מי נגד מי
ביקורת התקשורת של אביב הורביץ

עיתונות מגויסת

 כבר נכתב כאן בפירוט איך "ידיעות אחרונות" שובר לאחרונה את השיא של עצמו בכל הקשור לסיקור שלילי ומגמתי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ככל שמועד הבחירות לכנסת ה-19 הולך ומתקרב, גוברת ב"ידיעות" מגמת הכותרות, כותרות המשנה והתמונות המציגות את נתניהו באור שלילי. תגובת הנגד מצד "ישראל היום" היא כמובן מקבץ מגמתי של כותרות, כותרות משנה ותמונות המאירות את ראש הממשלה באור יקרות.

ב-9 באוקטובר הודיע נתניהו על הקדמת הבחירות. מהיום שלמחרת ועד היום יצאו לאור 86 גיליונות של "ידיעות". ב-45 מהשערים של אותם גיליונות הוזכר נתניהו בעמוד השער. 39 מתוך 45 השערים הללו הכילו כותרות או כותרות משנה נגד ראש הממשלה. בששת עמודי השער הנותרים הוזכר נתניהו באופן ניטראלי. באף אחד מהשערים של "ידיעות" לא הופיעה ולו כותרת חיובית אחת על ראש הממשלה. ואם לסכם: 87 אחוז מהעמודים הראשונים היו נגד נתניהו, 13 אחוזים היו ניטראלים ואפס אחוזים היו בעדו.

ביבי
."ידיעות" נגד נתניהו (למעלה), "ישראל היום" בעדו (למטה). הפוגה בקרבות? הצחקתם

גם "ישראל היום" הדפיס כמובן 86 גיליונות מאז ההודעה על הקדמת הבחירות ועד היום. ב-42 מהשערים של אותם גיליונות הוזכר נתניהו בעמוד השער. 37 מתוך 42 השערים הללו הכילו כותרות או כותרות משנה בעד ראש הממשלה. בחמשת עמודי השער הנותרים הוזכר נתניהו באופן נייטראלי. באף אחד מהשערים של "ישראל היום" לא הופיעה ולו כותרת שלילית אחת על ראש הממשלה. ואם לסכם: 88 אחוז מהעמודים הראשונים היו נגד נתניהו, 12 אחוזים היו ניטראלים ואפס אחוזים היו בעדו.

בשבועיים האחרונים, ככל שהבחירות הולכות ומתקרבות, אין שינוי דרמטי במגמה. מיום שישי לפני שבועיים ועד היום הופצו 12 גיליונות של "ידיעות". בשמונה מעמודי השער הוזכר נתניהו. שישה מתוכם הכילו כותרות או כותרות משנה נגד נתניהו. בשני עמודי השער הנותרים הוזכר נתניהו באופן נייטראלי. דוגמאות? בבקשה. ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין: "נתניהו פוחד, מזגזג, לא לוקח אחריות"; יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ': "נתניהו הוא כמו הנגן שעומד על הטיטאניק"; נשיא ארה"ב, ברק אובמה: "נתניהו פחדן, מוביל את ישראל להרס". ומה עם אזכורים חיוביים? חפשו בעיתון המתחרה.

יעקב אילון מראיין את בנימין נתניהו
האם תחול הפוגה בקרבות לאחר הבחירות? ברור שלא | תמונת AVI: mako

ומה ב"ישראל היום"? גם שם הוזכר נתניהו שמונה פעמים בעמודי השער של 12 הגיליונות האחרונים. שבעה מהשערים הכילו כותרות או כותרות משנה בעד נתניהו. בעמוד השער היחיד שנותר הוזכר נתניהו באופן נייטראלי. דוגמאות? בבקשה. מקורבי נתניהו: "ראש הממשלה לא יתפשר מול לחץ בינלאומי"; נתניהו: "התקציב יגדל, לא חושב שנצטרך להעלות מיסים"; ראש הממשלה עונה לאובמה: "אזרחי ישראל יחליטו"; וכמובן תמונת שלג מחמיאה  של נתניהו ומשפחתו. ומה עם אזכורים שליליים? חפשו בעיתון המתחרה.

בעוד חמישה ימים יתקיימו הבחירות. האם אחריהן תחול סוף סוף הפוגה בקרבות? הצחקתם את שלדון ונוני. יש הרי את מלאכת הרכבת הקואליציה, הקיצוצים בתקציב ושאר תופינים. כדאי לחכות. או שלא. ואל תשכחו להצביע.

סרטן בגב האומה

הכותרת הראשית של "מעריב" באחד מימי החמישי האחרונים הייתה מדאיגה: "בתוך 30 שנה: גידול של 56 אחוז בתחלואה בסרטן", נאמר בה. כותרת המשנה סיפרה כי "מדובר בעלייה של עשרות אחוזים ביחס לצמיחת האוכלוסייה". בידיעה עצמה, מאת הכתב לענייני בריאות ארי גלהר, נאמר כי "על אף שבשלושים השנים האחרונות האוכלוסייה בישראל הכפילה את עצמה – מספר חולי הסרטן עלה פי שלושה. אם מבודדים את העלייה הנובעת מעצם הגידול באוכלוסייה – מגלים כי חלה עלייה של למעלה מחמישים אחוזים במספר החולים".

האמנם?

עוד באותו יום הוציאה דוברת משרד הבריאות הודעה חריפה שלפיה הפרסום ב"מעריב" שגוי מיסודו. "להלן הנתונים האמיתיים לעומת העיוות בכתבה", ציינה הדוברת בהודעה. "גידול בתחלואה נמדד בשיעור של מספר חולים ביחס לגודל האוכלוסייה. אין גידול בשיעור החולים. לכתב 'מעריב' הוסבר בצורה מפורשת שמספר החולים עלה, אך גם כמות האוכלוסייה עלתה. בנוסף, ב-30 השנים האחרונות הזדקנה האוכלוסייה ורוב מקרי הסרטן מתרחשים בגיל המבוגר".

ב"ידיעות" חגגו על הודעת הדוברת נגד העיתון המתחרה, ופרסמו ידיעה לא חתומה עם הכותרת: "משרד הבריאות: הפרסום על הגידול בתחלואה בסרטן – מעוות". ב"מעריב" החליטו לא לשתוק והקדישו למחרת כפולת עמודים המצדיקה את הכותרת שפרסמו. זו הייתה טעות על גבי טעות. אחד המרואיינים שגויסו בניסיון להציל את הכבוד האבוד של "מעריב" היה ד"ר מיכה ברחנא, לשעבר הממונה על רישום הסרטן במשרד הבריאות. "יש מדד שסופר מספר מוחלט של חולים, ובו נספרים כל מי שחולים בסרטן. במקביל, יש גם את מדד ה-ASR, אשר נבנה כמודל הבא לתקן", צוטט ברחנא. "המדד הזה אמור לתקן את העלייה שחלה בתוחלת החיים והגידול באוכלוסייה, והוא קובע כי חלה עלייה במספרם היחסי של חולי הסרטן בישראל".

מעריב על הסרטן
הכותרת ב"מעריב". כל הכבוד על היצירתיות

מבולבלים? גם אנחנו, ובעיקר סקרנים לדעת מי צודק: "מעריב" או משרד הבריאות?

ד"ר ברחנא, האם צוטטת במדויק?
"צחקתי מהציטוט של הכתב כאילו יש כאן שני מדדים. אמרתי לעצמי שכל הכבוד לו על היצירתיות שיש מדד כזה ומדד אחר. אבל האמת היא שיש מדד אחד שאיתו בודקים את שיעור חולי הסרטן והוא ה-ASR, שזה אומר שיעור מתוקנן לגיל. בדרך כלל כתבי בריאות חוזרים אליי ומקריאים לי את מה שאמרתי – אבל כאן זה לא קרה".

מה אתה אומר על הכותרת ש"מעריב" פירסם?
"זו כותרת מטעה, והבנתי שמשרד הבריאות די מתרעם על הכותרת הזו, ובצדק. כשמשווים את שיעור חולי הסרטן לא נכון להציג מספרים. מדידת שיעור חולי הסרטן לוקחת בחשבון את גודל האוכלוסייה ואת גיל האוכלוסייה, ואוכלוסיית ישראל היום זקנה הרבה יותר. שיעור האנשים מעל 65 הוא בטח גדול לאין ערוך ממה שהיה בשנות השמונים".

שורת תחתונה: הייתה עלייה בשיעור חולי הסרטן או לא?
"נדמה לי, אל תתפוס אותי במילה, שבתקופה המדוברת חלה עלייה של  18 אחוז בקרב גברים, ו-30 אחוז בקרב נשים. אבל מכיוון שקצב גידול האוכלוסייה הוא כ-2 אחוז בשנה, הגידול הוא סביר לגמרי".

ד"ר ליטל קינן-בוקר, שהחליפה את ברחנא בתפקיד הממונה על הרישום הלאומי לסרטן במשרד הבריאות, מאשרת את דבריו. "הכתב חיבר בין נתוני ASR של האוכלוסייה היהודית והערבית, שאי אפשר לחבר אותם כי בכל אחת מהאוכלוסיות הללו התפלגות הגילאים היא שונה", היא מוסיפה. "זאת למרות שלפני הפרסום, כשהכתב שוחח איתי, הסברתי לו שלא ניתן לעשות זאת".

מנכ"לית האגודה למלחמה בסרטן, מירי זיו, מה תוסיפי?
"שיעור חולי הסרטן יורד במחלות השכיחות שהן סרטן השד, סרטן המעי הגס, סרטן הריאה ומלנומה.  המחלות השכיחות הן יותר מ-60 אחוז מסך התחלואה בסרטן. הודעת משרד הבריאות מדויקת מאוד ומבוססת על עובדות. אין פה חוכמות. הידיעה שפורסמה ב'מעריב' היא  ממש דוגמה לכתבה שהעובדות לא מבלבלות אותה".

כתב הבריאות של "מעריב", ארי גלהר, אכן לא נתת לעובדות לבלבל אותך?
"בעקבות הטענות שהעליתם פניתי בשנית לד"ר ברחנא על מנת לוודא איתו מחדש את הדברים שאמר לי בנושא, והוא הבהיר שהנתונים שהובאו בכתבה ב'מעריב' נכונים ומדויקים, והעניין של 'שני מדדים' הוא סמנטי לחלוטין. ברחנא הבהיר כי מדובר בעלייה מהותית ללא קשר לגידול באוכלוסייה. יחד עם זאת, כפי שגם העברתי אליכם את טבלאות משרד הבריאות, ניתן לראות כי מופיעים בו שני טורים של מדדים, אולם רק מדד ה-ASR הוא הנכון לבדיקת נתוני העלייה. זאת, כפי שנכתב בכתבה ב'מעריב', ועליו התבססו הנתונים בעיתון. מדד ה-ASR נוצר על מנת לנטרל את הגידול באוכלוסייה והעלייה בתוחלת החיים, כך שהעלייה המופיעה בו על פי נתוני משרד הבריאות, היא המדויקת ביותר. גם מנהלי מחלקות אונקולוגיה שצוטטו במסגרת הכתבה ב'מעריב' דיברו על עלייה משמעותית במספר חולי הסרטן, ללא קשר לגידול שחל באוכלוסייה. בכתבה מצוטט ד"ר ברחנא אומר כי במסגרת העלייה המשמעותית במספר חולי הסרטן, עיקר העלייה הייתה בקרב האוכלוסייה הערבית. בעקבות הכתבה ב'מעריב' פורסמו דברים שאינם נכונים מסיבות לא ענייניות, ולא מקצועיות".

תיקון קטן, קל שבקלים

לשלל עיסוקיו של אבי בניהו, מאז שפרש מתפקידו כדובר צה"ל, הצטרפה בחודש שעבר כתיבת טור שבועי ב"סופהשבוע", העיתון החדש של אלי עזור. לפני שבועיים חלק בניהו עם קוראיו את חיבתו העזה כלפי שאול מופז. "אני אוהב אותו (כן), מעריך אותו ומקווה שייכלל עם שניים-שלושה מאנשיו הראויים בכנסת הבאה", כתב. "מופז אדם ראוי, ערכי, מקצועי וצנוע. אני מתבונן נפעם כיצד הוא נרתע מלעשות שימוש פוליטי, ולו קל שבקלים, בפרויקט החברתי הנפלא שהקים, 'עתידים'".

פרגון זה דבר חשוב, אין ספק, אבל האם העובדות נכונות?

אבי בניהו עונה על השאלות הקשות
אבי בניהו. אוהב את מופז | תמונת AVI: mako

הנה שלושה שימושים פוליטיים, קלים שבקלים, שמופז עשה לאחרונה בפרויקט "עתידים" (לא כולל האזכורים לפרויקט בתשדירי הבחירות של "קדימה", שעלו לאוויר אחרי שבניהו פירסם את הטור).

לפני שבועיים, בראיון למקומון "ערב ערב" באילת, העיר שבה גדל, עשה מופז שימוש פוליטי, קל שבקלים, בתכנית "עתידים" כאשר הצהיר כי "כשהתמניתי לרמטכ"ל, הקמתי את פרויקט 'עתידים' המאפשר לצעירות ולצעירים לרכוש השכלה אקדמית וטכנולוגית".

ארבעה ימים קודם לכן עשה מופז שימוש פוליטי נוסף בפרויקט "עתידים", גם הוא כמובן קל שבקלים: בסטטוס שפירסם בפייסבוק, על פגישתו עם פעילי קדימה מהמגזר האתיופי, ציין יו"ר קדימה כי "כשהקמתי את פרויקט 'עתידים' אמרו לי שיש בעיה עם הצעירים האתיופים".

אפילו לפני חודש, בכנס שדרות, מופז עשה בפרויקט "עתידים" שימוש קל שבקלים, כאשר הזכיר כי "בתכנית 'עתידים' שייסדתי, החינוך היה המפתח לחיזוקם ולהעצמתם של 21 אלף צעירים".

השימוש הפוליטי של מופז ב"עתידים" לא החל במערכת הבחירות הנוכחית. באוגוסט 2008, שלושה שבועות לפני הפריימריז על ראשות קדימה, נפגש המועמד מופז עם נציגי הסטודנטים. "אני בעד ההשכלה הגבוהה בישראל ויש לי קבלות על כך", נכתב בהודעה לעיתונות שהוציאה לשכתו לאחר מכן. "ייסדתי את פרויקט 'עתידים' ועשיתי רבות למען הסטודנטים במדינת ישראל".

בניהו, ששיבח את מופז, הוא היום יועץ אסטרטגי. כשנכנסים לאתר האינטרנט של משרד הייעוץ שלו אפשר למצוא - לצד קטעי וידאו של שמעון פרס, בנימין נתניהו ואהוד אולמרט - גם קטע וידאו שבו דווקא מופז הוא זה שמרעיף תשבחות על דובר צה"ל לשעבר. "יש לו מה להגיד, הוא יודע איך להגיד את זה והוא אדם שמתחבר לאנשים", מתאר מופז את בניהו. "הוא יודע להיות חבר, ובמקומות שבהם הוא עבד הוא יצר גם לכידות סביבו גם במנהיגות השקטה שלו וגם באופן שבו הוא מתנהל ביום יום".

בניהו, חבר משבח חבר?
"אני מודה שלא הצלחתי בשבוע שעבר להשיג את השבועון 'ערב ערב' באילת, אולם בכל מקרה על פי מדיניות החברה אני מנוע מלהגיב למדורי תקשורת באופן רצוף שבוע אחר שבוע".

איש מוסד, בלי מרכאות

ביום שישי האחרון הופיע ב"ידיעות" אייטם שושואיסטי למחצה, מאת הכתבת בפריז, ליאור זילברשטיין. הכותרת הייתה: "צרפת: סייע לרצוח 'איש מוסד' וישוחרר". בגוף הידיעה הוסבר כי האסיר המשוחרר הוא אדם אשר בשנת 1982 הורשע בסיוע לרצח של השליח הישראלי יעקב בר סימנטוב, "שלאחר מכן נטען שהיה קשור למוסד".

המרכאות הכפולות בכותרת מיותרות. בר סימנטוב באמת היה איש מוסד. אמנם זילברשטיין הכתבת הייתה מן הסתם ילדה קטנה כאשר הסייען לרצח בר סימנטוב נשלח לכלא, אבל זה לא צריך לפטור אותה מלעשות חיפוש פשוט בגוגל, שלא לדבר על העורך בדסק שיכול היה לבדוק בארכיון. שמו אף מופיע באתר ההנצחה הממלכתי לחללי קהילת המודיעין, ובעיר יהוד אפילו קראו רחוב על שמו.

זילברשטיין לא השיבה לפניותיי לקבלת תגובה. ב"ידיעות" נמנעו מלהגיב.

ליאור זילברשטיין על איש המוסד
איש מוסד אמיתי. גוגל יודע

משרתם של שני אדונים

מתקפה אינטנסיבית כזו, של יומון אחד נגד יומון אחר, טרם נראתה במקומותינו במילניום הנוכחי. בעשרת הימים האחרונים פירסם "ישראל היום" לא פחות משמונה מאמרים נגד "ידיעות אחרונות".

ב"ישראל היום" טוענים, ובצדק, שככל שהבחירות מתקרבות "ידיעות" מחריף את הטון נגד ראש הממשלה. האם זה אומר שתפקידו של עיתון הוא להגן בחירוף נפש על נתניהו מפני העיתון המתחרה? בוודאי שלא, אבל זו הרי הסיבה שבגינה מלכתחילה הוקם "ישראל היום" ובימים הללו, של טרום בחירות, היא זוקפת ראש ובולטת ביתר שאת.

הבליץ המחודש החל ביום ראשון שעבר. טנק המרכבה דרור אידר ותותח הוולקן גונן גינת תקפו בחריפות על פני שני עמודים, כל אחד מהם במאמר נפרד, את הראיון של "ידיעות" עם ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, שהתבטא בחריפות נגד נתניהו. כעבור יומיים נשלף מהנשקייה רובה הקרבין איציק סבן, שמתח ביקורת על היחס החם ש"ידיעות" העניק לגבי אשכנזי. למחרת הצטרף לזירת הקרבות טיל הפטריוט בועז ביסמוט, שיצא חוצץ נגד השימוש של "ידיעות" בשר ההגנה האמריקאי, צ'אק הייגל, כדי לתקוף את נתניהו. חלפו עוד שתי יממות – ושוב נשמעה ירייה מכיוון רובה הקרבין סבן שתקף את "ידיעות" על פרסום הראיון עם יפה דרעי ועל הבלטת גירסתו של אל"מ ארז וינר לפרשת הרפז. ביום ראשון האחרון חזר לשדות הקטל טנק המרכבה דרור אידר, כשיצא נגד הקשר בין אהוד אולמרט, אמנון אברמוביץ' ו"ידיעות". למחרת (פעם שלישית גלידה) שוב נשלף רובה הקרבין סבן, גם הפעם בנושא הראיון עם ארז וינר, שיום קודם לכן הודח מצה"ל. שלשום נרשמה הפוגה מפתיעה בהסתערות של "ישראל היום", ואילו אתמול חזר לשדה המערכה תותח הוולקן גונן גינת, כדי להעניק טיפול אישי מסור לסבר פלוצקר. עד כה טרם הוזנק מטוס הקרב המשוכלל מכולם אף 35 עמוס רגב – אבל במלחמה כמו במלחמה: כולם יודעים איך היא מתחילה, אבל לא איך היא תסתיים.

איציק סבן
איציק סבן כותב ב"ידיעות" (למעלה) וב"ישראל היום" (למטה). מהכיס של נוני לכיס של שלדון

מבין שלל כותבי "ישראל היום" שהשתלחו ב"ידיעות" – המקרה המסקרן מכולם הוא איציק סבן. מה לכתב לענייני משטרה בימים כתיקונם ולמאמרים פובליציסטיים נגד "ידיעות" ונוני מוזס? התשובה היא שעד שנת 2008 סבן עבד ב"ידיעות" בתפקיד הכתב לענייני משטרה. אז הוא דווקא לא נמנע מלשרת את אותו מוזס בדיוק, שהוא תוקף כעת לתועלת אדוניו החדשים. יותר משנה לאחר שהצטרף ל"ישראל היום" התוודה סבן בעיתונו החדש כיצד "ידיעות" השתמש בו כדי לסקר באופן מגמתי את פרשת חיים רמון והנשיקה. רמון הוא ידידו הקרוב מאוד של מו"ל "ידיעות" מוזס. סבן תיאר בהרחבה כיצד ניתנה לו "הוראה מגבוה" להיות חתום על ידיעה, שאותה הוא כלל לא כתב, התוקפת באופן אישי ומשמיץ את ניצב יוחנן דנינו, אז ראש אגף החקירות אשר היה ממונה גם על חקירת פרשת רמון. השנים חלפו – אבל לא הרבה השתנה. במקום לשרת את מוזס, סבן משרת כעת את שלדון אדלסון.

סבן, מה הסיכוי שבעוד שנים אחדות, באכסניה אחרת, תטען שגם את הטקסטים הנוכחיים נגד "ידיעות" לא אתה באמת כתבת, אלא שרק תרמת להם את שמך בעקבות בקשה מגבוה?
"הכל דרך העיתון, מותק".

ב"ישראל היום" סירבו להתייחס.

אביב הורביץ מתדרדר

שמש חיוורת הציצה לרגע מהשמיים ואז נחבאה מאחורי ענן מזדמן, כאשר הגיע  sms מפתיע מהקונספירטור: "מה קורה אח שלי?".
"?", סימסתי בחזרה.
"חוזר שנית: מה קורה אח שלי?", סימס הקונספירטור.
"בטוח ששלחת אליי ולא התכוונת לסמס לרוני דניאל?", סימסתי במהירות, "כי עד כמה שזכור לי יש לי רק שני אחים: גיל וניר".
כעבור שניות אחדות הטלפון צילצל. "אוי, הורביץ, שכחתי שאתה חוכמולוג", אמר הקונספירטור, "עכשיו, תשמע מה הכי חמור. הם משקרים במצח נחושה. תאמין לי, אם מישהו פה יעשה משהו רציני, אז הוא יגלה את השקרים שלהם".
"על מי אתה מדבר?", שאלתי במבוכה.
"על שני הקולגות שלי כמובן", סימס הקונספירטור, "גם אבי וגם יוני, שכיכבו אצלך בשבוע שעבר. מדהים איך אנשים רציניים מפריחים תאוריות קונספירציה מגוחכות, מדהים שיש מי שקונה אותן ומה שעוד יותר מדהים זה שהמציאות עולה על כל דמיון. זה ממש מצער אותי".
"מה מצער אותך?", שאלתי בהיסוס.
"מצער אותי שבטור הקודם ויתרת בטיפשותך על הנוכחות הדומיננטית שלי, מצער אותי שאתה לא שומר אמונים למי שרק בזכותו עדיין ממשיכים להעסיק אותך ב-mako, ומצער אותי שאתה הולך שולל אחרי קונספירציות מופרכות של החקיינים שקמו לי, יוני ואבי, במקום להסתמך על האורגינל. זה הורג אותי".
"מה הורג אותך?", שאלתי בדאגה.
"הורג אותי שאנשים לא מבינים שקונספירציות הן דבר חשוב מדי מכדי להשאיר אותן לחובבנים", ענה הקונספירטור, "והאמת היא שגם אתה מדאיג אותי. אתה צריך ללכת לטיפול. שמעתי שנותרו מספר מקומות בקבוצה טיפולית דינאמית ואיכותית".
"לא בטוח שהבנתי", אמרתי בחשש.
"אל תדחיק, הורביץ", המשיך הקונספירטור, "אתה בסוג של משבר".
"משבר?", שאלתי בספקנות.
"כן, משבר. אתה לא הראשון ולא האחרון. כל אחד מאיתנו חווה בשלבים שונים של חייו קשיים ומשברים. לפעמים ניתן להתמודד עימם בעזרת הכוחות הפנימיים ותמיכת הסביבה הקרובה, אך ישנם מקרים בהם ניתן, ואף חשוב, להיעזר בתמיכה מקצועית. אם אתה מסתייג מטיפול קבוצתי, אז יש לי בשבילך אשת מקצוע מהשורה הראשונה, מומחית לפסיכותרפיה ופסיכודיאגנוסטיקה. תגיד לה שאני שלחתי אותך ואולי היא תיתן לך הנחת פרסונל. אתה חייב טיפול".
"טיפול במה?", שאלתי בפחד.
"בנרקיסיזם שלך, שיוצא משליטה".
"איך הגעת למסקנה הזו?", שאלתי בחרדה קלה.
"זו לא מסקנה, זו דיאגנוזה, ולא צריך להיות אילן רבינוביץ' כדי לשים לב שהמצב שלך מחמיר. הרי שנינו יודעים שעד לא מזמן היית טיפוס אפור ונחבא אל הכלים, מספר 2 קלאסי, אחד שהדבר הכי זוהר שהוא עשה בטלוויזיה זה לערוך את תכנית הבוקר. הבעיה היא שמאז שיובל נתן לך את הטור ב-mako – ותרשה לי לא להתייחס כרגע לסיבות האמיתיות שעומדות מאחורי המהלך הזה – אתה מתדרדר".
"מתדרדר?", שאלתי ברעדה.
"כן, כן, מתדרדר", פסק הקונספירטור, "אתה מתבשם מהמחמאות, מתחיל להאמין לטוקבקים שמשבחים אותך, ומפתח צורך נואש בהערצה. בשפה המקצועית קוראים לזה secondary narcissism".
"מה זה אומר?", שאלתי ביראה.
"זה אומר שלמראית עין אתה מאוהב בעצמך, אלא שמאחורי מראית העין של האהבה העצמית מסתתרים נחיתות, תחושת ריקנות וקושי אמיתי להכיל את המורכבויות של החיים".
"אתה בטוח שאתה מדבר עליי?", שאלתי בבהלה קלה.
"ברור. הקושי שלך להתמודד עם המעבר החד מאלמוניות גמורה בדרום חולון אל אור הזרקורים המסמא של ראול ולנברג הוא תופעה מוכרת בספרות המקצועית. אתה לא הראשון. הכרתי פעם בלוגרית מעולה שהגיעה מפתח תקווה, אבל אני חושש שהמקרה שלך אפילו עוד יותר קיצוני. משבוע לשבוע המגלומן שבך יוצא מהארון. בהתחלה סיפרת שמסעדת הגורמה האהובה עליך היא הבורגראנץ' ברחוב סוקולוב, אחר כך שלמדת בתיכון מיטרני, אחר כך שהבן שלך אוטיסט, בהמשך שאלדד יניב היה המפקד שלך בצבא, ועכשיו אתה מזכיר את גיל וניר. מה השלב הבא? שתדחוף לטור את סבתא חיה? ומה אחר כך, סבתא חנה? אתה צריך טיפול".
"אני מרגיש בריא", אמרתי בביטחון.
"נו טוב, היה ברור שאחרי ההדחקה וההכחשה תגיב בהתנגדות. זה קרה לי גם עם רון".
"איזה רון? רון בן-ישי?", שאלתי בסקרנות.
"עזוב את רב"י במנוחה", השיב הקונספירטור, "הוא עושה מלאכת קודש. אפילו בועז וארז אמרו את זה בתמלילים. אני מתכוון לרון השני".
"רון ירון?!", שאלתי באי אמון.
"רון הוא חבר, ותאמין לי שהוא אחד האנשים הכי בריאים במזרח התיכון", ענה הקונספירטור.
"אז איזה רון?", שאלתי בחוסר סבלנות.
"רון קופמן כמובן", השיב הקונספירטור, "והאמת שאני די מופתע שאתה לא שואל".
"לא שואל מה?", שאלתי בייאוש.
"לא שואל מה עם הבונבוניירה השבועית, מה עם איזה סיפור פצצה לשיפור הטור", ענה הקונספירטור.
"יש בונבוניירה?", שאלתי בתקווה.
הקונספירטור גיחך. "יש לי הרבה בונבוניירות", השיב בשקט, "אבל אני לא בטוח שהבוסים שלך ישמחו לקרוא אותן, בגלל שהן קשורות לפרסים ש'קשת' קיבלה השבוע".
"אתה מתכוון לזכייה בשלושת פרסי גלובוס הזהב?", שאלתי בידענות.
נו באמת, הורביץ. תרשה לי לא להתייחס לקשר בין 'הומלנד' ל'חטופים' – ויש לי הרבה מה להגיד – כי בלאו הכי הבוסים שלך ב-mako לא יתנו לך לפרסם ביקורת בונה. אני מדבר איתך על טקס פרסי הטלוויזיה בישראל. כמה פרסים 'קשת' קיבלה השנה?".
"נדמה לי שחמישה", עניתי.
"וכמה פרסים 'קשת' קיבלה בשנה שעברה?", שאל הקונספירטור.
"12, אם אני לא טועה", השבתי.
הקונספירטור לא הסתיר את השמחה לאיד: "עכשיו, תסביר לי בבקשה איך יתכן שבשנה שעברה, כש'קשת' ניצחה בנוק אאוט, הוקדשה תכנית שלמה של 'אנשים' לטקס פרסי הטלוויזיה, ואילו השנה לא הייתה על אותו טקס בדיוק ב'אנשים' אפילו מילה אחת?".
"זה בטח צירוף מקרים", אמרתי. "יש בונבוניירה אמיתית?".
לא נראה לי שיהיו לך אי פעם כישורים להתעסק בזה. לך מתאים יותר לכתוב על ציורים".
"איזה ציורים?", השתוממתי.
"כתבת כבר על הציור השבועי לילד של ג'קי, נכון? אז היום אני שולח אותך לקריקטורות ב'ישראל היום'. לך בדיוק מאה ימים אחורה, ותתחיל לדפדף. לא תצטער", אמר הקונספירטור וטרק.
לא הייתה ברירה. עליתי על מדי ב' וצללתי לארכיון. עיינתי בקריקטורות של שלמה כהן, והתרשמתי מאוד מהסגנון המלטף. שיתפתי בהתלהבותי גם את הקונספירטור.
"אוי, הורביץ הורביץ", הוא נאנח. "כבר הכנתי מראש את הכפית, כי היה ברור לי שלא תעלה על זה לבד וששוב אצטרך להאכיל אותך. מה קרה בדיוק לפני מאה ימים?".
"נתניהו הודיע על הקדמת הבחירות?", שאלתי בשקט.
"בראבו. עכשיו תבדוק בבקשה כמה קריקטורות של נתניהו הופיעו מאז ב'ישראל היום'. והורביץ, אני מזכיר לך...".
"כן, כן", עניתי בחוסר סבלנות. "אני יודע. לא לשכוח את המראה".
"נו, אני רואה שבכל זאת למדת משהו", אמר הקונספירטור וטרק.

קריקטורות
נתניהו ב"ישראל היום" (למעלה) וב"ידיעות" (למטה). מצאו את ההבדלים

שוב צללתי לארכיון. גיליתי שמאז 9 באוקטובר 2012, היום שבו נתניהו הודיע שהבחירות יוקדמו, הופיעו ב"ישראל היום" שש קריקטורות בלבד שבהן מצויר ראש הממשלה. בשתיים מתוכן הוא אחד מבין פוליטיקאים רבים. כל הקריקטורות מחמיאות לנתניהו, בין אם זה כאשר הוא הודף במקביל את האיומים מסוריה ומעזה, או יושב בפינת זירת איגרוף ומביט באדישות בלפיד, יחימוביץ' ולבני הניצבים זה על גבי זה בפינה השנייה. הממוצע ב"ישראל היום" לאורך כל מאה הימים האחרונים עמד על קריקטורה אחת של נתניהו בכל שבועיים וחצי. קריקטורות חיוביות, כמובן.

ואז הסתכלתי במראה. ב"ידיעות", באותה תקופה, הופיעו לא פחות מ-39 קריקטורות של נתניהו, כמעט כולן מגחיכות אותו. כך למשל הוא ננזף על ידי אנגלה מרקל, מוציא מהבוידעם את השלט "פרס יחלק את ירושלים", או מסתכל בקנאה על נפתלי בנט בחדר הכושר. הממוצע ב"ידיעות" היה קריקטורה אחת של נתניהו בכל יומיים וחצי. קריקטורות שליליות, כמובן.

ניערתי את אבק הארכיון, וחזרתי לקונספירטור.

"נו?", הוא צהל. "עליתי פה על משהו, או לא עליתי פה על משהו?".
"בהחלט נראה לי שהפעם עלית על משהו", אמרתי לו בשלווה. "נראה לי שעלית כאן על צירוף מקרים".
הקונספירטור שתק מעבר לקו. התפלאתי.
"מה קרה?", שאלתי בהשתוממות. "איך זה שאתה לא מתעצבן?".
"האמת שהתלבטתי אם לכעוס", השיב הקונספירטור בבוז. "אבל אז הבנתי שמראש היו לי ממך ציפיות מוגזמות. אחרי הכל, מה כבר יכול לצאת לי מבן אדם שעוד בימים שבהם הוא שירת כחפ"ש ב'במחנה' ינקי היה אומר עליו שהוא חייל קריקטורה?".
"באמת?", נעלבתי. "למי הוא היה אומר את זה?".
"לכל מי שהסכים לשמוע", ענה הקונספירטור.
"האמת היא", אמרתי בחיוך, "שלפני כמה שנים הייתי אצל אהוד בבית ופגשתי שם את ינקי, ואז, בשלב הסמול טוק, ינקי סיפור לאהוד שהוא היה המפקד שלי ושהייתי חייל קריקטורה".
"אתה רואה שהמצב שלך מחמיר?", אמר הקונספירטור, "שוב אתה דוחף את עצמך ומנסה לסחוט חיזוקים. אם אתה חושב שזה שהיית פעם בבית ראש הממשלה יעשה רושם על מישהו, כנראה שאתה באמת צריך טיפול".
"תגיד, מה עם אשת המקצוע?", שאלתי בייאוש.
"אני אבדוק איתה אם זה בסדר שאתן לך את הטלפון שלה", ענה הקונספירטור, "אבל אל תדאג. כמו שאני מכיר אותה, אחרי שהיא תקרא הלילה בחצות את הטור הזה, יש סיכוי לא רע שהיא תטקבק לך ביוזמתה".

ואם כבר יוזמה, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".

כתבו לאביב הורביץ