מי נגד מי השבוע
מי נגד מי השבוע בתקשורת | עיצוב: סטודיו mako

שעת נפש? שאט נפש!

ד"ר אילן רבינוביץ' וחנוך דאום הם חברים טובים. יחד הגישו את התוכנית הלילית המצליחה "שעת נפש" בגלי צה"ל, שבה אירחו בכל פעם מפורסם אחר ודיברו איתו על החלקים היותר מסוכסכים באישיותו ועל מצוקותיו הנפשיות. זכורה במיוחד התוכנית שבה התארח הפציינט דודו טופז, שלושה חודשים בלבד אחרי ששלח בריונים בתשלום לתקוף את מנכ"ל "קשת", אבי ניר, ושלושה חודשים בלבד לפני שנעצר כחשוד בשורת תקיפות. "יש בתוכי גם אדם נוקם ונוטר שאני מנסה לדכא ואומר לו - לך לישון, טמבל", אמר אז הפציינט טופז. השותפות הרדיופונית בין רבינוביץ' לדאום הניבה עוד אי אלה ראיונות מעניינים, אלא שלאחרונה עשה דאום דבר מה שהרתיח את חברו הפסיכיאטר. תשמעו סיפור.

לפני חודשיים החל ערוץ 10 לשדר את "המתנחל", סדרת תכניות שבמסגרתה, בכל פרק, מתארח חנוך דאום אצל דמות מפורסמת אחרת למשך 48 שעות. דאום מנסה (ולרוב נכשל, אבל בחן) להיות הקואוצ'ר של הדמות ולשדרג את התנהלותה. גיבור התוכנית הראשונה היה עו"ד יורם שפטל. בעיצומו של הפרק לקח דאום את שפטל לביקור בביתו של הפסיכיאטר המפורסם, ד"ר אילן רבינוביץ', לא לפני שהפטיר את המילים: "עוד קוקו, כן. רבינוביץ'". הפסיכיאטר, מצידו, המטיר על שפטל שאלות והוראות ("מאיפה לך הצורך הקיומי הזה להיות מוחצן כל כך בטופ? מאיפה זה בא? תן לי משהו אישי שלך. תגרום לי לדמוע פה. תרגש אותי. מתי בכית לאחרונה?") אשר באופן מפתיע הצליחו להותיר את המרואיין הוורבלי די חסר מילים.

אבל עיקר קצפו של רבינוביץ' יצא על מה שהתרחש בלעדיו בסוף התוכנית, בביתו של שפטל בקיסריה. "הבאתי לך מתנה", אמר דאום למרואיין. "זה לאו דווקא לשימוש מיידי, אבל טוב שיהיה. זו מתנה ממני ומהפסיכיאטר. מה שהבאתי לך פה זו ערכת כדורי הרגעה. יש פה הרבה כדורים ממשפחת ה-SSRI: ציפרלקס, ציפרמיל, רמרון, קלונקס. בעיקרון הרעיון הוא שבמידה שמישהו טועה בעברית אז אתה תבוא, אתה תיקח את הכדור הזה, ותירגע".

מי נגד מי
חנוך דאום מול יורם שפטל, בסצנה שהרתיחה את רבינוביץ'. שקופית ההבהרה רק הוסיפה שמן למדורה
בעת שהתוכנית שודרה שהה רבינוביץ' בחו"ל. כעבור מספר שבועות, כשחזר לארץ וצפה בה, רתח מזעם. הוא הורה לעורכי דינו לשלוח לערוץ 10 ולחברת "קודה תקשורת", מפיקת "המתנחל", מכתב התראה לפני תביעת לשון הרע. העילה: דאום הציג בתוכנית את רבינוביץ' גם כ"קוקו", וגם כמי שלכאורה ביצע עבירה אתית ופלילית. במקביל, פנה רבינוביץ' למועצת הרשות השנייה, שעדיין בודקת את הנושא. בנוסף, יזם פגישה עם העורך הראשי של "קודה תקשורת", עמי טיר. "האופן המגוחך והכוזב בו הוצג ד"ר רבינוביץ' גרם לפגיעה חמורה בשמו הטוב והוא שוקל לנקוט הליכים משפטיים כנגד הגורמים המעורבים בעניין", אומר פרקליטו של רבינוביץ', עו"ד ערן שמעוני. "ד"ר רבינוביץ' דרש פיצוי בגין נזקיו. במענה הובהר לו, בין היתר, כי מסירת הכדורים הייתה, כביכול, בבחינת 'מחווה קומית'. למותר לציין כי ד"ר רבינוביץ' לא ראה זאת כך. לדעתנו, גם האדם הסביר שצפה בתכנית לא תפס את הסיטואציה כ'מחווה קומית'".

נכון לעכשיו המגעים בין כל הצדדים עדיין נמשכים, מה שלא מנע בינתיים מערוץ 10 לשדר לפני שבועיים, בסוף עוד פרק של "המתנחל" (הפעם עם אבי ביטר), שקופית הבהרה, וזו לשונה: "בהמשך לשידור פרק 'המתנחל' עם יורם שפטל, אנו מבקשים להבהיר, ככל שהיה ספק, כי הסצנה שבה נמסרה ליורם שפטל חפיסת כדורים, היא סצנה הומוריסטית בלבד, אשר לא כללה כדורים פסיכיאטריים אמיתיים, ואשר אין מאחוריה כל כוונה רצינית למתן כדורים פסיכיאטריים. ודאי שלא הייתה למי מהמשתתפים בפרק, לרבות חנוך דאום או ד"ר רבינוביץ', כל כוונה להמליץ על נטילת כדורים אלה".

את ההבהרה החליטו בערוץ 10 להעלות באופן עצמאי, ומבלי ליידע את רבינוביץ' בנוסח שלה ואפילו בעצם פרסומה, מה שהכעיס עוד יותר את הפסיכיאטר. "באופן אבסורדי לחלוטין ניתן להבין מנוסח 'ההבהרה' כי מי שיזם אותה היה ד"ר רבינוביץ'", אומר פרקליטו. "מן הדברים עולה כאילו ד"ר רבינוביץ' עצמו מבהיר, כביכול, שלא הייתה לו כל כוונה להמליץ לעו"ד שפטל על נטילת כדורים. הבהרה זו פורסמה על דעת ההפקה, ללא ידיעתו של ד"ר רבינוביץ', והיא רק מעמיקה את הפגיעה בו".

אילן רבינוביץ', איך תסכם?
"אין תגובה".

חנוך דאום, מה תגובתך לאירועים?
"אם הנימה הקומית לא הייתה מובנת – הרי שאני מקווה שההבהרה עשתה את העבודה באופן סופי. באופן אישי, אגב, ובשום אופן לא על דעת הפסיכיאטר, אני סבור כי מר שפטל, כמוני, אכן צריך כדורים ואין להתבייש בכך".

יורם שפטל, חנוך דאום מתעקש על כך שאתה צריך כדורים.
"אין לי שום כוונה להתייחס לזה".

בערוץ 10 וב"קודה תקשורת" סירבו להתייחס.  

בחן את עצמך

מי אמר, ובאיזה עיתוי: "הפרסונליזציה של המחאה הציבורית היא תופעה ראויה לכל גנאי, ונגע שיש לנקות". התשובה, כרגיל, תמתין לכם לפני הקונספירטור.

א.    שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, יעקב פרי, יממה לאחר שקיבל מבנק מזרחי-טפחות בונוס בסך 615 אלף שקלים.

ב.     פרקליט הצמרת, עו"ד רם כספי, יומיים לאחר המחאה על כוונתו של בנק לאומי למחוק לנוחי דנקנר 150 מיליון שקל מחובו לבנק.

ג.      המגה יחצ"ן, רני רהב, חודשיים לאחר שכתבת "דה מרקר", שרון שפורר, פרסמה הקלטה שבה הוא נשמע מאיים עליה.

ד.     הקואוצ'ר והפובליציסט אבישי מתיה, חמישה חודשים וחצי לאחר שהוא עצמו קרא למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, להגיש את התפטרותו. 

ארבעה צלמים, שני עיתונאים וסופר אחד חוגגים על זונת רחוב אומללה

שאול גולן הוא צלם ותיק שעובד במשך כ-30 שנה ב"ידיעות אחרונות". בשבת בערב העלה בעמוד הפייסבוק שלו תמונה שצילם ברחוב אלנבי. בתמונה נראית אישה כבת 50 בפנים גלויות, כשהיא מניחה יד על צווארו של קשיש ומדברת אליו מקרוב. מולם, משמאל, עומד קשיש אחר. מבטו למצלמה. חולצת הכפתורים שלו פרומה, כך שרואים את כל בטנו וחזהו. כפתור מכנסיו הקצרים פתוח. "התימניה שמימין מפתה זקנים ברחוב אלנבי להיכנס איתה למיטה בעד 50 שקל. איתי זה לא הלך לה", כתב גולן בסטטוס שהצמיד לתצלום, שביצע אאוטינג מוחלט לאישה.

עד מהרה זכה הסטטוס האנין של גולן ל-33 לייקים, בין השאר מהעיתונאי ומארגן סיורי הפלילים בוקי נאה; צלם ynet מוטי קמחי; כתבת הבריאות של חדשות 10, הילה אלרואי; עיתונאי חדשות 2 לשעבר, יוסי עין דור; והעיתונאית והמועמדת הבכירה למשרת אשת נשיא המדינה, ג'ודי שלום ניר-מוזס. אבל הלייקים היו רק הפרומו לדיאלוג הרגיש שהתפתח בין ארבעה צלמים ותיקים ועתירי רזומה: שאול גולן, מחבר הסטטוס; ג'ו קוט, כתב וצלם "ידיעות" באילת; רוני שיצר, צלם "ישראל היום"; ומשה מילנר, שממש לאחרונה פרש מתפקידו כראש  מחלקת הצלמים של לשכת העיתונות הממשלתית.

הראשון להגיב לפוסט של גולן היה ג'ו קוט. "טוב, אתה בחיים לא שילמת... יותר מ-30", כתב קוט לגולן. "נכון, ג'ו. זו הסיבה. רק הכסף", ענה לו גולן. "שאול, אתה עוד צעיר. חכה, עוד 20 שנה היא תיפול גם עליך", התפייט רוני שיצר. "מה, אין לך 50 שקל בשביל תימניה?", תהה משה מילנר. האחרון לסכם את הדיון היה זאב ענר בן ה-81, שדרן רדיו וסופר, שערך במשך שנים את התוכנית "מחפשים את המטמון" בקול ישראל, וחתום על לא פחות מ-45 ספרים. תרומתו של איש הרוח ענר לדיון המלומד הייתה פנייה נרגשת לגולן: "למה מה, יקירי: יקר מדי? או שאתה מקבל בחינם?".

שאול גולן, אתה לא חושב שכל הסטטוס הזה, והשיחה שהתפתחה בעקבותיו, לא ראויים? שלא לומר ממש דוחים?
"נכון, אתה צודק במאה אחוז. אבל אני אגיד לך משהו: אדם שמכיר אותה ושמסתובב שם כל היום אמר לי שהיא עושה את זה. זה מה שהיא עושה שם: תופסת זקנים ומפתה אותם".

אני לא חולק על העובדות. השאלה האם אין פה בעיה חמורה של פגיעה בצנעת הפרט?
"אתה צודק במה שאתה אומר. תראה, איך אני אסביר לך? אני מנסה לכתוב בהומור, אבל יש דברים באמת, כמו זה, שלא הייתי צריך לכתוב. זה לא במקום. מצד שני, אולי הפרסום יכול להזהיר אנשים מבוגרים שהיא תופסת אותם שם על ימין ועל שמאל, כמו שראית בתמונה. היא מחבקת אותם, ממששת להם את איבר המין והחזה מול העיניים שלי".

אם חס וחלילה בת משפחה שלך הייתה מדרדרת לזנות – היית רוצה שמישהו יפרסם את תמונתה ברבים? למה לדעתך האישה שצילמת ראויה יותר: רחמים או לעג פומבי?
"אתה צודק. טוב באמת שאמרת. אני אוריד את הסטטוס הזה". 

ומי נעלם מהסיקור של "דה מרקר"? אחד מבעלי "דה מרקר", כמובן

מסיבת יום הולדתו ה-70 של יעקב פרי, שהתקיימה ביום חמישי שעבר בנמל תל אביב, חילצה מ"דה מרקר", כצפוי, תגובה פבלובית לוחמנית בדמות כותרת מתבקשת שבה משובצות המילים "הון" ו"שלטון". ביום ראשון הקדיש המוסף הכלכלי לאירוע המושחת שלושה עמודים תמימים (למעלה), מעוטרים ב-16 צילומים אשר תיעדו את חתן השמחה ולא פחות מ-26 מהאורחים הנכבדים, חבריו הטובים מהאלפיון. לצד סט התמונות המהודר הופיע טור נרגן במיוחד של יוסי שריד. "יש לא מעט פרטים שחסרים: מי השתתף ולא נקלט בעדשת המצלמה (הרשימה המלאה)", רטן שריד. "העיתון הזה הוא עיתון רציני, מתנזר מרכילות. אין יכולת להציג כאן את כולם – המצע קצר – אף שהיו ראויים לחשיפה אחד אחד".

מי נגד מי
סיקור המסיבה של יעקב פרי. "דה מרקר" (למעלה) מסתיר את השותף. "גלובס" (למטה) מציג את נבזלין
ובאמת, אחד מאותם אורחים של פרי שהיו ראויים לחשיפה – אבל משום מה תמונתו לא הופיעה בין הצילומים של "דה מרקר", וגם שמו כלל לא הוזכר בכתבה – הוא לא אחר מאיש העסקים לאוניד נבזלין, המחזיק ב-20 אחוז ממניות "הארץ". צירוף מקרים? את זה נשמור לקונספירטור. בינתיים נתנחם בכך ש"גלובס" טרח למלא את החלל החסר ופירסם מהאירוע שתי תמונות בלבד: של חתן השמחה, יעקב פרי, ושל חברו הקרוב, המו"ל המתחרה לאוניד נבזלין.

עורך "דה מרקר", סמי פרץ, מוזר שדווקא שמו של נבזלין נשמט מהסיקור ושהוא לא הופיע בתמונות. אתה לא חושב?

"אם תעשה חיפוש קצר בארכיון תגלה כמה וכמה מקרים שבהם הזכרנו את נוכחותם של בעלי 'הארץ' באירועים שונים שגם בהם עלו שאלות ציבוריות מעניינות וחשובות. אילו היינו יודעים על נוכחותם של נבזלין ושל אחרים שלא הוזכרו בכתבה באירוע המדובר – לא היינו מהססים לציין זאת".

עכשיו במבצע! לא רק היום! אהוד אולמרט מקבל הנחה

עם כל הכבוד לשחרורו למעצר בית של חגי פליסיאן, יום רביעי בערב טמן בחובו אך ורק חדשה לוהטת אחת: שולה זקן, לשעבר יד ימינו ואשת סודו של אהוד אולמרט, ביקשה להעיד נגד הבוס לשעבר בתמורה להסדר טיעון מקל. עד מהרה כבשה הידיעה, ובצדק רב, את הכותרות הראשיות באתרים הגדולים "וואלה!", mako, "נענע 10", nrg, ו"הארץ" (למעלה).

מי נגד מי
שולה זקן תעיד נגד אולמרט? אתרי "וואלה!", mako, "נענע 10", nrg ו"הארץ" מפציצים בכותרות גדולות
רק אתר אחד, לא שולי בכלל, התמהמה מאוד בפרסום האייטם, וגם כאשר סוף סוף עשה זאת שילב את הידיעה בצנעה רבה אי שם בתחתית, במקום ה-16, מתחת ללוח winwin "ידיעות אחרונות" (למטה, ממורקר). אולי אתם, קוראים יקרים, תוכלו לנחש מדוע? בין הפותרים נכונה יוגרל ציטוט חצי-מיתולוגי של נחום ברנע: "נכון ש'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר, זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו". ובכן, נחום, הקו עדיין שריר וקיים – ולא רק ב"ידיעות", אלא גם באתר הבית.

באתר ynet נמנעו מלהגיב.    

 

מי נגד מי
שולה זקן תעיד נגד אולמרט? אתר ynet מסתפק בשורה זערורית

ברוכה הבאה למועדון המיוחסים

אולמרט, כמובן, אינו לבד. יחד איתו חברים במועדון המיוחסים של "ידיעות" גם יאיר לפיד, נפתלי בנט, ציפי לבני, גבי אשכנזי, חיים רמון, דליה איציק ועוד רבים אחרים, וכעת מסתמנת הצטרפות של חברה חדשה: רק בחודש האחרון, מסתבר, זכתה איילת שקד ללא פחות משמונה תמונות בעיתון, כולן בהקשר חיובי. אז נכון, ועדת שקד פעלה בשבועות הללו במלוא המרץ, ובכל זאת, באף עיתון לא זכתה הח"כית הנמרצת להיקף הסיקור ולכמות הצילומים שקיבלה מ"ידיעות".

ואלה התופינים שקיבלה חברת המערכת שקד בארבעת השבועות האחרונים:

מי נגד מי
"ידיעות" מצ'פר את איילת שקד. "יש לה צניעות של טייסים"
ב-29 בינואר, בעת שמשלחת הח"כים נתקעה בפולין, הציג "ידיעות" תמונת סלפי שלה מהמטוס הנצור (לצד תמונות של המיוחס נפתלי בנט ושל בוז׳י הרצוג). חלפו תשעה ימים, וב-6 בפברואר שובצה תמונתה של שקד בעמוד 2 (לצידו של הבן-יקיר יאיר לפיד), באייטם נרחב שחשף את טיוטת הצעת החוק לגיוס בחורי הישיבות. כעבור עוד ארבעה ימים, ב-10 בפברואר, שוב פורסמה תמונתה של שקד (שוב לצידו של לפיד) באייטם שעסק בהצבעה על הנוסח הסופי של חוק השוויון בנטל. חלפו יומיים, וב-12 בפברואר זכתה שקד לתמונה ולכותרת בולטת שבה צוטטה אומרת כי "לא צריך להגיד אמן על כל בקשה של צה"ל".

מי נגד מי
ועוד קצת פרגונים על הדרך לח"כית הנמרצת. ליתר ביטחון
כעבור יומיים נוספים, ב-14 בפברואר, צצה תמונתה של שקד בטור של סימה קדמון ב"המוסף לשבת". תחתיה, באותיות בולטות, הופיע הטקסט הנשכני הבא: "שקד זוכה למחמאות מבכירים בעדה החרדית. בתמליל שיחה נשמע אחד מהם משבח אותה: 'יש לה צניעות של טייסים. היא חיה בצפון תל אביב, אבל סגפני'". חלפו שישה ימים תמימים, וב-20 בפברואר, יום חמישי שעבר, זכתה שקד להתייחסות מוצדקת: חברי הוועדה בראשותה אישרו את הצעת החוק המחייבת תלמידי ישיבות להתגייס. למה גם שקד וגם יאיר לפיד זכו הן לתמונה מחמיאה בעמוד השער והן לצילום איכותי בכפולת העמודים 2-3? זו כבר שאלה אחרת. הצילום האחרון של שקד ב"ידיעות" (לעת עתה) הופיע ביום רביעי האחרון, כאשר העיתון עדכן כי עשרות מפקחים מטעם משרד הביטחון יאתרו משתמטים חרדים. המשך יבוא? סביר להניח.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב. 

זוהי תחילתה של יריבות מופלאה

מי אמר שמשעמם בעולמם של כתבי השטחים? קבלו מיני דרמה עם ניחוח כהניסטי: בשלישי שעבר פרסם עקיבא נוביק במוסף "24 שעות" כתבה על ארגון הימין הקיצוני להב"ה (למניעת התבוללות בארץ הקודש). תחת הכותרת "משחקים באש" הציג העיתון "מבט נדיר מבפנים" על הארגון. בכתבה עצמה תיאר נוביק כיצד מאות פעילי הארגון מוכנים לעשות הכול כדי "למנוע מיהודיות לצאת עם גויים".

מי שלא קנה את החשיפה של "ידיעות" הוא חיים לוינסון, כתב השטחים של "הארץ", שבחר להשתלח בנוביק בפייסבוקו ההולך וצובר מעריצים. "רוצה לפרגן לאיתמר בן-גביר, ששוב הוכיח שהוא היחצן הכי טוב בישראל", כתב לוינסון. "היום הוא האכיל בגימיק נוסף את עקיבא נוביק מ'ידיעות'. מי שקורא את עקיבא יכול לחשוב שלהב"ה זה ארגון אמיתי. בפועל זה איש אחד, בנצי גופשטיין, שכל חודש בן-גביר תופר לו גימיק חדש. פעם סרטון, פעם משיבון, פעם חמ"ל. ללהב"ה אין משרד ולא כלום. רק יחצן על שנותן אשליה שהם קיימים. הביוב נשפך כמים, והעיתונאים שותים בצמא".

נוביק, מצידו, לא נשאר חייב, והשיב ללוינסון: "חיימק'ה ידידי בנפש, אתה הופך אט אט לילד שצעק 'ביוב, ביוב', וכשהגיע לידו ביוב אמיתי אף אחד כבר לא האמין לו. לידיעתך, להב"ה הם הרבה יותר מאיש אחד, ואם היית מוציא את הראש מוועדות התכנון של המנהל האזרחי, ועוקב קצת אחרי מה שקורה בערים המעורבות ובחופי הים, היית יודע את זה. המלחמה של גופשטיין ואנשיו בהתבוללות היא חתיכת סיפור, והיית מת להביא אותו אם לא היית עסוק מדי בספרי התקציב של ישיבת בית אל תובב"א".

חלפה שעה נוספת, ואז נכנס לתמונה פעיל הימין, איתמר בן-גביר, אשר העלה סטטוס משלו שאותו פרסם יאיר טוקר ב"כיכר השבת". "יש כמה סוגי עיתונאים", כתב בן-גביר. "רובם מקבלים מאיתנו סיפורים בגלוי וגאים בכך. בסך הכול הם באו לעשות את עבודתם ומבינים שיש לנו סיפורים. אחרים באמת אידאליסטים ולא רוצים לעבוד איתנו (זה בסדר, זה הדדי, גם לי לא ממש מתחשק לעבוד עם גדעון לוי). אבל הכי מצחיקים אותי אלה שכאשר נותנים סיפור לחברים שלהם הם כותבים על הקיר בפייס שזה 'שטויות', 'ביוב' וכיוצא בזאת, אבל לאחר שעה מתקשרים, ובשקט בשקט,כמעט בלחש שואלים אותי " בן גביר תעשה טובה לא יפה שנתת עוד סיפור לפלוני/ אלמוני. מתי תיתן גם לי ???????" מוקדש באהבה לחברי חיים לוינסון

למרבה השמחה, נערכה השבוע פגישת המשך וירטואלית בין לוינסון לנוביק, שתיכף ייכנס לתפקיד הכתב הפרלמנטרי של "ידיעות" .בתחילת השבוע פנה נוביק השבוע ללוינסון, בעת שזה השיב לשאלות גולשים, ושאל אותו באמצעות הפייסבוק מי עדיפה: אורית סטרוק או איילת שקד (היקירה החדשה של מערכת "ידיעות", כמפורט אייטם אחד למעלה). לוינסון השיב כי "איילת שקד היא קריקטורה של פוליטיקאית", משפט שעד מהרה מצא את דרכו לכותרת באתר "הארץ".

עקיבא נוביק, זה בנוגע לשאלה החתרנית שהפנית ללוינסון.
"אין תגובה".

לוינסון סירב להגיב. 

סילבי קשת VS אושרת קוטלר

את מהדורת "המגזין" ששודרה בערוץ 10 במוצאי שבת האחרון פתחה אושרת קוטלר, כמתבקש, בהפיכה באוקראינה ובהדחתו של הנשיא ינוקוביץ'. קוטלר שוחחה עם מואב ורדי, שליח חדשות 10 בקייב, ושאלה: "מואב, למה בעצם פרצה המהפכה הזו, ולמה הנשיא המודח משווה אותה לעליית הנאצים לשלטון בשנת 39'?".

אושרת קוטלר
אושרת קוטלר. פספוס של שש שנים עם היטלר | צילום: אמיר מאירי
אלא שהנאצים, מה לעשות, עלו לשלטון כבר בשנת 33'. מי שמיהרה להבחין בפספוס של קוטלר הייתה העיתונאית הוותיקה סילבי קשת, שארבע דקות בלבד אחרי הטעות של קוטלר העלתה את הסטטוס הצולף הבא (סימני הקריאה במקור): "בורות היא נסבלת איכשהו, אבל בורות עם יומרות וביטחון עצמי תהומי, זה סיפור אחר. אושרת קוטלר, בתכניתה 'המגזין', מספרת כי הנשיא הבורח האוקראיני ינוקוביץ' משווה את המהפכה לעליית היטלר לשלטון ב-1939!!!".

אושרת קוטלר, יש משהו שאת רוצה לענות לסילבי קשת?
"אין תגובה".

אז כמה מבקרי טלוויזיה אשכנזים היו לנו עד היום?

מה שלום השד העדתי שכבר שבוע שלם לא נדרשנו אליו? טוב תודה. אל דאגה, הוא עדיין פה כדי להישאר ולספק עוד ועוד אייטמים ל"מי נגד מי". הפעם גיבורת האייטם היא לילך וולך, מבקרת הטלוויזיה האשכנזייה של "וואלה!", שציוץ שלה הרים להנחתה לעיתונאי המזרחי של "ידיעות", יהודה נוריאל. כמעט שלא נגענו:

לילך וולך: "זה מטריד אותי שסופרים אשכנזים ומזרחים לפי דורות אחורה, לא פחות משמחריד בעיניי לבדוק כמה יהודי או לא אתה. זה מטריד אותי שסופרים כמה זוגות שחלות יש בחדר מסוים, כדי לענות על דרישות של פוליטיקלי קורקטנס. אני לא בטוחה איך מיישבים את כל זה, אבל פוליטיקת הסטטיסטיקות והטבלאות מאוסה ומייאשת בעיניי".

יהודה נוריאל: "בר קדמא, בושס, נתן, לנדאו, שקד, הופשטיין, גולדן, שניצר, צלר, קרמר, דאום, ניב, מיברג, לינור, אלפר, חיטרון, גרין, לביא, ציפר, אשרי, ברונובסקי, שיר זיו, פריד, זנדברג, שניידר, קוץ, מלמד, קיפניס, טן-ברינק, סגל, שריר, סלע, פוהורילס, שיף, וולך. שמות מבקרי טלוויזיה שדליתי מהזיכרון – וכולם אשכנזים. מטורף, לא? ומנגד תמצאי בקושי שניים-שלושה. אבל אם לא נבדוק – הכול בסדר!".

לילך וולך: "אמרתי לא לבדוק? או לא לשנות מציאויות?".

יהודה נוריאל: "הספירה תלמד לעיתים על אפליה ודיכוי. וזה הכול פרט לפוליטיקלי קורקט. זה לגמרי לא קורקט 90 ומשהו אחוז של מבקרים אשכנזים, של טלוויזיה שממילא מנציחה סטריאוטיפים. אבל מי בדק?".

לילך וולך: "נדמה לי שאתה מכיר אותי קצת יותר טוב מכדי להאשים בחוסר רגישות לכל אלו. ובכל מקרה, הטיעון שלי יוצא מנקודת ההנחה שכל האיזון בין ייצוגים אשכנזים-מזרחים-גברים-נשים לא תקין, ועדיין מדכאת נקודת ההתייחסות שממנה יוצאים כשסופרים שיש כיסוי תחת מספרי. ואני מוכנה להרחיב עוד, אבל לא בפורמט המייאש של 140 תווים". 

למי כדאי לאויב להאזין?

סא"ל עודד הרשקוביץ, ראש ענף תקשורת בדובר צה"ל, הוא שור מועד בכל מה שקשור להעלאת פוסטים נפיצים בדף הפייסבוק שלו. ביום ראשון העלה תמונה של הרמטכ"ל, בני גנץ, בעת שזה סייר ברמת הגולן. "אין גיזרה שבה איראן איננה מעורבת. היא מחלקת לפידים לפירומנים, אם תרצו, עם תחמושת, עם טילים, עם מעורבות בלחימה", ציטט הרשקוביץ את הרמטכ"ל בפוסט שצירף לתמונה, והוסיף חמש מילים משלו: "תזכרו את המשפט הזה. ניפגש".

מי נגד מי
הסטטוס של הרשקוביץ. הפך לשיחת היום אצל הכתבים הצבאיים
את הסטטוס העלה הרשקוביץ' בשעה 22:41. כעבור יממה, על פי מקורות זרים, תקפו מטוסי צה"ל יעדים של החיזבאללה בלבנון. האם אין כאן חשש לכאורי לפוטנציאל לעבירה של ביטחון שדה? ימים יגידו. מה שבטוח הוא שהסטטוס של הרשקוביץ הפך לשיחת היום בקרב הכתבים הצבאיים. בין הכתבים היה מי שהזדעזע מכך שבכיר בדובר צה"ל, השותף בדיונים מבצעיים, כתב את מה שכתב.

עודד הרשקוביץ, האויב מאזין. אתה לא חושש שהאיראנים יעקבו אחרי הסטטוסים שלך?
"אני לא רוצה להתייחס לדברים".

האמת? יש עוד מה להוסיף בסיפור (כולל פוטנציאל לתפנית מסקרנת בעלילה). אבל איך אומר הרשקוביץ? תזכרו את המשפט הזה. ניפגש.

עמרי מניב סיפור מומצא

ביום רביעי שעבר דיווח כתב חדשות ערוץ 10 לענייני חינוך, עמרי מניב, על תכנית חדשה לבגרות – על שמו של ניר כ"ץ, שנרצח בבר-נוער – המנסה לשנות את יחס התלמידים להומוסקסואליות.

למחרת ספגה הכתבה סטטוס זועף בעמוד הפייסבוק של גל אוחובסקי. "משרד החינוך החליט לאפשר להכניס את תכנית ניר לבחינות הבגרות", כתב אוחובסקי. "צעד יפה קדימה. שווה כתבה בחדשות ערוץ 10. רק שהכתב עמרי מניב החליט שלספר את הסיפור כמו שהוא זה משעמם. ולכן במקום לדווח שבארגון הנוער הגאה בנו במשך שלוש שנים תכנית רצינית, שעכשיו התחילה להיכנס לבתי הספר, הוא בחר להמציא סיפור על מורה גאה באנקורי, שהתעורר בוקר אחרי הרצח והחליט לעשות מעשה. וכך הופך המפעל של איגי (ארגון נוער גאה – א.ה), לסיפור אנושי קורע לב על מורה שאכפת לו. בזמן צילום הכתבה ניסו המורה עצמו, והמנכ"לית השותפה של איגי, מנדי מיכאלי, להגיד לכתב שהוא ממציא סיפור. זה לא עזר.

מי נגד מי
הכתבה של עמרי מניב. דרמה אנושית שמעולם לא התרחשה
"בבוקר דיברתי עם הכתב אבל הוא המשיך לטעון בתוקף שהוא לא ידע וניסה לשכנע אותי שמה שחשוב זה שהכתבה חיובית. צלצלתי למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10, וסיפרתי לו את הסיפור. הוא היה די המום. זהו. אז באמת כל הכבוד לשר פירון, וגם לרשת אנקורי שדוחפת את התכנית בכל בתי הספר שלה. חבל שבעידן החדש כדי לספר סיפור יפה כזה צריך להמציא איזו דרמה אנושית שמעולם לא התרחשה".

עמרי מניב, אכן המצאת דרמה אנושית?
"אני מפנה אותך לדוברת".

מחדשות 10 נמסר בתגובה: "הכתב התבסס על מידע שנמסר לו על ידי המרואיינים הרלבנטיים בשטח". 

סרק, סרק, סרק

ואם כבר חדשות 10 – הנה עדות חיה לכך שהתחרות הפרועה בין הכתבים עלולה להוביל לעיתים לירידה מסוימת בסטנדרטים בכל הקשור לדיוק בעובדות. בשלישי שעבר בשעה 18:59, קיבלו הכתבים לענייני פלילים של כל כלי התקשורת הודעת sms מדוברות מד"א בזו הלשון (סימני הקריאה במקור): "דיווח ראשוני ועדיין לא מאומת!!!! בשעה 18:50 נמסר למד"א מרחב דן על גבר שנורה ברחוב יפת 89 בתל אביב. צוותי מד"א בדרכם, עדכון בהמשך".

מי נגד מי
דורון הרמן מדווח. גבר נורה ברחוב יפת ביפו? אנחנו כמובן לא יודעים אם יש אמת בדיווח הזה
בדיוק ארבע דקות אחר כך, במהלך מבזק השעה 19:00, עלה לשידור דורון הרמן, הכתב לענייני פלילים של חדשות 10. "אני רוצה לפתוח בעדכון ראשוני ממש מהדקות האחרונות, אין עדיין אימות לכך, על גבר שנורה ברחוב יפת ביפו", דיווח הרמן. "האמבולנסים עושים כעת את דרכם למקום. אנחנו כמובן לא יודעים אם יש אמת בדיווח הזה, אבל זה דיווח ראשוני שמגיע למוקדי החירום". כמה דקות לאחר השידור הודיעו ממד"א כי מדובר בקריאת שווא, וכי איש לא נורה באותה עת. החיפזון מהשטן? לא נכחיש זאת.

דורון הרמן, למרות ההסתייגויות שהעלית, לא עדיף היה בדיעבד לבדוק אם אכן יש אמת בדיווח לפני שעלית איתו לשידור?
"תפנה בבקשה לדוברת".

מחדשות 10 נמסר בתגובה: "דורון הרמן דיווח דיווח מדויק, על קריאות שהתקבלו דקות קודם לשידור במוקד מד"א ובמוקד המשטרה. הדיווח כלל את כל ההסתייגויות המתבקשות". 

אותו אדרת, בשינוי אדרת

עופר אדרת, בעל הטור "אחרי מות" ב"הארץ" (שכבר טופלה כאן בהרחבה) הוא הכתב לענייני היסטוריה של העיתון. כיאה לתחום עיסוקו, מסיים אדרת בימים אלה לימודי תואר שני בחוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב. לפני שבועיים דיווח ב"הארץ" בהרחבה (יחסית) על זכייתו של פרופ' עירד מלכין, מומחה לעת העתיקה, בפרס ישראל. אדרת סקר את חייו של מלכין, הקדיש חלק ניכר מהידיעה למאמר מרתק שמלכין פרסם ב"הארץ" לפני כשנה, ורק דבר אחד היה חסר: גילוי נאות שלפיו אדרת לומד כסטודנט בחוג שבו פרופ' מלכין משמש כמרצה.

פרופ' מלכין לא לבד. בשנתיים האחרונות, שבהן למד אדרת לתואר שני, הוא הספיק לראיין את ו/או לכתוב על ו/או להזכיר מחקרים ועבודות של ד"ר בעז נוימן ופרופ' שולמית וולקוב, פרופ' שלמה זנד, פרופ' איל נוה, פרופ' דיוויד כץ ופרופ' יוסי מאלי, פרופ' יונתן פרייס, פרופ' רענן ריין ופרופ' אהרן שי. באף אחת מהידיעות ו/או הכתבות הללו שפרסם ב"הארץ" לא נתן אדרת גילוי נאות כי מדובר בפרופסורים ודוקטורים המשמשים כמרצים בחוג שבו הוא לומד כסטודנט.

אדרת נמנע מלהשיב לשאלות באיזה מהמסלולים לתואר שני הוא לומד, והאם כסטודנט לתואר שני השתתף פעם בקורס של אחד המרצים הללו וקיבל ציון. ומה לגבי גילוי נאות? "אתה מוזמן להוסיף אותו בידיעה הנחמדה שאתה בטח מתכנן עכשיו", מסר אדרת בתגובה. "אין לי שום בעיה עם זה". 

אתר One מציג: חמישה אחוזים מהאמת

הגזמונת פרועה מאתר one: ביום שישי עיטרה את מדור רכילות הספורט "גליצ'ים" תמונתה של גלינקה מירגבה, סוג של דוגמנית מחבר העמים. "בגיל 27 היא השיגה לעצמה מעל חצי מיליון עוקבים ברשתות החברתיות רק על ידי פרסום תמונות שלה בביקיני", דיווח one. אלא שנכון ליום שלישי האחרון היו למירגבה בעמוד המעריצים ובחשבונה הפרטי בפייסבוק 11,286 עוקבים, בטוויטר 3,392 עוקבים ובאינסטגרם 8,001 עוקבים. לכל אלה אפשר להוסיף 1,637 עוקבים ברשת החברתית הרוסית Vkontakte, והגענו בסך הכול ל-24,316 עוקבים. לגמרי לא רע, אבל פחות מחמישה אחוז מהמספר המופרז שהוזכר על ידי one.

מי נגד מי
"גליצ'ים" עם גלינקה מירגבה. סוגה עילית
גידי ליפקין, עורך One, לא קצת נסחפתם?

"אין תגובה". 

ערוכים לכל אפשרות לטפיחה על השכם

כמו כל כלי התקשורת, כך גם "מעריב" הקדיש בחמישי שעבר שטח נרחב לוועדת שקד שאישרה את נוסח החוק הקובע חובת שירות לחרדים. מלבד הכותרת הראשית, היקצה העיתון לנושא את כפולת העמודים הפותחת, שעליה היה חתום הכתב הפוליטי, זאב קם. בעמוד 2, בין השאר, התגאה ״מעריב״ בחשיפה של קם, שבועיים קודם לכן, שלפיה סיעות יש עתיד והבית היהודי החליטו כי יוטלו סנקציות פליליות על משתמטים חרדים (למעלה). אלא שלפני ארבעה חודשים, באוקטובר 2013, חשף "מעריב" בדיוק את ההיפך, כאשר פרסם כי "הענישה הפלילית בדרך החוצה" (למטה). מה משתמע מזה? ש"מעריב" מבחינתו כיסה את כל האפשרויות: לא משנה אם ועדת שקד הייתה קובעת מתווה של סנקציות פליליות, או מעדיפה שלא לבחור באפיק של סנקציות פליליות, "מעריב" בכל מקרה היה יכול לטפוח לעצמו על השכם.

מי נגד מי
"מעריב" מתגאה בחשיפה (למעלה), למרות שיש גם תוכנית מגירה (למטה). "פרסום מדויק לשעתו"
זאב קם, האמת? שיטה טובה. אי אפשר לפספס בה.
"תפנה בבקשה ל'מעריב'".

מ"מעריב" נמסר: "זאב קם, שהיה הראשון שחשף לפני הבחירות את 'ברית האחים', היה גם הראשון שחשף את אחד התוצרים המשמעותיים שלה – הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס. הפרסום באוקטובר שאותו אתה מזכיר היה מדויק לשעתו, ושיקף את המטוטלת בדיוני הוועדה. הספקנות שבה התקבל הפרסום האחרון בקרב המתחרים מוכיחה עד כמה קם פגע, ובגדול".

בואו תקראו מה קרה בפאנל של העורך שלי  

לא מעט פאנלים התכנסו ודי הרבה דיונים התקיימו בכנס איגוד המתכננים, שנערך בסוף השבוע שעבר באוניברסיטה העברית בירושלים. אבל רק אחד הפאנלים, זה שדן בשאלה "מי מתכנן את מדינת ישראל?", זכה לעמוד שלם ב"דה מרקר" של יום שני האחרון. בידיעה הנרחבת, שעליה היה חתום כתב הנדל"ן, נמרוד בוסו, צוטטו בהרחבה רוב משתתפי הדיון. רק דבר אחד היה חסר בה: גילוי נאות שלפיו מנחה הפאנל היה לא אחר מאריק מירובסקי, עורך הנדל"ן של "דה מרקר" והבוס הישיר של בוסו.

מי נגד מי
הכתבה ב"דה מרקר". הגילוי הנאות (אולי) בפעם אחרת
נמרוד בוסו, למה לא כתבת שמי שהנחה את הפאנל, שעליו דיווחת בהרחבה, הוא העורך שלך?
"נא לפנות לעורך העיתון, סמי פרץ".

עורך "דה מרקר", סמי פרץ, מסר בתגובה: "מדובר בפאנל המרכזי של הכנס, ודברי המשתתפים בו היו חשובים יותר מהקרדיט למנחה המכובד של הפאנל".

הודעה חשובה לקורא מורן שריר

מתנצל, אבל השבוע אין אייטם. מבטיח להשתדל יותר לקראת הטור הבא.

פרסום ראשון, 67 ימים אחרי ליאורה

דבר ראשון, וכדי לחסוך לעצמי שיחת טלפון נוספת מ"וואלה! ברנז'ה", אפתח בגילוי נאות משומש שאותו כבר נתתי בעבר: עד לפני כשלוש שנים ערכתי שתי עונות של התוכנית "נדבר על זה בבית", בהגשת עמנואל רוזן. והנה עוד גילוי נאות, אפילו פחות טרי: לפני 13 שנים ערכתי את "ציפורה", מדור הרכילות המנוח של "העיר" המנוח. מי שכתבה אותו הייתה הכתבת הכוכבת ליאורה גולדנברג-שטרן, כיום בעלת מדור הרכילות "ליאורה" בעיתון "סופהשבוע", שמיד נידרש אליה. וגילוי נאות אחרון: גיל משעלי, גיבור האייטם שלהלן, עובד לצידי שכם אל שכם באותו אתר מוביל שאליו אני שמח להשתייך כבר שנה וחמישה חודשים (למרות שאת שכרי אני מקבל דרך חברת ההפקות "קסטינה תקשורת"). זה עומד בסטנדרטים האתיים המחמירים שלך, דוד? ומה מבחינתך, דוד? יש אור ירוק? אולי ינון? אילן? מישהו אחר? אפשר להמשיך? תודה.

לפני שבועיים פרסם כתב הרכילות של mako, גיל משעלי, אייטם בולט וחצי לוהט. תחת הכותרת "פרסום ראשון: עמנואל רוזן וזוגתו בהריון" (למעלה) דיווח משעלי כי "כעת מתגלה" שרוזן ובת זוגו, עדי הדר, מצפים לצאצא משותף ראשון". חלפו להם שמונה ימים תמימים, וביום חמישי שעבר נישאו הדר ורוזן. כתב הרכילות של mako לא פספס את ההזדמנות להתגאות שוב בכך שהשניים שברו את הכוס "שבוע אחרי שחשפנו כאן לראשונה את ההיריון של עמנואל רוזן וזוגתו עדי הדר".

מי נגד מי
הסקופ של משעלי (למעלה), מול הסקופ האמיתי של ליאורה. איחור של חודשיים
חבל רק שמי שבאמת חשפה ראשונה את ההריון (ועל הדרך גם את החתונה) בעיתון "סופהשבוע" הייתה לא אחרת מגולדנברג-שטרן, קצת יותר מחודשיים לפני משעלי (למטה). כשגולדנברג-שטרן ראתה את הפרסום של משעלי, היא העלתה סטטוס זועם לעמוד הפייסבוק שלה. "הנה עברו להם חודשיים, והקולגה ממאקו יוצא בפרסום ראשון, סקופ מהדהד ומה לא", כתבה. "נשבר לי פשוט מגניבת קרדיטים".

זו לא הפעם הראשונה שבה משעלי מתגאה בפרסום ראשון שלא ממש שייך לו. לפני כחודשיים וחצי התהדר ב"פרסום ראשון", שלפיו ליאור נרקיס ואשתו בהריון שלישי. אלא שאז הסתבר שהפרסום הראשון היה בעצם של צחי קומה, אשר העלה את הידיעה בעמוד הפייסבוק של "ידיעות אחרונות" שעה ו-21 דקות לפניו.

גיל משעלי, פרסום ראשון שני?
"תפנה ל-mako לתגובה".

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, מה תגובתך?
"הורביץ, כרגיל אתה בשבוע איחור אחרי ולווט אנדרגראונד. אז בוא נסכם שאנחנו נקפיד לקרוא את ליאורה ואתה תקפיד לקרוא את דבורית". 

בחן את עצמך – התשובה

התשובה היא ד', כמובן. בספטמבר 2012 פרסם אבישי מתיה באתר nrg טור נגד קמפיין חיסוני הפוליו של משרד הבריאות. תחת הכותרת "פרופ' גמזו, תתפטר", כתב מתיה, באופן די פרסונלי, כי "קמפיין הפוליו כשל. זו הסיבה, פרופ' גמזו, שהציבור הישראלי איבד את האמון בכם ואולי גם בך". חלפו חמישה חודשים וחצי, וביום רביעי שעבר, יצא מתיה ב"גלובס" נגד המתקפה הפרסונלית על פרופ' שלמה מור-יוסף, לשעבר מנכ"ל בי"ח "הדסה". תחת הכותרת "הציבור רוצה דם", הבהיר מתיה כי "הפרסונליזציה של המחאה הציבורית היא תופעה ראויה לכל גנאי, ונגע שיש לנקות. לא בכל מחדל ולא בכל אסון אשם אדם אחד בלבד, גם אם עמד בראש המערכת".

טעות של מתחילים

מן האבן והמים הרחוב עולה אל השמש. ובינתיים האוויר מלא דבש וסביונים, עד שהסלולרי שלי מצלצל בקול רם וקוטע את הפסטורליה. על הקו, כמובן, הקונספירטור.

"הפעם השיחה שלנו תהיה קצרה במיוחד, הורביץ", הוא בישר לי בחדות.

"למה?", התפלאתי.

"כי נמאס לי כל שבוע להמתין 19 אייטמים ואלפי מילים ארוכות מנשוא עד שאתה מואיל בטובך להתפנות אליי", נזף הקונספירטור. "למה שלא תשבץ אותי פעם אחת באייטם הפותח? למה, לעזאזל, אני תמיד בסוף?".

"זה צירוף מקרים", התחמקתי בנימוס.

"כן, כן. שמענו עליך", אמר הקונספירטור בקוצר רוח. "למה שלא תכתוב על מה שעולל ירון? או שגם זה נראה לך צירוף מקרים".

"ירון ברלד?", ניסיתי. "אתה יודע שלפני חודשיים כמעט הצלחתי לצלם אותו מברך את בני האהוב יהונתן כחלק מסרט הבר מצווה המעולה שהפקתי, אבל ברגע האחרון צצה בעיה עם ברלד?".

"TMI, הורביץ, TMI. ברלד עדיין נתון לחקירה משטרתית מסועפת, ואני ממליץ לך לא לשבש אותה", אמר הקונספירטור. "התכוונתי כמובן לכתב הפלילים של 'ידיעות', ירון דורון".

"מה הוא כבר עשה?", שאלתי.

"התלונן בקבוצת הוואטסאפ של כתבי המשטרה על כך ש-ynet ירדו על המפכ"ל דנינו, ולמרות זאת קיבלו ראיון עם ראש אגף חקירות ומודיעין במטה הארצי. למה שלא תכתוב על זה, הורביץ? הרי אחד התחביבים האהובים עליך הוא לטרחן על קנאת סופרים ו/או לנג'ס על חיכוכים בתוך קבוצת 'ידיעות', לא?".

"קודם כל, תמיד התאמצתי ואני ממשיך להשתדל להפריד בין תחביבים לעבודה", בררתי את מילותיי באיטיות. "ושנית, לגבי ירון, אני מעריך שזה היה צירוף מקרים".

"כן, כן", גיחך הקונספירטור. "אתה יודע מה? עזוב את ירון. מה עם דורון?".

"ירון דורון? הרגע דיברנו עליו", עניתי.

"לא התכוונתי לירון דורון", לאט הקונספירטור.

"דורון כהן?", ניסיתי, "עורך 'סופהשבוע'? אתה יודע שלפני 12 שנים עבדתי איתו באותו מקומון, ואני לא אשכח איך פעם אחת...".

"די, הורביץ", אמר הקונספירטור, "תחסוך ממני את הזיכרונות המרתקים שלך על הדורון הלא נכון. אני מתכוון כמובן לדורון הרמן, כתב הפלילים של חדשות 10. ראית את הפרויקט המפואר, 'רשימת הפרקליטים הפליליים המשפיעים בישראל', שהוא ומאור צור העלו לא מזמן לאתר 'נענע 10'?".

"איזו שאלה!", ניסיתי להיזכר במה מדובר. "איך בכלל אפשר היה לפספס?".

"אז תדע לך שגם ניר לא פספס את זה", עדכן אותי הקונספירטור.

"ניר קיפניס? ניר שחק?", ניסיתי את מזלי.

"א. לגמרי לא, ב. לגמרי לא", אמר הקונספירטור, "אני מתכוון כמובן לניר גונטז', שהיה פעם כתב הפלילים של 'ידיעות'. אתה יודע איך הוא התלהב מהפרויקט של דורון ושיבח אותו בפייס?".

"מה ניר כתב?", שאלתי בעניין.

הקונספירטור כחכח בגרונו: "ניר כתב, ואני מצטט: 'בערוץ 10 עשו מעשה 'הארץ' והחליטו לחשוף בפנינו, כך זה נראה, את רשימת המקורות וההדלפות שלהם. עורכי הדין המשפיעים ביותר, הם קוראים לרשימה הזו. האמת צריכה להיאמר: פה ושם השתרבבו לרשימה עו"דים באמת משפיעים'. למה שלא תכתוב על זה, הורביץ? אולי תיקח איזו תגובה מדורון?".

"עזוב", אמרתי. "ניסיתי לא מזמן לקחתי ממנו תגובה על משהו אחר. האיש בונקר. הפנה אותי תוך שניה לדוברת ערוץ 10".

"מצוין", אמר הקונספירטור, "עכשיו תוכל לכתוב על התכניות היפות של ערוץ 10".

"נו באמת", השתוממתי. "נראה לך שיתנו לי לכתוב ב-mako על התכניות היפות של ערוץ 10?".

"למה לא?", השיב הקונספירטור בשאלה. "בזמן האחרון דווקא מאוד מקובל, אצלכם ב-mako, לכתוב על התוכניות היפות של ערוץ 10. קח למשל את 'בייבי בום', 'היפה והחנון', ו'זוג מנצח VIP', כולן תוכניות יפות ומצליחות, כולן משודרות בערוץ 10 וכולן זכו לפרגון קולגיאלי מבורך ב-mako. זה לא נראה לך מוזר, הורביץ?".

"במחשבה ראשונה זה באמת טיפ טיפה מוזר", הודיתי. "אבל במחשבה שניה די ברור שבסבירות גבוהה מדובר בצירוף מקרים".

"תגיד, הורביץ", הקשה הקונספירטור. "יכול להיות ש-mako מרבה לכתוב דווקא על התוכניות האלה כי שלושתן משובצות לא בימי שידור של 'קשת' ומתחרות ראש בראש בלוח השידורים של 'רשת'?".

"לא נראה לי סביר", עניתי. "בהכירי את הנפשות הפועלות אצלנו ב-mako, אני נוטה לחשוב שזו סיטואציה מובהקת של צירוף מקרים. אלא אם כן...".

"אלא אם כן מה?", התעניין הקונספירטור.

"אלא אם כן מדובר במדיניות מרעננת ומבורכת של הבוס החדש והמקסים איתי ולדמן", אמרתי.

"די כבר", אמר הקונספירטור, "הניסיון הקלוש שלך להתחנף לבוס החדש, אחרי הנזקים שגרמת לו, הוא ניסיון מיותר ופתטי. לצערך ולשמחתי, זה מעט מדי ומאוחר מדי".

"מה זאת אומרת?", שאלתי באכזבה.

"זאת אומרת, הורביץ, שאתה שוב עושה טעויות של מתחילים", אמר הקונספירטור. "אם כבר להתחנף לממונים, עדיף לעשות את זה בסטייל, קום איל פו. בפעם הבאה תיקח שיעור בסטייל אצל גל, שהעלה לפייס תמונה חמודה עם איתי, שמעידה יותר מאלף מלים על קירבה והערכה הדדית, או שאולי תלמד, לכל הפחות, מגיל משעלי שמיהר לעשות לייק לבוס החדש".

ואם כבר לייק, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות'".

איך הצליחה נועה תשבי לעבוד על גיא פינס?

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר