בחדר המשפחות של "הכוכב הבא" יש התרגשות ותכונה רבה. ההורים, האחים, האנשים הכי קרובים למתמודדים, כולם נמצאים שם כדי לשמוח אם המסך עולה ולנחם את יקיריהם אם הוא נשאר תקוע על מקומו כחומה בצורה. כולם, חוץ ממשפחה אחת – ההורים של עומר, אבא משה ואמא אורנה. מי התגעגע לדץ?
עומר דץ (עוד רגע בן 21) יושב במרכז החדר ומשחק בטלפון. הסיטואציה שהוא נמצא בה מורכבת למדי: מצד אחד הוא רוצה לפתח את הדבר שהוא הכי אוהב ויודע לעשות – לשיר – מצד שני, הוא לא באמת יכול להתחמק משם המשפחה שלו, זה שמזוהה כל כך עם "כאן נולדתי", "אנשי הגשם" ו"אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי עוגה". אז בינתיים הוא מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: להיות דץ, אבל להתרחק מהדצים. עד היום מנע מההורים להגיע לתוכנית, כדי להימנע מאבוד פוקוס ומרינונים על פרוטקציה, ולא בטוח בכלל שהם גם יגיעו לכאן בקרוב.
התבנית הזו, אגב, חוזרת על עצמה. כשהתקבל ללהקה צבאית, סיפרה אמו אורנה שהבחור אסר עליה ועל משה להגיב בנושא, ואפילו תבע ממנה לא לעשות לו לייקים בפייסבוק, רק כדי לא למשוך תשומת לב. "אני לא רוצה להיות תלוי בהורים שלי כמו צל, רוצה ללכת לבד בדרך עצמאית", הוא מנסה להסביר, "לבד הלכתי לאודישנים, לבד הלכתי לסוכנות, לבד קניתי גיטרה ולבד התאמנתי עליה בחדר. ההורים שלי עושים דברים בדרך שלהם והם כבר הוכיחו את עצמם. אני עוד לא הוכחתי את עצמי ובגלל זה אני מנסה לברוח מזה, כדי שתהיה לי את הדרך שלי. 'הכוכב הבא' זו כרגע הדרך שלי".
הם לא מתים להיות איתך שם כשאתה מופיע?
"ברור שכן. הם נטרפים. הם יושבים משעה שבע מול המסך ומחכים. אבא שלי תולש את השנדליר ואמא שלי כוססת ציפורניים. אבל אני אומר 'רגע, שנייה לפני שתבואי לאולפן והקהל יגיד 'הנה הנה אורנה דץ', תני לי להוכיח את עצמי, תני לי להיות רק אני בשתיים וחצי דקות האלה ושישפטו אותי על סמך מי שאני ולא על סמך ההורים שלי. זה לא מגניב ככה. ולא שהם לא חסרים לי, הרי אם בשלבים הבאים המסך לא יעלה בשבילי, אני ארצה את החיבוק והנחמה. גם לפני ההופעות – לכולם יש את ההורים שלהם שם ואני יושב לבד בחדר. זה מבאס אותי אבל הם יבואו בהמשך. זו המגרעה בשם דץ".
"אני לא יודע לעשות שמח"
המגרעה שמביא איתה שם המשפחה של עומר מחביאה בתוכה גם פלוס ענק, שכנראה מאוד ברור לכל יתר המתחרים מולו בנבחרת. הייחוס המשפחתי הפך את דץ לאחד המתמודדים המדוברים ביותר של העונה – וזה בטח לא מזיק להיות ברמת מוכרות אחת מעל כולם, כשאתה משווע לעוד אחוז של הצבעות מהקהל. דץ כמובן מודע לכך, אבל לדבריו, היה מחליף את המעמד שלו מבלי להסס. "היה לי הרבה יותר קל להיות אנונימי", הוא מתעקש. "היו שופטים אותי רק כזמר".
אתה לפחות מדבר עם ההורים אחרי התוכנית כדי לשאול איך היה?
"ברור, תמיד. חשוב לי לדעת מה הם חושבים. אחרי הביצוע הראשון הם אמרו לי שאני צריך יותר להתרכז ופחות לתת להתרגשות להשתלט עלי. אני חושב שהפנמתי את זה לקראת הביצוע השני ולקחתי את זה יותר באיזי. בביצוע הראשון הייתי מאוד לחוץ ממה יגידו ופחדתי שהמסך לא ייפתח וזה יהפוך לבדיחה ביום שאחרי. אבל זהו, מעכשיו כל שלב זה ברכה. לא באתי לנצח, לא באתי לכבוש את המקום הראשון. באתי להוכיח את עצמי כעומר".
מי עוזר לך בבחירת השירים?
"זה אני עם עצמי. אם אני שואל או מתייעץ אז אני מרגיש שאני הולך לאיבוד, כי לכל אחד יש מה להגיד. ההורים מעולים בזה, אז אפשר להתייעץ איתם, אבל בסופו של דבר אם אבא יגיד לי לשיר דני רובס ואני לא מתחבר לדני רובס אז זה לא יקרה. אני רוצה לדעת שאם אני מודח אז אני מודח עם משהו שאני בחרתי. אני יושב שעות בחזרות ועושה מלא רשימות שירים באייפון עד שאני מוצא משהו שממש ירגיש לי נכון".
אתה כבר יודע מה אתה רוצה לשיר בשלב הבא?
"כן, את 'זה ששומר עלי' של שרית חדד".
חשבת על שירים לא בעברית, או שאתה מפחד מהתגובה של רני רהב?
"האמת שהאנגלית שלי לא מספיק טובה כדי להתחבר לשירים באנגלית. בסופו של דבר השירים שאני שר הם שירים שמרגשים אותי. אני לא יודע להרים קהל ולהקפיץ. אני לא יודע לעשות שמח, אני יחסית זמר עצוב, אז אני צריך שיר שאני מתחבר אליו ממקום של רגש, וזה לא יקרה באנגלית".
לשיר מול מסך, בלי לראות את הקהל, לא מקשה עלייך?
"האמת שזה דווקא עוזר לי להתרכז, כי אני לא צריך להיות פרפורמר, רק לשיר. מעבר לזה, הגישה שלי לתחרות היא שמה שלא תלוי בי – לא תלוי בי. אם אייל גולן או הקהל בבית לא יאהב, זה לא תלוי בי".
מה קורה אם אתה מודח בשלב הבא?
"פשוט מאוד - אני מתחיל לעבוד, מתחיל להכות בברזל בעודו חם. כרגע פחות חשוב לי המקום שאסיים בו, הרי יש 14 מתמודדים ורק זוכה אחד. ברור שאם תגיד לי עכשיו שאני לוקח מקום ראשון אני חותם על זה, אבל זה לאו דווקא הרצון שלי. באתי בעיקר כדי לנצח את הציניות של הפרוטקציה והשמוטקציה, ואת זה אני חושב שכבר השגתי. יש טוקבקים שעדיין מדברים על זה, ובדיוק בגלל זה הפסקתי לקרוא אותם".
הפתעה: הבחור שומע מזרחית
כפי שהבנתם – דץ לא ממש מכוון לחיים של רוקסטאר. ילד טוב שמתעקש ש"לא הייתה לי אף פעם תקופת מרדנות", בחור נאה לכל הדעות שממש לא מחפש סטוץ עם מעריצה. "האמת שבכל מקרה מתחילות איתי פחות מבעבר", הוא מודה בחיוך נבוך, "כנראה כי הן נרתעות יותר".
קצת מבאס, לא רצית קצת לנצל את הרגע ולהתהולל?
"לא, זה לא אני באופי. ממש לא. אני אוהב בסופי שבוע להיות בבית ולא בברים או במועדונים. אני גם אפילו לא שותה".
מדובר בבחור כל כך שונה מיתר בני גילו, שגם התוכניות שלו לחיים שאחרי הצבא לא כוללות אף טרק בדרום אמריקה או קרחנות בהודו. מקסימום קצת בטן גב בקופיפי, וגם זה באחריות. "אני מתכנן לנסוע לשלושה שבועות בתאילנד, להתפנק על איזה חצי קוקוס, ואז ישר לחזור לעבוד", הוא אומר. "יש הרבה להספיק, אני לא רוצה לנוח על זרי הדפנה".
הוורקוהוליות של דץ ניזונה אולי מהעובדה שהוא התחיל את צעדיו בביזנס כבר לפני כמה שנים, ומכך שהוא רגיל למצלמות מגיל צעיר. כילד השתתף בקלטות של הדצים, כנער שיחק עומר ב"עד החתונה" ובהמשך גם הנחה בערוץ ניקלודיאון. למעשה, בהתחשב במקצוע של אמא ואבא, זה היה כמעט בלתי נמנע שהוא יתגלגל לתחום הזה.
"לקחתי מההורים שלי הרבה דברים, הם העמיקו אצלי את האהבה למוזיקה", הוא אומר. "אני שומע סטינג בזכותם, וסטיבי וונדר ואריק איינשטיין. אגב, אני גם שומע מזרחית – בחתונות זה עושה לי שמח, בנסיעה באוטו זה מגניב, ואני גם מכיר את כל המילים, את כל הזמרים ואת כל השירים".
למה בחרת בריאליטי? נשמע שדווקא התחלת לבסס קריירה בלעדיו.
"זה פריים-טיים, ואני רוצה להיות זמר בסופו של דבר", הוא לא מתנצל, "החברים שלי תמיד אמרו לי ללכת ל'כוכב נולד' או ל'דה ווייס', וגם הם הופתעו כשהלכתי כי כל הזמן הייתי נגד. האמת שפשוט לא חשבתי שזה הזמן שלי ומאוד פחדתי – ואני עדיין פוחד – מהתגובות של הקהל, בגלל שם המשפחה שלי, כי תמיד יבדקו אותי בזכוכית מגדלת. מצד שני, מתישהו צריך לקפוץ למים האלה, ולא משנה אם זה דרך התוכנית או דרך הוצאת סינגל".
מה החלום שלך?
"למלא את זאפה".
לא קיסריה, נוקיה, פארק הירקון, חו"ל? למה אתה מעדיף 100 אנשים על פני 10,000?
"כי זה החלום, למלא שוב ושוב את זאפה. אני הולך לראות הופעות רק שם, זה מהמם, אינטימי, קטן, בדיוק מה שאני רוצה לעשות".
במילים אחרות: אתה לא רוצה להתפרנס ממוזיקה.
"אני כן רוצה. אם אני אעשה מלא זאפות אני אצליח להתפרנס ממוזיקה. באמת. זו המטרה שלי, בשביל זה באתי וזה גם הדבר היחיד שאני באמת יודע לעשות. לא הגעתי לכאן כדי סתם להתפרסם"
כשאמא ואבא נפגשים לקפה
דץ אולי לא בא ל"כוכב הבא" כדי להיות מפורסם, אבל האמת היא שהתקשורת גם ככה חלק מחייו כבר מגיל צעיר. בר המצווה שלו, למשל, הייתה אירוע נחשק שתועד בתוכניות הבידור ובמדורי הרכילות. "אני זוכר טוב מאוד מה היה שם. צוותי הצילום נורא רצו להיכנס, אבל אנחנו לא רצינו כי יש את הבפנים עם הפרטיות של המשפחה, אז יצאנו החוצה להתראיין. הבנתי שהם מתעניינים, אבל צריך לזכור שאנחנו ממש לא מזמינים את הקטע של להיות מתוקשרים".
התקשורת לא הייתה צריכה הזמנה מפורשת כשלפני שבע שנים סיקרה בהרחבה את הגירושים המפתיעים של הדצים, אחרי 21 שנות נישואין. עומר מספר כי הוריו ידעו בדיוק מה מצפה להם, ודאגו להשאיר אותו ואת אחיו הצעיר יועד (16) מחוץ לעין הסערה. "אבא שלי איש גאון", הוא אומר, " יומיים לפני שזה יצא לתקשורת הוא הטיס אותנו לשבוע לחו"ל, ופשוט לא היינו פה לשמוע את התגובות. חזרנו כשזה כבר נרגע ולא היה שיחת היום, ככה שלא ספגנו את זה בזמן אמת. ההורים הכינו לנו את הקרקע כדי שהנחיתה תהיה רכה גם בבית הספר".
כיום אורנה ומשה דץ חולקים משמורת משותפת על הילדים, ועומר גר כמה ימים בשבוע אצל כל אחד, "ככה זה כשיש הורים גרושים", הוא אומר בהשלמה. את החבר החדש של אמא, עו"ד אהרון רוזה, כבר הספיק להכיר וככלל, נראה שגם אם לכם זה עוד קצת מוזר – במשפחת דץ לגמרי התרגלו לסטטוס המשפחתי החדש.
יש לכם ארוחות משפחתיות יחד?
"אנחנו עושים ארוחה משפחתית כל שישי אצל סבתא שלי, אמא של אמא, יש קידוש ואבא תמיד מוזמן. לא תמיד הוא בא כי לפעמים יש לו דברים אחרים, אבל חגים זה תמיד ביחד. ערב פסח, יום כיפור, תמיד. ההורים שלי בקשר מאוד טוב ומאוד משתדלים לשמור על התא המשפחתי בשביל הילדים. גם מדי פעם אמא קופצת לאבא לקפה, או אבא קופץ איתי לאמא. הם חברים בשבילנו, הם לא חברים בשבילם".
בסופו של דבר, דץ מספיק מפוכח כדי להבין שהחיטוט בחיים הפרטיים הוא חלק מהמחיר שמשלמים כשאתה מפורסם – וגם הוא כבר שבע את נחת זרועם של המדורים, שלפני כשנתיים פרסמו שהוא נמצא בתחילתו של רומן עם מורן מזור. "זה הכי רחוק מזה", הוא מכחיש, "אני ומורן שירתנו יחד בלהקה צבאית ואפילו לא הכרתי אותה. היא הייתה לפני שחרור כשבדיוק הגעתי ללהקה, ואז איזה יום היא הגיעה, שאלתי אותה מה העניינים, היא אמרה מעולה, והלכנו כמה חבר'ה לאכול צהריים ליד הבסיס. סיימנו לאכול, ויום אחרי זה התקשרו לספר שראה אותנו עיתונאי ביחד באותו המקום, בורחים עם האוטו. אפילו לא היה לי את מספר הטלפון שלה כדי להתקשר ולדבר איתה על האייטם. זה פשוט היה מופרך".
הייתה לך עד היום חברה רצינית?
"כן, אבל היום זוגיות לא מעסיקה אותי. אני לא שם רגשית, לא מחפש. אני כל כך נהנה מהתקופה הזו של 'כוכב', מהחזרות, אני כל כך בתקופה של פריחה, שנעים לי נורא להיות לבד עכשיו".
וכל הרכילות ומה שנלווה לה לא מרתיעים אותך מלרצות להיכנס לתחום הזה?
"תשמע, הלוואי והייתי אוהב משהו אחר. אם הייתי יודע – לא בטוח שהייתי נכנס לזה. גם ההורים אומרים לי שזה תחום מאוד תחרותי ולא זוהר וקליל, אבל זה פשוט חלק ממני. בסוף, אני אהיה מאוד מתוסכל אם לא אצליח לעסוק במוזיקה כשאהיה גדול".