מה חשוב יותר לאמן – הצלחה או הכרה? זו השאלה הגדולה שעומדת בבסיס הסרט "עיניים גדולות", סרטו החדש של טים ברטון שמגולל את סיפורם המדהים של בני הזוג וולטר ומרגרט קין. היא ציירת מוכשרת שלא זוכה להכרה בגלל היותה אישה בשנות החמישים, הוא האיש שחתם על ציוריה והפך אותם להצלחה כלכלית מסחררת, ושניהם נאבקו בבית המשפט על הזכות ליצירות הללו.

אבל הסיפור האמיתי של הזוג קין הוא רק מקרה אחד מני רבים: אינספור כותבים, במאים וזמרים מפורסמים נתבעו בטענה שהעתיקו רעיונות או קטעים שלמים מיוצרים שלא זכו לקרדיט ותגמול, ולא מפתיע שרבות מהתביעות הללו נשללו על ידי בית המשפט. המקרים המעניינים יותר, מן הסתם, הם אלה שנגמרו בהודאה של היוצר הגנב. לרגל צאת "עיניים גדולות" (שגם גרף השבוע את גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר), חזרנו לכמה מהסיפורים המעניינים יותר על גניבות ספרותיות (פלגיאט) בתרבות, כולל כמה שיפתיעו גם אתכם.

הלן קלר
חירשת, אילמת, גנבת? | צילום: Topical Press Agency, GettyImages IL
"מלך הכפור": מרגרט טי. קנבי
Vs. הלן קלר

כשהלן קלר היתה בת 12 בלבד, היא הובאה בפני פאנל שופטים בבית הספר לעיוורים "פרקינס" שטען כי העתיקה את סיפורה הקצר "מלך הכפור" מסיפורה הידוע של מרגרט טי. קנבי, "פיות הכפור". הסיפור של קלר זכה להערכה ופרסום בעיקר בזכות ההישג הגדול שלה – עיוורת וחירשת שהצליחה ללמוד לקרוא ולכתוב בשיטה ייחודית – אבל זו גם היתה הסיבה לכך שרבים זיהו את הדמיון בין היצירות, וקראו להעמיד אותה לדין.

פסק דין: היא אמנם זוכתה לבסוף בהפרש של קול אחד, אבל קלר המבועתת – שדאגה שמא קראה את הסיפור של קנבי והושפעה ממנו בלי ידיעתה - החליטה באותו רגע כי לא תסתכן בהאשמה נוספת בעתיד. הספר היחיד שכתבה מאז היה האוטוביוגרפיה שלה, היצירה שידעה מעבר לכל ספק שהיא מקורית.

איש הנצח
לא איש הנצח, אבל עדיין
"איש הנצח": העולם 
Vs.  מארי-פייר קוט

קלר היא לא ילדת הפלא היחידה שהסתבכה בתביעה כזו: ב-2007, העולם התרגש לגלות סופרת צעירה ומבטיחה בת 12 בלבד – מארי-פייר קוט הקנדית, שפרסמה רומן מדע בדיוני מרתק בשם "לורה בת האלמוות". כמעט 5,000 עותקים נמכרו מהספר החדש לפני שהתקשורת הקנדית החלה להצביע על קווי דמיון בינו ובין הסרט "איש הנצח" מ-1986. צרפתי בשם פדריק ג'ורג', שקרא את הספר, גילה כי הוא מועתק כמעט מילה במילה מפאנפיק (סיפור מעריצים) בשם "אפר ורוח" שפרסם ברשת ב-2001.

פסק דין: קוט נאלצה להודות כי אכן גנבה את הסיפור ופרסמה אותו כיצירה מקורית שלה. ג'ורג' קיבל פיצויים בסך 4,500 דולר – סכום פעוט, שנבע מהעובדה שמלכתחילה הזכויות לדמויות ולעולם של "איש הנצח" לא היו בידיו – והוריה של מארי-פייר נאלצו לשלם כמעט 25 אלף דולר להוצאה. הלקח כאן? אולי מוטב שילדים יקראו פחות.

ג'יימס קמרון
נתן קרדיט. ג'יימס קמרון | צילום: Frazer Harrison, GettyImages IL
"שליחות קטלנית": הארלן אליסון
Vs. ג'יימס קמרון

הסופר והתסריטאי המפורסם טען כי התסריט של טרילוגיית האקשן בכיכובו של ארנולד שוורצנגר שאב השראה באופן מפוקפק מהפרק "חייל", שכתב עבור סדרת המתח "בגבולות המסתורין". אגב – שנים מאוחר יותר ייאלץ קמרון להתמודד עם לא פחות מארבע תביעות פלגיאט על סרטו המצליח ביותר, "אווטאר", שעלילתו הבנאלית הזכירה ליותר מדי כותבים אלמוניים שבעצם, הם חשבו על זה קודם.

פסק דין: אליסון עצמו הודה כי הפך למעריץ של הזיכיון, והתביעה נסגרה מחוץ לכתלי בית המשפט – דרך יפה לומר שכנראה היה לו קייס רציני. מלבד סכום עתק בלתי ידוע ששלשל לכיסו, שמו גם נוסף לרשימת הקרדיטים של "הטרמינייטור", מה שאומר שאף אחד לא יוכל לערער על השפעתו על אחד מהסרטים האהובים עליו.

הביטלס
קורה גם לטובים ביותר | צילום: Fox Photos, GettyImages IL
"
Come Together": צ'אק ברי Vs. הביטלס

ברי הוא אולי אחד היוצרים היחידים בעולם שיכולים לומר שהשפיעו כמעט על כל מוזיקאי רוק, וג'ון לנון לא היה יוצא דופן במקרה הזה. ב-1973 תבעה חברת התקליטים של מוריס לוי את לנון בטענה שחלק מהמילים והמנגינה של "Come Together" – כולל השורה "Here come old flat-top" - נלקחו מתוך שיר ישן של ברי, "You Can't Catch Me".

פסק דין: כחלק מהסכם הפשרה בין חברת התקליטים ללנון, הסכים המוזיקאי להקליט שלושה שירים שהיו בבעלותם – כולל גרסת כיסוי ל-"You Can't Catch Me". הסיפור לא נגמר כאן, והמשיך לסכסוך ארוך בין לוי ללנון על הזכויות לאלבום הקאברים "Roots" שהוציא לוי בניגוד להסכם שלו עם לנון. למרות שלנון יצא כשידו על העליונה במשפט הזה, ספק אם הוא באמת יכול לומר You Can't Catch Me.

ג'י.קי. רולינג
אי אפשר באמת לנצח את רולינג
"הארי פוטר": אדריאן ג'ייקובס
Vs. ג'יי קיי רולינג

לא מפתיע שאחרי ההצלחה האדירה של "הארי פוטר", קמו סופרים שטענו כי הם בכלל חשבו ראשונים על הרעיון. ילד קוסם שמציל את חבריו? סביר להניח כי עשרות ספרים על הנושא הזה מעלים אבק על מדפי ההוצאות ברגעים אלה ממש, אבל ב-2009 תבעו יורשיו של הסופר ג'ייקובס את הוצאות הספרים "בלומסברי" הבריטית ו"סקולאסטיק" האמריקנית וטענו כי עלילת הספר הרביעי בסדרה, "גביע האש" דומה באופן מחשיד לעלילת ספרו "הרפתקאות ווילי הקוסם".

פסק דין: אחרי משפט שנמשך כשנתיים, בתי המשפט בבריטניה ובארה"ב דחו את תביעתם של היורשים ופסקו לטובת הקוסם הממושקף. אגב, רולינג לא לבד: גם מחברת "דמדומים" סטפני מאייר נתבעה על ידי ג'ורדן סקוט, שטענה כי הסופרת גנבה את הרעיון מרומן שכתבה כשהיתה בת שש עשרה. בית המשפט כמובן ביטל את תביעתה, ובניגוד לאדוארד ובלה – היא לא זכתה לסוף טוב.

סופרמן
ולמי כריסטופר ריב שייך? | צילום: ap
"סופרמן":
DC Vs. מארוול Vs. פאוסט קומיקס

משפט התביעה בין DC קומיקס ל"פאוסט קומיקס" נמשך כמעט 12 שנים, ונסב סביב דמותו של קפטן מארוול – גיבור על שכיכב בחוברות של "פאוסט" והזכיר באופן חשוד למדי את גיבור העל האהוב של DC, סופרמן. בתחילת שנות החמישים, "פאוסט" הפסיקה לפרסם חוברות קומיקס של קפטן מארוול בעקבות התביעה ו-DC רכשה את הזכויות לדמות. הם ניסו להחיותו ולשלב אותו ביקום שלהם, אבל אז נתקלו בבעיית זכויות משלהם: בשנים בהן התנהלה התביעה, חברת "מארוול קומיקס" יצרה קפטן מארוול משלה וגם רשמה את השם כסימן מסחרי.

פסק הדין: DC, שניסתה להגן על המותג המוביל שלה – איש הפלדה – נאלצה לפרסם את חוברות קפטן מארוול החדשות שלה תחת השם "שאזאם!", והכינוי דבק בגיבור העל שלה. קפטן מארוול אמנם המשיך להתקיים בשני יקומים מקבילים - אבל סופרמן, כפי שכולנו יודעים, יש רק אחד.

עוד ב-mako תרבות: