מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע בתקשורת | עיצוב: סטודיו mako
הצצה נדירה, שכמותה כבר היו ועוד איך

האם "ידיעות אחרונות" העניק השבוע לקוראיו מנה גדושה של אטריות מחוממות? לא מן הנמנע שייתכן שאולי. בשלישי האחרון פרסם אלישע בן-קימון את הכותרת הראשית הבאה:

מי נגד מי 189
"ידיעות אחרונות", 30.8.2016. יצאנו לקייטנה

במקביל קודם הסיפור גם ב-ynet:

מי נגד מי 189
ynet באותו יום. וגם צילמנו אותה בווידאו

למחרת פרסם "ידיעות" פולו-אפ תחת כותרת הגג "החשיפה המדאיגה שמזעזעת את המערכת הפוליטית". הזעזוע הגדול הסתכם בציטוטים מפי הח"כים אראל מרגלית, איציק שמולי ואיל בן-ראובן:

מי נגד מי 189
"ידיעות אחרונות", 31.8.2016. אפילו מצאנו כמה ח"כים שיזדעזעו

עד כמה נדירה אותה הצצה נדירה של בן-קימון? ובכן, לפני שנתיים וחצי, בפברואר 2014, הציץ גם עקיבא נוביק, אז כתב השטחים של "ידיעות", לפעילותו של אותו ארגון להב"ה ממש, ואף יצר כתבה שקיבלה עמוד שער וכפולה במוסף "24 שעות". מכיוון שהאירוע התרחש בעיצומו של החורף, נבצר למרבה הצער מלהב"ה לארגן עבור נוביק קייטנה. במקום זה תפרו לו חמ"ל, נערות פיתוי שנועדו לחשוף ערבים מסוכנים שמתחילים עם יהודיות תמימות, ו"משמר חופים" שתפקידו לאתר זוגות מעורבים. גם במקרה ההוא, כותרת המשנה הדגישה כי מדובר ב"מבט נדיר מבפנים":

מי נגד מי 189
שער "24 שעות", פברואר 2014. היה חורף, אז לא הייתה קייטנה

מי נגד מי 189
הכתבה ב"24 שעות", פברואר 2014. אבל היו נערות פיתוי ומשמר חופים

נוביק, אגב, לא סתם הציץ לתוככי ארגון להב"ה בזמנו, אלא הציץ ונפגע. זמן קצר לאחר פרסום כתבתו, בחר חיים לוינסון, אז כתב השטחים של "הארץ", להשתלח בו בפייסבוקו. "רוצה לפרגן לאיתמר בן-גביר, ששוב הוכיח שהוא היחצן הכי טוב בישראל", כתב אז. "היום הוא האכיל בגימיק נוסף את עקיבא נוביק מ'ידיעות'. מי שקורא את עקיבא יכול לחשוב שלהב"ה זה ארגון אמיתי. בפועל זה איש אחד, בנצי גופשטיין, שכל חודש בן-גביר תופר לו גימיק חדש. פעם סרטון, פעם משיבון, פעם חמ"ל. ללהב"ה אין משרד ולא כלום. רק יחצן על שנותן אשליה שהם קיימים. הביוב נשפך כמים והעיתונאים שותים בצמא". נוביק אמנם ניסה להתווכח בזמנו עם לוינסון, אבל השבוע, לאחר פרסום הכותרת ב"ידיעות", נאלץ להודות שהצדק עם הקולגה, וצייץ כך:

מי נגד מי 189
הציוץ של עקיבא נוביק. לוקש בזוי על קייטנה לא קיימת

גם לח"כ לשעבר ינון מגל הייתה אנקדוטה לצייץ בנושא:

מי נגד מי 189
הציוץ של ינון מגל. גם לי מכרו סיפור

מי עוד זכה לאכול בעבר מהאטריות המחוממות של בן-גביר? בין השאר גם כתב השטחים של חדשות ערוץ 2, אוהד חמו. במהדורה המרכזית ששודרה במרץ 2014 התגאה חמו כי תיעד מפגש "בהחלט נדיר, יוצא דופן", של פעילי הימין הקיצוני, שגם בו – הפתעה הפתעה, ממש כמו בקייטנה – הם למדו מפעיל הימין נועם פדרמן כיצד להתמודד מול חקירות השב"כ. "זה באמת הפתיע גם אותנו כשהסכימו שנתעד מפגש כזה", אמר חמו בכתבה, רק כדי לגלות מאוחר יותר שמפגש זהה שודר ב"קשת" כבר בשנת 2003, בסרט "המלחמה הבאה", מתוך פרויקט דוקומנטרי של הבמאי דני סיטון.

מי נגד מי 189
המהדורה המרכזית, מרץ 2014. בתפקיד הראשי: נועם פדרמן

מי נגד מי 189
הסרט "המלחמה הבאה", ששודר ב-2003. בתפקיד הראשי: נועם פדרמן

באייטם שפורסם השבוע ב"ידיעות", אגב, נאמר על הקייטנה כי "זאת השנה השנייה שבה הפרויקט הזה מתקיים". אלא שכבר בקיץ 2003 פרסם נועם שרביט אייטם על "קייטנת נוער הגבעות" באתר "מחלקה ראשונה – news1".

מי נגד מי 189
אתר "מחלקה ראשונה – news1". כבר אז הייתה קייטנה, וגם במילניום הקודם

ואם זה לא מספיק – הנה כתבה שפרסמה ענת באלינט בדצמבר 97' באתר "העין השביעית", ושמציגה את הקייטנות הפיקטיביות שהפיקו פעילי הימין עוד בשנות ה-90', ביניהם קייטנת תנועת כך (כתבתו של ניצן חן, "יומן", 29.7.94) וארגון אי"ל  (כתבתו של איתן אורן, "יומן", ערוץ 1, 22.9.95).

איתמר בן-גביר, אפשר בבקשה לקבל את המתכון שלך לאטריות מחוממות עם רוטב?

"עוד אני אחשוב שחיים לוינסון קנה אותך, מר הורביץ. כמה טוב שחברנו עלה מן האוב כדי לומר 'זה פח זה פח' על החשיפה היפה של אלישע בן-קימון והבוקר גם של ענבל תמיר. בכל הכבוד לחיים, לא נעים לגלות שהיה זה דפוס פעולה קבוע שלו ככתב התיישבות לזעוק 'זה פח זה פח' כל פעם שנתתי משהו לרועי שרון, עקיבא נוביק, אוהד חמו או מישהו אחר, ואחרי זה ללכת עם הטלפון לצד, להתקשר לעבדך הנאמן ולשאול אותו 'איתמר, למה נתת להם?'. אין לי בעיה עם תופעת חוסר הפרגון בין כתבי ההתיישבות. זו בעיה שלהם, וחבל. אבל להוציא עדויות של ועדת שמגר על קיטנות אי"ל של אבישי רביב ולהשוות אותן למחנות של להב"ה, שזה ארגון פעיל שנמצא בשטח, זו בדיחה שמוכיחה שמי שכותב אותה לא ממש מתמצא בחומר. מכתב שטח מצוי מצופה להבחין בין פיקציה לאמת".  

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אנו מתנצלים בפני המתחרים שהבאנו עוד סקופ בלעדי".

 

כל אחד והטראמפ שלו

איך קורה שיש עיתון שמביע תמיכה גורפת במועמד למשרה הרמה ביותר בעולם, סופג על כך מטר של לעג וארס ברשתות החברתיות ובטורי תקשורת זניחים, ונחשד (בצדק) בסיקור מוטה? ואילו יש עיתון אחר, שמתנגד באופן גורף לאותו מועמד ממש, ומסקר אותו באופן מוטה וחד צדדי, אבל אצלו הכול בסדר? להלן הפרטים:

על אהדתו המוחלטת של "ישראל היום" כלפי דונלד טראמפ באמת שאין צורך להרחיב. אבל זה לא העיתון היחיד בישראל שמסקר את מערכת הבחירות הסוערת בארה"ב באופן בלתי מאוזן. ביום שני האחרון פרסם "הארץ" באותו עמוד שלוש כותרות נגד טראמפ, זו לצד זו:

מי נגד מי 189
"הארץ", 29.8.2016. עמוד אחד, שלוש כותרות נגד טראמפ

צירוף מקרים? הנה עשרה ציוצים של "הארץ" על טראמפ משלושת החודשים האחרונים:

מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 11.6.2016. קלינטון הביסה אותו
מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 14.6.2016. האש חוזרת אליו
מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 18.7.2016. יש לו צרות
מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 19.7.2016. הפך פדיחה לקטסטרופה
מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 22.7.2016. החזון שלו דיסטופי
מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 9.8.2016. אסור לאבחן אותו
מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 11.8.2016. פשוט לא מבין
מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 14.8.2016. מאיים על החלום
מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 15.8.2016. מבולבל ומבוהל
מי נגד מי 189
"הארץ" על טראמפ, 18.8.2016. חסר רסן

בדיקה לא בלתי טרחנית מעלה כי בשלושת החודשים האחרונים פרסם "הארץ" 88 טורים, כתבות ואייטמים שבהם הוזכר טראמפ באופן שלילי, ורק 5 אייטמים שבהם הוזכר באופן חיובי. בניכוי שאר האזכורים של טראמפ (233 למי שמתעקש), שהיו ניטראליים או אגביים, יוצא שכמעט 95 אחוזים מהאייטמים שפורסמו ב"הארץ" היו נגד המועמד הרפובליקני. לא נתון שונה בהרבה משיעור האייטמים ב"ישראל היום" שהעניקו לטראמפ רוח גבית. למרות זאת, הסיקור המוטה של "ישראל היום" נתפס כאג'נדה חד צדדית פסולה ואילו הסיקור המוטה של "הארץ" נתפס משום מה כקו מערכתי ראוי, עקבי וערכי.

לא מדובר רק על טורי הדעה ב"הארץ", אלא גם על הרוח הכללית של הסיקור העובדתי בעמודי החדשות. כך למשל, ב-22 ביולי, בסוף השבוע שלאחר הוועידה הרפובליקאית, זו הייתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":

מי נגד מי 189
"ידיעות אחרונות", 22.7.2016. טראמפ מנצח

הכותרת של "מעריב" הייתה מסויגת יותר, אבל הוקדשה לאיש שהפך רשמית למועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב:

מי נגד מי 189
"מעריב", 22.7.2016. טראמפ ברגע האמת

הכותרת של עיתון הבית "ישראל היום", הייתה, כמובן, חגיגית כמתבקש:

מי נגד מי 189
"ישראל היום", 22.7.2016. טראמפ אוהב את ישראל

ורק הכותרת של "הארץ" התעלמה לחלוטין מרגע השיא של טראמפ, והתמקדה בתחלואי המפלגה הרפובליקאית. "הארץ" היה גם היחיד באותו יום שוויתר על תמונה של טראמפ, גם בעמוד הראשון וגם בעמודים הפנימיים:

מי נגד מי 189
"הארץ", 22.7.2016. המפלגה הרפובליקאית נוראית

עורך "הארץ", אלוף בן, מה תגובתך?

"אין לי עניין להגיב".

 

פרסמתם תוכן שיווקי של הבנק? זה בוטה ובעייתי. פרסמנו תוכן שיווקי של הבנק? זה בסדר גמור (ואפילו מתון יותר!)

תשעה קבין של צדקנות, טהרנות וסטנדרטים כפולים ירדו לעולם. "הארץ" ו"דה מרקר" נטלו כמה וכמה מהם.

בפברואר אשתקד פירסם נתי טוקר, כתב התקשורת של "דה מרקר", כתבה שכותרתה "כך משנה התוכן הממומן את החוזה בין הקוראים לעיתון". הכתבה התריעה מפני האפשרות שקוראים תמימים יתבלבלו בין תוכן מערכתי לבין תוכן שמפרסם כלשהו שילם עבורו, וציינה כי אין כיום גוף תקשורת שאינו מנסה לייצר לעצמו הכנסות מהתוכן השיווקי והממומן. "חלקם, כמו ynet, mako, 'וואלה!' ו'גלובס' עושים זאת באגרסיביות רבה, וחלקם כמו 'הארץ' ו'דה מרקר' עושים זאת בצורה ממותנת יותר, תוך שמירה על כללי הפרדה נוקשים בין תוכן מערכתי לשיווקי", כתב טוקר, והזכיר לרעה את שיתוף הפעולה הקבוע של קבוצת "ידיעות" עם בנק הפועלים. זו לא הייתה הכתבה היחידה ב"דה מרקר" שיצאה חוצץ נגד פעילות התוכן השיווקי של כלי תקשורת אחרים.

הזמן חלף עבר לו, והנה, ביום שלישי האחרון, כך נראה החלק העליון בעמוד הבית של "דה מרקר":

מי נגד מי 189
דף הבית של אתר "דה מרקר", חלק עליון. מדור חדש לוותיקים החדשים?

וכך נראה החלק התחתון בעמוד הבית של "דה מרקר":

מי נגד מי 189
דף הבית של אתר "דה מרקר", חלק תחתון. או תוכן שיווקי לגולשים הוותיקים?

"דה מרקר", אם כן, הציג בהבלטה בהומפייג' שלו מדור חדש לאזרחים ותיקים, מבלי לציין בשום מקום בהומפייג' כי מדובר בשת"פ מסחרי, מהסוג שעשוי לשנות את החוזה בין הקוראים לעיתון. רק לחיצה על הקישור הביאה את הקורא לעמוד עם מגוון כתבות בנושא "הוותיקים החדשים", שבראשן נכתב כי הן בחסות בנק הפועלים. ניתן לראות (בתמונה) שהכתבות הפרסומיות (כמו זו של שירה גיל), לא מופיעות לבדן בעמוד נפרד, אלא גובלות באגרסיביות (על אף הרקע השונה והפונט השונה) בכתבות התוכן הרגילות (כמו זו של מירב ארלוזורוב ושל רוני לינדר-גנץ), שמעליהן נכתב "כתבי דה מרקר מעדכנים". האם קורא תמים לא עלול להתבלבל בין תוכן מערכתי לבין תוכן שמפרסם כלשהו שילם עבורו? שאלה טובה.

