מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע | עיצוב: סטודיו mako
רואים את הסוף

שלושה גברים, עם שמות חיבה ילדותיים, עומדים במרכזן של בחירות 2015. שניים מהם, ביבי ובוז'י, יבקשו השבוע את אמון הבוחרים בקלפי. השלישי, ארנון (נוני) מוזס, אמנם אינו מככב בתצלומי ענק בשלטי החוצות, אבל רוחו מרחפת עליהן. ועוד איך.

אילו נחת ביום שני על הגג של עזריאלי חבר מכוכב אחר וקרא את כותרת הגג המובלטת בעמוד הראשון של "ישראל היום" ("היעד של נוני מוזס – להחליף את השלטון כדי להיות ראש ממשלה בחדר האחורי"), די בקלות הוא יכול היה להשתכנע שהמאבק על ראשות הממשלה מתנהל בין ביבי לנוני. בוז'י? מי זה בוז'י? שמו של יו"ר מפלגת העבודה כלל לא הופיע באותו בוקר בעמוד הראשון של "ישראל היום" וגם לא בזה של "ידיעות אחרונות".

אולי החייזר היה מסתקרן לדעת איך ייתכן ש"ידיעות" ממשיך לפמפם בכותרת הראשית את כעסם של עובדי המדינה על נתניהו, למרות שהסרטון שהשווה אותם לחמאסניקים נגנז ארבעה ימים קודם לכן והליכוד אפילו טרח לפרסם התנצלות? אכן, מקום מוזר מאוד, כדור הארץ הזה.

כבר שנים ששני היומונים המובילים בישראל מדברים מהפוזיציה, אבל בחודשים האחרונים, בשבועות האחרונים ובימים האחרונים, זה אפילו עוד יותר מגעיל.

בשישי שעבר, עשרה ימים לפני הבחירות, פרסם נחום ברנע את "מסמך הוויתורים" של בנימין נתניהו, שהפך לכותרת ראשית ענקית ב"ידיעות". הסיפור – שללא ספק עשוי להרתיע תומכי ימין מלתת את קולם לנתניהו – פורסם באותו יום גם בכותרת ראשית ב-ynet. ב"ישראל היום", מנגד, דאגו להצניע מאוד ביום שישי שעבר את התשדיר המטופש של הליכוד שהשווה בין עובדי מדינה למחבלי חמאס ולא הזכירו אותו בעמוד הראשון. במקום זאת, הוקדש העמוד הראשון לראיון נרחב עם ראש הממשלה נתניהו, שערכו שלמה צזנה ומתי טוכפלד. הכותרת הראשית, ציטוט מפיו של המנהיג הנערץ ("מיליוני שקלים מחו"ל – להגדיל הצבעת השמאל והערבים"), ניסתה להחזיר הביתה את מצביעי ימין ש"ידיעות" מתאמץ להרחיק מהליכוד.

מי נגד מי
"ידיעות" ו"ישראל היום" ביום שישי. נתניהו שמאלני ותרן? מה פתאום. צריך להיזהר מהשמאלנים ומהערבים

אבל כל זה, כאמור, היה רק המתאבן לקראת מלחמת עיתוני השבוע האחרון, שהגבירו את הלהבות לגובה שלא היה כמותו. איך אמר בשעתו אמנון גולדנברג? גם האמת היא אופציה? לא בימים לפני הבחירות, שבהם כל מניפולציה מותרת. אבל למה להכביר מילים? הבה ניתן לעמודים הראשונים בשני העיתונים הגדולים לדבר נגד עצמם:

מי נגד מי
"ידיעות" ו"ישראל היום" ביום ראשון. הייתה הסכמה לנסיגה גדולה? מה פתאום. לא היו שום ויתורים
מי נגד מי
"ידיעות" ו"ישראל היום" ביום שני. ועדי העובדים נגד נתניהו? מה פתאום. זה נוני שרוצה להחליף את השלטון
מי נגד מי
"ידיעות" ו"ישראל היום" ביום שלישי. כתבתם נגד לבני? סבבה, לנו יש שלושה מאמרים נגד נתניהו
מי נגד מי
"ידיעות" ו"ישראל היום" ביום רביעי. קשה לקנות דירה? אולי. אבל יהיה יותר קשה אצל השמאלנים המסוכנים
מי נגד מי
"ידיעות" ו"ישראל היום" ביום חמישי. מיליונים מחו"ל לעידוד הצבעת הערבים? נו שוין. העיקר שהגנרלים שלנו

אין סיבה שלא להניח שהמלחמה רק תחריף בחמשת הימים שנותרו עד הבחירות. יהיה מוי כיף. להתראות ב-17 במרץ, ואל תשכחו להצביע. 

מכת ברק

האם קיים על פני הגלובוס אדם יוצא דופן שהצליח לחדור בכח למערכת ynet, להסתנן למסיבה פרטית של "ידיעות" לכבוד יאיר לפיד, להפגין מחוץ לביתו של המו״ל נוני מוזס, לצלם את כל המבצעים הנועזים האלה בווידאו ועוד לככב בסופו של דבר ב"ידיעות" באייטם חיובי ומפרגן? עד השבוע הייתי משוכנע שאין מצב, אבל תשמעו סיפור:

ברק לוי סגל, 31, הוא פעיל חברתי שיודע מה טוב (לגור בחולון, כמובן). לפני הבחירות הקודמות, שובץ לוי סגל במקום החמישי ברשימת "ארץ חדשה" של אלדד יניב, יוצר האפוס הקולנועי "תמנונוני".

בתוקף תפקידו כאחראי על פעולות הגרילה ב״ארץ חדשה״, נכנס לוי סגל בדצמבר 2012 עם מצלמה למערכת ynet כדי לשאול במפגיע מדוע האתר אינו מסקר את המפלגה. בשבועיים שלאחר מכן הספיק לארוב לנוני מוזס מחוץ לביתו בסביון ולנדנד לו באינטרקום (עד שהגיעה המשטרה) וגם לחדור למסיבת פרידה שערך "ידיעות" ליאיר לפיד ולהפנות ליו"ר יש עתיד שאלה וחצי (עד שנשלחו המאבטחים).

שנתיים וחודשיים חלפו, וביום רביעי האחרון צצה לפתע תמונתו של לוי סגל בגדול גם בעמוד הראשון של "ידיעות" וגם בכפולה הפותחת. העילה: מסע מחאה רגלי מתל אביב למשכן הנשיא בירושלים, שארגנו הוא וחבריו, כדי "שהמצוקות האמיתיות יטופלו". ומיהו האחראי העיקרי למצוקות? כמובן, ראש הממשלה בנימין נתניהו. ומדוע צעדה אזוטרית למדי, שאחד ממארגניה הוא צ'ילבה ותיק של "ידיעות", זוכה גם לכותרת ראשית וגם לסיקור נרחב? התשובה טמונה במכתם הידוע: אויבו של אויבי הוא ידידי.

מה שברור כבר עכשיו: ההישג הפנומנלי של סגל שובר את שיאה הקודם של יועצת התקשורת אמילי מואטי, שהודיעה בפומבי על החלטתה לבטל את המנוי על "ידיעות", ובכל זאת השתחלה איכשהו לעמוד הראשון.

ברק לוי סגל, איך עשית את זה?

"אין לי מושג. תצטרך בעיקר לשאול אותם. מניח שבחרו לשים את זה בשער כי הסיפור הוא שיתוף פעולה יוצא דופן של מאבקים מסוגים שונים שהחליטו להתאחד ולצעוד לבית הנשיא תחת אותו המסר: לא ראו אותנו בבחירות האלה, ראו רק את עצמם, וכשיגיעו ראשי הסיעות להמליץ נבקש מהם שיציעו פתרונות למאבקים של כולנו בתוך ההסכמים הקואליציוניים".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

מי נגד מי
המבצע הנועז, שלב 1. ברק לוי סגל חודר למערכת ynet
מי נגד מי
המבצע הנועז, שלב 2. ברק לוי סגל מטריד את נוני מוזס מחוץ לביתו
מי נגד מי
המבצע הנועז, שלב 3. ברק לוי סגל מסתנן למסיבה לכבוד יאיר לפיד
מי נגד מי
המבצע הנועז, שלב 4. ברק לוי סגל (ראשון מימין) בשער של "ידיעות"

מזמן לא פרסמנו איזה אייטם נגד יאיר לפיד

בשלוש שנותיו בפוליטיקה, רואיין יאיר לפיד מאות פעמים בכל כלי תקשורת אפשרי. רק בעיתון מרכזי אחד הוא לא התראיין בכל התקופה הזו, ולא – לא קוראים לו "ישראל היום". קוראים לו "הארץ". ולא בכדי.

יחסי לפיד ו"הארץ" עלו על שרטון עוד בימים הרחוקים שבהם הוא היה איש טלוויזיה. בשנת 2008 החליט לפיד לבטל את המנוי שלו לעיתון לאחר ש"הארץ" ביטל באופן חד צדדי את מנוי החינם של העורך לשעבר, חנוך מרמרי. בניגוד לאחרים, שביטלו את המנוי בקול תרועה רמה ובהמשך חידשו אותו בקול דממה דקה – לפיד אינו מנוי עד היום. בחודשים שלפני בחירות 2013 הצטיין "הארץ" בפרסום שורה ארוכה של אייטמים נגד לפיד. מקבץ הידיעות השליליות כלל, בין היתר, את חשיפת פרשת הדוקטורט, שמאות למחיר הרכב שלואיתור טעויות עובדתיות בנאומיו, ניתוח נוקדני של מאמריו ואפילו ביקורת על אופן לבושו. כמובן, קשה לשכוח גם את הפוסט המגונה של טלי חרותי-סובר תחת הכותרת: "מה הקשר בין הבת של יאיר לפיד וההסכמים הקואליציוניים".

זמן קצר לאחר הבחירות הקודמות כתב עידו קינן ב"העין השביעית" כי לפיד סירב להצעה להתראיין למוסף "הארץ", ולא הסכים להשתתף בסדרת הצ'טים שערכו פוליטיקאים עם גולשי אתר "הארץ". כתבת "הארץ", רויטל חובל, כינתה אז את לפיד בדף הפייסבוק שלה: "המועמד שמסרב להתראיין ל'הארץ'". בבדיקה כמותית שנערכה התברר כי בניכוי האזכורים הניטראליים 80 אחוז מהאייטמים על לפיד ב"הארץ" היו שליליים.

מאז ועד היום זרם המים העכורים מרחוב שוקן לעבר יו"ר "יש עתיד" רק הלך וגבר. גם במערכת הבחירות הנוכחית הסיקור של "הארץ", ברובו המכריע, הוא אנטי לפיד. בשלושת החודשים האחרונים, מאז 3 בדצמבר 2014, למחרת היום שבו נתניהו פיטר את לפיד והוביל להקדמת הבחירות, ועד יום ראשון האחרון, הוזכר שמו של לפיד ב"הארץ" וב"דה מרקר" בסך הכול ב-463 אייטמים. ב-327 מתוכם האזכורים היו ניטראליים או אגביים. 120 מהאייטמים היו שליליים, ורק ב-16 מהם הוזכר לפיד באופן חיובי. כשמנכים את האזכורים הניטראליים, רק 12 אחוזים מהאייטמים של "הארץ" על לפיד היו בהקשרים חיוביים. 88 האחוזים האחרים היו בהקשרים שליליים. בין היתר עסקו האייטמים הללו בזגזוגים של לפיד, בתעמולה בעייתית לכאורה של מפלגתו, בביקורת על הקמפיין של לפיד, בקטילה של כהונתו כשר האוצר ועוד ועוד.

מי נגד מי
"הארץ" נגד יאיר לפיד. 88 אחוזים מהאייטמים היו בהקשרים שליליים

דוגמאות? למה לא. ב-6 בינואר פרסם "דה מרקר" את הכותרת "קמפיין הבחירות של לפיד מלא חורים", לאייטם שהשווה בין הצהרות לפיד לבין העשייה בפועל כשמפלגת יש עתיד הייתה חברה בממשלה; ביום שלישי האחרון, לטובת מי ששכח חלילה, פרסם "דה מרקר" את הכותרת "כשהתעמולה של לפיד פגשה את המציאות", שבו השווה – הפתעה הפתעה – בין ההצהרות של לפיד לבין העשייה בפועל כשמפלגת "יש עתיד" הייתה חברה בממשלה. שתי הכותרות הדומות קיבלו הפניה בעמוד הראשון של המוסף.

ביום שני שעבר פרסמה יש עתיד את מצע הבחירות שלה. באתר "דה מרקר" עלתה הכותרת הקורקטית "המצע של יש עתיד: חוק מע"מ אפס, הגבלת שכר בכירים והקמת בנק אינטרנטי". ב"דה מרקר" שלמחרת פורסמה ידיעה דומה מאוד, אבל שם כבר לא היה זכר לכותרת החיובית שהופיעה יום קודם באתר. במקומה פורסמה הכותרת השלילית "המצע של יש עתיד מתעלם מהיוזמות שהמפלגה טרפדה בממשלה היוצאת". 

והייתה כמובן גם ביקורת אישית: לפני חודש וחצי הקדיש רועי צ'יקי ארד חלק מטורו במוסף "הארץ" ל"זן נדיר ומעורר סקרנות של ישראלים – אנשים שמתכוונים להצביע ליאיר לפיד בפעם השנייה". ארד הבחין כי כאשר לפיד עלה לבמה עמדו מאחוריו שתי בנות נמוכות ממנו ולפיכך ההפניה בעמוד השער של המוסף הייתה "מדוע יאיר לפיד מקיף את עצמו בנשים נמוכות?".

מי נגד מי
ההפניה במוסף "הארץ". המציאות דווקא הפוכה

לפיד, אגב, לא כל כך נמוך. "אני יודע שאתם חושבים שאני גמד. אני הכנסתי לכם את זה לראש", כתב לפני תשע שנים במגזין "בלייזר". "הגובה שלי הוא 1.74 מטר. בדור שלי (היה לי ברונתוזאורוס מחמד) זה גובה ממוצע לגמרי". אבל מה שמעניין יותר הוא גובהן של הנשים שמקיפות את לפיד בכל אשר יפנה: גובהה של הדוברת של יאיר לפיד, הדר אלוני, הוא 1.82 מטר; גובהה של תמי נשיא ממטה לפיד הוא 1.80 מטר (במאמר מוסגר, עבדתי במקרה בעבר לצד אלוני ונשיא, ב"קסטינה תקשורת", בתקופות שונות, ושתיהן, מכל בחינה, משכמן ומעלה). אם זה לא מספיק ו/או אם יש צורך בעוד הוכחה שהפניית השער של "הארץ" הייתה נמוכה, מתברר שגובהה של רכזת סיעת יש עתיד, לי ספדיה, הוא 1.79 מטר.

ב"הארץ" נמנעו מלהגיב.

מה שאסור למני נפתלי מותר לאיציק סבן

לפני שבועיים וחצי פרסם איציק סבן מאמר ב"ישראל היום" נגד מני נפתלי, אב הבית לשעבר במעון ראש הממשלה התובע בימים אלה את משפחת נתניהו. תחת הכותרת "מי מפעיל את מני נפתלי", כתב סבן, בין השאר: "כיצד ייתכן שעובד לשעבר במעון ראש הממשלה, ועוד בעל תפקיד, הסתובב במקום עבודתו הקודם, ולפי מה שפורסם – אסף מידע וראיות והקלטות, תוך כדי מה שנראה כפגיעה באמון שניתן בו? ומה עם סעיף שמירת הסודיות, שמן הסתם היה חתום עליו?".

שאלה טובה, שדי בקלות אפשר להפנות גם לסבן עצמו. נקפוץ כמה שנים אחורה: עד שנת 2008 סבן עבד ב"ידיעות אחרונות" בתפקיד הכתב לענייני משטרה. בדומה לנפתלי, גם בחוזה האישי של סבן ב"ידיעות" היה סעיף סודיות סטנדרטי. בפברואר 2010, יותר משנה לאחר שהצטרף ל"ישראל היום", חשף סבן מידע ממקום עבודתו הקודם, כאשר התוודה בעיתונו החדש כיצד "ידיעות" השתמש בו כדי לסקר באופן מגמתי את פרשת חיים רמון והנשיקה. רמון היה ונשאר חבר קרוב של מו"ל "ידיעות", ארנון מוזס. סבן תיאר באותו טור בהרחבה כיצד ניתנה לו "הוראה מגבוה" להיות חתום על ידיעה, שאותה הוא כלל לא כתב, התוקפת באופן אישי ומשמיץ את ניצב יוחנן דנינו, אז ראש אגף החקירות אשר פיקח מלמעלה גם על חקירת פרשת רמון.

מי נגד מי
הטור של איציק סבן. מי שחמאה מרוחה על ראשו בל יסתובב בשמש הקופחת
כעבור שלוש שנים, בפברואר 2013, בעקבות תחקיר "המקור" על "ישראל היום", שוב עשה סבן צעד שנראה לכאורה כפגיעה באמון שניתן בו, כשפרסם מכתב גלוי לרביב דרוקר. במכתב תיאר סבן כיצד מו"ל "ידיעות" והעורך הראשי ניסו להדיח אותו מתפקידו ככתב לענייני משטרה רק בשל עבודה אקדמית שהכין ושעסקה בין השאר ביחסו של "ידיעות" לפרשות רמון ומשה קצב. באותו מכתב הוסיף סבן וסיפר כיצד עורך העיתון וראש מערכת החדשות העבירו אותו מתפקידו לאחר שדיווח להם כי במשטרה סבורים שעדותה של א' מבית הנשיא אינה אמינה.

כמובן, טוב מאוד שסבן חשף טפח ממה שקרה מאחורי הקלעים במקום עבודתו. איך אמרו את זה קודם לפניי? אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. רק חבל שאת מה שסבן הרשה לעצמו לעשות, הוא מבקש כעת למנוע ממני נפתלי. יכול להיות שזה מושפע אולי, באופן תאורטי, מהזיקה המסוימת והלכאורית בין "ישראל היום" לבין בנימין נתניהו?

איציק סבן, תרצה להגיב?

"לא".

ynet נגד נתניהו: הרצוג יאחד את העם. ועוד פעמיים

גם השבוע, בישורת האחרונה לפני הבחירות, המשיך ynet להפגיז בכותרות ראשיות שהציגו באור שלילי את התנהלות בנימין נתניהו ו/או ממשלתו.

מי נגד מי
ynet נגד נתניהו גם השבוע, במישרין ובעקיפין. שגרת המתקפות נמשכת

אבל זה לא ש-ynet רק נגד נתניהו. הוא גם בעד הרצוג. ביום שני בשעה 13:06 פרסם יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, סטטוס נגד נתניהו בדף הפייסבוק שלו. 37 דקות לאחר מכן הפך הפוסט השגרתי למדי לכותרת ראשית ב-ynet ("נתניהו מפלג את העם, אני אאחד אותו"). למחרת, יום שלישי, התראיין הרצוג באולפן ynet, מה שכמובן הניב עוד כותרת ראשית, שונה ב-360 מעלות מקודמתה ("נתניהו פילג ופירק, אני אחבר"). האם בחמשת הימים שנותרו עד לבחירות ימשיכו ב-ynet להעניק להרצוג רוח גבית בניסיון להצדיק את כינוי הגנאי "בוז'יתון"? ננסה לעקוב.

מי נגד מי
ynet מפנק את הרצוג, יום אחרי יום. אז מי יאחד את העם?

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

"וואלה!" בעד נתניהו: לאן נעלם מני נפתלי?

ובעוד ב-ynet תוקפים את נתניהו ככל הניתן, ב"וואלה!" המתחרה משתדלים לפעמים להקל עליו במידת האפשר. כזכור, בעבר הרחוק והקרוב האתר גנז אייטמים שלא שימחו במיוחד את בני הזוג נתניהו. השבוע צץ לו עוד סיפור עם חשש לפינוקון, שאותו נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

מי נגד מי
הכתבה על מני נפתלי במגזין "וואלה!". המגזין נעלם מדף הבית כבר ביום שישי

כמדי שבוע, גם ביום חמישי שעבר, בשעות אחר הצהרים, עלה לדף הבית של "וואלה!" מגזין סוף השבוע של האתר. אלא שלא כמדי שבוע, הפעם המגזין לא נותר בדף הבית עד מוצאי שבת בחצות, כדי שכמה שיותר מגולשי האתר יוכלו לעיין בו. כבר ביום שישי בצהרים נעלם המגזין לחלוטין מדף הבית.

עם או בלי קשר, באותו מגזין ממש פורסמה כתבת פרופיל נרחבת ודי מחמיאה של יאיר אלטמן על מני נפתלי, אב הבית במעון ראש הממשלה שתובע את משפחת נתניהו. הכתבה עצמה – לשם שינוי – לא נגנזה, אבל לאחר שהמגזין הוסר מדף הבית של "וואלה!" היה כמובן הרבה יותר קשה להגיע אליה דרך האתר, והרבה יותר קל לעשות זאת באמצעות מילות חיפוש ממוקדות בגוגל של יודע ח"ן. צירוף מקרים? נשאיר את זה לקונספירטור.

מ"וואלה!" נמסר בתגובה: "המגזין לא הופיע בגרסת הדסקטופ מסיבות טכניות, אך הופיע לאורך כל סוף השבוע באפליקציית 'וואלה!' וכל כתבותיו ללא יוצא מן הכלל עלו לכותרות ערוצי התוכן השונים".

תרגמה את זה יפה מאיה בניטה

לאור העובדה המשמחת שגוגל כבר מלווה אותנו אי אלו שנים, וזרימת המידע קלה וחופשית מאי פעם, קצת מפליא שעדיין נמצאים פה ושם כתבים שמעתיקים כתבות מאתרים זרים, מייחסים אותן לעצמם ומניחים משום מה שאיש לא יעלה על זה.

מי נגד מי
מצאו את ההבדלים 1. הכותרת ב"פוקס ניוז" והכותרת ב"וואלה!".

ביום חמישי האחרון, 5 במרץ, פרסמה מאיה בניטה ב"וואלה! תיירות" כתבה מסקרנת תחת הכותרת "למה חובה לצאת לחופשה נודיסטית לפחות פעם בחיים?". בכתבה הופיעו עשרה נימוקים ("להכיר אנשים חדשים", "פרטיות גדולה" וכו' וכו'). אלא שהטקסט של בניטה, מה לעשות, תורגם כמעט מילה במילה מכתבה של ג'ורדי ליפה שפורסמה שלושה שבועות קודם לכן, ב-11 בפברואר, באתר האינטנרט של "פוקס ניוז". הנה שלוש דוגמאות לפסקאות כפי שפורסמו במקור, מול הפסקאות שהופיעו ב"וואלה! תיירות". אם גם אתם לוקים באובססיביות טורדנית קלה, תוכלו לחפש ולמצוא את ההבדלים.

מי נגד מי
מצאו את ההבדלים 2. פרטיות גדולה אוtotally private ?
מי נגד מי
מצאו את ההבדלים 3. נופים יפהפיים או beautiful spots?
מי נגד מי
מצאו את ההבדלים 4. ידידותיים לסביבה או environmentally friendly?

מאיה בניטה, לאור נושא הכתבות, אפשר לומר שנתפסת קצת עם המכנסיים למטה או שמוטב לשאול האם האמת הערומה נחשפה?

"עדיף שתפנה לעורך, נראה לי שהוא ייתן לך תשובות יותר טובות".

מ"וואלה!" נמסר בתגובה: "הנושא ייבדק ויטופל".

הציטוט מול המציאות (1): לא כולל שירות

הציטוט: "אמנם עדיין לא הושגה הסכמה על העונש שצפוי להיות מוטל על גולן, אך ההערכה היא שיתבקש לרצות ארבעה חודשי עבודות שירות" (פרסום ראשון של גיא פלג על כך שארה"ב לא אישרה את כניסתו של אייל גולן לשטחה בשל הרשעתו בעבירות של העלמות מס, חדשות 2 OnLine, 9.3.2015).

המציאות: לא רק שהושגה הסכמה, אלא שגולן כבר סיים את עבודות השירות, שאותן החל לרצות ב-24 בספטמבר 2014. חצי שעה לאחר שהסקופ של פלג פורסם באתר, פלג דיווח את הפרטים המדויקים במהדורה המרכזית. בחדשות 2 OnLine, באתרי mako ו"רשת", הטעות נותרה גם ביום שלמחרת.

גיא פלג וחדשות 2 OnLine נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (2): הפספוס של העשור

הציטוט: "בגין הלך לעולמו בגיל 89" (מתוך הפינה "היו זמנים" בעמודי הדעות של "ישראל היום", 9.3.2015).

המציאות: מנחם בגין נפטר עוד לפני שמלאו לו 79.

מי נגד מי
הפינה "היו זמנים" על מנחם בגין. שאלה של גיל

הציטוט מול המציאות (3): פספוסון של שש שנים 

הציטוט: "מתוך נציגויות ישראל במדינות ערב צפויות להתקיים בחירות רק ברבת עמון. לעומת זאת, בדוחא בירת קטאר ובקהיר לא יתקיימו בחירות" (גדעון אלון, כתב בכנסת, על ההצבעה שהחלה בשגרירויות ובנציגויות ישראל בעולם, "ישראל היום", 4.3.2015).

המציאות: מאז ינואר 2009, לאחר מבצע "עופר יצוקה", אין לישראל נציגות בקטאר.

גדעון אלון, תרצה להגיב?

"לא, אין לי מה להגיב".

דברים בשם אומרם: בוז'י, צפה פגיעה

כשבועיים לפני בחירות 2009 פרסם ארי שביט ראיון במוסף "הארץ" עם ציפי לבני. ימים ספורים אחר כך הוא קרא לה במאמר בעמודי הדעות "חלולה ושטחית". שש שנים אחרי שביט מפרסם היום ראיון עם הרצוג במוסף "הארץ".

ממתין במתח למאמר בעמוד 2 בשבוע הבא.

(ציון נאנוס בדף הפייסבוק שלו, 6.3.2015)

ארי שביט, יש למה לחכות?

"יש ויש".

מניין הימים: הסוף 

הנה זה בא: ביום שישי שעבר, 37 ימים אחרי שתהיתי כאן האם הפרסום הבלעדי של גיל משעלי על כך שבר רפאלי מתחתנת הוא סקופ או פלופ, ברווז או ברבור, צל״ש או טר"ש, הסאגה הסתיימה. כזכור, הטלתי ספק בנכונות האייטם (לאחר שרפאלי עצמה הכחישה אותו) ואף פצחתי במניין הימים, שהביך את משעלי על בסיס שבועי. בדיעבד מתברר, כי גם אם חבריי הטובים ב-mako היו נחרצים מדי בהגשת האייטם, בשורה התחתונה יש חתונה.

מי נגד מי
גיל משעלי חוגג את נצחונו. איך יודעים שבא אביב?
בסוף השבוע החולף מסרו מקורבי רפאלי את פרטי הצעת הנישואים לכתב "ישראל היום", ערן סויסה, שמיהר לפרסם אותם בעמוד הראשון של גיליון יום שישי. אמנם קיימות עדיין סתירות קלות בין גרסתו של משעלי באייטם המקורי מינואר האחרון ("ל-mako סלבס נודע כי הצעת הנישואים לא כללה כריעת ברך וטבעת") לבין זו של סויסה ("ל'ישראל היום' נודע כי ביום רביעי בערב, בעיצומה של החופשה, עזרא שלף במפתיע טבעת ורפאלי הנרגשת השיבה מיד בחיוב"), אבל איך אומרים? על זה לא נלך לרב. בר ועדי יילכו.

האייטם הנוצץ של סויסה הניב, כצפוי, גשם של פולואפים, ולא פחות מכך מבול של מסרוני שמחה לאיד שקיבלתי מקוראי הטור הנאמנים, מהעורכים הישירים ב-mako ומהבוסים המסוקסים. זו ההזדמנות להודות לכולם. משעלי עצמו דווקא נהג באצילות ובמתינות, והסתפק באייטם צנוע עם הכותרת "אמרנו לכם" וכותרת המשנה "צדקנו ובגדול". בפסקת הפתיחה נכתב – עם רמז דק כפיל שהתייחס לשמי הפרטי – "איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב ומגלים ש-mako סלבס צדקו ובענק".

גיל משעלי, תרצה להוסיף עוד משהו?

"לא הבנתי איזה כובע אכלת בסוף: ברט, קסקט, או טמבל?".

"ידיעות אחרונות" VS בר רפאלי

בין שלל הפולואפים המתקתקים לחתונתה של רפאלי הזדהר כמגדלור אחד חמצמץ: ביום ראשון, יומיים אחרי הפרסום של סויסה ב"ישראל היום", פרסמה אדוה מלמד-לוי ב"ידיעות" אייטם שנקבר בתחתית העמוד שלפני העמוד הלפני אחרון. בניגוד לסקופ בשישי אצל המתחרים השנואים ("זה קרה שלשום, במהלך חופשה סודית בקאריביים"), "ידיעות" סיפק גירסה מעט שונה ("ההצעה המרגשת התרחשה במהלך חופשה זוגית של השניים באיים המלדיביים, לשם טסו במהלך חג פורים"). אלא שבטור הרכילות "העלוקה בשישי" שפורסם בינואר האחרון, מסרה מלמד-לוי דיווח קצת אחר ("חברים של עדי עזרא נשבעים שלמעשה הוא כבר הציע נישואים לבר רפאלי עוד בספטמבר, בזמן שבילו בחופשה ביוון").

מי נגד מי
"ידיעות אחרונות" נוקם בבר רפאלי. נכנסה לרשימה השחורה?
אז מי צודק? כאמור, לא נלך לרב, מה גם שכל ההשתלשלות הזו שייכת לעבר. פנינו נשואות לעתיד שצפוי לרפאלי ב"ידיעות". כבר באייטם המדובר של יום ראשון, וכעונש על כך שהידיעה על הצעת הנישואים פורסמה קודם אצל המתחרים, נקם "ידיעות" ברפאלי באמצעות הכותרת "החתונה השנייה של בר רפאלי". באייטם הוזכרה העובדה שרפאלי התחתנה ב-2003, כשהייתה בת 18, כדי לקבל פטור משירות צבאי. בקיצור: נראה שרפאלי הצטרפה לשרה ובנימין נתניהו ונכנסה למקום טוב באמצע ברשימה השחורה של העיתון. האם המשבר ביחסים יתפתח לאיום בתביעה מצידה של רפאלי כפי שקרה לפני יותר משבע שנים? ימים יגידו.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.  

ההברזה של רוני

חיכיתי, חיכיתי, בכיתי, בכיתי, ומי לא טילפן? הקונספירטור. אז אני צלצלתי.

"איך זה שעוד לא שמעתי ממך השבוע?", שאלתי.

"הייתי בטוח שאתה כבר לא שם", הוא ענה.

"אין מצב", הצהרתי בגאווה. "אני בדרום חולון מאז ולתמיד".

"הייתי בטוח שאתה כבר לא ב-mako", הפטיר הקונספירטור בעייפות. "אני מניח שאחרי שבמשך שבועות העזת להטיל דופי בסקופ של גיל התותח, הבוסים יעניקו לך – ובצדק – כרטיס לכיוון אחד. לא נורא. לפחות זה יאפשר לך להקדיש את זמנך הפנוי לשיטוט עקר מחוץ למועדון בריזה הנוצץ ו/או לארוחות גורמה מנחמות בסניף הפאסט פוד ברחוב סוקולוב 139".

"סוקולוב 138", תיקנתי אותו.

"מה קורה, הורביץ? אתה מנסה לדחוף לי פינה של הציטוט מול המציאות?", התעצבן הקונספירטור. "עדיף בהרבה שנממש קודם את הפינה שייסדתי כאן בשבוע שעבר. איך זה הולך? 14 ימים חלפו מאז שאביב הורביץ הבטיח מפורשות בטורו להגיב למתקפה של 'ידיעות' וזה טרם קרה. לכן בינתיים המצב הוא כדלקמן: 'ידיעות' הציג הוכחות לכאורה לכך שהוא נהג באולמרט באופן מאוזן וראוי, ללא מורא וללא משוא פנים, והתשובה הנגדית של הורביץ עדיין מתבוששת. מתי היא תגיע, אגב?".

"בבוא העת", הבטחתי.

"מבטיח?", לחץ הקונספירטור.

"מבטיח", הצהרתי.

"ולא תבריז כמו רוני?", הקשה הקונספירטור.

"איזה רוני?", הסתקרנתי. "רוני שלנו? רוני דניאל? רוני שוקן? רוני לינדר-גנץ? רוני קליינפלד? רוני דלומי? רוני דואני?".

"חבל שאני לא ממלא איתך לוטו, הורביץ. הייתי שואל אותך איזה מספרים כדאי לי לנחש ומסמן אחרים", אמר הקונספירטור. "דיברתי על רוני מאנה, כמובן. האורקל מסי אנד סאן. קראת את הפוסט שהוא העלה ביום רביעי בדף הפייסבוק שלו?".

"איזו שאלה", טפחתי לעצמי על השכם. "רוני סיפר שם שביבי ושרה פגעו בו ובמשפחתו, אבל למרבה הצער נמנע מלמסור פרטים. איך הוא כתב את זה במילים שלו? 'לא אספר מילה עד יום מותי. סודות המשפחה ורגעיה האינטימיים אינם חלק מזכות הציבור לדעת. אמנם שרה וביבי פגעו בי ובמשפחתי, ניסו לדרדר אותנו לתהום רגשי, כספי ובריאותי ונכשלו, אבל בניגוד אליהם שמתי לעצמי קו אדום'".

"ומה אתה חושב על זה?", התעניין הקונספירטור.

"שמצד אחד, חבל שאבדו לנו לנצח סיפורי ביבי ושרה מעניינים נוספים", אמרתי. "אבל מצד שני, כל הכבוד לרוני שלמרות מה שביבי ושרה עשו לו, לדבריו, מוכן לשמור על איפוק מסוים".

"ראית במקרה 'ערב חדש' עם דן ביום שני?", חקר הקונספירטור.

"הקליטותי אך טרם הספיקותי", התחמקותי.

"חבל", אמר הקונספירטור. "כי החל מדקה 23:44 שלום ירושלמי מספר שם שהוא שמע שב'ידיעות' אמור היה להתפרסם ראיון גדול עם רוני נגד ביבי ושרה, אבל בסוף הכתבה הזו נגנזה. אולי תסביר לי איך זה יכול להיות? ועוד בעיתוי נפיץ ומשובח? הרי בשיעור הראשון בכל מכללה לתקשורת מלמדים שכל המחרף את ביבי ושרה ב'ידיעות' הרי זה משובח?".

"אני מניח שמדובר בצירוף מקרים", אמרתי בכובד ראש.

"זה גם מה שאני חשבתי", הפתיע הקונספירטור. "אבל ליתר ביטחון יצאתי לתחקיר שטח. התברר לי שכתב הנדל"ן של 'ידיעות', עופר פטרסבורג, שמכיר את רוני כבר שני עשורים, נפגש איתו כמה פעמים לצורך ראיון עומק על הרגליה המגונים של משפחת נתניהו. עד תחילת השבוע רוני היה משוכנע שהכתבה תתפרסם בשישי הקרוב, ארבעה ימים לפני הבחירות, אבל מסתבר שברגע האחרון הוא חטף קצת רגליים קרות וביקש לבטל אותה".

"למה?", התפלאתי.

"למה שלא תעשה פעם עבודה עיתונאית בסיסית ותשאל אותו?", אמר הקונספירטור בכעס וניתק.

רוני מאנה, למה התחרטת?

"חשבתי עוד פעם, דיברתי עם אשתי, עם המשפחה שלי ועם אנשי עסקים מאוד קרובים אליי, ובסוף החלטתי שלא מתאים לי אז ביקשתי להוריד את הכתבה. זה לא היה קל, אבל פרסמתי פוסט. אולי תעלו אותו גם ב-mako?".

ואם כבר mako, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה". 

לכל כתבות המגזין

קול העם

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר