוקים ל"קראון פלאזה" ב"העלוקה". מספר האזכורים זינק ב-300 אחוזים | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

"קראון פלאזה" לא לבד: פולה בריק-דיין, קוסמטיקאית ובעלת המרכז לרפואה טבעית "פולה", החלה לעבוד עם עוזר בנובמבר 2017. התוצאות לא איחרו לבוא: במחצית הראשונה של 2018, מתחילת ינואר עד סוף יוני, זכתה בריק-דיין ל-5 אייטמים ב"העלוקה", 4 מתוכם עם תמונה ובהם גם אחד עם הקרדיט המפנק "המטפלת המובילה של הסלבס". לשם השוואה: במחצית השנה שלפני כן, בין יולי לדצמבר 2017 (ולמעשה בכל שנת 2017), קיבלה בריק-דיין ב"העלוקה" אייטם אחד בלבד. שורה תחתונה: מספר האזכורים של "פולה" אצל צחי קומה זינק ב-400 אחוזים בתקופתו של עוזר כיחצ"ן.

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
פינוקים ל"פולה" ב"העלוקה". מספר האזכורים זינק ב-400 אחוזים | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

מי נגד מי (צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
עוד פינוקים ל"פולה" ב"העלוקה". ועוד לא דיברנו על "בני הדייג" | צילום: מתוך ידיעות אחרונות

מי אחרון חביב? "בני הדייג". על שורת הפינוקים המפוארת שקיבלה רשת המסעדות הזו ב"העלוקה" (שגם אותה מלווה עוזר כיחצ"ן תקופה ארוכה) מיותר להכביר מילים: בארבע השנים האחרונות, מיולי 2014 ועד היום, הוזכר שם המסעדה בלא פחות מ-22 אייטמים בחתימתו של קומה. 15 מתוכם (יותר מחצי) פורסמו בשנת הפלאות שבין יוני 2014 ליוני 2015, שבמהלכה הכול זרם על מי מנוחות, עד שאיזה נודניק אחד החליט לדחוף את האף שלו ולקלקל את החגיגה.

רן עוזר, מי צריך קשרים כשיש פרוטקציה?

"אני עושה עבודתי נאמנה. הלקוחות שלי נחשפים בכל אמצעי התקשורת באשר הם, והחשיפה שלהם עלתה מאז החלו להיות מטופלים על ידי, באופן משמעותי, בעיתונות, באינטרנט, בטלוויזיה וברדיו. לקוחותיי הם מהמובילים בארץ, ואי לכך הם מייצרים עניין לציבור הרחב. אני גאה לתת את נשמתי עבור לקוחותיי וכך אמשיך לעשות".

צחי קומה, תרצה להגיב?

"מדובר באוסף של קשקושים, תוך ניסיון לחבר ביניהם וליצור תמונה שקרית".

הציטוט מול המציאות: מה שכתוב זה דבר אחד, ומה שקורה זה דבר אחר

הציטוט: "הוריו של לוחם דובדבן שחר סטרוג הגיעו הבוקר (ב') לבית הדין הצבאי ביפו לדיון בעניינו של חברו ליחידה שפלט כדור והרג את בנם" (הפתיח לאייטם של יואב זיתון ורועי רובינשטיין, ynet, 2.7.2018).

מי נגד מי (צילום: ynet)
האייטם ב-ynet. פייק ניוז בפתיח | צילום: ynet

המציאות: בשלישי שעבר, 3 ביולי, למחרת פרסום האייטם ב-ynet, התראיין קובי סטרוג, אביו של שחר, ליואב לימור בתכנית "חדשות הבוקר". "היית אתמול באולם בית המשפט?", שאל לימור. "לא", השיב סטרוג, ובהמשך הוסיף: "כתבו אתמול באחד האתרים באינטרנט שהמשפחה של שחר הייתה אתמול בבית המשפט, והחייל פנה אלינו ודיבר אלינו ואמר לנו שהוא רוצה לראות אותנו – אנחנו בכלל לא היינו שם. אז מה שכתוב זה דבר אחד ומה שקורה בפועל זה דבר שני". לאחר הריאיון עם האב מחקו ב-ynet את הפתיח הנ"ל.

ואם כבר פייק ניוז, ובנושא אחר לגמרי, מומלץ לקרוא את הפוסט של סיון רהב-מאיר.

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

בועז ביסמוט VS בועז ביסמוט

הציטוט (1): "כאן באי – כל אותם אלה שחולמים על עצמאות, כל אותם אלה שחולמים על אוטונומיה מורחבת, כל אותם אלה שחולמים על הייחודיות התרבותית-היסטורית של האי הזה – מאוד מאוד רוצים שצרפת תעוף" (עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט, מסביר לרזי ברקאי בגל"צ, בשיחת טלפון מקורסיקה, שהמקומיים לא רוצים לראות את נבחרת צרפת מנצחת במונדיאל, 2.7.2018).

הציטוט (2): "אפילו בקורסיקה נדבקו בחיידק הנבחרת הצרפתית. במונדיאל של 2006 שמעתי באי, שחלק מתושביו חולמים על עצמאות, את הרצון לראות את צרפת עפה. לא הפעם" (עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט, עדיין בקורסיקה, מסביר בטור בעיתון שהמקומיים דווקא כן רוצים לראות את נבחרת צרפת מנצחת במונדיאל, 6.7.2018).

בועז ביסמוט, למי משני הביסמוטים להאמין?

"אביב יקר, ממליץ להאמין גם לבועז וגם לביסמוט. קורסיקה חצויה זה שנים בין אלה השואפים להישאר מחוברים לצרפת לבין אלה המבקשים עצמאות. מאחר ואני מחובר לאי הקסום הזה בקשר משפחתי הדוק אני עד ליחסי שנאה-אהבה בין תושבי קורסיקה לנבחרת הטריקולור. בינתיים בועז וביסמוט מאחלים לך גמר נעים וביקור בקורסיקה בקרוב".

דברים בשם אומרם: מבין הארגזים הפציע שיבל כרמי מנסור

ראיתי שהתחיל טרנד של סיפורי הדתה מהצבא. אז קבלו את הסיפור הטוב ביותר בז'אנר: שלהי 2007, קורס הכתבים של גל"צ, מעשה שהיה כך היה:

בסוף הקורס שלחו אותנו לעמותת חסד בפתח תקווה, למען לא יגבה ליבנו מהסיכות הנוצצות שבדיוק קיבלנו. יום שלם עבדנו במחסן מעופש, כנראה הדבר הכי קשה שעשינו בצה"ל. אבל מי שעבד הכי קשה הוא הבחור ישיבה החרדי שארגן את ההתנדבות ועבד כמו שד.

מפה לשם הגיעה שעת הצהריים והבחור החל לקושש עשרה למניין. עבר אחד אחד וכמעט כולם סירבו. הדר שיפר וניצן ליבנה התעקשו שכבר התפללו, רועי דלמדיגו הכריז שאין אלוהים ודור צח זעק שאין לו קשר ליהדות. איכשהו הצליח החבר לארגן תשעה מתפללים, כיפות מאולתרות לראשם, כשמבין הארגזים הפציע שיבל כרמי מנסור, עיניו כחולות ובפיו עברית מצוחצחת. לא עזרו כל תחנוניו שהוא בכלל גוי גמור. "שמענו עליך. כולם פה גויים ועדיין מוכנים להתפלל". "אתה לא מבין, אדוני. אני ממש ממש גוי", השיב, ובכן, הגוי.

היהודי הזדעק, פגוע עד עמקי נשמתו.

- "אל תגיד את זה, אתה לא גוי! בכל אחד מאיתנו יש איזשהו ניצוץ יהודי".

- "אחי, אני דרוזי".

- "שמענו עליך. כולם פה דרוזים, צ'רקסים ועמלקים".

- "נשבע לך, אני לא יהודי".

- "אפילו אם אמרת אי פעם שמע ישראל זה מספיק. אל תחמיר עם עצמך עד כדי כך".

וסופו שנתגייר, והפך לרב חשוב והקהיל קהילות הרבה וזכה לטבוח בקוזאקים הארורים ימ"ש. שתפו כדי שכל העולם יידע.

(חוץ מהמשפט האחרון, הסיפור אמיתי לגמרי).

(עקיבא נוביק בדף הפייסבוק שלו, 5.7.2018)

ניסוי ותהייה

מה הן המילים אם לא שתיקה. תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה. אבל אז הסלולרי מצלצל. על הקו הקונספירטור.

"מה קרה?", התעניינתי.

מהצד השני נשמעה דממה.

"מה קרה?!", שאלתי שוב.

הקונספירטור שתק מעבר לקו.

"הכול בסדר?", דאגתי.

הקונספירטור לא הוציא מילה.

"נו, מה יהיה?", התעצבנתי. "השתיקה הזו קצת ילדותית, לא?".

הקונספירטור נמנע מלהגיב.

"יודע מה? נמאס לי. אני מנתק", הודעתי.

"אל תנתק כל כך מהר, הורביץ", פצה הקונספירטור את פיו. "פשוט רציתי לעשות ניסוי קטן. זה הכול".

"איזה ניסוי?", הסתקרנתי.

"ניסוי שנועד לבדוק האם שנינו יכולים לעבוד ביחד בלי לדבר בכלל זה עם זה", הסביר הקונספירטור.

"נו באמת", השתוממתי. "מה לעזאזל גרם לך לחשוב שניסוי כזה יכול להצליח? איך אפשר לעבוד ביחד בלי לשוחח מדי פעם?".

"אפשר בהחלט", הודיע הקונספירטור. "עובדה שבעיתון יומי נפוץ הבוס וסגנו עושים את זה בהתמדה כבר כמה וכמה שבועות בהצלחה יתרה, ולמרות הנתק המובהק ביניהם עדיין העיתון מופץ כסדרו".

"אנחנו זה לא עיתון", אמרתי.

"ספר לי על זה", מלמל הקונספירטור בתסכול. "בכל מקרה, בהזדמנות חגיגית זו שבה אנחנו כבר כן מדברים: רוצה בונבוניירה ממקור ראשון?".

"תלוי מי המקור", הסתייגתי.

"תמיד להאכיל אותך בכפית, אה הורביץ?", נזף הקונספירטור. "התכוונתי לעיתון 'מקור ראשון'. תראה איזה מאמר התפרסם בו לפני שבועיים במדור הכלכלה:".

מי נגד מי (צילום: מתוך מקור ראשון)
"מקור ראשון", 29.6.18. איפה עוד גילוי נאות? | צילום: מתוך מקור ראשון

"קיבלת?", בירר הקונספירטור. "קראת?".

"עדיין לא הספקתי", עניתי. "אשמח אם תאמלק לי".

"עד חצי המלכות", הטעים הקונספירטור. "עו"ד דביר אינדיג פירסם מאמר שבו טפח לעצמו על השכם כשתיאר איך הצליח לכופף את אפליקציית הניווט ווייז. בתחתית הטור, כפי שאתה יכול להבחין, דביר הוסיף שורת גילוי נאות שלפיה 'הכותב הוא מנכ"ל חברת חדרי הכספות 'בריקסטון'".

"נו, יפה מאוד", התפעלתי למחצה. "לא כל אחד עושה את זה בימינו, למרות שיש לשורה הזו ארומה קלילה של יחצנות".

"נכון, הורביץ", המשיך הקונספירטור. "ויש גם עוד בעיה קטנה אחת: דביר שלנו נתן כאן את הגילוי הנאות הפחות חשוב".

"באמת?", שאלתי. "למה? מה הגילוי הנאות היותר חשוב?".

"הגילוי הנאות היותר חשוב היה צריך להיות: 'הכותב הוא בעלה של סגנית עורך מוסף 'מוצ"ש' של 'מקור ראשון', אביטל אינדיג'. הנה, תראה מה דביר ואשתו העלו רק לפני חודש בעמודי הפייסבוק שלהם:".

מי נגד מי (צילום: מתוך ישראל היום)
הפוסטים של אביטל ודביר אינדיג. אני פה בגלל אשתי | צילום: מתוך ישראל היום

"הבנתי", מלמלתי.

"שמח בשבילך שעברה עליך חוויה כל כך נדירה", פסק הקונספירטור וניתק.

ואם כבר ניתוקים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".

לטור מהשבוע שעבר: נוני מוזס נגד ביבי נתניהו: פרטים חדשים

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il