מי נגד מי 189
עמוד "הוותיקים החדשים". תוכן שיווקי לצד מערכתי

זה המקום לשבח את "ישראל היום", העיתון המודפס הצדיק ביותר (בהקשר הזה, כן?) מבין כל העיתונים היומיים היוצאים לאור בישראל. וזה הזמן לציין שגם מקום העבודה שלי קיבל לא מעט כסף מאותו בנק על אותו פרויקט ממש של הוותיקים החדשים. האם הוא נהג בקפדנות ראויה יותר מאשר "דה מרקר"? ממש לא. האם הוא קצת פחות צבוע ומתחסד? בהחלט כן.

מ"דה מרקר" נמסר בתגובה: "מדובר בשיתוף פעולה מסחרי שמוגדר ככזה הן בעמוד הבית, הן בראש העמוד שמרכז את המידע והן בראש כל כתבה. נשמח אם כל אתר יאמץ את הסטנדרטים האלה".

 

איפה הקרדיט: הקרב על ריטה

איך לבצע השתלטות עוינת על סקופ נאה של המתחרים? תלמדו מ-ynet. בשלישי בבוקר חשף ערן סויסה ב"ישראל היום" שהזמרת ריטה מאושפזת כבר ארבעה ימים בטיפול נמרץ באיכילוב, לאחר שהתגלה זיהום בגופה:

מי נגד מי 189
"ישראל היום", 30.8.2016. הראשון שגילה

השכם בבוקר, בשעה 6:31, מיד לאחר שהאייטם התגלה בעיתון של המתחרים, מיהר ynet לפרסם מבזק קצרצר. כעבור שש דקות, ב-6:37, העלו באתר אייטם. בשני המקרים, כמובן, לא הופיע חלילה זכר כלשהו לקרדיט ל"ישראל היום".

מי נגד מי 189
ynet משתלט על הסקופ, שלב 1. אייטמים ב-6:31 וב-6:37

כעבור חמש דקות נוספות, בשעה 6:42, עבר ynet לשלב השני בניסיון השתלטות על חשיפת "ישראל היום" ושלח הודעת פוש, 38 דקות תמימות לפני בעלי הסקופ החוקיים, שנזכרו להוציא פוש רק בשעה 7:20:

מי נגד מי 189
ynet משתלט על הסקופ, שלב 2. הודעת פוש 38 דקות לפני המתחרים

השלב השלישי והאחרון בוצע בשעה 6:52, כאשר רן בוקר, החתום על הידיעה מ-ynet, שהופיעה לראשונה ב"ישראל היום", העלה את הציוץ הבא, גם כאן ללא קרדיט לקולגה סויסה, שצייץ רק בשעה 7:21:

מי נגד מי 189
ynet משתלט על הסקופ, שלב 3. ציוץ ללא קרדיט בשעה 6:52

מי נגד מי 189
ערן סויסה מצייץ באיחור קל. פרסום ראשון

רן בוקר, לא שכחת משהו בציוץ שלך?

"לא אגיב. תודה".

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

 

הוא לא מחבל, הוא לא ביצע ירי וגם כוח צה"ל לא השיב אש. חוץ מזה הכול מדויק

החיפזון מן השטן. תשאלו את הפרשן הצבאי של חדשות 10, אלון בן-דוד, שצייץ בעבר כי ממשלת מצרים הודיעה על מותו של חוסני מובארק ודיווח בהזדמנות אחרת על השתלטות של נהג מונית בתל אביב על מחבלת שלא הייתה ולא נבראה. גם הכתב הצבאי של חדשות 10, אור הלר, מצטער מן הסתם שכתב כי אף אחד בשב"כ לא ירצה להיות גל הירש מספר 2, רגע לפני מינויו לתפקיד של איש השב"כ רוני אלשייך. למה אני מזכיר דווקא את בן-דוד והלר? כי בשישי האחרון, בשעה 12:52, העלה בן-דוד את הציוץ הבא:

מי נגד מי 189
הציוץ של אלון בן-דוד. 11 מילים, 2 טעויות

חמש דקות לאחר מכן צייץ גם הכתב הצבאי של חדשות 10, אור הלר:

מי נגד מי 189
הציוץ של אור הלר. 14 מילים, 3 טעויות

אלא שבתוך זמן קצר התברר כי הפלסטיני שנורה למוות, איאד חאמד, בן 38 הלוקה בנפשו, כלל לא היה מחבל ולא היה חמוש. כשראה את החיילים נבהל, נמלט ונורה. החייל שירה נחקר בחשד לגרימת מוות. בהודעת דובר צה"ל על האירוע (שנמסרה 23 דקות אחרי הציוץ של הלר, בשעה 13:20) לא הוזכר שום מחבל שביצע ירי. שורה תחתונה: בציוץ של בן-דוד, שכלל 11 מילים בסך הכול, נתגלו שתי טעויות עובדתיות (לא מדובר במחבל, והוא לא ירה); בציוץ של הלר, 14 מילים בסך הכול, נמצאו שלוש טעויות עובדתיות (לא מדובר במחבל, הוא לא ביצע ירי, ולכן מן הסתם הכוח לא "השיב באש" אלא סתם ירה בו).

לאחר הודעת דובר צה״ל, צייץ יריב אופנהיימר, לשעבר מזכ״ל ״שלום עכשיו״, ותייג את הלר: "אולי הגיע הזמן להפסיק לצטט מקורות שקריים תחת הכותרת 'ראשוני'. מספיק להטעות את הציבור. לא מתאים לך".

עם הקולגה בן-דוד ניהל אופנהיימר בטוויטר את הדו-שיח הבא (לא נגענו):

אלון בן-דוד: "כל צרכן תקשורת נבון יודע שדיווח ראשוני מטבעו לוקה באי דיוקים. במקרה הזה הדיווח של דו"צ היה מאוחר אבל מדויק".

יריב אופנהיימר: "אז אולי די לצטט שקרים בשם הראשוניות ולהתחשבן עם מי ששיקר. היה כאן ירי קטלני באדם לא חמוש, אב לשלושה בלי שום סיבה".

אלון בן-דוד: "גם אתה בפאבלובים? משום מה היה לי דימוי אינטליגנטי שלך. אני אסביר לאט: דיווח ראשוני מתבסס לרוב על עדי ראייה/שמיעה שלא תמיד מדייקים".

יריב אופנהיימר: "הבעיה שלי היא עם המקורות, בעלי העניין. הגיע הזמן או לא לדווח באופן מהיר בלי בדיקה או להעניש מקורות שממציאים עובדות כדי להטמיע נרטיב".

אלון בן-דוד: "זה טוויטר. לא רוצה ראשוניות אז תמתין לעיתון של מחר".

אלון בן-דוד, לפני שמצייצים, לא עדיף לאמת קודם את המידע, או לכל הפחות לסייג אותו?

"עוקביי הרבים יודעים שאני מקפיד מאוד על דיוק. באירועים מבצעיים לפעמים הדיווח הראשוני אינו מדויק וכשמתבררים הפרטים אני תמיד מעדכן. עבודה עיתונאית על אירועים בזמן אמת אינה דומה להעתקת ציוצים מהטוויטר בסוף כל שבוע. אם תרצה פעם להכיר את המקצוע העיתונאי – אשמח להדריך אותך".

אור הלר, תרצה להגיב?

"צר לי".

 

הפוך שלדי, הפוך: המפכ"ל שלנו חברמן

ביום שלישי האחרון הסתבך מפכ"ל המשטרה, רוני אלשייך, בהתבטאות שפגעה ברבים מיוצאי אתיופיה. למחרת, כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":

מי נגד מי 189
הכותרת של "ידיעות". תראו מה אמר המפכ"ל (1)

כך נראתה הכותרת של "הארץ":

מי נגד מי 189
הכותרת של "הארץ". תראו מה אמר המפכ"ל (2)

כך נראתה הכותרת של "מעריב":

מי נגד מי 189
הכותרת של "מעריב". תראו מה אמר המפכ"ל (3)

לעומת כל אלה, כך נראתה הכותרת של "ישראל היום":

מי נגד מי 189
הכותרת של "ישראל היום". עזבו שטויות, הוא לא התכוון

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

 

הציטוט מול המציאות: מצטרף כעת לפנתאון? הוא כבר שם לפחות 16 שנים

הציטוט (1): "כוכבים שמאבדים את זה הוא לא דבר חדש בתעשייה: בין אם זה דודו טופז ז"ל או טוביה צפיר, שהיכה מאפרת על סט הצילומים, או אפילו אלי יצפאן. כעת, מצטרף לפנתאון גם השחקן המפורסם נאור ציון" (פתיח לאייטם על נאור ציון שזרק כוס ותכולתה פגעה באחת השחקניות, "וואלה! סלבס", 25.8.2016).

הציטוט (2): "כולם זוכרים את מקרה טוביה צפיר שתקף עוזרת הפקה, או את כתבת התחקיר שפורסמה ב'וואלה! סלבס' על היחס המחפיר של אלי יצפאן לעובדים תחתיו, וכמובן אי אפשר שלא להתייחס לפרשת דודו טופז ז"ל, שהרחיק לכת ושכר אנשים שיכו בכירים בתעשיית הבידור. כעת, לפנתאון מצטרף השחקן והיוצר, נאור ציון" (אייטם נרחב יותר על התקפי הזעם והאלימות של נאור ציון, "וואלה! סלבס", 29.8.2016).

מי נגד מי 189
"וואלה! סלבס" על נאור ציון. היסטוריה משנת 2000

המציאות: כעת מצטרף לפנתאון? לא ממש. בדצמבר 2000 השליך ציון פח אשפה וכיסא על מוכרת בדוכן קרפים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, וכעבור שלוש שנים נידון ל-120 שעות לתועלת הציבור. בהזדמנות אחרת תקף את הצלם ישראל קסלר, במהלך אירוע יחצ"ני.

עורך "וואלה! סלבס", אדם סרור, נמנע מלהגיב.

 

המנוי אינו זמין (4): למישהו יש את המספר של פולי?

וכעת לפינתנו בעלת השם הארוך: "עיתונאים, עורכים ויחצ"נים שמנסים להשיג דרך קבוצות הוואטסאפ טלפונים של אנשים שנפטרו". אחרי עקיבא נוביק (שביקש את הטלפון של אסתר שטרייט-וורצל ז"ל אך גילה שהיא אינה זמינה), ואחרי נתי עטר (שביקש את הטלפון של אמנון ליפקין-שחק ז"ל אך גילה שהוא מנוע מלדבר), ואחרי רותם טוני (שביקשה את הטלפון של יוסי שריד ז"ל אך גילתה שהוא אינו נגיש יותר), הגיע השבוע תורה של ענבר טויזר, חיילת בעיתון "במחנה", להנעים את זמנם של חברי קבוצת הוואטסאפ "מספר הכוכבים 1":

מי נגד מי 189
קבוצת "מספר הכוכבים 1". פולי מנוע מלדבר

ענבר טויזר, טעות, טועים, טעינו?

"אין לי תגובה. אני גם לא כל כך מבינה למה אתה מתכוון".

הידעת כי הגשש השתמשו ב"טעות, טועים, טעינו" בתשדיר של מפלגת העבודה בבחירות 84', כ-13 שנים בלבד לפני שנולדת?

"לא, לא ידעתי".

 

מטוס ללא עורך

האם ועד כמה mako מקפיד תמיד להישאר עם אצבע על הדופק? ביום שלישי בשעה 16:24 עלה במדור פז"ם אייטם על היעלמות מטוס קרב שוויצרי. בעת הפרסום אכן היה מדובר בתעלומה, אבל כשעתיים וחצי לאחר מכן, בערך בשעה 19:00 (שעון ישראל) כבר פורסמו בעולם ידיעות לפיהן שברי המטוס נמצאו באלפים.

מי נגד מי 189
ההפניה של mako. ירידה חדה ברייטינג של "מי נגד מי"

בהמשך הערב אף זכה האייטם להפניה בולטת בראש עמוד הבית של mako (בתמונה). לעומת זאת, העדכון ששברי המטוס נמצאו לא נכנס לידיעה גם נכון לכתיבת שורות אלה, יותר מיממה לאחר פרסומה.

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני לא מופתע?

"ולמה אני לא מופתע מכך שכשאתה עוסק בזוטות שכאלה ממוצע הצפיות בטור הבלתי נגמר שלך ירד הקיץ ל-28,161 עיניים לשבוע, אחרי שבקיץ שעבר הוא עמד על מספר כמעט כפול של 52,818 עיניים?".

 

עו"ד להיט

פעם ראיתי מרפסת בלי אור, טיפסתי אליה לאורך צינור, רציתי רק לבדוק את מצב המנורה, ופתאום הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"יש לי חידה בשבילך, הורביץ", הוא פתח ללא הקדמות מיותרות. "מי הסמכות המשפטית, בעלת תעודת עורך דין, שקיבלה בארבעת החודשים האחרונים לא פחות מחמש תמונות מפנקות ב'ידיעות'?".

"לא יודע", התחלתי לגמגם. "זה בטח צריך להיות עורך דין מפורסם. ציון אמיר?".

"הצחקת, הורביץ", גיחך הקונספירטור. "ציון קיבל רק תמונה אחת".

"אז אולי אביגדור פלדמן?", ניסיתי.

"גם הוא קיבל רק תמונה אחת", השיב הקונספירטור ביבושת.

"אה, זו בטח נעמי לנדאו, שייצגה את מני נפתלי ו/או גיא אליהו", צץ לי רעיון.

"מצטער", קטע אותי הקונספירטור בקור. "גם במקרה של נעמי פורסמה רק תמונה אחת".

"ששי גז השועל? שני אילוז הפנתרה?", המשכתי לנחש.

"ששי הסתפק בתמונה אחת ושני קיבלה תמונה אחת", ענה הקונספירטור.

"אולי משה יוחאי?", זרקתי הימור פרוע.

"מתחמם, הורביץ", עודד אותי הקונספירטור. "הוא באמת קיבל שתי תמונות ב'ידיעות' בארבעת החודשים האחרונים, אבל זה עדיין רחוק מהשיא".

"אז מי כבר נשאר? הולכים ונגמרים לי השמות", התחלתי להזיע. " אלי זהר? יעקב וינרוט? משה שרמן? רועי בלכר? אילן בומבך? תמי אולמן? ליה פלוס?".

"שום פלוס, הורביץ", נבח הקונספירטור. "תרשום לעצמך מינוס גדול. אף לא אחד מהם קיבל בארבעת החודשים האחרונים אפילו תמונה אחת ב'ידיעות'".

"יש לי רעיון!", צהלתי. "זה בטח יו"ר לשכת עורכי הדין, ידידי הטוב ושוחר הפרסום אפי נוה. איך לא חשבתי על זה קודם?".

"חבל שחשבת על זה בכלל", צינן אותי הקונספירטור. "גם אפי קיבל רק שתי תמונות וזהו. סיימת?".

"כן", אמרתי בייאוש. "נו, אז מה התשובה? מי העו"ד שנהנה בארבעת החודשים האחרונים מחמש תמונות מפנקות ב'ידיעות'?".

"אתה מוכן לזה, הורביץ?", כחכח הקונספירטור בגרונו. "מדובר בלא אחרת מעורכת הדין גלית קרנר, מומחית בתחום הרשלנות הרפואית. הנה, תסתכל בעצמך: חמישה אייטמים שבהם גלית מופיעה".

מי נגד מי 189
עו"ד גלית קרנר ב"ידיעות", 15.5.2016

מי נגד מי 189
עו"ד גלית קרנר ב"ידיעות", 25.5.2016

מי נגד מי 189
עו"ד גלית קרנר ב"ידיעות", 29.7.2016

מי נגד מי 189
עו"ד גלית קרנר ב"ידיעות", 7.8.2016

מי נגד מי 189
עו"ד גלית קרנר ב"ידיעות", 26.8.2016

"אני מודה שהפעם הצלחת להפתיע", גמגמתי, "אבל נדמה לי שעם כל הכבוד זה לא בהכרח ראוי לאייטם ב'מי נגד מי'".

"באמת?", שאל הקונספירטור. "ואיך תגיב אם אספר לך שבתקופה האחרונה עורכת הדין גלית היא בת הזוג של יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של 'ידיעות', המוכר לשנינו היטב כבעל קשרים ענפים הן במערכת והן מחוצה לה?".

"עצור כאן, עכשיו ומיד", אמרתי בקול תקיף.

"למה, הורביץ? מה קרה?", השתומם הקונספירטור.

"לא אתן לך לדרדר מדור מקצועי לרכילות זולה", הצהרתי בנחרצות.

"למה רכילות?", התפלא הקונספירטור. "זו הרי עובדה".

"זה ממש נבזי מצדך לחבר בין סיפורים עיתונאיים ראויים, שהגיעו ל'ידיעות' דרך משרד עורכי הדין של גלית, ושבזכותם היא קיבלה תמונה, לבין קשרים אישיים שיש או אין לה עם אחד מכתבי העיתון, שבכלל לא היה לו מושג על הסיפורים הללו לפני פרסומם. בדקת בכלל כמה תמונות היו לגלית ב'ידיעות' לפני שהיא הכירה את יוסי, נגיד במהלך שנת 2015?".

"האמת שכן", הפתיע הקונספירטור.

"נו? ומה גילית בקשר לגלית?", שאלתי.

"גיליתי שב-2015 פורסמו ב'ידיעות' שש תמונות של גלית'", פירט הקונספירטור. "זה אמנם לא מעט, אבל ב-2016 הופיעו כבר שבע תמונות שלה בעיתון, חמש מהן בארבעת החודשים האחרונים. ואני מזכיר לך ש-2016 עוד לא הסתיימה. ארבעה חודשים לפנינו".

"זה ממש לא מצדיק את העוול המכוער והמיותר שאתה עושה ליוסי יהושוע", אמרתי.

"איזה עוול?", שאל הקונספירטור.

"לנסות לצבוע אותו בצבע של פוטנציאל לכאורי לניגוד עניינים", התעצבנתי. "ובכלל, מה ליוסי ולהחלטות של עורכים? אולי אתה לא יודע, אבל בעיתונות רצינית ועניינית המבחן היחיד שקובע הוא האם הסיפורים של גלית ראויים לפרסום, והם בהחלט ראויים".

"אין לי ספק", אמר הקונספירטור.

"וחוץ מזה, גלית שלנו עובדת כבר כמה שנים טובות עם משרד יחסי הציבור המקצועי של ממי פאר המקצוען", הוספתי. "אז אני בטוח שהצילומים שלה מתנוססים במקביל גם ב'ישראל היום', 'מעריב', 'הארץ' ו'גלובס'".

"דווקא לא כל כך", הגיב הקונספירטור. "בארבעת החודשים האחרונים לא הופיע צילום כלשהו של גלית באף אחד מארבעת העיתונים האלה. לעומת זאת, היא כן קיבלה טור ב-ynet, עם תמונה כמובן. איך אתה מסביר את זה, הורביץ?".

"אתה באמת שואל אותי?", התרגזתי.

"אני חושש שאין מנוס", אמר הקונספירטור.

"ואתה באמת רוצה לדעת?", הקשיתי.

"אחרת לא הייתי שואל", נימק הקונספירטור.

"אז ההסבר הפשוט שלי הוא שמדובר בסך הכול בחמישה מקרים בודדים, שאין ביניהם קשר, ולכן זו סיטואציה קלאסית של צירוף מקרים", אמרתי.

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".   

ממשרד ייעוץ התקשורת פאר לוין, המלווה את עו"ד גלית קרנר בארבע השנים האחרונות, נמסר: "עורכת הדין גלית קרנר היא מהבכירות ומהמובילות בישראל בתחום הרשלנות הרפואית, אובדן כושר עבודה, סיעוד וביטוח. לאור זאת, מטפלת עו"ד קרנר בתיקים קשים ומורכבים אשר חלקם בעלי פרופיל תקשורתי גבוה ביותר. מזה שנים, מופיעה עו"ד קרנר באופן תכוף בכלי התקשורת השונים, לרבות בערוץ 2 ובאתר mako, ואין צל של ספק שפעילותה הענפה תמשיך להיות מסוקרת בכל גופי המדיה גם בעתיד.

נשמח אם אביב הורביץ יצרף לכתבה את האייטמים שהתפרסמו בחודשים האחרונים במהדורה המרכזית שלחדשות 2, אשר במסגרתם הוקרנו סינקים של עו"ד קרנר, וכן את הופעותיה הרבות ב'תכנית חיסכון', בתכנית 'עושים סדר', בתוכנית הבוקר של 'קשת' ובתוכנית 'שאלה משפטית' המשודרת ב'רשת'. אנו בטוחים כי אם יעשה זאת, יבין הקורא הנבון שאין בתיאוריית הקונספירציה ששטח הורביץ באייטם זה דבר וחצי דבר. יצוין, כי אם אביב הורביץ היה מונע מרצון לעשות עיתונות אמיתית, הוא היה בוודאי מגלה שבתקופה המקבילה בשנת 2015, עוד בטרם נולד הקשר הזוגי המוצג באייטם זה, זכתה עו"ד קרנר לחשיפה דומה עד מאוד בעיתון 'ידיעות אחרונות', כך שלא ניתן להצביע על כל מגמה חריגה בחצי השנה האחרונה. עוד יודגש, כי מדובר בידיעה שאינה עומדת בסטנדרטים עיתונאים בסיסיים ואי לכך מקומה היחיד הוא בטור רכילות התקשורת השבועי שלפניכם.

"לסיום, ברור לכל שאין כל תוקף להשוואה המלאכותית בין עו"ד קרנר לבין עורכי דין מובילים אחרים בתחומם. כפי שהורביץ בוודאי יודע, הסיקור התקשורתי של עורכי דין הוא תולדה של מעורבותם בזמן נתון בתיקים משפטיים שעל סדר היום הציבורי. עו"ד קרנר מטפלת, כאמור, לאורך זמן בתיקים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה מאוד ומטבע הדברים הסיקור של פועלה מתמשך ונרחב".

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "עו"ד קרנר מעורבת בתיקי רשלנות רפואית רבים שיש בהן עניין ציבורי. אתה מוזמן לסור לארכיון 'ידיעות אחרונות' ולגלות בספירה פשוטה כי כל התזה שלך מופרכת ושהרבה יותר סיפורים פורסמו ב'ידיעות' (כמו גם בכלי תקשורת נוספים) לפני שהיא הכירה את יוסי יהושוע. מדכדך לגלות כל פעם מחדש איך אתה ועורכיך לא נותנים לעובדות לקלקל לכם סיפור רע".

 

הטור של שבוע שעבר: וכל הכבוד לשר

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר