מי נגד מי השבוע
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

בן כספית VS איילה חסון

תמלילי השיחות בין גבי אשכנזי, אבי בניהו, ארז וינר ובועז הרפז – שהותרו לפרסום ביום שני  לבקשת "הארץ" – שוב חוללו גלים בביצה העכורה הנקראת פרשת הרפז, ביצה שספק אם תיובש אי פעם באופן סופי. שישה ימים לפני חשיפת התמלילים המליצה המשטרה להגיש כתבי אישום נגד אשכנזי ואנשיו. כותרות המחרת בשערי "הארץ", "ישראל היום" ואפילו "ידיעות אחרונות" דיווחו, כמתבקש, על המלצת המשטרה. הכותרת הראשית ב"מעריב השבוע", לעומת זאת, ציטטה את תגובתו של אשכנזי להמלצה: "הוכח שלא חתרתי תחת ברק ולא סיכלתי את מינוי גלנט". למרות ההמלצה המשיך הכותב הראשי, בן כספית, לתת רוח גבית לאשכנזי כאשר פתח את טורו במילים: "נדמה לי שלא יהיה מסוכן מדי להעריך שבפרשת הרפז לא יהיו כתבי אישום נגד הרמטכ"ל לשעבר". מיד אחר כך הוא פתח בירי מטווח קצר: "אם נפרסם כאן את רשימת ההאשמות שהוטחו באשכנזי ובאנשיו בשנים האחרונות, בעיקר בערוץ טלוויזיה מסוים, לא יהיה מקום לשום ידיעה אחרת בעיתון. כל האישומים הללו הופרכו. לא היו, לא נבראו".

כעבור יומיים, בגיליון יום שישי, כספית היה אפילו עוד יותר ספציפי. "בערוץ הראשון של הטלוויזיה, שהופקע כולו לטובת המטרה (חיסול ממוקד של גבי אשכנזי), התפרסמו אין ספור עלילות דם", כתב. "אשכנזי מנע את מינוי גלנט לרמטכ"ל, שיננה באוזננו, מדי שבוע, עיתונאית מובילה. הוא סידר לבועז הרפז את הפנסיה, הוא עשה עם בועז הרפז עסקים, הוא זייף את המסמך, הוא הדליף את המסמך, אשתו עשתה עסקים עם הרפז, הבן שלו, הוא סידר להרפז פגישה עם הרמטכ"ל האיטלקי, הוא הפעיל לחצים על גורמי אכיפה במטרה למוסס את החקירה, הוא הפיץ את החומרים שגרמו לגלנט לאבד את הרמטכ"לות, הוא אסף חומר מכפיש על שר הביטחון, הוא רצח את ארלוזורוב. מה נשאר מזה? שום דבר. הכול הופרך".

חלפה חצי יממה, ובאותו ערב הגיע תורה של מגישת "יומן" ומנהלת חטיבת החדשות הנכנסת, איילה חסון. כספית לא נקב בשם? גם חסון לא נקבה בשם. כספית דאג שכולם יבינו היטב במי מדובר? גם חסון עשתה בדיוק אותו הדבר. בכתבה שהכינה ל"יומן" עם זיו רייף, התייחסה חסון לחשד שלפיו גבי אשכנזי העביר מידע סודי ביותר לעיתונאי. וכך אמרה, בין השאר: "העיתונאי קיבל מידע, מבחינתו זה טוב. מה עוד שתמיד ידע לפרגן מאוד למדליפים ולהלום ביריבים שלהם". בהמשך ציטטה חסון מאמר ישן של העיתונאי מ-26 בפברואר 2010 שבו כתב כי "לא ברור מדוע נקלעו הצדדים הללו לקטטות קשות כל כך... הרי אשכנזי הוא חלומו של כל שר ביטחון. לא מדבר, לא מתראיין, לא גוזר קופונים. עושה את העבודה השחורה, אוכל את החול, חוטף ב'ארץ נהדרת' ושותק", ואז הוסיפה: "על זה נאמר: יש חלום ויש חלום בלהות. אלפי שעות ההקלטות מראות: אשכנזי אמנם לא התראיין, אבל לא הפסיק לתדרך ולהדליף".

בעת שחסון עקצה את העיתונאי הופיע על המסך (כפי שניתן לראות בתמונה) צילום מאוד ספציפי, של עיתון מאוד ספציפי, עם קרדיט מאוד ספציפי.

מי נגד מי
הכתבה של בן כספית (למעלה) ושל איילה חסון (למטה). המלחמה בעוז נמשכת
בן כספית, תרצה להתייחס באופן ספציפי?
"כמו תמיד, אני מגיב בכתב. אבל אצלי, אביב, לא אצלך. אני מקווה שאתה ישוב עכשיו מול גיליון טרי של 'מעריב סופהשבוע'".

איילה חסון מסרה בתגובה: "גבי אשכנזי העיד לטובת הרפז בוועדה שדנה בפנסיה שלו, עובדה שחור על גבי לבן. מעולם לא שידרתי שאשכנזי עשה עסקים עם הרפז ומעולם לא שידרתי שאשכנזי זייף את המסמך. לא טענתי שאשכנזי הדליף אלא לשכתו, וכך היה. אשתו רונית ניסתה לקדם עסקי נדל"ן עם הרפז ועם איש עסקים ממקסיקו. הרפז ביקש מאשכנזי לדבר עם הרמטכ"ל האיטלקי. אשכנזי הפעיל לחצים על גורמי אכיפה במטרה למוסס את החקירה. לראייה: 41 שיחות של אשכנזי עם המפכ"ל דודי כהן ופגישות אישיות של אשכנזי עם המפכ"ל בזמן החקירה, פגישות שאותן מחק עוזרו וינר מהלו"ז לפני שיומני הרמטכ"ל נלקחו למבקר. רונית אשכנזי שלחה את בועז הרפז לקבל מאנשי מושב עמיקם חומרים על גלנט, והדבר מתועד במסרונים שביניהם. המשטרה קבעה: אשכנזי, וינר, בניהו והרפז אספו חומרים על שר הביטחון ואנשיו. מתברר שכל מה שפרסמתי לא רק שלא הופרך אלא אומת. אני נדהמת מכך שמי שכשל בסיקור הפרשה הזאת עוד מעז להמשיך ולהוליך שולל". 

זה בטח סתם צירוף מקרים

ואם כבר איילה חסון: לפני שבועיים ויומיים מונתה חסון למנהלת חטיבת החדשות של ערוץ 1. כבר למחרת כניסתה לתפקיד קיבלה החלטה ניהולית ראשונה: להאריך את "המוסף", תכניתה של גאולה אבן, מחצי שעה לשעה תמימה, בין שבע לשמונה בערב. במקביל קיבלה חסון באותו יום החלטה נוספת, לא בלתי מתבקשת, ולפיה אבן לא תוכל לראיין את מקורביו של בעלה, שר הפנים גדעון סער. במילים אחרות: חברי מרכז ליכוד ומכרים רבים של סער יהיו מחוץ לתחום השיפוט של אבן, ולא יוכלו להתארח בתכנית הפרה-פריים שלה. דבר החלטתה של חסון פורסם השבוע ב"וואלה! ברנז'ה".

ולמה אני מטרחן בפרטים הללו? כי הנה חתיכת צירוף מקרים: ממש במקביל לשתי ההנחיות החדשות של חסון, התקבלה בכלי תקשורת אחר החלטה אחרת: מפקד גלי צה"ל, ירון דקל, הורה לבטל את השתתפותה של חסון בפאנל הקבוע של "נכון להבוקר". מגיש התכנית, ניב רסקין, ניסה כמיטב יכולתו להיאבק בהחלטה, אך לשווא. דקל הוא חבר קרוב מאוד גם של אבן וגם של סער. בחתונת השניים, לפני שנה וארבעה חודשים, היה אורח כבוד, ואף הנחה את הערב. לזכותו של מפקד גל"צ ייאמר שהחלטתו אינה משוללת היגיון. לא שכיח שמי שמגישה אחת לשבוע תכנית אקטואליה ברשת ב' תהיה חברת פאנל קבועה בתכנית של תחנת הרדיו המתחרה. לחובתו של דקל ייאמר שלמרות שחסון משתתפת בפאנל של רסקין עוד לפני שמונה למפקד גל"צ, הרי שמאז כניסתו לתפקיד, לפני שנתיים וחצי, הוא לא עשה דבר כדי לשנות את המצב הזה. רק כעת החליט דקל על הצעד, ובעיתוי שעשוי לעורר אי אלו סימני שאלה.

ירון דקל
ירון דקל. החליט שאיילה חסון לא תהיה חברת פאנל ב"נכון להבוקר" | צילום: חדשות 2
יומיים לאחר מינויה למנהלת חטיבת החדשות השתתפה חסון כחברת פאנל ב"נכון להבוקר". רסקין ושאר חברי הפאנל באותו יום בירכו אותה על התפקיד החדש ואף הביעו תקווה כי לא תפרוש בגללו מהפאנל. חסון, מצידה, הבטיחה להתמיד בתכנית למרות העומס החדש שהוטל עליה. היא אמנם הבטיחה, אבל דקל לא הבטיח לקיים. מנהל מחלקת החדשות של גלי צה"ל, ספי עובדיה, היה האיש שנאלץ לבשר לחסון על הפסקת השתתפותה ב"נכון להבוקר". גורם בגלי צה"ל אמר השבוע כי "בחדשות ערוץ 2 לדוגמא, לא היו מעלים בדעתם לארח אצלם כפאנליסט קבוע כתב מערוץ 10, שהוא כידוע המתחרה הישיר שלהם. זה מנוגד כל היגיון של תחרות בין כלי תקשורת. איילה חסון היא בהחלט עיתונאית ראויה ומקצועית, אך אי אפשר להתעלם מכך שהיא משדרת את תכניתה ברשת ב', שהיא תחנת רדיו המתחרה ישירות בגלי צה"ל".

איילה חסון. החליטה שמקורביו של גדעון סער לא יתארחו אצל גאולה אבן | תמונת AVI: mako
ניב רסקין, מילות פרידה מאיילה חסון?
"אינני מתראיין, ואני מפנה אותך לדובר גל"צ לתגובה. אומר רק כי אני מאוד אוהב את איילה, היא עיתונאית מעולה, ומדובר בהפסד".

איילה חסון סירבה להגיב. מגל"צ נמסר בתגובה: "לאחר מספר שנים כפאנליסטית בתוכנית, ועם כניסתה של אילה חסון לתפקיד ניהולי ברשות השידור, הוחלט לרענן את זהות חברי הפאנל הקבוע בתוכנית. אנו מודים מאוד לאיילה על תרומתה לתוכנית ובטוחים כי היא תעשה עבודה מצוינת בתפקידה הניהולי החדש והמאתגר ברשות השידור". 

יגאל רביד VS אמנון לוי. הנושא: מני פאר

רוב מי שמקבלים חוות דעת רפואית כי הם חולים בסרטן וכי מותם הוא סכנה קרובה ומיידית אינם בוחרים בדרך כלל להתמודד עם הבשורה המרה באמצעות הומור שחור. מני פאר היה יוצא מן הכלל. בחודש מאי האחרון התראיין לתכניתו של אמנון לוי, "פנים אמיתיות". כאשר נשאל פאר אם הוא מביא בחשבון שאולי זהו הריאיון האחרון בחייו, השיב בציניות אופיינית: "תראה, אם זה הריאיון האחרון שלי אז קודם כל אתה זכית, כי יקנו ממך פוטג'ים".

ביום רביעי שעבר, שלושה חודשים לאחר הריאיון לאמנון לוי, נפטר פאר. למחרת, כפי שחזה המנוח לעתיד, ניכסו לעצמם גם "ידיעות אחרונות" (בתמונה למעלה) וגם "מעריב השבוע" (בתמונה למטה) – את "הריאיון האחרון" איתו. מי משני העיתונים דייק? ובכן – הפתעה הפתעה – אף לא אחד מהם. נתחיל מ"ידיעות", שנמצא ממש מחוץ למירוץ: הריאיון הארוך שהעניק פאר לסמדר שיר פורסם במוסף "7 ימים" ב-24 באפריל, אפילו לפני הריאיון לאמנון לוי. לשבחה של שיר יש לומר, כי השיגה את הריאיון הראשון עם פאר, לאחר הפוסט הסנסציוני שהוא פרסם בדף הפייסבוק שלו. מרגע פרסום הפוסט, קיבל פאר עשרות הצעות מכל כלי התקשורת, אבל הוא בחר ב"ידיעות".

גלית עדות מ"מעריב השבוע" אכן הייתה ככל הנראה הכתבת האחרונה ששוחחה עם מני פאר לצורך כתבה בעיתון. ב-21 באוגוסט היא פרסמה ידיעת קידום לתכנית הטלוויזיה "כך היה" שבה התראיין פאר, והפנתה אליו שלוש שאלות על האופן שבו התנהלו הצילומים לתכנית ועל פסטיבל מספרי הסיפורים שפאר היה אמור לקחת בו חלק בחודש הבא. מכאן ועד לתואר המחייב "הריאיון האחרון" רב המרחק.

מי נגד מי
מני פאר ב"ידיעות" (למעלה) וב"מעריב". מי באמת ראיין אחרון?
אפשר לפיכך לסכם ולומר ששיחת הקידום הקצרה עם פאר ב"מעריב השבוע" לא הייתה ממש ריאיון, ואילו הריאיון המקיף ב"ידיעות אחרונות" ממש לא היה האחרון. אז מי בכל זאת היה האחרון לראיין את פאר? זהו יגאל רביד, שהראיון שלו עם פאר בתכנית "כך היה" הוקלט בתחילת יולי, לפני מבצע 'צוק איתן', ושודר בערוץ 1 ביום שישי, 22 באוגוסט, 13 ימים לפני שפאר נפטר. אבל בכך לא הסתיימה מלחמת העיתונאים.

מי נגד מי
מני פאר בתכנית "כך היה" של יגאל רביד. ערוץ 1 ראיין אחרון
יגאל רביד, איך היה אומר מני פאר? זכית שיקנו ממך פוטג'ים.
"מה זאת אומרת, הריאיון שלי פתח את חדשות ערוץ 2 באותו ערב והיה בכל מקום. ראיינו אותי על זה".

אחרי שני הראיונות קודמים שהוא כבר נתן, איך שכנעתם אותו להתראיין שוב?
"אני יכול לספר לך איך הריאיון הזה נולד: בהתחלה פנינו למני והוא לא רצה לבוא. ואז הוא התראיין לתכנית של אמנון לוי, ששאל אותו אם הוא לוקח בחשבון שזה אולי יהיה הריאיון האחרון שלו. לא רק שאמנון לוי הפנה אליו את השאלה הזו, היא גם הופיעה בפרומו ששודר בתדירות גבוהה מאוד במשך כמה ימים. מני מאוד נפגע מהדבר הזה, ואז הוא החליט שהוא בא אלינו, ובאמת הריאיון האחרון היה אצלנו. הוא פשוט אמר לי ולעורך של התכנית: בואו, את הריאיון האחרון אני אתן לכם, ואז אני אלך לקנות מצבה. ממש במילים האלה. ואז אמרנו לו: מני, אנחנו ערוץ 1. אצלנו לא מספרים בדיחות שחורות".   

הספקת לקבל ממנו פידבק אחרי שהריאיון שודר?
"הריאיון שודר שבועיים לפני מותו, ממש ברגע האחרון, ואני גם יודע שהוא צפה בו. אשתו קרני אמרה לי בלוויה שהוא מאוד התרגש, ושהריאיון הזה היה בין הדברים האחרונים ששימחו אותו, אבל הוא לא היה מסוגל כבר לדבר".

אמנון לוי, מה תגובתך?
"מני מאוד אהב את הריאיון, ואף היה איתנו בקשר עד שבוע לפני מותו וטילפן אליי נרגש אחרי הריאיון. הוא אף פעם לא אמר לי מילה רעה בעניין השאלה הזו על כך שאולי זה הריאיון האחרון, ובהלוויה קרני חיבקה אותי ואמרה לי: אמנון, עשית למני הרבה טוב. התגובה הקטנונית הזו של יגאל רביד מכוערת ומיותרת, ואני לא יודע למה הוא צריך לשים מילים בפיו של אדם מת, שלא יכול להכחיש את הדברים".

סינית אני מדברת אליך

לא קל היה לשהות בארץ באוגוסט האחרון, אבל לפחות לשלוש עיתונאיות, למשך ארבעה ימים, הייאוש נעשה יותר נוח. נוית זומר ("ידיעות אחרונות"), אילנית חיות ("גלובס") ובילי פרנקל (ynet), המריאו על חשבון ענק המזון הסיני ברייטפוד, הנמצא בעיצומה של רכישת תנובה, לביקור מפנק במטה החברה בשנחאי. רשמי הביקור של שלושתן פורסמו באותו יום. כצפוי, שלוש הכתבות היו אוהדות. מוסף "ממון" של "ידיעות" הקדיש לביקור את כפולת האמצע עם הכותרת המפרגנת "הבית הסיני של תנובה"; "גלובס" הקצה לביקור בסין הפניית שער בולטת במיוחד, עם הכותרת המרגיעה "אנחנו נדאג לתדמית של תנובה, יש לנו אחריות חברתית", ובתוך הגיליון עצמו עוד ארבעה עמודים (!) עם חמישה אייטמים שונים על ברייטפוד ו/או העיסקה. ynet, לעומת זאת, העלה טקסט מפרגן ארוך, פלוס סרטון וידאו ולא פחות מ-11 תמונות, והכול תחת הכותרת המבטיחה "נחנך גם את הסינים לאהוב קוטג'".

מי נגד מי
הכתבה ב"ממון". ותודה שטסתם ברייטפוד (1)
עד כאן, למרבה הצער, שום דבר בלתי שגרתי. רבים העיתונאים שהתארחו בחו"ל או צ'ופרו בדרך אחרת על חשבון מרואייניהם ואחר כך העניקו להם סיקור מפנק. אבל כבר למחרת פרסומן של הכתבות זימן הגורל מקרה מבחן מעניין, כאשר נודע כי יו"ר ברייטפוד לשעבר נעצר. כיצד טיפלו בכך "ממון", "גלובס" ו-ynet שצ'ופרו על ידי ברייטפוד? ובכן, ynet – הפתעה הפתעה – התעלם מהמידע בחינניות חלקית, ואילו אילנית חיות פרסמה באתר "גלובס" אייטם שנשא את הכותרת האמפטית "מקורבים לברייטפוד: אין קשר בין החקירה לדחיית עסקת תנובה". ב"גלובס" המודפס לא הופיעה שום ידיעה בנושא.

מי נגד מי
הכתבה ב"גלובס". ותודה שטסתם ברייטפוד (2)
לשם השוואה, באותו יום הקדיש "דה מרקר" לסיפור המסקרן את עמוד השער האחורי, עם הכותרת הברורה והחדה: "עסקת תנובה עלולה להתעכב: היו"ר הקודם של ברייטפוד נעצר".

מי נגד מי
הכתבה ב-ynet. ותודה שטסתם ברייטפוד (3)
ובכל זאת, לא נסיים בלי רגע אחד של נחת: לפני חודשיים נכתב כאן על הסיקור החיובי יחסית שהעניק מוסף "ממון" לחברות ברייטפוד ולתנובה. בנוסף הוזכרה העובדה הלא בלתי רלוונטית שעורך "ממון", עידן מוטולה, הוא בן הזוג של יעל דרומי, היועצת האסטרטגית של ברייטפוד. השבוע, עם היוודע דבר מעצרו של יו"ר ברייטפוד לשעבר, ולמרות שכתבת המוסף ביקרה בסין על חשבון ברייטפוד, הקדיש לכך "ממון" הפניה בולטת במיוחד בראש עמוד השער ואייטם גדול למדי בתוך הגיליון.

ב"גלובס" וב-ynet נמנעו מלהגיב. 

הקרב על נתן אשל

ביום חמישי שעבר הקדיש "ידיעות אחרונות" עמוד שלם לחבר בכיר ברשימה השחורה שלו. מדובר בנתן אשל, לשעבר ראש הסגל בלשכת הסדין האדום נתניהו, שהועסק, כך סיפרה הידיעה, כיועץ בחברה שביקשה להפיק פצלי שמן בעמק האלה. בכותרת הגג בחר העיתון להגדיר את האייטם כ"חשיפה". עוד באותו יום העלה העיתונאי אבנר הופשטיין את הסטטוס הנוקב הבא:

לפני קצת יותר משנה חשפתי שנתן אשל, לשעבר ראש המטה (המודח) של ראש הממשלה, שימש כיועץ לתאגיד פצלי השמן (שנדחה השבוע לאחר מאבק איתנים).

הבוקר מציגים את הפרט הזה כ'חשיפה' בעיתון של המדינה. כי בינינו, מה הבעיה למחזר סקופים? אז אני מבין של'ידיעות אחרונות' יש מחסור בחשיפות. אני תורם להם גראטיס כמה לוהטות במיוחד:

1. חשיפה: אולמרט היה מעורב בהולילנד!

2. חשיפה: ביבי טס על חשבון טייקונים זרים!

3. חשיפה: מאיר שטרית שילם לעוזרת שלו דמי שתיקה!

4. חשיפה: ידיעות אחרונות נחשב פעם עיתון רציני ואמין!

בעקבות הפוסט התלהט עד מהרה ויכוח בין איש "ידיעות אחרונות", אסף שניידר, שטיפל באייטם, לבין הופשטיין. שניידר ציין כי הוא שונא להיות בעמדה של אנשים קשישים המתווכחים על פירורי סקופים, ומיד עבר להתווכח על פירורי הסקופ וטען כי המידע על אשל לפני הפרסום ב"ידיעות" לא היה די מוצק. הופשטיין הכועס, שהבין מכך כי ב"ידיעות" הכירו מלכתחילה את כתבתו ובכל זאת בחרו לכתוב "חשיפה", הוכיח את שניידר על טעותו. בסופו של דבר מחק שניידר את תגובותיו (למרבה הצער, בטרם הספקתי לעשות להן צילום מסך) והסתפק במילים הבאות: "לטובת מי שלא יבין מה קרה כאן: כתבתי ארוכות על ההתרחשות כפי שנראתה מהזווית שלי, ראש הדסק אמש ב'ידיעות', ומי שטיפל בידיעה. זה גלש, בעיני, להתכתשות מכוערת עם אבנר שהוא חבר ותיק. לכן מחקתי את התרומות שלי לדיון. במקום המגילה של קודם אסתפק בשלוש מילים: קבל את התנצלותי".

מי נגד מי
ה"חשיפה" של "ידיעות". ויכוח על פירורי סקופים
אבנר הופשטיין, קיבלת את התנצלותו של שניידר?
"כן, אסף הוא חבר ותיק ואהוב. אני בטוח שלא רצה לפגוע. נשב יום אחד כשנהיה קשישים על כוס פצלי שמן וצלחת של פירורי סקופים ונצחק על כל הסיפור".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב. 

מצטרפים לדאעש, ועוד פעמיים

ומהחשיפות של "ידיעות" נדלג היישר לפרסומים הראשונים של המתחרים. ביום שישי שעבר נמרחה על שער "ישראל היום" כותרת ראשית אשר ציטטה את הערכת השב"כ שלפיה "לפחות עשרה ערבים-ישראלים בשורות דאעש" (למעלה). בכותרת המשנה נאמר כי "על פי המידע שנמסר לקברניטי המדינה, עשרות ערבים-ישראלים הצטרפו מ-2011 לקבוצות המורדים השונות בסוריה", ולצידה הופיעה הכותרת "פרסום ראשון". אלא ששבועיים קודם לכן פורסמה ב-mako (למטה) ידיעה שדיווחה כי "עשרים צעירים ערבים-ישראלים הצטרפו לארגון דאעש בעירק". בגוף האייטם, שכתב שמעון איפרגן, צוין כי "צעירים בדואים תושבי הנגב וערבים-ישראלים מישובים שונים בצפון הארץ הצטרפו ללחימה בשורות הארגון בסוריה ובעירק".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

מי נגד מי
הכותרת ב"ישראל היום" (למעלה) וב-mako. מצאו את ההבדלים
 

מה שאייטם מופרך אחד יכול לעשות

על עובדה אחת אין מחלוקת: אתגר דלי הקרח לקידום חקר מחלת ה-ALS הוא אחד הקמפיינים הויראליים המצליחים בהיסטוריה, אם לא ה-. סלבים עולמיים כמו ביל גייטס, סטיבן ספילברג, מארק צוקרברג וג'ורג' בוש, וסלבים מקומיים כמו גל גדות, ריטה, אייל גולן וערן זהבי, שפכו על עצמם בשמחה דלי קרח.

בתוך חודש אחד בלבד הניב הקמפיין לאגודת ה-ALS האמריקאית תרומות בסך יותר ממאה מיליון דולר. עד שאייטם אחד קטן, שפורסם לפני שבועיים, שפך דלי קרח על אתגר דלי הקרח ופגע בקצב התרומות. מדובר בידיעה לא חתומה שהועלתה באתר אמריקאי בשם Political Ears, ובו נאמר כי אגודת ה-ALS מודה כי 73 אחוזים מהתרומות אינן משמשות למחקר, אלא לצרכים אחרים. במילים אחרות, על פי האייטם: רק 27 מיליון דולר מתוך מאה מיליון דולר משמשים למטרה שלשמה נועדו.

מרגיז, נכון? ואכן, האייטם הופץ במהירות עצומה, ובתוך מספר שעות זכה להד עולמי. בארץ פורסמה ידיעה בנושא באתר "גלובס", והרשתות החברתיות רתחו. אלא שכעבור יומיים העלתה אגודת ה-ALS באתר האינטרנט שלה את ההכחשה החד משמעית הבאה: "יש כתבה המסתובבת ברשת ומלאה בחצאי אמיתות ובמידע מוטעה. היא הועלתה באתר Political Ears, שמקוטלג כ'אתר סאטירי'. למרבה הצער, אנשים קוראים את הכתבה כעובדה. לאגודת ה-ALS הגיעו הרבה שיחות טלפון מאנשים המודאגים באשר למידע המופיע בכתבה, למרות שהוא כבר הופרך באתר המוקדש לבדיקת שמועות המופצות ברשת". בהמשך הציגה האגודה טבלה ובה תשובתה המפורטת לכל אחת מהטענות.

מי נגד מי
האייטם ב"גלובס". דלי קרח על אתגר דלי הקרח
אז למי להאמין? לאייטם באתר או להכחשה של האגודה? מבחינתי התשובה די ברורה, בעיקר לאחר שמתברר שאותו אתר ממש סיפר לקוראיו לפני חמישה חודשים צ'יזבט לפיו "ברק אובמה הודיע בהוואי על תכניתו לרוץ לקדנציה שלישית היסטורית לנשיאות". את תגובתו הסאטירית של Political Ears לא ניתן היה להשיג.

ב"גלובס" נמנעו מלהגיב. 

כי זה הכול כסף

הציטוט: "אז חברת החשמל הודיעה לפני כמה שעות על הפסד של 1.8 מיליארד שקלים מתחילת השנה" (מייסד "דה מרקר", גיא רולניק, פותח סטטוס ארוך בדף הפייסבוק שלו, 21.8.2014).

המציאות: חברת החשמל הפסידה מתחילת השנה 1.13 מיליארד שקל, כפי שניתן היה לקרוא באותו יום ממש באתר "דה מרקר" בכבודו ובעצמו. אמנם גם סכום כסף כזה הוא הפסד אדיר, שמצביע על ניהול כושל, ועדיין: רולניק הוא האחרון שמצופה ממנו לפספס בכל הקשור למספרים. 1.8 מיליארד השקלים שאותם הזכיר הם סכום הגבוה רק ב-59 (!) אחוזים מסכום החוב האמיתי של חברת החשמל לשנת 2014 (אבל מי סופר).

גיא רולניק נמנע מלהגיב.

מי נגד מי
הסטטוס של רולניק. פספוס של 670 מיליון שקל ו/או 59 אחוזים
 

לבדוק עובדות, ואם טעינו – נתעלם

בראש עמוד 2 של "ישראל היום" ניצבת דרך קבע, תחת הכותרת "העקרונות שלנו", רשימה של חמישה עקרונות. עיקרון מספר 4 ברשימה מבטיח "לבדוק עובדות, ואם טעינו נתקן". לפני שבועיים פרסם העיתון את הכותרת: "חברה בוועדת גולדסטון תהיה הצלע השלישית בוועדת שבאס". בידיעה עצמה דווח כי מדובר במארי מק'גאוון-דיוויס, ונאמר שוב כי היא הייתה חברה בוועדה שבדקה את התנהלות ישראל במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

מי נגד מי
הכותרת השגויה. ד"ש חם לעיקרון מספר 4
אלא שמארי מק'גאוון-דיוויס, מסתבר, מעולם לא הייתה חברה בוועדת גולדסטון. מי שגילה את הטעות הוא גדעון שביב מאתר "פרספקטיבה", שפנה ל"ישראל היום" וביקש לתקן אותה. בתשובה, הודו ב"ישראל היום" כי מדובר בטעות, אך "לא כזו המצריכה תיקון". ומה לגבי עיקרון מספר 4? טוב, תודה. אולי בפעם הבאה.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

רק היום, נתניהו בחצי מחיר

מי אמר שקבוצת "ידיעות" תמיד תמיד עוינת את ראש הממשלה? אה, נכון. זה היה הנודניק, בין השאר. ובכן, אני שמח לבשר שהמצב נותר בדיוק כשהיה. הכותרות על נתניהו ב"ידיעות" וב-ynet עדיין שליליות ברובן המכריע, אבל תשמעו סיפור:

בשנת 1996, כאשר "ישראל היום" היה עדיין רחוק מלהיוולד, ו"ידיעות" שלט בשוק התקשורת ללא מצרים, הוציא נתניהו את ספרו בעל השם הקצר והקליט "מלחמה בטרור – כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי ואת הטרור הבינלאומי". מי שהדפיסה את הספר הייתה הוצאת "ידיעות אחרונות". חלפו עשר שנים, ולפני שבועיים וחצי קיבלו כל עובדי קבוצת "ידיעות" מייל שעליו חתומה גילי אבירם, מנהלת צוות מחלקת גבייה ואשראי. תחת שורת הנושא "מלחמה בטרור – בנימין נתניהו", ציינה אבירם כי הספר מופץ כעת ב"מחיר מבצע לעובדי הקבוצה, 45 שקלים במקום 88".

גילי אבירם, קיבלת כבר טלפון מהבוס הגדול?
"איזה בוס גדול?".

נוני, כמובן.
"לא, אני לא קיבלתי טלפון מנוני. למה אני צריכה לקבל ממנו טלפון?".

כי את מעודדת את רכישת ספרו של שנוא נפשו של "ידיעות אחרונות", בנימין נתניהו.
"אוקיי, אז אני אסביר: הייתה לאחרונה דרישה לספר הזה, שיצא בהוצאת 'ידיעות'. כנראה בגלל האירועים האקטואליים, אנשים שאלו על הספר. לכן הוצאתי מייל. רציתי לדעת בדיוק במה מדובר וכמה אנשים בדיוק רוצים את הספר, כדי לדעת כמה עותקים להדפיס ממנו, כי כבר לא נשארו עותקים במלאי".

אז בעצם אי אפשר להגדיר את המהלך כמכירת חיסול?
"ממש לא. מה הקשר? אנשים רוצים לשמוע את הדעה של נתניהו על המלחמה בטרור, וגם לדעתי חשוב להדפיס מחדש את הספר כדי להבין את נתניהו ולראות מה הוא כתב. מה הקשר בכלל לנוני שהוא לא אוהב? מה, אם הוא רואה שאנשים רוצים לקנות את הספר של נתניהו נראה לך שהוא ימנע את זה? בעיניי זה סתם ריכולים. הוא ממש לא מתעסק בדברים האלה". 

דברים בשם אומרם: מה גרוע יותר מאקסית עצבנית?

הערה ל"ידיעות אחרונות": כשעל השער מופיעה תמונתה של אביטל רוקח, שבעלה בנפרד רצח אותה אתמול בדם קר בסכין, אולי לא כדאי לכתוב בעמוד 9 על נשיא צרפת, שהאקסית שלו פרסמה עליו ספר מעליב: "אין דבר גרוע יותר מאקסית עצבנית". אז זהו, שיש.

(עינב גלילי בדף הפייסבוק שלה, 5.9.2014)

מי נגד מי
"ידיעות" בשישי שעבר. אין דבר גרוע יותר? (למעלה). אז זהו, שיש (למטה)
 

מותק, סורי. אין לי כסף

ולפעמים, החגיגה נגמרת, כיבוי אורות, החצוצרה אומרת שלום לכינורות, פיזמתי לתומי כשהצלצול הגואל קטע את שרעפיי. הקונספירטור נשמע במצב רוח חשוד.

"איך היה בחופשה בצפון חולון, הורביץ", הוא הביע התעניינות מזויפת. "אני מקווה שבילית כמו שצריך ברחוב סוקולוב לפני שהבנת שאין לך באמת לאן לחזור ושמוטב לפרוש בשפל".

"למה שלא יהיה לי לאן לחזור?", נדרכתי.

"מכמה וכמה סיבות, ואני מתפלא שאתה בעצמך עדיין לא עשית אחד ועוד אחד", הטעים הקונספירטור. "קודם כל, התבצעה פנייה מאחוריי גבך אל הבלוגרית הוותיקה, ובעקבותיה הפוסטים המשובחים שלה התחילו להתפרסם לא רק בטור העצמאי שלה, אלא גם ב-mako, כשהיא נכנסת כמובן בקלילות לנעליך המרופטות והזערוריות".

"זה ממש לא נכון", הזדעקתי. "אפילו דבורית עצמה הבהירה השבוע במפורש שהיא לא מחליפה אותי, אלא רק עזר כנגדי באמצע השבוע פה ושם".

"כן, כן, הורביץ", נפנף אותי הקונספירטור. "תמשיך להתעלם מהנורות האדומות שמהבהבות מעל הראש שלך. ואיך אתה מסביר את זה שעדיין לא קיבלת את ההזמנה המקורית של ראובן מ'הפרלמנט' להרמת הכוסית המסורתית לרגל ראש השנה, שתיערך ביום שישי בקפיטריה של קשת?".

"איזו הזמנה?", שאלתי בעניין.

"ההזמנה הזו, הורביץ", אמר הקונספירטור. "ידעת עליה בכלל?".

"לא ממש", הודיתי. "אבל היא בטח עוד תגיע אליי. כנראה שלקראת החגים יש עומס על השרתים. או שמדובר בצירוף מקרים".

"ומה לגבי המייל הדי מפורש שהבוסית הגדולה מ'קשת' שלחה ביום ראשון?", הקונספירטור לא הרפה.

"איזה מייל?", ניסיתי להדחיק.

"עם החמישה אחוז", הזכיר לי הקונספירטור בקול קטיפתי. "אתה מוכן בבקשה להקריא לי אותו?".

"בשמחה", אמרתי בתוגה. "היא דווקא כתבה את זה בלבביות: 'מכיוון שאביב הורביץ הינו פרילנס קבוע של mako וקשת, הוא אמור לקצץ משכרו סך של חמישה אחוזים לחודש החל מחשבונית אוגוסט. אנא ידעו אותו ובקשו לשלוח חשבונית זיכוי אם יצאה כבר חשבונית על אוגוסט'".

"נו, הורביץ?", אמר הקונספירטור בטון מנצח. "ואתה לא חושב שהקיצוץ הדרקוני הזה בשכר הממילא צנוע להחריד שלך מעיד על כך שמנסים להראות לך באלגנטיות אופיינית את הדרך החוצה?".

"ממש לא", התנערתי. "עובדה שבאותו מייל הבוסית הגדולה גם כתבה במפורש שבעקבות המשבר הכלכלי שנוצר כתוצאה ממבצע 'צוק איתן' יש קיצוץ בשכר לכל העובדים השכירים ולכל הפרילנסרים הקבועים של קשת".

"ואתה כמובן קונה את זה?", פקפק הקונספירטור.

"במאה אחוז", אמרתי בספקנות. "אלא אם כן, כמובן, מדובר בצירוף מקרים".

"ואיך זה שלכל העובדים ב-mako יש חדר לעבוד ממנו ורק לך אין?", הקשה הקונספירטור.

"כי נוח לי יותר לעבוד באוויר הצח והכפרי של דרום חולון מכורתי", עניתי במהירות.

"אז למה בכל זאת ביקשת לעצמך חדר במערכת mako מהבוסית הישירה שלך באתר?", המשיך הקונספירטור.

"זה לא בדיוק חדר רק בשבילי", העמדתי דברים על דיוקם. "ביקשתי חדר כדי לאחסן בו את הקלסרים שבהם אני מתייק כבר שנתיים עיתונים שמדי יום הולכים ומתרבים עד שכמעט לא נשאר לי מקום לעצמי. הנה, קבל תמונה, ותבין בעצמך".

מי נגד מי
לשכתו המהודרת והמרווחת להפליא של אביב הורביץ (מראה חלקי). מראות קשים

"אכן מראות קשים", הודה הקונספירטור. "ומה הייתה התשובה של הבוסית הישירה לבקשה ההומניטרית שלך?".

"הבוסית הישירה מאוד התרגשה מהפנייה", אמרתי בעיניים נוצצות, "ולכן מיהרה לשלוח אתמול תשובה תמציתית ואמפטית".

"ואתה מוכן מתישהו גם להקריא לי אותה?", התעצבן הקונספירטור.

"אם אתה מתעקש", אמרתי בקול נכאים. "הבוסית הישירה כתבה, ואני מצטט את הנוסח המלא של תשובתה, מילה במילה: 'מותק, סורי. אין לי כסף, ואין לי מקומות ישיבה'".

"נו", אמר הקונספירטור, "ועדיין לא הבנת את הרמז, הורביץ? מה עוד צריך לקרות כדי שתפנים סוף סוף שלא ממש רוצים אותך, שעשית את שלך, שגמרת את הסוס ושאף אחד מהבוסים שלך לא היה מזיל דמעה אם היית מאריך את החופשה שלך בעוד פרק זמן סביר, נגיד שנתיים-שלוש?".

"קל להתפתות למסקנות מוטעות מהתמונה השחורה שאתה מתאר", ניסיתי לשמור על שאריות של שלווה. "אבל אני בטוח שאפשר למצוא לכל המהלכים הללו הסבר משכנע אחר".

"איזה הסבר משכנע אחר כבר יכול להיות?", תהה הקונספירטור.

"למשל, שמדובר בצירוף מקרים", הרהרתי בקול רם.

"גם הפעם לא התאכזבתי לגלות שאתה מאכזב אותי, הורביץ", אמר הקונספירטור. "חבל, דווקא רציתי לתת לך ממתק איכותי על ג'ודי".

"בשמחה!", הגבתי. "כולי אוזן. מה מונע ממך לעשות את זה?".

"אני מתלבט אם עדיין כדאי בכלל להשקיע בך", אמר הקונספירטור. "ותוהה ביני לבין עצמי האם בכלל תהיה כאן בשבוע הבא".

ואם כבר תהיות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".  

מי הכתב הצבאי שחשש לצאת לקרב עם רוני דניאל?

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר