מי נגד מי
ביקורת התקשורת של אביב הורביץ
אל: רביב דרוקר. הנדון: "המקור" והמקור


את המכתב הבא שלחתי השבוע לבכיר עיתונאי ערוץ 10, רביב דרוקר, האיש והמקור:

רביב שלום,

איך נוהג לומר רפי מהערוץ שלך (רפי הקולגה, לא רפי הבוס)? קודם כל ברכות.

ואם לצטט את מייסד "העין השביעית", עוזי בנזימן: "תחקיר על הכיפאק, לרביב מגיע צל"ש. הוא הביא את האקדח המעשן למה שאנחנו רואים בכל בוקר מעל דפי 'ישראל היום'" (מתוך ראיון לרזי ברקאי בגלי צה"ל).

אז מברוק, רביב. אחרי שהסכמת שתחקיר "ישראל היום" יוכנס למקפיא למשך חודשים ארוכים, ואחרי שהסכמת לא להרגיז את נתניהו עד להשלמת החקיקה שהצילה את ערוץ 10, ואחרי שהסכמת לדחות את שידור "המקור" עד לאחר הבחירות, ואחרי שרפי גינת התמנה למנכ"ל החדש שלך, סוף סוף התחקיר המדובר שודר.

בסיום התכנית ניסית להתמודד עם השאלה מדוע עסקת רק בסיקור המוטה של "ישראל היום" ולא טיפלת באופן דומה גם בסיקור המוטה של "ידיעות". "אין לי ידע מפורט על הדרך שבה המכונה של 'ידיעות' עובדת", ענית והוספת: "אם יש ב'ידיעות' אנשים אמיצים שרוצים לספר לי, כדוגמת אלו שעבדו ב'ישראל היום', אני אשמח מאוד לשמוע".

תרשה לי לומר, רביב, עם כל הכבוד, שלדעתי התשובה שלך מיתממת.

אתה מעוניין באמת בידע מפורט על הדרך שבה המכונה של "ידיעות" עובדת? זה די פשוט. אין לך צורך במרואיינים מוצללים עם קול מעוות, במידע פנים סודי ובהקלטות סתר בדסק. אתה יכול להסתפק בחיפוש מהיר בגוגל, בחמש-שש שיחות טלפון ובידע כללי בסיסי. במקום שנה וחצי של עבודה מאומצת, זה ייקח לך יום וחצי.

בעצם למה שלא תתחיל בבית? סמס לאנשים שעד לא מזמן עבדת איתם כתף אל כתף. למשל הח"כ הטרי מיקי רוזנטל, שהיה שותפך להגשת "המקור". בעשור הקודם הוא שימש כסגן עורך "ידיעות" ואין לי ספק שהוא יוכל לספר לך, בפנים גלויות, איך עובדת השיטה. אם לא יתחשק לו, תוכל למצוא בקלות יחסית מה הוא חושב על העיתון, מה הוא אמר עליו בראיון ל"תיק תקשורת", ואיך "ידיעות" נקם בו.

עוד מישהו שעבד איתך בערוץ 10 עד לפני שנה הוא ניר בכר, לשעבר עורך מוסף "7 ימים" של "ידיעות". ניר יוכל לספר לך בפנים גלויות איך ננזף קשות כשניסה לפרסם ב"ידיעות" כתבות שעסקו בקשרי הון ושלטון, כמו שסיפר לעידית אברהמי בסידרה "העיתונאים" ששודרה ב-yes דוקו, וכמו שהעיד בתצהיר שהגיש לבית הדין לעבודה.

גם את רותי יובל אתה מכיר היטב ממסדרונות "בית הורד". גם היא היתה עורכת "7 ימים". בגוגל תוכל למצוא את עדותה בבית המשפט המחוזי. היא אמרה שם שאילו ליאורה גלט-ברקוביץ' הייתה מחליטה לפנות ל"ידיעות" ולא ל"הארץ" – לא בטוח שפרשת סיריל קרן הייתה בכלל זוכה לפרסום.

ואם אתה כבר מתקשר לרותי – דבר גם עם דורון גלעזר. גם הוא עורך "7 ימים" לשעבר (כמוה) וסגן עורך "ידיעות" לשעבר (כמו מיקי רוזנטל). בקש ממנו שיחזור בפניך על דבריו בכנס של העמותה לדמוקרטיה מתקדמת. איך זה הלך? אני מצטט: "אין עיתונאי ב'ידיעות אחרונות' שלא יודע ברגע שהוא מקבל ידיעה איך הוא צריך לכתוב אותה מחדש, ואיזו כותרת הוא צריך לתת לה, ואיזה אופי הוא צריך לתת לה, ולא משנה איזו ידיעה זו תהיה על דורית בייניש – תמיד הכותרת תהיה נגד דורית בייניש".

אני מנסה לא להלאות, רביב, אבל הרשימה ארוכה. מירון רפופורט, לשעבר עורך בדסק, יוכל לתאר לך איך פוטר לאחר שהעניק לטור של מרדכי גילת את הכותרת (הנכונה עובדתית לשעתה) "שרון לא דיבר אמת". הוא דיבר על זה ב"תיק תקשורת".

איציק סבן, לשעבר הכתב לענייני משטרה (שכותב כעת ב"ישראל היום" המתחרה) ישמח לפרט כיצד "ידיעות" השתמש בו כדי לסקר באופן מסולף ומגמתי את פרשת חיים רמון והנשיקה וכיצד אולץ לחתום על ידיעה שכלל לא כתב. הוא כתב על זה השבוע בפייסבוק שלו, וזה צוטט כאן.

עוד מישהו שמועסק היום במתחרה "ישראל היום" הוא מוטי גילת, שעבד ב"ידיעות" 32 שנים תמימות ונחשב ובצדק לבכיר תחקירני העיתון. במקרה של גילת, לא בטוח שהוא יסכים לשוחח איתך (אולי הוא עדיין כועס על הסרט המפרגן שהקדשת לשנוא נפשו אריה דרעי). ועדיין, בגוגל תוכל למצוא את התצהיר שגילת הגיש נגד "ידיעות" לבית הדין לעבודה. בעצם, רביב, עכשיו אני נזכר שאתה עצמך היית הראשון שחשף את התצהיר הזה בבלוג שלך. נו, אז אתה בטח יודע שגילת תיאר שם בפירוט, כולל אינספור דוגמאות, איך העיתון שלו לשעבר "בחר להגן על ראשי מדינה החשודים בעבריינות", וכיצד ב"ידיעות" החלה להתפתח "תרבות של התערבות ופסילות". קח משם רק את ההיי-לייטס – וכבר קיבלת חמש דקות מעניינות לכתבה.

את גידי וייץ, אני יודע, אתה מאוד מעריך. היום הוא ראש מחלקת התחקירים ב"הארץ", אבל עד לפני שבע שנים גידי היה תחקירן ב"7 ימים" של "ידיעות". בתצהיר שהגיש לבית הדין לעבודה הוא תיאר כיצד העיתון נתן לו תחושה עקבית שהוא מיותר ושלא רוצים את התחקירים שלו. בראיון לסדרה "העיתונאים" ב-yes דוקו הוא הוסיף שתחקיר שלו על משפחת שרון עוכב לפרסום חודשים ארוכים. אני בטוח שתוכל לשאוב ממנו עוד פרטים מעניינים, למשל על הסיקור המוטה והמגמתי של דליה איציק.

אפרופו סיקור מגמתי, תוכל לבדוק למה צינזרו ב"ידיעות" כתבה שלמה של אורי משגב על אביגדור ליברמן.

עד כאן תשעה לשעברים. שניים מהם כיהנו כסגני עורך "ידיעות", שלושה ערכו את "7 ימים". אם תסתמך עליהם בכתבה שתכין, אפשר להניח שב"ידיעות" יכחישו את הדברים, ייחסו לחלקם מניעים פסולים וינסו להציג אחרים כמפוטרים ממורמרים. לכן, כדאי שתישען על שני עיתונאים בכירים שעדיין מועסקים ב"ידיעות". אני מאמין, רביב, שתוכל לברר די בקלות איך קרה שרונן ברגמן הודר בעקביות מסיקור פרשת הרפז ב"ידיעות", וכיצד חלקים מתחקיר נוקב שלו על גבי אשכנזי צונזרו. הוא רמז לכך גם בגל"צ וגם ב"תיק תקשורת".

הבא בתור שתוכל להתקשר אליו הוא בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", נחום ברנע. למה שברנע יסכים לדבר איתך על "ידיעות"? זה הקסם, רביב. גם אם הוא לא ידבר – כל מה שצריך זה למצוא את הראיון שברנע העניק ל"העין השביעית" ושבו תיאר כיצד "ידיעות" היה "הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר, זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו". ואם במקרה יחסרו לך דוגמאות באילו כותרות בדיוק פונק אולמרט - תוכל למצוא אותן בשפע אצל הנודניק הטרחן.

עד עכשיו, רביב, ספרתי 11 מקורות פוטנציאליים. מכיוון שאתה עיתונאי רציני, יסודי ומעולה, שלא היסס לפתוח חזית מול "ישראל היום", "ידיעות" ו"מעריב", אין לי ספק שתוכל למצוא בעצמך מקורות נוספים.

את המקור ה-12 אתה מכיר היטב ומקרוב. לא אנקוב בשמו, כי אני נגד אאוטינג, אבל מדובר – הפתעה הפתעה – בעובד לשעבר של "ישראל היום", שאסף מסמכים מביכים עד מבישים על עיתונו ושהתראיין לך באריכות בתחקיר ששודר השבוע תוך טשטוש פניו ועיוות קולו. מתברר שאותו עובד בדיוק הועסק לפני כן ב"ידיעות אחרונות". וזה עוד כלום: במסגרת הליך משפטי של קולגה, הגיש העובד תצהיר נגד "ידיעות" לבית הדין לעבודה. אולי כדאי לצלם שוב את המקור שלך על "ישראל היום" – עם או בלי עיוות והצללה – ולבקש שיגיד און קמרה את מה שאמר בתצהיר שלו על "ידיעות".

נדמה לי שזהו, רביב. אבל אם אחרי כל זה עדיין יחסר לך עוד מרואיין אטרקטיבי, מישהו אמין שנפגע בעבר מ"ידיעות" ושהיה לו הרבה מה להגיד על השיטות הפסולות של העיתון – תמיד תוכל לגשת למראה הקרובה ולבקש מהאיש האמיץ שיביט אליך לחזור על מה שהופיע בתביעה שלו או לספר את מה שהוא עצמו כתב בבלוג המשובח שלו.

בכל מקרה, אני מקווה שעזרתי במשהו, ושיהיה בהצלחה,

אביב הורביץ, mako

רביב דרוקר (צילום : אלדד רפאלי)
רביב דרוקר. "אין הרבה עיתונאים שהתעמתו עם 'ידיעות' כמוני" | צילום: אלדד רפאלי, יחסי ציבור

וזה מה שרביב דרוקר ענה לי:

אביב היקר שלום,

אני נהנה מהטור המשובח שלך ומקווה שיהיו עוד מבקרים נשכניים לתקשורת עצמה. אנחנו צריכים את זה.

מי כמוך יודע שאין הרבה עיתונאים בתקשורת הישראלית שהתעמתו עם ״ידיעות״ כמוני. לא סתם זכיתי לכתבת חיסול ב״ידיעות״. כידוע לך, אני פרסמתי את תצהירו של מוטי גילת, כשאף אחד אחר לא העז. מתחתי ביקורת על נחום ברנע, שילה דה-בר, ירדתי עליהם על הנקמנות בברק, חשפתי גניזת תחקירים ועסקתי בהם, כנראה, יותר מכל כתב בתקשורת.

אני מודה לך על המקורות הנפלאים שאתה מפנה אותי אליהם, אבל אני רוצה לחשוף דברים חדשים, לא כאלו שפורסמו ולא כאלו שקרו לפני חמש ועשר שנים.

שאלת את עצמך פעם למה ״קשת״ בה אתה כותב לא הלכה למקורות הנפלאים האלה שאליהם אתה מפנה אותי? ״קשת״ היא הרי גוף יותר חזק מערוץ 10 ויש לה את כל הסיבות בעולם לחשוף את מה שאתה כותב. איך קרה שאף אחד ממנהליך לא קרא לך ואמר - אביב, אתה מכיר את "ידיעות" כל כך טוב, קח לך שנה ועשה תחקיר ענק ואנחנו נפרסם אותו בפריים טיים ערוץ 2, כמו המנהלים המשוגעים האלה בערוץ 10 (גינת ויוכפז) שפרסמו תחקיר על העיתון הנפוץ במדינה?

אני מאוד שמח, באמת, שערוץ 10 הרגיל את כולם שהוא היחיד שמעז לפרסם תחקירים על גופים בסדר הגודל הזה, אבל הלו, אנחנו נשמח לקצת עזרה.

ועדיין, אני מפציר בך (בהנחה שלא יקראו לך מ״קשת״) לעזור לי למצוא מקורות חדשים מ״ידיעות״, כאלה שעובדים שם היום או עד לאחרונה. אם הם יספרו לי דברים חמורים על ההתנהלות שם, אני אלך על זה בכל הכוח, ומהמעט שלמדתי על המנהלים החדשים שלי, הם גם יפרסמו את זה.

המשך לעשות עבודה משובחת (מותר לכתוב יותר מפעם בשבוע...).

רביב

קולאז' נתניהו
מיהו באמת בנימין נתניהו? תחליטו בעצמכם

דרבי צמוד במלחמת היומונים. התוצאה: תיקו 66

בבוקר יום שני, שבערבו שודר התחקיר המהדהד של דרוקר ב"המקור", ניסו ב"ישראל היום" להנחית מכת מנע. מארסנל הנשק נשלף תותח הוולקן המיומן גונן גינת. התוצאה: שני עמודים מפורטים, אך נטולי הקשר (בשום מקום לא טרח "ישראל היום" ליידע את קוראיו מהי העילה לפרסום המאמר דווקא עכשיו).

"בששת החודשים שקדמו לבחירות", כתב גינת בין היתר, "הופיעו ב'ידיעות', בעמודים החשובים 1-3, לא פחות מ-66 כותרות שליליות לגבי צד אחד בלבד: ראש הממשלה בנימין נתניהו. כותרות חיוביות, משהו לכאורה לאיזון? שום כלום. כי זה היה אוצר המילים שחזרו על עצמן שוב ושוב: 'גזירות', 'רעבים', 'כל הארץ פיטורים', 'פחד', 'סכנה', 'פגיעה', 'אבטלה', 'התקפה על איראן בסתיו', 'מכה הרסנית', 'משבר כלכלי', 'הכישלון הגדול', 'אסון', 'דאגה', 'מבלפים', 'מצוקה', 'עימות', 'שפל', 'הידרדרות', 'קרע', 'זעם', 'סכסוך', 'ביקורת', 'סערה', 'רע', 'ביזיון', 'מזועזע ומודאג'".

האמת? לאור זה, המספרים נשמעו לי הגיוניים. עכשיו נותר רק לברר מה פורסם באותה תקופה בעיתונו של גינת. אז ככה: בששת החודשים שקדמו לבחירות הופיעו ב'ישראל היום', בעמודים החשובים 1-3, לא פחות מ-66 (כן, זו לא טעות, אותו מספר בדיוק) כותרות חיוביות לגבי צד אחד בלבד: ראש הממשלה בנימין נתניהו. כותרות שליליות, משהו לכאורה לאיזון? שום כלום. כי זה היה אוצר המילים שחזרו על עצמן שוב ושוב: "שותפות", "מגעים", "מוכנים לכל התפתחות",  "אני ממליץ על נתניהו", "התקציב יגדל", "מהפכה בדיור", "המטרות הושגו", "בלימה", "סיפוק", "ידיד", "ראש הממשלה לא יתפשר", "לטובת אזרחי ישראל", "הפצצה החכמה של נתניהו", "רפורמות מרכזיות", "שיתוף פעולה", "הופעה דרמטית", "מחווה לממשל", "פותח שנה רביעית", "המשק צמח".

התלבטתי איך לסיים את האייטם. הפוסל במומו פוסל? הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו? מי שגר בבית זכוכית מוטב לו שלא יזרוק אבנים? תבחרו אתם.

במילה אחת: קריקטורה

בהמשך הטור קונן גינת גם על כך שבחצי השנה שקדמה לבחירות הופיעו ב"ידיעות" 45 קריקטורות של נתניהו – כולן שליליות. מצד אחד, גינת צודק. הקריקטורות ב"ידיעות" היו מגמתיות ולא מאוזנות.

מצד שני, כמה קריקטורות של ראש הממשלה פורסמו באותו פרק זמן ממש ב"ישראל היום"? ובכן, 12 בלבד. בכל המקרים ראש ממשלתנו יוצא קינג ביבי, ונהנה מקריקטורות מגמתיות ולא מאוזנות.

ואפרופו קריקטורות, מעניין היה לבדוק באיזו תדירות הופיעה בעיתון של גינת, בחצי השנה שקדמה לבחירות, הקריקטורה השלילית של מו"ל "ידיעות" נוני מוזס. בקריקטורה, שאייר שלמה כהן, נראה מו"ל "ידיעות" כשהוא מפעיל בובות על חוט. ובכן, שש פעמים, לא פחות, פורסמה הקריקטורה בחצי השנה שקדמה לבחירות, ושלוש פעמים נוספות גם בשבוע החולף. מדובר – וזה נתון די מדהים – ביותר ממחצית ממספר הקריקטורות (השונות זו מזו טכנית, אך דומות להפליא במסר החיובי שלהן) שקיבל עד היום ראש ממשלת ישראל. עד כמה מוזס מוצג רע בקריקטורה הזו? עד כדי כך שאילו עיתון בבריטניה היה מאייר באופן דומה את נתניהו – יש סיכוי לא רע ש"ישראל היום" היה מזדעק נגד האנטישמיות הבוטה ומזכיר את "דר שטירמר".

למחרת שידור התחקיר של דרוקר המריא מטוס הקרב המשוכלל מכולם, אף 35 עמוס רגב, והצטרף למתקפה האווירית נגד ערוץ 10 (היום, חמישי, הצטרף אליו גם רובה הקרבין איציק סבן). רגב ביטל בזלזול את התחקיר בטענה שהוא "מבוסס על ניירות שעובד ב'ישראל היום' אסף, פיזית, מפחי הזבל במערכת". על כך השיב לו בן כספית בסטטוס שפרסם שלשום בפייסבוק: "תגיד לי, עמוס, ממה לדעתך עושים תחקירים? אני מבין שקצת החלדת, אבל הנה בשביל זה אני כאן: עובדים שאוספים חומרים בפחי הזבל זה בדיוק מה שכל תחקירן מחפש. מהחומרים האלה עשויים תחקירים".

רגב גם התלונן כי תוכניתו של דרוקר "עושה שימוש בחזות אובייקטיבית כדי לנגח עמדות פוליטיות, חברתיות וכלכליות השונות משלה". משפט חזק. בדיוק באותו אופן ניתן לתאר גם את "ישראל היום": "עושה שימוש בחזות אובייקטיבית כדי לנגח עמדות פוליטיות, חברתיות וכלכליות השונות משלה".

איך כתב עמוס רגב בטור שלו? "הצביעות והמוסר הכפול בולטים במובהקותם".

קולאז' אסף גיבור
הכותרות ב"מעריב (למעלה) וב"מקור ראשון" (למטה). למי להאמין?

ד"ר אסף ומיסטר גבור

בעוד במלחמת היומונים הגדולים נרשמו השבוע הסלמה ועליית מדרגה, האתנחתא הקומית שייכת לקבוצת שלמה בן-צבי. הראשון לגלות את האתנחתא היה אתר "פרספקטיבה", והכל בזכות נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, שערך השבוע ביקור היסטורי במצרים.

איך קיבלו המצרים את פניו? תלוי את מי שואלים. על פי כתב "מעריב" לענייני ערבים, אסף גבור, ביקורו של אחמדינג'אד היה צונן (למעלה).

לעומת זאת, על פי כתב "מקור ראשון" לענייני ערבים, שהוא אותו אסף גבור ממש, נשיא איראן דווקא התקבל במצרים בכבוד מלכים (למטה).

שלום לכתבנו לענייני ערבים ב"מעריב" וב"מקור ראשון". למי להאמין? לד"ר אסף או למיסטר גבור?
"אל"ף, זה לא מצחיק. בי"ת, דבר עם ישי הולנדר, ראש אגף החדשות בשני העיתונים".

הולנדר, מה תגובתך?
"בשל אילוצי דד ליין ודפוס 'מקור ראשון' נסגר מוקדם יחסית לעיתונים אחרים. על כן, בעוד שהידיעה ב'מקור ראשון' עסקה בקבלת הפנים הממלכתית שנערכה לאחמדינג'אד אחרי הצהרים, ב'מעריב' הכתב עדכן את הידיעה בפרטים נוספים ממהלך הביקור ומההתרחשויות החדשותיות של אותו ערב שלא הספיקו להיכנס ל'מקור ראשון', ומכאן ההבדלים בין הידיעות".

קולאז' סופשבוע
המודעה של "סופהשבוע". כותרת ראשית לא אקטואלית

לא אולטימטום ולא נעליים

בסוף השבוע האחרון פירסם "סופהשבוע" מודעה עצמית המעודדת את הקוראים לעשות מנוי לעיתון החדש. במודעה (בתמונה) הופיע צילום השער של גיליון מספר 5, שהופץ 11 ימים לפני הבחירות. כותרתו הראשית של אותו גיליון, בחתימת בן כספית, הייתה "האולטימטום החרדי". בכותרת המשנה נטען כי החרדים "דורשים מנתניהו להגיע להסכמה בסוגיית הגיוס כבר עכשיו, אחרת לא ימליצו עליו בפני הנשיא אחרי הבחירות".

אלא שגם אם הכותרת הזו הייתה נכונה לשעתה – הרי שבינתיים הבחירות חלפו עברו להן, והסיעות החרדיות, נאבעך, המליצו בשבוע שעבר לנשיא על נתניהו כראש ממשלה, ללא כל אולטימטום ובטח שללא הסכמה כלשהי בסוגיית הגיוס. מה שמעלה כמובן את השאלה מדוע ב"סופהשבוע" בחרו דווקא בשער הגיליון הזה, עם הכותרת שהופרכה בינתיים, כדי לנסות ולשכנע לצרף אליהם מנויים חדשים.

ב"סופהשבוע" נמנעו מלהגיב.

צללית סימן שאלה
מיהו א.ש המסתורי?

סודי ביותר: מי אתה באמת א.ש?

קרני שמש חיוורות של אמצע החורף פילסו את דרכן מבעד לקרע ענן, כשצלצול הסלולרי שלי הפר את הדממה.

"טוב שהתקשרת", אמרתי לקונספירטור. "אתה חייב להגיד לי דחוף מי זה א.ש".

"קודם כל, הורביץ, ורק כדי לתאם בינינו ציפיות - אני לא חייב לך שום דבר", הבהיר הקונספירטור בקשיחות. "אם כבר, אז אתה חייב לי הרבה על כל הבונבוניירות הנפלאות שנתתי לך, ושלמרבה הצער לא השכלת למנף. שנית, על איזה א.ש אתה מדבר?".

"אם הייתי יודע, לא הייתי שואל אותך", אמרתי, "לפני חצי שעה קיבלתי sms קצת משונה ממספר לא מזוהה. היה כתוב שם: 'היי אביב. אנחנו לא מכירים. יש לי מידע שיכול לעניין אותך על א.ש. אלה דברים שהעין והחך לא מזהים בטעימה ראשונה - אבל זה מה שעושה את המרקם. טלפן כשתוכל'. יש לך מושג מה זה יכול להיות?".

"אההם, מעניין הקטע הזה עם המרקם", הרהר הקונספירטור. "נו, אז למה אתה לא מטלפן?".

"אני מנסה בלי הפסקה", כמעט ובכיתי. "אבל כל הזמן עונה לי משיבון שהמנוי אינו זמין ושאנסה מאוחר יותר. בינתיים אני פוחד שמישהו יגנוב לי את הסקופ".

"מצד אחד, להחמיץ סקופים זה משהו שאתה כבר צריך להיות רגיל אליו מהשבוע שעבר, לא?", אמר הקונספירטור ברשעות.

"ומה מצד שני?", שאלתי בתקווה.

"מצד שני, הורביץ, התרגלתי בחודשים האחרונים להאכיל אותך בכפית. אז בוא ננסה לבדוק ביחד מי זה יכול להיות".

"תודה", אמרתי בהיסוס.

"אולי זה קשור למנכ"ל הטיפ-טיפה ג'ינג'י א.ש, שתיכף יצטרך להתמודד עם הנחתות של הבוס החדש דוידי?".

"לא נראה לי. אם זה היה קשור לא.ש הזה, אני מתאר לי שהמקור היה מסמס לזוהר בלומנקרנץ", אמרתי.

"אז אולי מדובר במנכ"ל הג'ינג'י לחלוטין א.ש, שייאלץ להתמודד בקרוב עם ההנחתות של הממונה דיוויד?".

"עם כל הכבוד לג'ינג'י, אני מתעסק בעיתונות, לא ברכש מדיה", עניתי.

"אז אולי זה מישהו שרוצה לסגור חשבון עם חבר צוות המשא ומתן הקואליציוני א.ש?".

"במקרה כזה הוא היה מסמס לעמית או לרינה", אמרתי.

"ואולי הכוונה לאדריכלית המצליחה א.ש?", שאל הקונספירטור.

"מה לי ולה?", עניתי. "היא באלפיון, ואני בדרום חולון".

"יש משהו בדבריך", הודה הקונספירטור. "ננסה כיוון אחר לגמרי. יכול להיות שזה קשור לרומן של א.ש עם העיתונאי הממושקף?".

"אין לי מושג. זה בתחום של ליאורה", השבתי.

"אולי משהו שקשור לאשת המו"ל התרבותית א.ש?", שאל הקונספירטור.

"סיכוי קלוש", השבתי. "אני יכול לנסות לבדוק, אבל בעלה ע' מתעלם ממני כבר חודשיים".

"אולי משהו על מרקם היחסים השברירי בין הח"כית החדשה א.ש לבין הבוסית של הבוס שלה לשעבר, שהפציעה למליאה באאוט-פיט שנוי במחלוקת?".

"לא נראה לי", עניתי.

"אז מה בנוגע לסיוע הכספי של הטייקון במיל' לח"כ החדש א.ש?", ניסה הקונספירטור.

"אין מצב. זה סיפור ישן", עניתי. "עוד רגע הטייקון במיל' בעצמו יצטרך תרומות. ידעת, אגב, שהוא העסיק לפני 37 שנים כמלצרית את אשת העסקים א.ש, כשהיא עוד הייתה סטודנטית צעירה?".

"מה זה עכשיו, הורביץ?", פיהק הקונספירטור בקול רם, "מבזק חדשות בעתיקות? כנראה שבילית קצת  יותר מדי זמן בארכיון המאובק עם רחל המרחלת ב'העולם הזה'. אני מנסה לעזור לך, אז כדאי שתתרכז".

"צודק", הסכמתי בחוסר ברירה.

 "אולי זה אחד הנושים של השף המסתבך א.ש?".

"לא נראה לי", אמרתי בתוגה. "אם היה לך מידע מעניין עליו, היית פונה ל-mako?!".

"אם ככה, אז סביר שזה גם לא הדירקטור א.ש, שאין להזכיר את שמו בראול ולנברג", אמר הקונספירטור ושתק במשך שלוש שניות תמימות. "יודע מה הבעיה איתך, הורביץ?", שאל לבסוף.

"לא, אבל אני מניח שתיכף תגיד לי", השבתי בתוגה.

"הבעיה היא האובססיביות הזו שמוציאה אותך מאיפוס", המשיך הקונספירטור. "מישהו זר שאתה בכלל לא מכיר שולח לך sms ממספר לא מזוהה על איזה א.ש, וזה מספיק כדי להשבית אותך מעבודה על סיפורים אחרים. ומכיוון שאתה לא עיתונאי מוכשר במיוחד – מהר מאוד אתה מגיע למבוי סתום, ובינתיים גם האייטמים האחרים שלך לא מתרוממים. אם לפחות היית מוצא לעצמך איזה עיתונאי ותיק שילמד אותך כמה מסודות המקצוע, יכול להיות שהכול היה נראה אחרת".

"איך מוצאים מנטור כזה?", תהיתי. 

"תתעלק. תחבור לנתן זהבי הנועז, העצבני. זו עיתונות! שמע, תזוז לכיוונו. תקשיב לכוכב ענק וזוהר כמותו שמעורב, שיוצא למשימות, שיודע לשדר ברדיו, אמיץ, יודע לכבוש שער".

"לא בטוח שהבנתי", אמרתי מהורהר.

"בוא נדייק: בטוח שלא הבנת", תקף הקונספירטור, "אבל בינתיים, בניסיון לגמול אותך מהעיסוק האובססיבי באותיות האלה שמשגעות אותך, א.ש, החלטתי לפנים משורת הדין, ורק בגלל שאני מרחם עליך, לתת לך בונבוניירה על אושיית התקשורת הנוצצת ב.כ".

"בני כרמלי?", אמרתי בהתלהבות. "הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אתה זוכר אותו ב'שוטטות' עם אסף הראל? תגיד, שמעת על המתיחה ההורסת שהוא אירגן פעם יחד עם הטאלנט יאיר לפיד לעובדת הקונטרול המצטיינת א.ב?".

"כן", השיב הקונספירטור בעייפות. "סיפור עתיק שרץ באולפני הרצליה כבר כמעט עשור, ועכשיו סוף סוף הגיע גם אליך. מזל טוב. רק חבל שאני לא מדבר על כרמלי".

התבלבלתי לרגע. "אז לאיזה ב.כ. אתה מתכוון?", שאלתי במבוכה.

"בן כספית".

"כולי אוזן", אמרתי בדריכות.

הקונספירטור לקח לעצמו ארבע שניות של שתיקה כדי להגביר את אפקט המתח. "לפני שאני ממשיך איתך הלאה, הורביץ", אמר לבסוף, "אני חייב לקבל ממך הבטחה חד משמעית שאת הבונבוניירה הזו לא תפספס, כהרגלך".

"מבטיח להשתדל", אמרתי. 

"לפני קרוב לחודשיים בן קיבל שיחת טלפון מדוד ורטהיים, עורך 'וואלה ברנז'ה'. ורטהיים הציע לבן להתראיין, בן הסכים ובסוף דצמבר הם נפגשו לראיון של שעתיים".

"יופי", אמרתי בתסכול. "אבל איפה פה הבונבוניירה ואיך זה קשור אליי?".

"יודע מה, הורביץ, כנראה שזה באמת לא קשור אליך. שכח מזה", אמר הקונספירטור בכעס.

"לא, לא, לא, מצטער", מיהרתי לפייס אותו. "אני איתך. תמשיך את הסיפור".

הקונספירטור בקושי התרצה. "העניין הוא", המשיך במסתוריות, "שלמרות שכבר חלפו כמה וכמה וכמה שבועות מאז קיום הראיון – ב'וואלה!' לא פרסמו אותו עד עצם היום הזה".

"אולי בגלל שזה פשוט היה ראיון לא מוצלח במיוחד?", הצעתי.

הקונספירטור גיחך בבוז. "ראיון לא מוצלח עם בן כספית? אין חיה כזו", פסק. "אתה הורג אותי, הורביץ. איפה אתה חי? זה כמו שתגיד לי שאהוד יערי לא משתמש במטפורות מוטוריות. או כמו שתגיד לי שדן ("לך קיבינימט") מרגלית לא שמע על מסמכי זינובייב. זה כמו...".

"נדמה לי שהבנתי", אמרתי בעלבון.

 "או קיי, אבל עכשיו מגיע הטוויסט בעלילה", הוסיף הקונספירטור.

"נו?", שאלתי בסקרנות.

"חמישה שבועות לפני הבחירות, ממש בסמיכות לראיון הגנוז של בן ל'וואלה ברנז'ה', השיקה מפלגת הליכוד ביתנו את הקמפיין שלה, והשקיעה סכום נכבד מהתקציב באתר 'וואלה'".

"זה רק מתבקש", עניתי. "הרי 'וואלה!' הוא אתר מוביל. כבר אמרתי לך שאני לא עוסק ברכש מדיה, אז אני לא מבין איך זה קשור לטור שלי".

"גם אני לא לגמרי הבנתי", הודה הקונספירטור. "אז התקשרתי לבן. בכל זאת, אנחנו מכירים כבר 28 שנים, מאז שאבי קיבל אותו ל'מעריב', לתפקיד הנחשק של כתב לענייני מכבי נתניה, בית"ר נתניה ואליצור נתניה. בקיצור, שאלתי את בן, ככה בזהירות, אם בראיון שלו הוא הזכיר איכשהו את ביבי, אולי את שרה, ובן באמת נזכר שבראיון הזה הוא סיפר קצת על מה שקורה בבית ראש הממשלה ועל הרדיפות שהוא עובר בגלל הדברים שהוא כותב נגד ביבי ושרה. ואז נפל לי האסימון".

"זאת אומרת?", ניסיתי להבין.

הקונספירטור התחיל לאבד סבלנות. "הורביץ, יש כאן שלושה נתונים, שאני מגיש לך בכפית", אמר. "הנתון הראשון: הליכוד השקיע מאות אלפי שקלים בקמפיין ב'וואלה'. הנתון השני: בן, בראיון ל'וואלה ברנז'ה', תקף בחריפות את ההתנהלות של בנימין ושרה נתניהו. והנתון השלישי: הראיון איתו לא פורסם עד היום. איזו מסקנה מתבקשת משלושת הנתונים האלה?".

"שמדובר בסך הכול בצירוף מקרים?", ניסיתי. "ב'וואלה' בכלל אומרים שהראיון עם בן בוצע כחלק מפרויקט סוף שנה שבסופו של דבר לא עלה לאוויר"".

"אוי, הורביץ, הורביץ", נאנח הקונספירטור. "היית נאיבי ותישאר נאיבי. ואיך אתה מסביר למשל את מה שקרה לביקורת הטלוויזיה של לילך וולך על 'המקור'? מסכנה. כתבה ל'וואלה! תרבות' על התחקיר של רביב על 'ישראל היום', ותוך זמן קצרצר הצנזורה נכנסה לפעולה והביקורת התעופפה לה מהאתר. אתה בטח יודע שיש שיתוף פעולה בתוכן בין 'וואלה!" ל"ישראל היום', נכון?".

"אני לא מבין מה הקשר", אמרתי, "זה בטח סתם צירוף מקרים".

"צירוף מקרים, אה? וזה שלילך העלתה את הטור הגנוז לקיר שלה בפייסבוק, ביקשה מכולם לשתף, אבל אחרי כמה שעות הביקורת נעלמה גם משם? זה בעיניך גם צירוף מקרים?".

"רגע, עצור שנייה", קטעתי אותו. "בדיוק עכשיו קיבלתי עוד sms מאותו מספר לא מזוהה".

הקונספירטור שתק למשך שלוש שניות תמימות. "קודם כל, הורביץ", אמר לבסוף, "זו הפעם האחרונה שאתה קוטע אותי. שנית, אני מחכה שתואיל להגיד לי מה כתוב ב-sms".

הקראתי לו לאט: "היי אביב. זה שוב אני בקשר לא.ש. נסה לחזור אליי. א.ש".

"אז נדמה לי שפיצחתי את החידה", אמר הקונספירטור בהקלה. "זה בטח פרסומאי העל א.ש שרוצה לבקש שתעזוב במנוחה את הפובליציסט הבכיר א.ש".

"לא נראה לי", עניתי. "לשני הא.ש האלה יש גישה חופשית לבוסים שלי".

"אז אולי זו יחצ"נית העל א.ש שמקורבת לעורך הראשי לשעבר א.ש, זה שמייצג את המיליארדר שהיה פעם גיטיריסט?".

"א.ש הזה, שהיה דרך אגב עורך ראשי מעולה, כבר שנים לא בעיתונות, כך שלא נראה לי שזה קשור אליי".

"אז אולי זה כתב האינטרנט הזוהר א.ש, שקיבל הדלפה איכותית מסורוקה על מצב גלי המוח של א.ש?", ניסה הקונספירטור.

"לא מסתדר לי", אמרתי. "א.ש מהאינטרנט הוריד פרופיל מאז היום שבו ד.ש גרמה לו למבוכה".

"אני יודע!", התפרץ הקונספירטור בהתלהבות. "זו בטח מגישת הטלוויזיה א.ש, שהייתה נשואה שנים לסוכן המוסד הסודי א.ש, עד שהתברר לה שהוא בכלל מתחזה".

"אין סיכוי שהיא תסמס לי", השבתי, "לפני תשע שנים עבדתי במקומון קטן וכתבתי בקטנוניות על המרצדס שלה, והיא מאוד כעסה עליי. תגיד, כבר סיפרתי לך שהיא קיבלה מרצדס במתנה מעופר נמרודי?".

"די, הורביץ. מספיק ודי", אמר הקונספירטור, "מרגע לרגע זה נעשה נפתל ובלתי נסבל. אתה קודח, חופר ומטרחן ולא מגיע לפואנטה".

"דווקא יש פואנטה, אבל בגלל שחרגתי בפראות ממכסת המלים, נדחה אותה להזדמנות אחרת", אמרתי.

ואם כבר פואנטה, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".

 כתבו לאביב הורביץ