מי נגד מי השבוע
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako

הצעה מגונה (20): 120 מי יודע?

מסכן גלעד ארדן. מצד אחד, הוא חייב תודה גדולה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ששידרג אותו השבוע למשרד הפנים, ועוד השאיר לו כבונוס את הרפורמה הנוצצת ברשות השידור. מצד שני, בשנה האחרונה זכה ארדן, לא פעם ולא פעמיים, בפינוקים יוקרתיים ב"ידיעות אחרונות". מצד אחד, הדבר האחרון שארדן רוצה זה שיסור חינו אצל שרה. מצד שני, הדבר הלפני אחרון הוא הרחקתו ממועדון המיוחסים של "ידיעות" (ועוד אחרי שהשקיע בנאום מרגש בפרמיירה של סדרת הדגל "היחידה"). כל זה טוב ויפה, אלא שביום רביעי הקרוב יצטרך ארדן להחליט עם מי משני הצדדים הוא פחות חושש להסתבך: עם לשכת ראש הממשלה או עם צמרת "ידיעות". באותו יום, אם לא יחול (עוד) שינוי של הרגע האחרון, תצביע הכנסת בקריאה טרומית על הצעת החוק המגונה שיזם איתן כבל, הצעה שנועדה למנוע חלוקת עיתונים בחינם ולפגוע ב"ישראל היום".

מסכן יאיר שמיר. מצד אחד, שר החקלאות ממש לא היה רוצה לקלקל (שוב) את היחסים המורכבים עם הבוס, אביגדור ליברמן, מהבולטים והנלהבים שבתומכי ומובילי הצעת החוק הבעייתית נגד "ישראל היום". מצד שני, שמיר קיבל פה ושם אי אלה צ'ופרים מעיתונו החינמי של שלדון אדלסון. אלא שביום רביעי הקרוב גם שמיר יצטרך להחליט עם מי משני הצדדים הוא פחות חושש להסתבך: עם ראש הסיעה שלו, או עם "ישראל היום".

גם גלעד ארדן וגם יאיר שמיר התחמקו השבוע מתשובה לשאלה ישירה ופשוטה: האם הם בעד או נגד הצעת החוק של איתן כבל. שניהם בחברה טובה. ב-48 השעות האחרונות פנינו לכל 120 חברי הכנסת ו/או עוזריהם הפרלמנטריים ו/או דובריהם. במפתיע או שלא, רובם המכריע עדיין מתחבטים בסוגיה הנפיצה, וככל הנראה ימשיכו לעשות זאת עד שממש לא תהיה להם ברירה והם יצטרכו, רחמנא ליצלן, לחשוף את עמדותיהם (או לחפש תרוץ מוצלח להיעדרות מאולם המליאה). רבים מהח"כים, ממש כמו השרים ארדן ושמיר, נעים על קו המתח שבין הציפיות שנתלות בהם ברחוב מוזס 2 ללחצים שמופעלים עליהם מלשכת ראש הממשלה ולעיניים שבוחנות אותם ברחוב השלושה 2.

וכעת – לתוצאות:

46 חברי כנסת מסרו לנו כי טרם החליטו כיצד להצביע בנוגע להצעת החוק, ואלה שמותיהם: משולם נהרי, אמנון כהן, אורי מקלב, יואב בן-צור, אבישי ברוורמן, דוד צור, אלי ישי, יעל גרמן, יעקב מרגי, יעקב ליצמן, רונן הופמן, קארין אלהרר, שי פירון, סתיו שפיר, צחי הנגבי, עוזי לנדאו, חמד עמאר, מיכל בירן, שמעון אוחיון, מיקי לוי, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ, אריה דרעי, ישראל חסון, עיסאווי פריג', סופה לנדבר, חיליק בר, תמר זנדברג, דוד אזולאי, יצחק וקנין, אברהם מיכאלי, יעקב אשר, מנחם אליעזר מוזס, מאיר שטרית, באסל גטאס, עמרם מצנע, דב חנין, חנא סוויד, עפו אגבאריה, אבי וורצמן, זבולון כלפה, ניסן סלומיאנסקי, שלי יחימוביץ', אלכס מילר, פאינה קירשנבאום ועליזה לביא.

38 חברי כנסת נוספים לא היו מעוניינים להגיב לשאלה האם הם תומכים או מתנגדים להצעת החוק, ואלה הם: חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, אורלי לוי-אבקסיס, פואד בן-אליעזר, משה יעלון, יריב לוין, נחמן שי, יצחק כהן, ישראל אייכלר, מאיר כהן, מיכל רוזין, מיקי רוזנטל, גלעד ארדן, משה מזרחי, ציפי חוטובלי, מירי רגב, יצחק אהרונוביץ', יפעת קריב, עדי קול, מאיר פרוש, לימור לבנת, יובל שטייניץ, רות קלדרון, משה גפני, יצחק הרצוג, מרב מיכאלי, סילבן שלום, ישראל כ"ץ, חיים כץ, יעקב פרי, עפר שלח, ציפי לבני, אלי בן-דהן, יאיר שמיר, אחמד טיבי, נפתלי בנט ועמר בר-לב.

לסיכום: 84 ח"כים, יותר משני שליש מחברי המשכן, בחרו להימנע מלחשוף את עמדתם בנוגע להצעת החוק. שני חברי כנסת נוספים מסרו כי לא ישתתפו בהצבעה: יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, ויו"ר סיעת יש עתיד, שר האוצר יאיר לפיד (שאשתו, ליהיא, מועסקת בקבוצת "ידיעות").

רק פחות משליש מחברי המליאה, 34 חברי כנסת, הסכימו לומר לנו כיצד יצביעו. יחסי הכוחות בין שתי הקבוצות הם כמעט תיקו, מה שמגביר את המתח לקראת יום רביעי הקרוב.

18 חברי כנסת מסרו כי יצביעו בעד הצעת החוק, ואלו הם: איתן כבל, עמיר פרץ, שאול מופז, שמעון סולומון, יואל רזבוזוב, דוד רותם, אילן גילאון, טלב אבו ערער, מסעוד גנאים, אברהים צרצור, מוחמד ברכה, אראל מרגלית, איציק שמולי, אביגדור ליברמן, איילת שקד, רוברט אילטוב, אלעזר שטרן וליאון ליטניצקי.

לעומתם, 16 חברי כנסת מסרו כי יתנגדו להצעת החוק, ואלו הם: בנימין נתניהו, נסים זאב, פנינה תמנו-שטה, משה פייגלין, בועז טופורובסקי, דב ליפמן, זאב אלקין, אופיר אקוניס, גילה גמליאל, רינה פרנקל, אורי אורבך, אורי אריאל, מרדכי יוגב, שולי מועלם, אורית סטרוק ויוני שטבון.

להתראות (בלי נדר) ביום רביעי הקרוב, למרות שאפשר להניח כי עשרות ח"כים ינסו לפרגן לעצמם חופשות שתוכננו מראש ו/או טיולים משפחתיים של הרגע האחרון ו/או סיורי שטח דחופים ו/או סתם שפעת.

האם יצליח גלעד ארדן, למשל, להאריך את שהותו בארה"ב? (שנאמר: "קובי, אתה יכול לארגן לי בדחיפות ביקור מקצועי מקיף בפזורה הבדואית, ביום רביעי הקרוב, מהבוקר ועד הלילה, כדי שאוכל לגבש את עמדתי בנוגע להמלצות ועדת פראוור? מה אתה אומר, קובי? זה לא מסתדר? חבל. חבל מאוד. מה לגבי מתקן חולות? לא היה כדאי ששר הפנים המיועד ישהה בו יממה, ביום רביעי הקרוב, כדי לבחון באופן אישי את סוגיית מבקשי המקלט? תגיד, נשאר להם שם מקום פנוי או שהכל סולד אאוט? אפשר לבקש מקלט?"). 

הצעה מגונה (21): חבר נוסף במועדון המיוחסים

לפני כשמונה חודשים, בפברואר 2014, פרסם תומר אביטל – לשעבר עיתונאי "כלכליסט" מבית "ידיעות" וכיום מוביל היוזמה הברוכה "מאה ימים של שקיפות" – סטטוס מרומז בדף הפייסבוק שלו בזו הלשון: "איזה יופי ש'ידיעות אחרונות' מפרגנים יום ביומו כבר שבועות ארוכים לאותו ח"כ צעיר ונמרץ. כל הכבוד על העיתונות החדשה – בה הם מציפים את קוראיהם המוערכים ביותר תמונות של נבחר ציבור מסוים משל בר רפאלי. אני משוכנע שהחליטו לרוממו ללא דיל סטייל 'תשגר את התלונה ההיא נגד 'ישראל היום'', או 'תעזור למנוע את החקיקה הזו למניעת פרסומי טבק', ובמקרה הוא עשה את שניהם".

מיהו הח"כ הלא ממש מסתורי שנכנס בסערה למועדון המיוחסים של "ידיעות אחרונות"? איציק שמולי, כמובן, שגם תומך (ר' באייטם הקודם) בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם. בדצמבר 2013 פנה שמולי לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים. למחרת, כמובן, תוגמל הח"כ הנמרץ באייטם פלוס תמונה ב"ידיעות". בינואר 2014 נודע כי שמולי נמנה עם חברי הכנסת הפועלים לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון. באותו חודש זכה שמולי ללא פחות מחמישה אזכורים מפרגנים ב"ידיעות". בארבעה מתוכם התנוססה תמונתו.  

ביום שלישי שעבר שוב צ'ופר שמולי ב"ידיעות". העילה הפעם: בעוד כחודשיים יישארו 200 אלף גמלאים ללא ביטוח סיעודי, ושמולי הוא יו"ר שדולת הגמלאים בכנסת שדנה בנושא. אמנם גם ח"כ נחמן שי, שותפו של שמולי לראשות השדולה, הוביל את הדיון איתו, ובכל זאת באייטם – הפתעה הפתעה – שובצה אך ורק תמונתו של שמולי. שי, לעומת זאת, נאלץ להסתפק באזכור אגבי באותיות הקטנות. צירוף מקרים? נשאיר את זה לקונספירטור, ונתפנה מיד לקלסרים האהובים כדי לספור באובססיביות מסוימת כמה ואילו אזכורים קיבל שמולי מ"ידיעות" מאז תחילת השנה:

ובכן, מאז יום רביעי, 1 בינואר 2014, ועד יום שלישי שעבר, 28 באוקטובר (כולל), לאורך תקופה של 43 שבועות בדיוק, זכה חבר הכנסת שמולי ללא פחות מ-52 אזכורים ב"ידיעות". ממוצע של 1.2 אזכורים בשבוע (או כמעט חמישה אזכורים בחודש). לשם השוואה, באותה תקופה ממש הוזכר שמולי ב"ישראל היום" פי ארבעה פחות, רק 13 פעמים. ממוצע של 0.3 אזכורים בשבוע (או קצת יותר מאזכור אחד בחודש). לאורך 43 השבועות הללו פינק "ידיעות" את שמולי בלא פחות מ-24 צילומים. ב"ישראל היום" הופיעו שתי תמונות שלו בלבד. כל האזכורים של שמולי ב"ידיעות" היו חיוביים או ניטרליים. גולות הכותרת: מקבץ אייטמים, בולטים יותר או הרבה יותר (ומלווים בתמונה כמובן), על יוזמות והצעות חוק של שמולי לאורך השנה, כפולה שכתב שמולי ל"מוסף לשבת" על החיים בלוד תחת מתקפת טילים, שני אייטמי ליקוק שפתחו את מדור הרכילות העסקית "בועות" (האחת על שכר הדירה שהעלו לשמולי והאחרת על מניה שרכש בבנק החברתי), צילום נוצץ של שמולי עם כלבתו ביפה בכפולת האמצע (מתחת לאיתן כבל והחתולה המיתולוגית דידי), ועוד ועוד. תקצר היריעה.

מי נגד מי 104
מקבץ פינוקים לאיציק שמולי ב"ידיעות". יש כרטיס מועדון?
איציק שמולי, יש לך כרטיס מועדון?
"מה יש לי?"

כרטיס מועדון.
"כרטיס מועדון? לאן? לאיזה מועדון?".

מה זאת אומרת לאיזה מועדון? מועדון המיוחסים של "ידיעות אחרונות", כמובן. איך זה להיות באותו מועדון יחד עם איילת שקד, נפתלי בנט, דליה איציק, חיים רמון, איתן כבל ועוד רבים וטובים?
"אני לא מבין את השאלה".

אז אשאל זאת אחרת: יש לך הסבר אחר לעובדה שזכית מ"ידיעות" ל-52 פירגונים ו-24 תמונות?
"האמת שלא עקבתי, אני שמח שיש מי שעוקב, אבל אני מציע שתבדוק גם באילו עוד מקומות אני קיבלתי חשיפה יפה, גם ברדיו, ואני שמח על כך שיש ביטוי באמצעי התקשורת לעבודה הקשה והמאומצת שאני עושה".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב. 

הצעה מגונה (22): אין צדיקים בסדום

בשבוע שעבר התברר כי מספר הפעמים שבהן הופיעה תמונתו של איתן כבל ב"ידיעות אחרונות" זינק כמעט פי שניים בחצי השנה שבה עמל הח"כ הנמרץ על הצעת החוק נגד "ישראל היום". זאת בהשוואה לחצי השנה שלפני כן. גם כמות האזכורים של כבל ב"ידיעות" עלתה בהתאמה בלא פחות מ-70 אחוזים. לאור זאת, עולה כמובן השאלה המתבקשת כמה פעמים ובאיזה אופן הוזכר כבל אצל המתחרה המר, "ישראל היום", לפני ואחרי השקת הצעת החוק. הנה התוצאות:

בשלושת החודשים שקדמו ל-19 במרץ 2014, התאריך שבו נודע על הצעת החוק, הוזכר איתן כבל ב"ישראל היום" 14 פעמים. ארבעה מהאזכורים (28.6 אחוז) היו חיוביים, שניים מהאזכורים (14.3 אחוז) היו שליליים, וכל שאר שמונת האזכורים (57.1 אחוז) היו ניטרליים. לעומת זאת, בשלושת החודשים שלאחר פרסום הצעת החוק הוזכר כבל ב"ישראל היום" 20 פעמים. אפס מהאזכורים (0 אחוז!) היו חיוביים, 19 מהם (95 אחוז!) היו שליליים, ואזכור אחד בודד (5 אחוז) היה ניטרלי.

מי נגד מי 104
"ישראל היום" מתנכל לאיתן כבל. חמש תמונות בטור נאצה אחד
ויש גם תמונות כמובן: בשלושת החודשים לפני שנודע על הצעת החוק פרסם "ישראל היום" פעם אחת בלבד תמונה של איתן כבל, ופעם נוספת איור שלו (זה קרה כאשר כבל פרסם ב"ישראל היום" מאמר נגד חוק המשילות והעלאת אחוז החסימה. היו זמנים ברחוב השלושה). לעומת זאת, בשלושת החודשים שלאחר מכן זינק מספר הצילומים של כבל פי שמונה ועמד על לא פחות מ-16 תמונות, שכולן כמובן הוצמדו לאייטמים נגדו. איך אמר כבל בעצמו רק בשבוע שעבר? אין צדיקים בסדום.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

מבחן אמריקאי: מי באמת הגן בחירוף נפש על הטינופת?

מי כתב השבוע, ביום שבו הושמעו הקלטות שולה זקן, את הטקסט הנוקב הבא? (התשובה הנכונה והמפתיעה למחצה מחכה לכם ממש לפני הקונספירטור):

לכו אחורה וראו בתקשורת מי הגן בחירוף נפש על הטינופת הזה. שמות. עיתונים. ערוצים. מי המשת"פים של האיש שהקלטות האלה חיסלו אותו סופית במידה שגם גדולי פרקליטיו ואף אלי זהר מטהר השרצים לא יצילו. הגנב החמדן, שבין היתר שלח חיילים אל מותם בלבנון ועזה. כשעלתה זעקת טיהורו הזמני והשנאה לפרקליט המדינה האמיץ, ראו מי היה שם. אני גאה על מה שכתבתי אז. אם לא שמן לפחות שם טוב. למה הוא עדיין חופשי? בוזגלו או רבינוביץ' היו נשארים כך לבלות בחוץ?

א. עורך "ישראל היום", מטוס האף 35 המשוכלל עמוס רגב, משגר עוד טיל מדויק לעבר מה שהגדיר עד לא מזמן כאימפריית הרשע.

ב. עיתונאי "ישראל היום", טנק המרכבה דרור אידר, מכוון עוד פגז אל העיתון שפעם הייתה לו מדינה.

ג.  עורך המוסף הפוליטי של "ישראל היום", תותח הוולקן גונן גינת, ממשיך בירי ארטילרי לעבר מטרות ברחוב מוזס 2.

ד. עיתונאי "ידיעות אחרונות", יגאל סרנה, תוקף (בין השאר) את העיתון שמעסיק אותו, שהתאמץ, פעמים רבות, להגן בחירוף נפש על אהוד אולמרט. 

אם כן, יונית, שוב הוכח: החיפזון מן השטן

אין ויכוח על הישגיו המרשימים של גיא פלג, הכתב לענייני משפט של חדשות ערוץ 2. העובדה שפלג סיים את תשע"ד עם לא פחות מעשרים סקופים באמתחתו, ושגם השנה הוא עדיין ניצב בראש טבלת מלכי השערים, מדברת בעד עצמה. ולמרות זאת, לא פחות משלוש פעמים בתקופה האחרונה מיהר פלג לפרסם בקול תרועה רמה חשיפה דרמטית שזמן קצר לאחר מכן התבררה כאמת לשעתה במקרה הטוב או כבלתי מדויקת עד מוגזמת במקרה הרע. שנתחיל? יאללה.

החיפזון מן השטן (1): המשטרה בודקת מידע על רובי ריבלין

הדיווח: המקרה הראשון הובלט במהדורה המרכזית ששודרה לפני כמעט שלושה חודשים, ב-10 באוגוסט. "לראשונה מזה 33 יום אנחנו פותחים עם כותרת שאינה קשורה ללחימה", הכריזה יונית לוי בראשית המהדורה, ופנתה לכתבנו לענייני משפט. מהאולפן בתל אביב דיווח פלג כי "המשטרה בודקת מידע ולפיו נעברו עבירות פליליות של הנשיא הנבחר רובי ריבלין, עבירות פליליות הקשורות להתנהלותו הכספית". פלג הדגיש כי "מדובר במידע שהגיע למשטרה אחרי בחירתו של ריבלין לתפקיד נשיא המדינה. המידע המודיעיני דיבר על כך שריבלין כבר לפני יותר מעשר שנים קיבל במזומן אלפי שקלים מאיש העסקים, הקבלן דודי אפל".

מי נגד מי 104
גיא פלג מדווח (1). בתום השידור התברר: הטענות נגד ריבלין נמצאו משוללות יסוד

ההמשך: תשע דקות אחרי תום המהדורה פרסמו גידי וייץ ורויטל חובל ב"הארץ" כי אכן היועץ המשפטי לממשלה בדק טענה לפיה הועברו לריבלין כספים שלא כדין, אך כשלושה שבועות לפני הדיווח של פלג הוא כבר מצא אותה משוללת יסוד. פלג פרסם למחרת פוסט בפייסבוק, שבו ניסה להגן על הפרסום הלא מדויק שלו, אבל זה לא שינה את העובדה שניסוח הידיעה בלשון הווה ("המשטרה בודקת") היה שגוי במועד השידור.

החיפזון מן השטן (2): נמצאו קלטות ברק בפרשת הרפז

הדיווח: המקרה השני אירע במהדורה המרכזית ששודרה לפני שבועיים, ב-23 באוקטובר, שנפתחה גם היא בדרמטיות רבה. "נמצאו הקלטות של אהוד ברק בפרשת הרפז", הודיעה יונית לוי בהתרגשות לצופי המהדורה והדגישה כי "אנחנו פותחים בהתפתחות יוצאת דופן בפרשה הבלתי נגמרת המכונה 'מסמך הרפז'. כבר היה נדמה שהיא הופכת להיות פרשת אשכנזי, והערב זה כבר נראה יותר כאילו המטוטלת זזה לכיוונו של אהוד ברק, כי נמצאו הקלטות של אהוד ברק בפרשת הרפז". מיד לאחר מכן פנתה לוי לפלג שהדגיש שוב כי "בהחלט מדובר בהתפתחות דרמטית", הזכיר כי "במשרד הביטחון טענו לאורך כל השנים שבקלטות שתיעדו את שיחותיו של שר הביטחון לשעבר אהוד ברק הייתה איזושהי תקלה... אבל התפתחות דרמטית כפי שאמרת: בימים האחרונים נמצאו בכספת של אחד מקציני הביטחון, שכבר לא עובד במשרד הביטחון, תקליטורים שתיעדו את השיחות בלשכתו של שר הביטחון לשעבר". בסיום הדיווח ציינה לוי כי "זה יכול לפתוח את כל הפרשה הזו מחדש. כל הצד של אהוד ברק, שחשבנו כפי שאמרת שנעלם, עכשיו זה קיים". "חד משמעית", ענה לה פלג בתגובה.

מי נגד מי 104
גיא פלג מדווח (2). בתום השידור התברר: הקלטות של ברק אינן קשורות לפרשת הרפז

ההמשך: חצי שעה בלבד לאחר תום המהדורה הודיע דובר משרד הביטחון כי על שני התקליטורים שנמצאו הופיעו התוויות 2006 ו-2012, שנים שכלל אינן רלוונטיות לפרשת הרפז. ביום שני האחרון פרסם יוסי אלי ב"וואלה!" כי על פי הערכת המשטרה הקלטות שנחשפו אינן קשורות לפרשת הרפז.

החיפזון מן השטן (3): העבריין מוטי חסין נמלט מהארץ

הדיווח: ארבעה ימים לאחר חשיפת קלטות ברק, בשעת צהריים של 27 באוקטובר, העלה פלג ל-mako ידיעה לפיה קיים חשש ממשי כי העבריין מוטי חסין נמלט מהארץ. "מחדל חמור: רגע לפני הערעור בעניינו, העבריין מוטי חסין, מי שמוגדר במשטרה כיורשו של יצחק אברג'יל, נמלט הבוקר מהארץ לבולגריה", כתב פלג. "על פי ההערכות במשטרה, חסין ברח יחד שותפו, שלומי זלמן ניאמצ'יק". בערב שודרה ידיעה דומה גם במהדורה המרכזית.

ההמשך: כבר למחרת חזר מוטי חסין לארץ.

מי נגד מי 104
גיא פלג מדווח (3): יום למחרת השידור התברר: מוטי חסין חזר לארץ

גיא פלג, מה תגובתך?
"בעניין ריבלין אני חוזר וטוען כי בזמן הפרסום בדיקת החשדות הייתה בעיצומה. ההודעה על הסגירה הייתה אך ורק בשל הפרסום בחדשות 2, שתפס את המערכת במבוכה, אילץ את כל הגורמים לכנס התייעצויות טלפוניות בהולות והאיץ את קבלת ההחלטות. בעניין הרפז: דובר משרד הביטחון, שתחילה הכחיש מכל וכל את הידיעה, טילפן בשתי דקות לשמונה ואמר: 'אני מצטער. תגובתי הראשונה הייתה לא נכונה'. לכן רצנו לשדר. הסתייגותו הופיעה דקות אחר כך, ומיד הבהרנו זאת ובשידור. אגב, גם כאן התברר בדיעבד כי הקלטות שנמצאות עכשיו בבדיקה בהוראת היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של משרד הביטחון נמצאו שלושה שבועות לפני הפרסום. איש לא עדכן על כך את בכירי משרד הביטחון, ואלה עודכנו ונבהלו רק בשל פנייתי.

"באשר למוטי חסין: החשש הוודאי לבריחתו עלה בפנייה לבית המשפט העליון שהוגדרה 'בהולה'. זו הייתה ההערכה בקרב בכירי המשטרה והפרקליטות. טוב היה אילו בפרסום הראשוני באינטרנט היינו מוסיפים 'חשש כבד', אבל הידיעה תוקנה בתוך דקות ברוח זאת וכמובן שזה היה הנוסח בכל מהדורות החדשות בטלוויזיה". 

הידיעה על מותו הייתה מוקדמת

דוריאן פסקוביץ' הוא יהודי אמריקאי בן 93 וחצי עם חתיכת סיפור חיים. בשנת 1956 הביא לישראל את גלשן הגלים הראשון וכך נולד כאן ענף ספורט חדש.  בתחילת שנות ה-70 הקים בדרום קליפורניה את בית הספר לגלישה הראשון בעולם. במשך שנים התגורר עם אשתו ותשעת ילדיו בקרוואן והם נדדו ברחבי ארצות הברית.

ביום חמישי שעבר, קצת אחרי השעה 11 בבוקר, בעת שפסקוביץ' אושפז במצב קשה במרכז הרפואי Crystal Cove בקליפורניה, הועלתה בערוץ הספורט של ynet הכותרת הבאה:

מי נגד מי 104
האייטם בערוץ הספורט של ynet. פורסם חמישה ימים לפני מותו של פסקוביץ'

האייטם השגוי שהה באוויר זמן רב. שבע שעות לאחר שהועלה, צייצה לינוי בר-גפן: "ynet קצת מקדימים את זמנם. הידיעה הזו איננה נכונה, האיש חי (אולי לא לעוד זמן רב, אבל חי)".

בהמשך היום הסיר ynet את האייטם. ביום ראשון פניתי לבנו של פסקוביץ', ג'ושוע, כדי לדרוש בשלומו של אביו. "אבא שלי חי", הוא עדכן. "נאמר לנו שהוא עומד למות לאור העובדה שהוא לא אכל או שתה. הרופא אמר שאנחנו צריכים להיפרד ממנו, ואז אחותי כתבה פוסט קצת לא ברור בפייסבוק שממנו כולם הניחו שהוא נפטר. הפוסט שלה הפך לוויראלי וקיבלנו מאות מסרי תנחומים. עכשיו אבא חזר לתרופות שלו, ואנו מנסים לחזק אותו כדי לקחת אותו להרפתקה אחרונה אחת בפיג'י".

ביום שלישי אחר הצהריים, חמישה ימים אחרי הפרסום הנמהר בערוץ הספורט של ynet, הודיע ג'ושוע פסקוביץ' באופן רשמי ומוסמך על מותו של אביו. שנאמר: הנה בא עוד גל גדול / זהירות, רק לא ליפול.

ב-ynet נמנעו מלהגיב. 

אבירמה גולן VS גדעון לוי

ביום ראשון האחרון פרסם גדעון לוי בעמודי הדעות של "הארץ" מאמר שבו נימק על פני 486 מילים מדוע הוא שונא את ירושלים. בין הסיבות: "היא עיר מכוערת ומקוממת", "אפילו יופיה של העיר העתיקה נמחק מזמן", "ישראלי חילוני, ליברלי והומני לא יכול לאהוב את ירושלים – אי אפשר לאהוב עיר במצבה הלא מוסרי" ועוד כהנה וכהנה.

בצהריים העלתה האדריכלית נעמה ריבה בדף הפייסבוק שלה פוסט תגובה נוקב למאמרו של לוי, וכך כתבה: "אני לא חושבת שאיש שגר בשכונת רמת אביב, ששברה את הרצף העירוני המופלא של תל אביב ושמורכבת מאוסף של שיכונים כעורים שרק בשל מיקומם זכו למיתוג מוצלח, יש איזושהי זכות להביע דעה כה מזלזלת על איזשהו מקום אחר. לא רק בישראל, אלא בגלקסיה באופן כללי".

אבירמה גולן
אבירמה גולן. גדעון לוי? חסר תרבות | צילום: דן פורגס
בין המגיבים לפוסט של ריבה הייתה גם בכירת "הארץ" לשעבר, אבירמה גולן, שגם כיום מפרסמת בו לעתים טורי דעה. לוי אמנם הצהיר בנחרצות בטורו כי ישראלי, חילוני וליברלי לא יכול לאהוב את ירושלים, אבל גולן – ישראלית, חילונית וליברלית – הפריכה את התזה. "אני נורא אוהבת את ירושלים. לא יכולה לגור בה כבר, אבל אוהבת אותה נורא. ומשם באתי", כתבה והוסיפה: "נכון, נעמה, זה לא דיון על עירוניות אלא על תרבות. אדם שמביע שנאה נבובה וקלת-דעת כזאת לעיר שלמה, הוא פשוט אדם חסר תרבות".

גדעון לוי, לא שאני רוצה לסכסך, חלילה. בעצם אני כן רוצה. אבירמה גולן טוענת שאתה חסר תרבות, בגלל שהבעת שנאה נבובה וקלת דעת כלפי עיר שלמה. תרצה להגיב?
"לא, תודה". 

מיקי רוזנטל VS גיא רולניק

ובאותו יום ראשון העלה גיא רולניק לטוויטר מחמאה קצרה בזו הלשון: "כל הכבוד לאראל מרגלית. מחברי הכנסת הבודדים שיודעים את לוח הכפל ומבינים כיצד עובדים מונופולים. מסביר את הבלוף של לפיד".

אין תמונה
מיקי רוזנטל. גיא רולניק? מרטיר ומטיף
רולניק צירף לציוץ לינק לאייטם ב"דה מרקר", שבו קרא ח"כ מרגלית לבדוק את הבטחת שר האוצר לפיד לתת מענק לאסם לצורך הקמת מפעל לייצור גלידה בערד. יכול להיות שמיקי רוזנטל לא ממש אהב את הפירגון לחברו לסיעת העבודה? אין לי מושג, אבל בתגובה לציוץ התמים למדי של רולניק, הפגיז רונזטל ברצף שבעה ציוצים. הנה הם, בזה אחר זה: "שוב הממציא של הגלגל מחלק ציונים לכל העולם. קצת צניעות לא תזיק גם לך"; "גיא רולניק מרבה להכליל על כל סוגיה בעולם, הרבה פעמים מבלי לבדוק נתונים בסיסיים"; "זה נכון גם לגבי חברי כנסת שאת רובם רולניק לא פגש ולא יודע מה יכולתם או השכלתם"; "הוא משמיץ שיטתי של כל מי שלא נמנה עם עדת מעריציו. את העבודה העיתונאית נטש לטובת מיסיון המחוברים"; "העובדות כבר פחות משמעותיות כשאתה הופך למרטיר ומטיף ומשוכנע שכל האמת וכל החוכמה נמצאים באמתחתך"; "הפתרונות של רולניק לכל סוגיה נלקחות מאותו תנ"ך, בלי קשר לשוני ביניהן"; "רולניק תרם רבות לדיון הכלכלי-ציבורי בעבר, ברם הפך כעת לרמקול של מנטרות שחוקות שחוזרות על עצמן לעייפה".

גיא רולניק סירב להגיב. 

הציטוט מול המציאות: טבעונות פוגעת בפוריות (ואפילו יש חמישה גברים שזה קרה להם!)

הציטוט: "טבעונות פוגעת בפוריות הגבר, כך קובע מחקר חדש בארצות הברית" (הפניית שער לידיעה מאת הכתב לענייני בריאות של "ידיעות אחרונות", ירון קלנר. האייטם הנרחב כיסה את רוב כפולת האמצע, קיבל את כותרת הגג "בשורה לגברים שנמנעים מאכילת בעלי חיים: עלולות להיות לכם בעיות פוריות", ואף זכה לפולואפים. "ידיעות אחרונות", 28.10.2014).

המציאות: אף אחד כמובן לא מצפה מ"ידיעות" להפוך לז'ורנל מדעי, ובכל זאת התעמקות מינימלית במחקר, שפורסם בכתב העת Fertility and Sterility, לא הייתה מזיקה. לו עשה זאת הכתב קלנר, יכול היה לגלות עד מהרה שבמחקר השתתפו 443 אוכלי בשר, 26 צמחונים וחמישה טבעונים בלבד. פוטנציאל לכאורי לבעיה סטטיסטית מסוימת? לא נכחיש זאת. אגב, שמונה ימים לפני "ידיעות" פרסם ה"טלגרף" הבריטי את דבר המחקר, אבל שם לפחות ציינו את המספרים.

מי נגד מי 104
ההפניה (למעלה) והאייטם על המחקר הסנסציוני. 443 אוכלי בשר, חמישה טבעונים בלבד
ירון קלנר, אתה לא חושב שזה קצת בעייתי לכתוב בנחרצות שטבעונות פוגעת בפוריות הגבר, על סמך מחקר שבחן חמישה טבעונים בלבד?
"אני מפנה אותך למערכת, כמו תמיד".

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אנו מבקשים להפנות אותך לפרופ' שלמה משיח, המומחה מספר אחת לפוריות במדינת ישראל, שסמך את ידו על המחקר שפורסם אצלנו וצוטט בכתבה כאומר: 'פוריותם של צמחונים וטבעונים ויכולתם להשיג היריון באופן טבעי וללא טיפולי פוריות הן פחותות. גברים שרוצים לשפר את הפוריות שלהם צריכים לבחור בפירות ובירקות אורגניים, ואם זה לא בנפשו של מישהו, אז כדאי אף לחדול מהצמחונות כשלושה חודשים לפני תחילת הניסיון להיכנס להיריון'". 

מי פנוי לארלוזורוב?

לפני שנות דור, כלומר בינואר 2013, כאשר שר האוצר היה עדיין יובל שטייניץ, ערך משרד האוצר בקיבוץ מעלה החמישה בהרי ירושלים את הכנס הלאומי הראשון (והאחרון בינתיים) בנושא חינוך פיננסי. בין משתתפיו הייתה גם פרשנית "דה מרקר" מירב ארלוזורוב, שהנחתה את הפאנל המרכזי אשר דן ביישום אסטרטגיה לאומית לקידום חינוך פיננסי. בפאנל נטלו חלק גם פרופ' עודד שריג, אז המפקח על הביטוח במשרד האוצר; ופרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. שני אנשים מפתח שארלוזורוב, מתוקף תפקידה, כתבה עליהם לא פעם ולא פעמיים.

בשבוע שעבר השיגה התנועה לחופש המידע את דו"ח ההוצאות של משרד האוצר לשנת 2013. בין מאות ההוצאות, חלקן של עשרות ומאות אלפי שקלים הייתה גם אחת זניחה יחסית: "הזמנת מונית למירב ארלוזורוב – מנחת כנס חינוך פיננסי", על סך 768 שקלים ו-55 אגורות.

ב"גלובס", כמובן, לא פספסו את ההזדמנות לעקוץ בקטנה את המתחרה. בעמוד שהקדישו ביום ראשון להוצאות משרדי הממשלה הוקצתה שורה להוצאה של משרד האוצר על מונית הספיישל לקולגה מ"דה מרקר". פרט שכמובן לא צוין באותה הזדמנות הוא שאם ב"גלובס" היו צריכים לפרט את שלל החלטורות של העורך הראשי, חגי גולן, אין ספק ששורה אחת לא הייתה מספיקה.

מי נגד מי 104
"גלובס" עוקץ את מירב ארלוזורוב. מסרבת לקבל תשלום

שאלתי את מירב ארלוזורוב, מאיפה לאיפה הייתה הנסיעה שעלתה למשלם המסים 768 שקלים ו-55 אגורות והאם אין פוטנציאל לכאורי לבעייתיות בכך שמי שכותבת על משרד האוצר מנחה עבורו כנס. תגובתה: "אני רואה בעבודתי העיתונאית שליחות ציבורית, ולכן אני מסרבת לקבל תשלום עבור הופעות ציבוריות שלי. בהתאם, אני נענית רק למעט מאד מהפניות אלי, ובוחרת בפינצטה רק את אותם פורומים שנראים לי בעלי חשיבות ציבורית  גבוהה, ושהם כמובן רלוונטיים לידע שלי (אני לעולם לא מופיעה על במה בתחום שאני לא שולטת בו על בוריו, ושאין לי במה להשכיל את צופיי). הבקשה היחידה שלי, ממי שמבקש ממני להופיע בפניו, היא הסעה (זה יכול להיות גם טרמפ עם אחד המארגנים, לצורך העניין).  זאת בקשתי היחידה והאחידה, והיא מופנית תמיד לכל מי שמזמין אותי – עשרות גופים ציבוריים, חברתיים, עירוניים, ממשלתיים, ביטחוניים, חינוכיים, אקדמאיים ועוד, וזה לרבות הכנסים הגדולים שנערכים בישראל. גם ממשרד האוצר סירבתי לקבל תשלום, ובקשתי היחידה הייתה הסעה למקום הכנס. לכן אין מה לדבר על ניגוד עניינים כלשהו, או על תשלום כלשהו. זה פשוט לא נכון עובדתית".

ואם אנחנו כבר בענייני עיתונאים, כנסים וסוג של פוטנציאל לניגוד עניינים: עורך הנדל"ן של "גלובס", דרור מרמור, כתב בעבר על פרשת שוחד הקבלנים, שהחשוד המרכזי בה הוא עו"ד רועי בר, ששימש יועץ משפטי חיצוני לוועדות לתכנון ולבנייה בעיריות ראשון לציון ורחובות. והנה, בעוד חודשיים ינחה אותו מרמור עבור "עו"ד על נדל"ן", עלון אינטרנטי של משרד עורכי הדין צבי שוב, יום עיון בנושא עסקאות במקרקעי ישראל. בין משתתפי הכנס – הפתעה הפתעה – צפוי להיות גם עו"ד בר בכבודו ובעצמו.

דרור מרמור, אתה לא רואה כאן טיפה'לה בעייתיות?
"לגבי רועי בר: כפי שניתן לראות בהזמנה, אני לא נוטל שום חלק בפאנל שבו הוא יושב. במאמר מוסגר אני יכול להעיר שדעתי לא נוחה עם העובדה שדווקא הוא נבחר לשבת שם. לגבי עניין התשלום: חשוב לי מאוד שיהיה ברור שבכנסים מהסוג הזה אני לעולם לא מבקש ולא מקבל תמורה על ההנחיה. אבל בגלל שבכל זאת אני לא עושה דברים כאלה בחינם, הסיכום הוא שמארגני הכנס יעבירו סכום שעדיין אמור להיקבע לעמותה שתהיה מקובלת עליי ועליהם, ואני מקווה שגם שאר הקולגות שלי בתקשורת ינהגו כך". 

מה התאריך היום? אל תסתכלו בעיתון

קלישאה משומשת ועבשה למחצה גורסת כי הדבר היחיד שתמיד נכון בעיתון הוא התאריך. לפחות בכל הנוגע ל"מעריב השבוע", כנראה שגם זה לא תמיד נכון. ביום ראשון שעבר, 26 באוקטובר, התנוסס בעמודו הראשון של העיתון התאריך 26 במאי (ותודה לדודי אביטן שגילה והעלה לפייסבוק). גם התאריך העברי היה שגוי וזינק אחורה בזמן משנת תשע"ה לשנת תשע"ד. זו לא הפעם הראשונה ששגיאה כזו מתרחשת ב"מעריב השבוע". ב-29 ביוני, שגם הוא היה יום ראשון, הופיע התאריך של יום לפני כן, שבת, 28 ביוני. כמעט מיותר לציין שטעויות כאלה מקשות עליי מאוד לבצע את התחביב המאתגר והמספק של מיון עיתונים בקלסרים (במיוחד כעת, כאשר נמצא להם סוף סוף מקום).

ב"מעריב השבוע" נמנעו מלהגיב.

מי נגד מי 104
התאריך השגוי ב"מעריב". מאי במקום אוקטובר, תשע"ד במקום תשע"ה
 

הטבלה לא משקרת (2): הפער מצטמצם

זוכרים את הפרויקטונצ'יק המתגלגל בו פתחנו בשבוע שעבר? ועדה מוסמכת למחצה של איש אחד, עם מגוון של דעה, מגישה לכם את רשימת הסקופים. השגות, ערעורים והצעות לסקופים שנשמטו בשוגג ניתן כמובן להגיש לאחד מחברי הוועדה, באימייל avivhur@gmail.com. וכעת – היישר לטבלאות:

גם השבוע האחרון, מ-30 באוקטובר ועד עיתוני הבוקר של 6 בנובמבר, היה מלא בסקופים וחשיפות, אבל נפתח בתוספת רטרואקטיבית להישגי השבוע שקדם לו, שלא נכנסו לטבלה הקודמת: עמית סגל חשף את הצעת חוק הג'ובים של מירי רגב; אביעד גליקמן וברוך קרא פרסמו את המסרונים שבהם שולה זקן ביקשה טובות מאולמרט עבור בנה נדב; וחזי סימנטוב ראיין את אבו מאזן.

בראש טבלת הסקופים של השבוע הנוכחי ממוקם העיתונאי העצמאי תומר אביטל. בחמישי שעבר חשף אביטל בבלוג שלו את פירוט ההוצאות של משרד האוצר; כעבור שלושה ימים גילה כי למרות שגדעון סער הגיש את התפטרותו ב-2 בנובמבר הוא יקבל שכר עבור חודש שלם (42 אלף שקל); ואם זה לא מספיק, ביום רביעי האחרון חשף (יחד עם טל שניידר) את תוכנה המרתק של שיחה שקיים משה כחלון בחוג בית סגור.

שאר הסקופים השבוע: קלמן ליבסקינד גילה כי בכירים במשטרה קיבלו מידע על הסכנה לחייו של יהודה גליק; אורי בלאו חשף כי חברת הייעוץ של אולמרט קיבלה מיליונים מהמיליארדר המקורב דניאל אברהם; נחמה דואק פרסמה לראשונה כי 105 קצינים בכירים בדימוס דורשים מנתניהו לאמץ את היוזמה הסעודית; גל ברגר גילה כי אחותו של בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק מאושפזת בישראל; אמנון אברמוביץ' בישר על מתיחות חדשה בין המפכ"ל דנינו לשר אהרונוביץ'; ליאור דטל גילה כי לשכת נתניהו הוציאה 90 אלף שקל עבור יועצת גינון; נדב צנציפר פרסם את עיקרי עדותו של ערן זהבי במשטרה; עמרי מניב פרסם כי תאושר בניית 660 יחידות דיור ברמת שלמה; יאיר אלטמן חשף אחריו כי אושרה תכנית בנייה נוספת מעבר לקו הירוק בירושלים; אורה קורן גילתה כי אסם תבקש מענק בסך 46 מיליון שקל להקמת מפעל הגלידות בערד; עידו בנבג'י שידר הקלטה של יובל שטייניץ שבה הוא נשמע מותח ביקורת על הממשל האמריקאי; וצח שפיצן הביא עדויות על קללות ומעשי אלימות של איש העסקים צביקה ויליגר כלפי עובדיו.

סקופ השבוע: צבי יחזקאלי וסמי עבד אל-חמיד חשפו כי אבו מאזן שלח מכתב תנחומים למשפחת המחבל מפיגוע הדריסה בירושלים, שבו נהרגה התינוקת חיה זיסל ברון.

גיא פלג עדיין מוביל את טבלת מלכי השערים, אבל השבוע לא היו לו סקופים. כתוצאה מכך שלושה עיתונאים – תומר אביטל, עמית סגל, ואביעד גליקמן – נושפים בעורפו עם שלושה סקופים כל אחד, ומצמצמים את הפער. אמנון אברמוביץ' השיג השבוע סקופ נוסף והתברג במקום החמישי, שאותו הוא חולק עם נחום ברנע, איתמר אייכנר, מתן חצרוני, עמרי מניב, יובל קרני והדס שטייף. גורם בכיר בוועדת הסקופים הביע השבוע, בשיחות סגורות, את התקווה שעד סוף החודש רף הכניסה לטבלה יעלה ל-3 סקופים.

חדשות 2 עדיין מובילים את הטבלה בהפרש של ארבעה סקופים, אבל השבוע לא רק "ידיעות אחרונות" דולק בעקבותיהם. חדשות 10, שביצעו ספרינט מרשים של ארבעה סקופים, מצליחים להשוות את כמות ההישגים לאלה של "ידיעות". זאת, לאחר שהוועדה הורידה להם רטרואקטיבית סקופ שנספר בטעות בשבוע שעבר (מדובר באייטם על כך שנוחי דנקנר מייעץ להתאחדות בעלי המכולות, סיפור שפורסם כבר בעבר).

"הארץ – דה מרקר" שומרים על המקום הרביעי בהפרש לא גדול מהצמרת. גלי צה"ל, עם סקופ נוסף השבוע, הצליחה להתרחק מעט מדבוקת כלי התקשורת שבמרכז הטבלה והתמקמה חמישית. את מקומות 6-9 חולקים בצפיפות רבה "וואלה!", ערוץ 1, "גלובס" ו"כלכליסט". גם "מעריב השבוע", גם ynet וגם קול ישראל הצליחו להשיג השבוע סקופ כל אחד, ובכך הצילו את עצמם מהמקום האחרון בטבלה. בתחתית הרשימה נמצא "ישראל היום", שנותר עם סקופ אחד בלבד. 

מבחן אמריקאי: התשובה

התשובה היא ד', כמובן. בדף הפייסבוק שלו תקף יגאל סרנה את עיתונו, "ידיעות אחרונות".

יגאל סרנה, שמעת משהו מהבוסים?
"לא, בהחלט לא. למרבה ההפתעה, אם שמת לב, גם לסטטוס עצמו היו מעט תגובות. זו תמיד תעלומה בעיניי. אתה נוגע בנושא שאמור לפתוח משהו, וזה עובר הלאה. אבל לא הייתה שום תגובה מהעיתון". 

איך באמת קשורה דרום חולון למלחמתו של "ידיעות" ב"ישראל היום"?

בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון, למסיבת פורים. וקסמן עמד בפינה מבויש בדיוק כשהטלפון צלצל והעיר אותי מהחלום המתוק. על הקו היה הקונספירטור.

"בוקר טוב הורביץ, למרות שבמקרה הספציפי שלך אני בכלל לא בטוח שהוא כל כך טוב, כי הטבעת סביבך מתהדקת", אמר הקונספירטור. "הפעם הראיות מוצקות, ואני מקווה שלא תצליח לחמוק כהרגלך. אני מתכוון לחשוף את התנהלותך הנלוזה ולקרוע באבחה חדה את המסכה מעל פרצופך האמיתי".

"בוקר טוב גם לך", אמרתי בקול מנומנם. "זה בסדר שאשטוף פנים לפני הכול?".

"שום זרם מים לא יוכל להסיר את מסך הצביעות מעל פרצופך החלקלק", התפייט הקונספירטור. "אבל אם זה חשוב לך אתה יכול לשטוף מהר את הפנים, ואז אשמח לפרוש בפניך את שלל ההוכחות שבידיי".

"הוכחות למה?", התחלתי להתעצבן. "מה כבר עשיתי?".

"הטעית בזדון את קוראי הטור שלך", הטעים הקונספירטור בדרמטיות. "מכרת להם אשליות וגרמת להם לחשוב שאתה מתנגד בתוקף להצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת 'ישראל היום' בחינם".

"אבל אני באמת מתנגד בתוקף לחוק הזה", אמרתי בכעס.

"די, די, הורביץ", עבר הקונספירטור לקול קטיפתי. "מי כמוני יודע עד כמה היה לך קשה להתחזות לתומך ב'ישראל היום' ולנהל חיים כפולים".

"אני לא תומך ב'ישראל היום', אבל אני כן מתנגד בנחרצות לפגוע בו בחקיקה", אמרתי. "על איזה חיים כפולים אתה מדבר לעזאזל?".

"חיים שבהם הצהרת שוב ושוב שאתה מתנגד בתוקף לחוק של כבל, אבל במקביל תמכת בו בסתר בהתלהבות", השיב הקונספירטור בשלווה.

"לא היה ולא נברא", אמרתי בפסקנות. "מעולם לא הבעתי תמיכה בחוק הבעייתי הזה".

"די, הורביץ, די", אמר הקונספירטור, "הגיע הזמן שתצא סוף סוף מהארון. ההצגה נגמרה. נודע לי ממקור מוסמך ביותר שמאחורי גבם של קוראיך המתמעטים ניהלת חברות הדוקה עם גורם שקיבל כסף מ'ידיעות אחרונות' ושעבודת הקודש שהוא הכין סייעה לאיתן כבל לקדם את החוק".

"הדברים שאמרת עכשיו הם דיבה חמורה", התרעתי בפני הקונספירטור. "אני שוקל לשכור עורך דין מומחה ולהגיש נגדך תביעת לשון הרע".

"אתה כמובן מוזמן לעשות זאת בכל עת, הורביץ", אמר הקונספירטור בזחיחות. "אבל אז תצטרך לחשוף בפני בית המשפט את שמו המפורש ופרטיו המלאים של חברך הקרוב שעובד בשירות 'ידיעות', בדגש על השאלה המסקרנת איך זה שבמשך ארבע שנים תמימות נפגשת איתו מדי יום ביומו".

"נפגשתי עם מי?", שאלתי בייאוש. "על מה אתה מדבר?".

"אל תיתמם, הורביץ", נזף בי הקונספירטור. "אשאל זאת באופן חד וברור: האם אתה מכחיש שבמשך שנים קיימת קשר חברי עם האיש שנשכר על ידי 'ידיעות' כדי להכין חוות דעת מקצועית שנועדה לסייע לשרי הממשלה לגבש את עמדתם בנוגע לחוק נגד 'ישראל היום'? האם אתה מכחיש שחוות דעתו של חברך הטוב סייעה ל'ידיעות' ופגעה בעיתון המתחרה?".

"יצאת סופית מדעתך", הודעתי לקונספירטור.

"באמת, הורביץ?", המשיך הקונספירטור בלעג. "אז אולי הגיע הזמן לשגר אליך בזה הרגע שתי תמונות במייל, שמוכרות היטב לתושבים מעטים בדרום חולון".

מי נגד מי 104
ש. פריזט וא. הורביץ. אותו מחזור, אותה בלורית שיער

"למה השתתקת פתאום, הורביץ?", שאל הקונספירטור בסרקזם. "מה קרה? נעתקו המילים מפיך? אין לך יותר מה להגיד? כפי שאתה בוודאי יכול לראות, בצידה הימני של התמונה נמצא מי שיגדל לימים ויהפוך לד"ר שלומי פריזט, לשעבר הכלכלן הראשי ברשות ההגבלים העסקיים, וכיום המומחה המוסמך והמצטיין ש'ידיעות' שכר כדי שיכתוב חוות דעת מלומדת ומנומקת בקשר לחוק נגד 'ישראל היום'. אולי תרצה עכשיו, הורביץ, להציג את הדמות הדהויה והחיוורת שבצידה השמאלי של התמונה?".

"זה אני", אמרתי בקול נכאים.

"אם תוכל רק להגביר בבקשה את קולך, הורביץ", ביקש הקונספירטור ברשעות. "נדמה לי שהקוראת היחידה שעוד שומרת לך אמונים, שזו אמא שלך, עדיין לא שמעה".

"אמרתי שזה אני", חזרתי על דבריי בקול רם יותר.

"או אם לנסח זאת במילים אחרות", הדגיש הקונספירטור, "אז אפשר לומר שבניגוד לדמות הימנית שבתמונה, שעלתה לגדולה ובצדק, הרי שבצידה השמאלי של התמונה נמצא מי שיקטן לימים ויהפוך לבעל טור תקשורת זניח ושולי".

"אלה צילומים ישנים משנת 91'", התעלמתי מהעלבון, "והם לקוחים מתוך תמונת מחזור כ"ב של תיכון מיטרני בדרום חולון, ששניים מתלמידיו היו שלומי ואני. כמובן שמאז סיום התיכון כמעט ולא היינו בקשר, ולכן התזה המופרכת שלך מטילה בי דופי לשווא. אין דרך מדויקת יותר לומר זאת בפשטות: מדובר בצירוף מקרים".

"בשם אלוהים, אל תתחיל עוד פעם עם הצירופי מקרים הארורים שלך", אמר הקונספירטור, "תיכף גם תגיד שזה צרוף מקרים שבזמן שאתה שרדת בקושי סמסמטר אחד באוניברסיטה, הוא כבר פרופסור מוערך ופופולרי, שהפך לסלב בתכנית פריים טיים".

"שלומי הוא דוקטור ולא פרופסור", תיקנתי את הקונספירטור. "נכון שהוא מאוד  מוערך, אבל אני לא כל כך בטוח שהוא כזה סלב".

"מי דיבר על שלומי?", התעצבן הקונספירטור. "אתה לא עומד בקצב שלי, הורביץ. כבר מזמן החלפתי נושא. אני מדבר על פרופסור עמוס, המטאור האקדמי".

"גם עמוס שוקן אינו  פרופסור", אמרתי ביבושת. "אבל הבן דוד שלו, שמעון, דווקא כן, ונראה לי שגם בנו רוני בדרך הנכונה".

"אתה מעייף אותי, הורביץ", התריע הקונספירטור. "קבל שלושה פריימים של הבשלן האהוב עליך, פרופסור עמוס רולידר, מהתכנית האהובה עליך, 'הצילו, אני לא יודע לבשל'".

מי נגד מי 104
עמוס רולידר והסינרים. מצאו את ההבדלים

"התמונות הגיעו", פיהקתי קלות. "מה מיוחד בהן?".

"לא חשדתי לרגע שתבחין", הצהיר הקונספירטור. "ולכן כרגיל אאכיל אותך בכפית: שים לב שבתמונה העליונה, שהופיעה בתחילת הפרק הראשון, לעמוס אין שום כיתוב על הסינר; לעומת זאת בתמונה האמצעית, בהמשך אותו פרק, הוא כבר מקבל את הדוקטורט; ובסוף, בתמונה התחתונה, שצולמה בפרק השני, עמוס סוף סוף זוכה לפרופסורה. עכשיו תגיד לי אתה, הורביץ, לא מטאור אקדמי?".

"יכול להיות", עניתי, "אבל יכול להיות באותה מידה שזה סתם צירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

מאבק צמוד בצמרת הטבלה
כתבו לאביב הורביץ
רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר

לכל כתבות המגזין