כתבנו מוסר שהוא חושב כי הגיעה השעה לחסל מחבלים כלואים
ביום שני שוב יצא טנק המרכבה דרור אידר לתמרון מוצלח מול האויב. בטור מלא חרון שפרסם ב"ישראל היום" הוא דרס את "השמאל הקיצוני" בתקשורת, או במילים שלו: "הכת הקטנה שהשתלטה על יותר מדי שופרות". הפעם, שכן כמנהגו, בחר אידר להתמקד באנשי "ידיעות" נחום ברנע, שמעון שיפר, רענן שקד ויגאל סרנה אבל נקב בקטנוש גם בשמה של אשת חדשות מוערכת מחדשות ערוץ 2: רינה מצליח. נזכיר שרק לפני שלושה חודשים – לאחר שמצליח ראיינה ב"פגוש את העיתונות" את שר הביטחון, בוגי יעלון – היא קיבלה מאידר שפע פרגונים בטור מיוחד שנשא את הכותרת העדינה: "כרוניקה של חרפה ידועה מראש".
ולמרות כל זאת, יתכן שממש בקרוב אפילו אידר ייאלץ להודות שההגמוניה של "השמאל הקיצוני" בתקשורת נסדקת. זה יקרה לאחר שהכתב לענייני דתות של גל"צ, יאיר שרקי, יסיים את שירותו הסדיר ויצטרף לחדשות ערוץ 2. איך אני יודע שהרכש הנוצץ של אבי וייס איננו חלילה עוד שמאלני משוקץ במסווה כי אם ימני מיליטנטי כשר למהדרין? פשוט מאוד: בסוף השבוע האחרון עשה שרקי לייק לדף פייסבוק חדש שהוקם בעקבות אירוע החטיפה, דף הקורא לחסל מחבלים הכלואים בישראל. כותרתו המרומזת של הדף היא: "עד שהנערים חוזרים – בכל שעה במחבל יורים". אמנם עיתונאים מרבים לעשות לייקים גם לדפים שהם כלל אינם מסכימים עם תוכנם, אבל במקרה הזה בכל זאת חשתי משום מה צורך להרים טלפון.
יאיר שרקי, אתה תומך בהוצאות להורג?
"אם אני תומך בהוצאות להורג? למה? באיזה הקשר אתה שואל אותי?".
הבנתי שעשית לייק לדף התומך בחיסול שיטתי, אחת לשעה, של מחבלים כלואים. אתה חושב שיאהבו את זה בתקשורת השמאלנית העוינת?
"תוכל למצוא אצלי לייקים ל'שלום עכשיו', ל'אם תרצו', לזהבה גלאון ולנפתלי בנט. כל מי שאני רוצה לקרוא עדכונים שהוא כותב אז אני עושה לו לייק, פשוט בשביל העבודה העיתונאית שלי. דעתי האישית לא רלוונטית. אני לא תומך ולא לא תומך".
המשפט האחרון, שבו שרקי תומך במידת מה בהרג מחבלים כלואים, גרר תגובות רבות. חלק מהמגיבים תמכו בהתלהבות בעמדתו של שרקי. אחרים, ביניהם עמיתיו מגל"צ, הביעו הסתייגות נחרצת. רינו צרור, מגיש "מה בוער" בימי חמישי, כתב לשרקי: "זה רעיון רע"; עדן ארדינסט, עורכת "נכון להבוקר", כתבה: "זה רעיון ממש רע. אל תגיד את זה, בבקשה"; ואילו דורי מנור, שמגיש בגל"צ את התכנית "בעקבות הזמן האבוד", היה חריף יותר וכתב: "אני מתבייש לשדר איתך באותה התחנה, יאיר. אתה שם לב שאתה פחות או יותר קורא לרצח? לא, הנסיבות העגומות לא מצדיקות את זה. ולא, זה ממש לא מצחיק".
כעבור שעות אחדות מחק שרקי את המשפט הנפיץ ובמקומו כתב (למטה): "עדכון: הייתי עד עכשיו בניתוח להסרת משקפיים, ורק עכשיו אני רואה (בלי משקפיים!) את התגובות. אז למי שלא הבין – כשאני מסמן 'לייק' זה לא בהכרח אומר שאני מסכים עם העמוד ב-100 אחוז – גם במקרה הזה". על כך השיב לו דורי מנור, הקולגה מגל"צ: "ברכות על הסרת המשקפיים, ואיחולי בריאות וראייה צחה יותר. לא ראוי לתקן כך סטטוס, כאילו יש בזה כדי למחות משהו מחרפתך".
שאול מבפנים קרוע, קרבות בתוך בטנו
יאיר שרקי אינו העיתונאי היחיד שעשה השבוע לייק שנוי במחלוקת. גם שאול גולן, הצלם המשובח של "ידיעות אחרונות", נפל ברשת. גולן עשה לייק לדף הפייסבוק "ידיעות אמיתיות", שנועד לתקוף את העיתון שבו הוא עצמו מועסק כבר למעלה מ-30 שנה.
הדף מתיימר לעסוק ב"בית הקלפים של 'ידיעות אחרונות'", ומפעיליו שומרים על אנונימיות. לא מאוד קשה לנחש מי עומד מאחוריהם, לאור מלחמת העולם ש"ישראל היום" פצח בה, בעקבות יוזמת החקיקה המגונה של איתן כבל.
שאול גולן, זה נכון מה שכותבים ב"ידיעות אמיתיות"?
"על מה?".
אני מדבר על דף הפייסבוק שתוקף ללא הרף את העיתון שאתה מועסק בו. תגיד, איך הבוסים במערכת קיבלו את זה שעשית לו לייק?
"אני לא עשיתי לדף הזה לייק. באמת התפלאתי לראות שהם רשמו שם את השם שלי ושל עקיבא נוביק".
עקיבא נוביק?!
"כן. אני, אגב, בכלל לא מצאתי בדף הזה את השם שלי. מצאתי את השם של עקיבא. תשמע, האמת היא שאני עושה לייקים להרבה אנשים. אז יכול להיות שבהתחלה לא ידעתי מה זה, וכשהדף הזה הופיע פעם ראשונה עשיתי לו לייק בלי לדעת. אבל במודע בטח שלא הייתי עושה לדף הזה לייק. מכל הלב אני אומר לך: מגעיל אותי מה שיש בדף הזה".
עקיבא נוביק, מה דעתך על העדכונים ב"ידיעות אמיתיות"?
"אין תגובה".
ריבלין 10? נו שוין
בגיליון סוף השבוע האחרון של "ידיעות אחרונות" ניכרו סימנים מובהקים לכך שהעיתון מתכוון לאמץ אל ליבו את הנשיא הנכנס, בדיוק כשם שאימץ את הנשיא היוצא. ב"ידיעות", כבר נאמר כאן לא פעם, מאמינים במשפט שלפיו אויבו של אויבי הוא ידידי. בהתאם לכך, זכה הריאיון של נחמה דואק ב"מוסף לשבת" עם יריבו של ראש הממשלה, רובי ריבלין, למעטפת הפינוקים הבאה: כבר ביום חמישי הופיע שמו של ריבלין פעמיים בעמוד השער של "ידיעות" – האחת בהפניה לקראת הריאיון שלמחרת, והשנייה כמי שכתב למוסף הספורט טור אישי נשיאותי לרגל פתיחת משחקי המונדיאל. לכך הצטרפה כפולת עמודי פרומו לריאיון הנוצץ, שבה שפך הנשיא הנבחר, כמצופה, את מררתו על נתניהו.
הנה, לפיכך, תזכורת קצרה: בינואר 2001 דנה הכנסת בהצעת חוק שהעלה ריבלין, אשר ביקשה לאפשר לשחרר אסירים מסוימים כבר לאחר ריצוי רק מחצית מעונשם. על פי ההצעה, ניתן היה להחיל את החוק רטרואקטיבית, גם על אסירים שהחלו לרצות את עונשם עוד בטרם היא אושרה. באותה תקופה היה אריה דרעי בתחילת ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו, ולכן הצעת החוק של ריבלין זכתה לכינוי "חוק דרעי". ההצעה, לו הייתה עוברת, יכולה הייתה לשרת לא רק את האינטרסים של דרעי, אלא גם את אלה של החבר דודי אפל שבאותה עת היה חשוד בכמה פרשות שוחד ומרמה. מהי עמדתו של ריבלין כיום לגבי קיצור עונשם של אסירים? האם לאור הצעת החוק שהגיש בעבר יגדל דרמטית מספר בקשות החנינה שייענו בחיוב? האם לאחר שחרורו של אפל אנו צפויים לראות אותו נכנס ויוצא מבית הנשיא? לכל השאלות הרלוונטיות והמסקרנות האלה לא היה זכר בראיון ב"מוסף לשבת".
נחמה דואק, את לא חושבת שהיה ראוי לעמת קצת יותר את ריבלין בנוגע לעברו עם דודי אפל, בהסתמך על אייטמים שליליים רבים נגדו שפורסמו בעיתונך "ידיעות", ולהזכיר, למשל, את הצעת "חוק דרעי" שכבוד הנשיא הנבחר יזם בעבר?
"מבלי לדעת מה כתבת, ומה השאלות הנוקבות שיכולתי לדעתך לשאול, אומר לך שאת הטענה שלך ניתן לומר על כל כתבה. במקרה הזה, נשאלו השאלות שעניינו אותי ככותבת הכתבה. אני מציעה לך לבקש לראיין את הנשיא הנבחר ולשאול אותו את כל השאלות הנפלאות, לדעתך, שאתה מציע לי. בכל מקרה, מקווה שנהנית מהראיון הבלעדי שלי עם הנשיא הנבחר".
בכיר ב"ידיעות אחרונות" מסר בתגובה: "מכל ההאשמות שהאשימו את 'ידיעות אחרונות' זו המוזרה ביותר: מדוע השגתם ופרסמתם בהרחבה ראיון בלעדי וראשון עם הנשיא הנבחר של מדינת ישראל. ולגבי פרשיות העבר שבהן נכרך לכאורה שמו של ריבלין: מעניין להזכיר שאפילו הכתב שהיה חתום על התחקירים הכי קשים נגד ריבלין בחר במקום עבודתו החדש להדחיק אותם ובמקום זאת להרבות במחמאות לצניעותו ולטוהר כפיו של הנשיא הנבחר".
שערים בפורמט ביבי
איך נראה על פי רוב עמוד שער של מוסף אקטואליה שבועי המצורף לעיתון יומי נפוץ? מצד אחד, בדרך כלל מופיעה בו תמונת שער גדולה, כותרת מרכזית ועוד כמה הפניות קצרות וקליטות. מצד שני, אם מדובר בראיון נרחב שהעניקה ל"ידיעות אחרונות" אישיות כלשהי התוקפת חזיתית את בנימין נתניהו, שנוא נפשו של העיתון, יש סיכוי לא רע לשער טקסטואלי, שיכיל מה שיותר מלים נגד ראש הממשלה ו/או לשכתו. כך נראים, מלמעלה למטה, השערים של "המוסף לשבת" שהוקדשו לראיון עם ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, עוזי ארד; לראיון עם ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין; ולראיון עם הנשיא הנבחר, רובי ריבלין.
עורך "המוסף לשבת", אביב הברון, יכול להיות שמדובר בצירוף מקרים?
"מדובר בטענת אמת דיברו".
מלחמת גרסאות בתוך המערכת
האם בשיחת הטלפון למוקד 100, שיזם בתושייה אחד משלושת הנערים החטופים, הוא הצליח לעדכן את היומנאי על החטיפה? או שהמילים "נחטפנו" ו/או "חטפו אותנו" כלל לא נאמרו? תלוי איזה גיליון ואפילו איזה עמוד של "ישראל היום" קוראים.
ביום שלישי הופיעה במעלה עמוד השער של "ישראל היום" כותרת גג בולטת וחד משמעית, המצטטת קצין משטרה בכיר אומר כי "בשיחת החטוף למוקד 100 לא נאמר 'חטפו אותנו'" (למעלה). בעמוד 13 של אותו גיליון ממש, לעומת זאת, פורסמה גרסה מסויגת יותר, שבה אומר הקצין כי "המילים 'נחטפתי' או 'חטפו אותי' לא נאמרו או שלא היו ניתנות להבנה" (באמצע). למחרת, יום רביעי, דווח בידיעה של הכתב לענייני משטרה, איציק סבן, כי "בשעה 22:55 הצליח אחד החטופים לטלפן למוקד ולהודיע על החטיפה" (למטה). מבולבלים? אין צורך. ברביעי בערב כבר צוטטו גורמי ביטחון אומרים כי "הנער נשמע בהקלטה אומר בבירור: 'חטפו אותי'".
"ישראל היום" סותר את עצמו, וגם המבזק באתר הקדים את זמנו
אי בהירות מסוימת נרשמה ביום רביעי גם באתר "ישראל היום": בשעה 13:35 העלה האתר מבזק של סבן לפיו "הקלטת שיחת הטלפון של אחד החטופים למוקד המשטרה הושמעה למשפחות הנערים". זמן קצר לאחר מכן הוסר המבזק. בפועל הושמעה ההקלטה למשפחות רק בשעות אחר הצהרים.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
הפדיחה הישנה של אהוד יערי
ביום ראשון האחרון פרסם איתן הבר ב"ידיעות אחרונות" טור שעסק ברובו בלהג הרב בתקשורת מאז שנודע על החטיפה. תחת הכותרת "טובעים בים הקשקשת", נזכר הבר, בין השאר, בפעולת החילוץ הכושלת של נחשון וקסמן בגדה המערבית וניפק את התיאור הבא: "לנגד עיניי ניצבת גם היום, כמעט 20 שנים אחרי, על מסך הטלוויזיה ומול המוני בית ישראל, תמונתו של עיתונאי בכיר שבבכירים, שמסביר בידענות רבה ובשטף מעורר השתאות את ענייני הטרור היוצא מעזה, כאשר לצערנו הרב, באותם רגעים, מול הטלוויזיה, ניסחנו לעם ישראל את ההודעה על כישלון פעולת החילוץ של נחשון וקסמן ז"ל. בתוך דקות ספורות הופיע אותו פרשן בהסברים מה קרה ומה יקרה עכשיו".
נשמע כמו סיפור שמחייב סוג של הוצאה מהארון? לא נכחיש זאת. ובכן, העיתונאי הבכיר שאליו התכוון איתן הבר הוא אהוד יערי, אז הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 1, ששנים אחדות אחר כך עבר למלא את אותו תפקיד בחדשות ערוץ 2.
"זה פשוט לא נכון. איתן לא מדבר עליי".
איתן הבר, מה תוסיף?
"אהוד הוא אחד העיתונאים המקצועיים והמוערכים ביותר בעיניי".
יהודה שרוני VS אהוד יערי VS רינה מצליח
ועוד קצת מפרשננו לענייני ערבים: חטיפת הנערים בסוף השבוע האחרון הובילה למתיחות מסוימת בין שניים מחברי פאנל "אולפן שישי", רינה מצליח ואהוד יערי. זה התחיל כאשר מצליח התייחסה לביקורת שנמתחה על החלטתו של ראש הממשלה נתניהו להעדיף שחרור אסירים פלסטינים על פני הקפאת הבנייה בשטחים, ומשם זה התפתח כך (לא נגענו):
רינה מצליח: "מבקריו (של נתניהו) אומרים שייתכן שאם לא הייתה מתקבלת ההחלטה על שחרור אסירים, לא הייתה מוטיבציה כזו לחטוף אזרחים ישראלים כדי לשחרר עוד ועוד אסירים. לו הייתה מתקבלת ההחלטה ללכת על הקפאת ההתנחלויות ייתכן וזה לא היה קורה".
אהוד יערי: "את מדברת ברצינות?".
רינה מצליח: "אהוד, קודם כל אני מדברת ברצינות ואני מקווה שאתה גם תתייחס לדברים שלי ברצינות, או לפחות אני תובעת את זה ממך. ודבר שני, אם לא שמת לב: ציטטתי פוליטיקאים, מבקריו של נתניהו".
העיתונאי הראשון שהתייחס למיני התכתשות הזו היה יהודה שרוני מ"מעריב השבוע", שבתוך זמן קצר העלה לעמוד הפייסבוק שלו את הסטטוס הבא: "אהבתי כיצד רינה מצליח העמידה במקום את אהוד יערי בעקבות ההערה השוביניסטית עד המזלזלת בה. נראה אותו מעיר כך לרוני דניאל".
אהוד יערי, היית מעיר כך גם לרוני דניאל?
"עזוב. מה, אתה צוחק? אני לא מגיב על שום דבר".
הפורנו כובש את הארץ
האם הפורנו מצליח אט אט לחדור ל"הארץ"? במקרים נקודתיים, לא מן הנמנע שייתכן שאולי.
נפתח באקספוזיציה שהקשר שלה לפורנו רופף, אבל זה ממש בסדר, כי האייטם כולו עוסק בקשר רופף. בשבת בצהרים הותרו לפרסום שמותיהם של שלושת הנערים שנחטפו. כמובן שכל אתרי החדשות שיגרו הודעות פוש לסמארטפונים. זמן קצר אחר כך התגאה עורך אתר "הארץ", אבי שרף, בעמוד הפייסבוק שלו, כי בעוד האתר שבעריכתו הוציא הודעת פוש אינפורמטיבית, הכוללת בתוכה את שמות הנערים, אתר ynet הוציא הודעה ללא שמות החטופים. המטרה: להגדיל את מספר הכניסות לאתר מצידם של כל מי שירצו לדעת את השמות. שרף הגיע למסקנה הסובייקטיבית שלו הודות לתמונה האפקטיבית הבאה:
ההפניה הראשונה מבין השתיים הופיעה באתר "הארץ" באמצע החודש שעבר. לחיצה על הכותרת התמציתית "פרס על מפעל חיים: ארז טל, הראשון שהצליח להכניס פורנו לפריים טיים של ערוץ 2" הובילה לטור הפתלתל "המילה" של אלון עידן, שהוקדש למילה "השפיע". עידן מתח ביקורת על כך שמכללת עמק יזרעאל העניקה לארז טל את פרס "כד החלב". "ממתי בדיוק עשיית זבל טלוויזיוני (עיינו ערך 'האח הגדול') מעידה על 'פיצוח הצופן הייחודי של המדיום הטלוויזיוני'?", תהה עידן והעלה את ההנחה כי "מבחינת מעניקי הפרס, יכול היה ארז טל לזכות ב'כד החלב' רק משום שהיה הראשון שהצליח להכניס פורנו לפריים טיים של ערוץ 2". זה הספיק כדי לזכות את הטור בהפניה הנוצצת והכוזבת.
אז איך לסכם את הסאגה? כל עוד המניפוליציה הזולה של שימוש במילה מקליקה ללא קשר ממשי או הדוק לאייטם נעשית מעת כדי לקדם בנואשות מסוימת טור תקשורת נידח, אפשר, בדוחק, לחיות עם זה בשלום ולגלות סלחנות חלקית. לעומת זאת, ברגע שהיא פולשת (ועוד פעמיים!) אל מחוז האנינות, האינטגריטי והטעם הטוב ברחוב שוקן 21 – אין ספק שזה ראוי לאייטם פושר, ולו רק כדי שניתן יהיה לשקול את האפשרות המכוערת לנצל בציניות את העיסוק האובססיבי בסוגיה הערכית כדי להקריץ הפניה שרלטנית למחצה נוספת ל"מי נגד מי", לשתול בה את המילה "פורנו", ולקוות שהיא תניב מספר כניסות גבוה ככל הניתן.
עורך אתר "הארץ", אבי שרף, פורנו מוכר?
"אין תגובה".
לא חולצו. לא בשלום
ביום שישי, שעות לאחר החטיפה, הוצפו הרשתות החברתיות והוואטסאפים בשמועות ובהודעות כוזבות. אחת מהן, לכאורה בשם דובר צה"ל, הופצה לכתבים צבאיים ולכתבי משטרה בשלוש ורבע בצהרים והייתה בזו הלשון: "הותר לפרסום: במבצע משולב של השב"כ וצה"ל, יחידות מסתערבים וכוחות ימ"מ, הגיעה אחת מהדרמות הגדולות בעשור האחרון אל סיומה". בהמשך ההודעה השקרית נאמר כי "צוות ימ"מ פרץ לבית בכפר עוורתא ששם נחטפו, לפי איכוני סלולר ולפי מידע מודיעיני שהגיע לשב"כ. שני הנערים חולצו בשלום".
במקביל להודעה כוזבת זו הופץ בוואטסאפ צילום ממסך מחשב שנחזה לעמוד הראשי של ynet, עם הכותרת הבאה:
עיתונאים שונים שקיבלו בוואטסאפ את צילום המסך חשבו בתחילה שמדובר בפשלה בסדר גודל דומה לזו שהתרחשה לפני כמעט 11 שנים, כאשר ynet דיווח במבזקים כי "אילן רמון חזר מהחלל והמעבורת נחתה בהצלחה". אלא שגורם ב-ynet קבע השבוע שמדובר בזיוף והוסיף כי ידיעה כזו מעולם לא עלתה באתר. ב-ynet נמנעו מלהגיב.
דברים שרואים משם לא רואים מכאן
אמילי עמרוסי, כיום עיתונאית "ישראל היום" ובעבר דוברת מועצת יש"ע, סיקרה לפני כעשור את השטחים כשעבדה ככתבת בחדשות 10. חטיפת שלושת הנערים, שאחד מהם, גיל-עד שער, הוא תושב ההתנחלות טלמון שבה גרה עמרוסי, הביאה ליישוב עשרות עיתונאים. מעברו השני של המתרס, הפעם בצד של המסוקרים, גילתה עמרוסי, כמאמר הקלישאה, שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. ביום שני העלתה סטטוס נאצה נגד כתב חדשות 10 אבי עמית, ששידר באותו ערב כתבה על המתרחש ביישוב לאחר החטיפה.
"אבי עמית, כתב ערוץ 10, אתה איש עלוב נפש", כתבה עמרוסי בסטטוס ארוך (שרק חלקו מובא כאן). "כבר 15 שנים אני בתקשורת, ובכל פעם מופתעת מעצמי שאני מופתעת. אבי התארח היום בטלמון. קיבל את כל המרואיינים שביקש. הטריח בעל שאיבד את אשתו במחלת הסרטן ללכת איתו חצי שעה ברגל כדי להראות לו את הפינה החמה לחיילים שהוקמה ביישוב לזכר אשתו. צילם באגרסיביות תושבים שעורכים קניות במכולת, למרות שביקשו שלא לצלמם. ניסה לדובב את אחות המרפאה. קיבל משני תושבים סיור מצולם ביישוב, לבקשתו. קיבל מענה ידידותי וחם כמעט מכל מי שפגש. קיבל הקפצה במכונית מתושבת שטרחה לבוא במיוחד לסייע לו. בסוף מה הוא בחר להראות? קטע שבו המיקרופון ("נק-מייק") מחובר אליי, עוד לפני הראיון הרשמי (כשאני לא מודעת שהמיקרופון פתוח; זו לא תמימות, פשוט לא ישנתי ארבע יממות), ואני מוקלטת כשאני קוראת לפאינה קירשנבאום שיצאה מבית המשפחה לבוא להתראיין. 'פאינה, פאינה, בואי תצטלמי, בואי תעמדי פה'. כי כאלה הם המתנחלים, חולי תקשורת, שדוחפים את 'פאינה' למצלמות".
בתוך זמן קצר זכה הסטטוס של עמרוסי לעשרות שיתופים ועשרות תגובות. אחת מהן הייתה של אבי עמית. "היי אמילי, כאן עלוב הנפש", כתב עמית במענה ארוך לא פחות (שרק חלקו מובא כאן). "לא נעלבתי, כי משקרים ודמגוגיה אי אפשר להיעלב, אבל די הופתעתי. מהטון, מהכובע שבוער, מהתגובה האוטומטית. מה שאותי הכי מדהים אחרי 13 שנים בתקשורת – זה שכל אחד רואה רק את מה שהוא רוצה לראות. פרשנות היא כידוע בעיני המתבונן, אבל יש גם עובדות ובואי נשתף בהן את הציבור המתלהם: לא התארחתי בטלמון. באתי מרצוני החופשי לצלם ביישוב, כחלק מכתבה שעסקה בהתמודדות של תושבי שלושת היישובים עם האירוע הטראגי. למיטב ידיעתי, חופש התנועה והצילום – גם בהתנחלות – עדיין מותר ליהודים. כיבדתי מאוד את בקשתכם שלא להסתובב ביישוב לבד, היות והדברים רגישים, וביקשתי שתתלווי אליי. לא היה קשה במיוחד 'לשכנע' אותך להצטלם. את זו שביקשת שגם יששכר היימן (הבעל השכול) יצטרף ויצאנו לסיבוב ביישוב. לא דובבתי אף אחד, לא צילמתי אף אחד בניגוד לרצונו, ולא הקלטתי אף אחד בסתר. בדיוק להיפך".
"ידיעות" נגד שרה נתניהו? כן, אבל לא הפעם
הציטוט: "בימים האחרונים באו רבים לבתי משפחות החטופים, כדי לעודד ולחזק ולחבק. שרים ואנשי ציבור, וסתם עם ישראל. ובאה גם רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו. כלי התקשורת דיווחו גם על ביקורה. ערוצי הטלוויזיה שידרו, וכך גם תחנות הרדיו. גם הכתב של 'ידיעות אחרונות' דיווח, מן הסתם, וצלמי העיתון צילמו. זה תפקידם. אלא שבממלכת נוני מוזס החליטו להפעיל שיקול דעת כמקובל שם, והחליטו למחוק אותה. שום מילה" (גונן גינת מכה שוב, "ישראל היום", 17.6.2014).
המציאות: "ידיעות אחרונות" אכן מסקר באופן שלילי, זה שנים, את שרה נתניהו, אבל במקרה הספציפי הזה דווקא כן איזכרו שם (במינימום ההכרחי) את ביקורה של נתניהו אצל משפחות החטופים, כפי שניתן לראות בגזיר הבא:
גונן גינת נמנע מלהגיב.
למה להרוס סיפור טוב בגלל עובדות?
ולחובבי הז'אנר: קבלו עוד קצת גונן גינת. בשישי האחרון ניהל עורך מוסף "ישראל השבוע" דיאלוג פייסבוקי פורה עם אבי צור, עורך "הלוחם", ביטאון ארגון נכי צה"ל. הנושא: אופן טיפולו של "ישראל היום" בפרשת רהיטי הגן של שרה ובנימין נתניהו, שנחשפה ב"ידיעות" רק לפני שבוע ותודו שמרגיש לכם כאילו זה קרה לפני עידן ועידנים. מי שיקרא עד הסוף ישמח להיווכח שגינת משתתף בחוג התנ"ך בביתם של אשת ראש הממשלה ובעלה. לא נגענו:
אבי צור: "ישראל היום" מנהל כבר שבועות מלחמת התשה מול 'ידיעות אחרונות' והמו"ל שלו, נוני מוזס. אני מסכים עם גונן גינת ידידי, אחד העורכים הבכירים של 'ישראל היום', והכותב העיקרי נגד מוזס וחבורתו. גם בעיניי 'ידיעות' הוא אנטי-תזה של עיתון אובייקטיבי. גם אני נגעלתי לקרוא איך מוזס גייס את מיטב הכותבים שלו כדי לנסות ולזכות את ראש הממשלה המושחת אהוד אולמרט. גם אני נעתי באי נוחות בכיסא כשקראתי איך הוא עשה הכול כדי להכתיר את ידידתו, דליה איציק. לא אהבתי, בלשון המעטה, לקרוא על הקמפיין שהוא מוביל בכנסת במטרה לחסל את העיתון המתחרה.
אבל גינת ידידי, רבאק, מה קורה לעיתון שלכם? עיינתי עכשיו ב'ישראל היום'. אתה הרי עורך מדופלם, בעל ותק של כל כך הרבה שנים במקצוע. אתה לא חושב שסיפור ריהוט הגינה של משפחת נתניהו שווה אייטם בעיתון? עזוב שער, אבל אזכור כלשהו? ליד הספורט, או מתחת למודעות האבל?
אני שואל אותך את זה כעורך אל עורך: מבחינה מקצועית, אתה לא חושב שקוראי 'ישראל היום' צריכים לדעת שמשפחת נתניהו קנתה על חשבון הציבור ריהוט גן למעון ראש הממשלה בירושלים, והעבירה אותו בשושו לבית הפרטי שלה? אתה לא חושב שקוראי 'ישראל היום' צריכים לדעת שלשכת ראש הממשלה מסרה בתגובה גרסה שקרית? גרסה שהשתנתה לגרסה מגומגמת רק אחרי שהבינו שהגרסה השקרית נחשפה? עד כדי כך אתם לא סופרים את הקוראים שלכם?".
גונן גינת: א. אני מקווה שאם וכאשר יתברר לך שזה לא נכון, תהיה מספיק הגון כדי לומר "אופס". ב. אף עיתון בישראל לא נוהג למחזר סיפור של עיתון אחר. ג. לדעתי מדובר בהתעסקות בזוטות. ד. אני מודע לכך שהעובדות כלל לא חשובות, ולמה להרוס סיפור טוב בגלל עניין שולי כמו עובדות – אבל רק משום שאני אדם מיושן עם נטייה לחפש את העובדות – בניגוד למה שכתבת, הסיפור מדווח בהרחבה בעמוד 13. רוב העמוד מוקדש לסיפור. ושוב, זה רק העובדות. לא צריך בגלל זה לקלקל את התזה. אוהב אותך.
אבי צור: א. אם יתברר שזה לא נכון, אגיד הרבה יותר מ"אופס". ב. זה לא עניין של למחזר סיפור של עיתון אחר. מדובר בראש הממשלה. ג. אכן זוטות. ראש הממשלה מרהט את הגן הפרטי שלו על חשבוננו, לשכת ראש הממשלה מוסרת גרסה שקרית. ד. הכותרת של סבן בעמוד 13, ואני מצטט: "אשכנזי נחקר באזהרה, ונוני מתמקד ברהיטי הגן". זה יותר גרוע מלא לכתוב בכלל. זה לייצר קורלציה בין נבלה לטריפה, זה לקבור את הסיפור. עיתון רציני ואובייקטיבי, שטובת הקורא אל מול עיניו, אמור לקחת את נושא ריהוט הגן ולחפור בו מכל הכיוונים.
גונן גינת: אני ממש מתנצל שאנחנו לא מקבלים את התזה (הלא נכונה, אבל מה חשובות העובדות) של "ידיעות". זה ממש לא בסדר מצדנו (אגב, לפחות לפני שבועיים, בחוג התנ"ך של בית ראש הממשלה, רהיטי הגן הללו היו במעון ראש הממשלה בירושלים. מה שאומר שכדאי אולי לבדוק טוב יותר את מה שמספר מני נפתלי).
״ידיעות״ היום? "ישראל היום" לפני שבוע
כל עורך מכיר את הרגע המצער שבו פרויקט שהגה ושעליו עמל זמן ממושך, מופיע לפתע אצל המתחרים. זה, כמובן, מעורר את הדילמה הוותיקה: לפרסם או לא לפרסם? האם לגנוז בצער את הפרויקט המושקע, או להתעלם בהפגנתיות מהמתחרים ולפרסם אותו במועד. ההתלבטות הזו יכולה הייתה להעסיק את עידן מוטולה, עורך מוסף "ממון" של "ידיעות". בשישי שעבר פרסם "ישראל היום" (למעלה) כתבה שעסקה בשאלה למה מחירי האוכל והשתייה בדיוטי פרי יקרים משמעותית בהשוואה למחירים בארץ. חלף שבוע וביום שישי האחרון כיכבה בעמוד השער של "ממון" (למטה) כתבה דומה באותו נושא ממש.
זמן צהוב
אני הולך במישור ונהנה כשלפתע הסלולרי שלי מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"מה חדש, הורביץ?", הוא שאל בעליצות, "איך היה בבדיקת השקיפות העורפית של נינט? כבר שוחחת עם הגינקולוג?".
"ראשית, עברו שמונה שנים מאז הפעם האחרונה ששוחחתי עם גינקולוג", עניתי בתרעומת קלה. "ושנית, מה לי ולנינט?".
"אל תיתמם", אמר הקונספירטור, "בתור מי שכותב מדור רכילות שבועי, רק טבעי שתעסוק בנינט ותדובב גינקולוגים".
"אני שוקד על טור תקשורת מקצועי", הגבתי. "ואין לי עניין ברכילות".
"ההכחשות לא יעזרו", המהם הקונספירטור, "בטח לא אחרי שעקיבא חשף את פרצופך האמיתי".
"עקיבא נוביק?!", שאלתי בחוסר אמון.
"לא בטוח שאתה צודק", הרהרתי בקול רם. "יכול להיות שזה סתם צירוף מקרים".
"בטוח שאני צודק, הורביץ, בטוח", נפנף אותי הקונספירטור. "אחרת איך זה שבטור שלך בשבוע שעבר הופיעה הפניה רכילותית צהובה עם תמונה של אור דניאל בחוטיני?".
"תשמע, העסק הזה קצת יותר מורכב מהאופן שאתה מתאר אותו", אמרתי במתינות. "מה שכן, אני מודה שיש כאן מידה מסוימת של אמביוולנטיות. מצד אחד, התמונה של אור דניאל הביאה לטור 105,368 כניסות, וזה כמובן משמח. מצד שני, מדובר היה באייטם בעל חשיבות ציבורית. האמן לי שאני משתדל שלא לעסוק ברכילות שלא לצורך".
"באמת, הורביץ?", גיחך הקונספירטור. "ואיך זה למשל בא לידי ביטוי?".
"בהרבה דרכים", אמרתי בגאווה. "למשל, כבר חצי שנה אני מתאפק ולא מזכיר בכלל את הסיפור הרכילותי על המכתב שאחד מכתבי 'ידיעות' שלח לצמרת העיתון בקשר להתנהלות הלקויה לדעתו במערכת העיתון בירושלים, מכתב שגרם לכמה מהקולגות שלו בסניף לכעוס עליו מאוד".
"יפה מאוד, הורביץ", התפעל הקונספירטור. "אכפת לך אולי לספר לי מיהו הכתב?".
"אני משתדל שלא להתדרדר לרכילות", חתמתי את הדיון.
"לזה אתה קורא רכילות, הורביץ?", נדהם הקונספירטור. "זה הרי סיפור מעולה, שלא השכלת למנף בזמן אמיתי. לא פלא שאתה הולך מדחי אל דחי, ומקדיש אייטמים מגוחכים למיקרו סלבים? למה שלא תכתוב למשל על דמות גדולה מהחיים כמו משה?".
"משה רבנו?", שאלתי ביראת כבוד.
"משה אדרי", תיקן אותי הקונספירטור. "שמעתי שהוא במשא ומתן מתקדם על שיתוף פעולה עסקי עם הדס וירון, הבת והחתן של נוני, שמובילים בהצלחה את ADD. וזו כבר נשמעת לי רכילות הרבה יותר יוקרתית ומעניינת".
"באיזה אופן?", שאלתי בעניין.
"אתה לא חד, הורביץ", נזף הקונספירטור. "לא היה מעניין אותך לדעת איך משה, חברו הטוב ושכנו הקרוב של ביבי, יצליח לזגזג בין החיבור הוותיק שלו עם שרה לחיבור החדש עם משפחת העיתון שכל כך שונא אותו? אבל עזוב, אתה לא בליגה של הרולניקים והשטרסלרים. תמשיך להתעסק ברכילות זולה. למה שלא תכתוב על כך שרוסלנה רודינה ואייל גולן כבר נמצאים בחודש הרביעי להיריון?".
"כי הסברתי לך כבר", אמרתי בהתנשאות מסוימת. "אני לא עוסק בחומרים צהובים".
"בטוח שזו הסיבה?", פקפק הקונספירטור. "או שאולי אתה מנסה להצניע פרשה חמורה הקשורה ל'קשת' רק כדי לשמור על מקום העבודה שלך?".
"איזו פרשה חמורה ב'קשת' יכולה להיות קשורה להריון של רוסלנה?", השתוממתי.
"אתה אולי כבר שכחת, הורביץ, אבל אני לא", כעס הקונספירטור. "לא שכחתי מה קרה לפני כמעט חודשיים אצל החברים שלך בתכנית הבוקר של קשת. להזכיר לך?".
"בשמחה", אמרתי בעצב.
"בבקשה", אמר הקונספירטור. "בבוקר שבו צחי, כתב הרכילות של 'ידיעות', פרסם ראשון, מיד אחרי ליאורה, שרוסלנה בהריון, מגיש פינת הבידור בתכנית הבוקר שלכם, ליאון רוזנברג, פקפק בידיעה הזו ואמר את המילים הבאות, ואני מצטט: 'האם ייתכן שאייל גולן ורוסלנה רודינה מצפים לילד משותף? זה בכוונה עם סימן שאלה בסוף, כי כנראה שהתשובה היא לא. לא כרגע'. והנה השבוע, הורביץ, התברר ש'ידיעות' צדקו בגדול וש'קשת', לעומת זאת, טעתה בקטן. מה יש לך לומר להגנתך?".
"ראשית, לא מן הנמנע שהסיפורונצ'יק הזה יניב לטור שלי הפניה אקטואלית חשובה וערכית שתזכה להרבה כניסות", אמרתי בסיפוק קל. "ושנית, לא הייתי מוציא מכלל אפשרות שאולי בכלל מדובר באיזשהו סוג של צירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".